למיטב ידיעתי גם השמן וגם הפתילות חייבים לשרוף (ואולי בדיעבד יזרוק בשתי שקיות) , ואת הסגולה יעשה או בשמן שנשאר אחרי חצי שעה שדלק אם עשה תנאי שלא מקצה אותו, או בשמן שנשאר בבקבוק.פעלעד אמר:הפתיחות ודאי צריך לשרוף ולא לזרוק.
השמן תשמור למקרה של שושנה ברגל, מורחים עם שמן השיריים הזה וזו סגולה קדומה מאד.
לכאו' אין לעשות כך, שנמצא משתמש בשמן שהוקצה לחנוכה לשימוש אחר של שריפת חמץ, שהרי השמן עוזר לשריפה, ואינו דומה לד' מינים שאין איסור להשתמש בהם ורק ראוי לעשות בהם עוד מצוה. ומנהגם צ"ב, ואולי מישהו יודע מקורם?ארזי ביתר אמר:בחלק מהקהילות החסידיות מקובל, לשרוף את מותר השמן והפתילות, בשריפת חמץ, יחד עם ארבעת המינים.
מוטי אמר:לפי מה שבדקתי כעת:
השמן מפורש בשולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף ד:
"הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו".
באחרונים הוכיחו ממשמעויות הפוסקים שגם פתילות דינם כמו השמן.
בקיצור שו"ע ציין במפורש שפתילות דינם כשמן.
וכתב המ"ב שם: "היינו שלא נתן תחלה רק כשיעור הדלקה ונכבה באמצע ונותר ולכן אסור דהוקצה למצותו ואסור להנות הימנו אבל אם נתן הרבה בנר ונותר מותר להשתמש בו לכתחלה.. ודע דיש פוסקים שסוברין דאם נתן השמן בסתם הוקצה כל השמן אם לא דהתנה לכתחלה שלא יאסור אלא כשיעור".
ואין לזרוק את השמן והפתילות, ואפילו לא להשהותם בכלי מאוס, מחשש תקלה שיבוא וידליק בו כמבואר במ"ב (ולכן אין שום קשר לב' שקיות, שאין הענין כאן משום כבוד, אלא משום חשש תקלה, כנ"ל), רק לשורפם.
וכמש"כ "מבקש", אין לעשות סגולה עם השמן, אלא בשמן שהוא יותר מכדי שיעור הדלקה וע"י תנאי, כנ"ל
אני שם בתבנית חד פעמית גדולה, זה מאד פרקטי ולא מתפזר כלל.מבקש אמר:למיטב ידיעתי גם השמן וגם הפתילות חייבים לשרוף (ואולי בדיעבד יזרוק בשתי שקיות) , ואת הסגולה יעשה או בשמן שנשאר אחרי חצי שעה שדלק אם עשה תנאי שלא מקצה אותו, או בשמן שנשאר בבקבוק.פעלעד אמר:הפתיחות ודאי צריך לשרוף ולא לזרוק.
השמן תשמור למקרה של שושנה ברגל, מורחים עם שמן השיריים הזה וזו סגולה קדומה מאד.
תמיד לקח לי המון זמן לשרוף בקופסת שימורים, והשנה כשנמאס לי שפכתי הכל לנייר כסף גדול פרוס על הריצפה (לא מומלץ בבית :) ) ודלק מהר מאד.
א. אם אין חשש גם קבורה לא צריך, אולם חידוש לשנות מדין המפורש בפוסקים והוא מברייתא, וכעין דברי הגר''א גבי מים אחרונים וגילוי ועוד.יצחק אמר:א. כל הדין לשרוף הוא משום ביזוי מצוה שלא ישתמשו בהם (זה לא איסור הנאה כמו כלאי הכרם שהוא מהנשרפים) וא"כ בזמן הזה שאין חשש שמישהו ידליק בזה מותר לקבור בצורה מכובדת ואי"צ לשרוף, מה דעתכם?
ב. בקשר לסגולה לשושנה ברגל כבר העיר הרב @מבקש שאסור להשתמש בשמן שהוקצה למצוותו, ואם הוא לא הקצה את השמן אז השמן הוא סתם שמן של חולין ולא מסתבר שהסגולה קיימת א"כ ממ"נ הסגולה צ"ע.
א. לא התכוונתי לומר שזה יהיה מן "הנקברים" רק שדבר שהוקצה למצוותו צריך גניזה מכובדת לכן כתבתי קבורה.דרומאי אמר:א. אם אין חשש גם קבורה לא צריך, אולם חידוש לשנות מדין המפורש בפוסקים והוא מברייתא, וכעין דברי הגר''א גבי מים אחרונים וגילוי ועוד.יצחק אמר:א. כל הדין לשרוף הוא משום ביזוי מצוה שלא ישתמשו בהם (זה לא איסור הנאה כמו כלאי הכרם שהוא מהנשרפים) וא"כ בזמן הזה שאין חשש שמישהו ידליק בזה מותר לקבור בצורה מכובדת ואי"צ לשרוף, מה דעתכם?
ב. בקשר לסגולה לשושנה ברגל כבר העיר הרב @מבקש שאסור להשתמש בשמן שהוקצה למצוותו, ואם הוא לא הקצה את השמן אז השמן הוא סתם שמן של חולין ולא מסתבר שהסגולה קיימת א"כ ממ"נ הסגולה צ"ע.
ב. יש לתרץ דלעולם השמן עצמו לא הוקצה למצוותו משום תנאי, ועכ''ז כיון שהי' בכלי אחד עם שאר השמן ובלע טעם ממנו יש בו סגולה. ואולם באמת צ''ע לענין הנאה מאי אהני תנאה הא בלע משאר השמן.
ב. ומה אם לא נאסר בתורת אוכל סו''ס הוי איסור הנאה ואוסר בששים. אך צ''ל דמעולם לא נאסר הטעם הבלוע משום דגם עליו קאי התנאי שאינו מקצהו ודוק. וכמובן שלפי''ז הדק''ל בענין הסגולה כיון דאין בו סרך שמן של מצוה.יצחק אמר:א. לא התכוונתי לומר שזה יהיה מן "הנקברים" רק שדבר שהוקצה למצוותו צריך גניזה מכובדת לכן כתבתי קבורה.דרומאי אמר:א. אם אין חשש גם קבורה לא צריך, אולם חידוש לשנות מדין המפורש בפוסקים והוא מברייתא, וכעין דברי הגר''א גבי מים אחרונים וגילוי ועוד.
ב. יש לתרץ דלעולם השמן עצמו לא הוקצה למצוותו משום תנאי, ועכ''ז כיון שהי' בכלי אחד עם שאר השמן ובלע טעם ממנו יש בו סגולה. ואולם באמת צ''ע לענין הנאה מאי אהני תנאה הא בלע משאר השמן.
ב. לכאורה לא שייך לאסור כאן משום בליעות טעם כי הדבר לא נאסר בתורת אוכל, הגע עצמך אם יצא טעם מהפתילות זה גם יהיה סיבה לאסור? מן הסתם דנים בסברא זו אבל אינני יודע שום דבר מפורש.
דבר שלא נאסר בתורת אוכל לכאורה לא שייך שיאסור מכח הטעם שלו, הגע עצמך, הרי גם הפתילות נאסרו באותו איסור וכי נוכל לומר שטעם הפתילות יצא לשמן (לו יצוייר שהיה משביח)? זה בדותא, דדבר שלא נאסר בתורת אוכל אין שם איסור על הטעם שלו. זה כתבתי מסברא אבל צריך ראיה לזה.דרומאי אמר:ב. [highlight=yellow]ומה אם לא נאסר בתורת אוכל סו''ס הוי איסור הנאה ואוסר בששים[/highlight]. אך צ''ל דמעולם לא נאסר הטעם הבלוע משום דגם עליו קאי התנאי שאינו מקצהו ודוק. וכמובן שלפי''ז הדק''ל בענין הסגולה כיון דאין בו סרך שמן של מצוה.יצחק אמר:א. לא התכוונתי לומר שזה יהיה מן "הנקברים" רק שדבר שהוקצה למצוותו צריך גניזה מכובדת לכן כתבתי קבורה.דרומאי אמר:א. אם אין חשש גם קבורה לא צריך, אולם חידוש לשנות מדין המפורש בפוסקים והוא מברייתא, וכעין דברי הגר''א גבי מים אחרונים וגילוי ועוד.
ב. יש לתרץ דלעולם השמן עצמו לא הוקצה למצוותו משום תנאי, ועכ''ז כיון שהי' בכלי אחד עם שאר השמן ובלע טעם ממנו יש בו סגולה. ואולם באמת צ''ע לענין הנאה מאי אהני תנאה הא בלע משאר השמן.
ב. לכאורה לא שייך לאסור כאן משום בליעות טעם כי הדבר לא נאסר בתורת אוכל, הגע עצמך אם יצא טעם מהפתילות זה גם יהיה סיבה לאסור? מן הסתם דנים בסברא זו אבל אינני יודע שום דבר מפורש.
זה אינו, אטו דבר שנאסר מדין תקרובת ע''ז אינו אוסר בטעמו? או מעשה שבת? א''ו כיון שסו''ס הוא אוכל אוסר נמי בטעמו ואין שום חילוק אם נאסר בתורת אוכל או לא.יצחק אמר:דבר שלא נאסר בתורת אוכל לכאורה לא שייך שיאסור מכח הטעם שלו, הגע עצמך, הרי גם הפתילות נאסרו באותו איסור וכי נוכל לומר שטעם הפתילות יצא לשמן (לו יצוייר שהיה משביח)? זה בדותא, דדבר שלא נאסר בתורת אוכל אין שם איסור על הטעם שלו. זה כתבתי מסברא אבל צריך ראיה לזה.
א. איך זה קשור לבישול אחר בישול? אלא כיון שנשרף כבר נעשית מצוותו ומותר בהנאה.אוריאל אמר:א. מצוי שיש פתילות ארוכות שמספיקות לכמה ימים, ומפוררים את החלק השרוף מאתמול ומוציאים חלק נוסף מהפתילה. אחד רצה לטעון שגם את הפחם הזה צריך לשרוף, ורק כשהוכחתי לו "במפורש" מהלכות בישול בשבת שאין בישול אחר בישול, הוא נרגע...
ב. הדין הזה של שריפת הפתילות הנותרות וכן השמן, אינו קיים גם בהלכות נרות שבת?
אולי אפשר לומר על זה "אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו"אוריאל אמר:מצוי שיש פתילות ארוכות שמספיקות לכמה ימים, ומפוררים את החלק השרוף מאתמול ומוציאים חלק נוסף מהפתילה. אחד רצה לטעון שגם את הפחם הזה צריך לשרוף, ורק כשהוכחתי לו "במפורש" מהלכות בישול בשבת שאין בישול אחר בישול, הוא נרגע...
חוץ מזה, הרי הטעם הוא כדי שלא יבא ליהנות מהם, ואם משאירם זמן רב כ"כ, מה הועילו חכמים בתקנתם.מבקש אמר:לכאו' אין לעשות כך, שנמצא משתמש בשמן שהוקצה לחנוכה לשימוש אחר של שריפת חמץ, שהרי השמן עוזר לשריפה, ואינו דומה לד' מינים שאין איסור להשתמש בהם ורק ראוי לעשות בהם עוד מצוה. ומנהגם צ"ב, ואולי מישהו יודע מקורם?ארזי ביתר אמר:בחלק מהקהילות החסידיות מקובל, לשרוף את מותר השמן והפתילות, בשריפת חמץ, יחד עם ארבעת המינים.
דעת תוס' שהמסתפק מן השמן בשעה שהוא דולק הרי הוא מכחיש את אורו וחייב משום מכבהיצחק אמר:כל הדין לשרוף הוא משום ביזוי מצוה שלא ישתמשו בהם (זה לא איסור הנאה כמו כלאי הכרם שהוא מהנשרפים) וא"כ בזמן הזה שאין חשש שמישהו ידליק בזה מותר לקבור בצורה מכובדת ואי"צ לשרוף, מה דעתכם?
בקשר לסגולה לשושנה ברגל כבר העיר הרב @מבקש שאסור להשתמש בשמן שהוקצה למצוותו, ואם הוא לא הקצה את השמן אז השמן הוא סתם שמן של חולין ולא מסתבר שהסגולה קיימת א"כ ממ"נ הסגולה צ"ע.
מוטי אמר:באחרונים הוכיחו ממשמעויות הפוסקים שגם פתילות דינם כמו השמן.
ו
מוטי אמר:סליחה על התאריך :)
מה צריך לעשות עפ"י הלכה עם מותר שמן ופתילות של נרות חנוכה?
אפשר לזרוק לפח, צריך לשרוף?