המילים המתהפכות.

במבי

משתמש ותיק
בפרשה מביא האבן עזרא על הפסוק "ויאר את הלילה" (שמות יד-כ) פירוש ש"ויאר" פירושו "החשיך" ולכאורה שולל זאת מכל וכל וכך הוא כותב:

ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה לשון ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני ובדברי חכמינו ז"ל אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה, השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי' מילה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי, כמו ברך נבות אלקים עכ"ל
ועיין אבי עזר במקום אך נראה שהאבן עזרא לא שולל לגמרי שהרי כותב שייתכן על דרך כינוי כלומר שיש את הביאור העיקרי והנכון של המילה ובדקך השאלה וכינוי אפשר לתת למילה גם את המשמעות ההפכית.

וחשוב לציין שרש"י עה"פ "ולילה אור בעדני" (תהילים קלט - יא) מפרשו לשון אופל !!!

ומצינו בתנ"ך הרבה פעמים את המילים המתהפכות
כדלהלן:

  1. קודש \ קְדֵשָׁה
    לדשן את המזבח \ "ודשנו את המזבח" (הוצאת הדשן) שמות כז-ג
    חטא \ חיטוי (ועין רש"י נידה לא: ד"ה "ובחטא" - לשון טבילה וטהרה)
    כלה (ענין תאוה – "כלה שארי ולבבי...") \ עניין מניעה וגירושין ("וימינך מקרב חיקך כלה")
    שבח (משמעו עילוי והלל) \וכן מלשון "השפלה" !!! כגון "בשוא גליו אתה תשבחם" (תהילים פט-י), משביח שאון ימים (שם סה-ח(
    עיקר \ עיקור ("את סוסיהם תעקר..." יהושע יא-ו – ופירושו הוצאת הפרסות. (חולין ז:) )
    יוסף (הוספה – "יוסף ה' לי בן אחר") \ אסף (לקיחה "אסף ה' את חרפתי" , ספו תמו (תהילים עג')
    "ותשרש שורשיה" (תהלים פ – י) \ לשרש-הוצאת השורשים כמו "בכל תבואתי תשרש" (איוב לא-יב)
    "בסעפיה" פירושו בענפיה (ישעיה יז-ו) \ "מסעיף" פירושו עקירת הענף. (שם י – לג)
    שכב \ מובא בשם ר' שמואל ארקוולטי שמה שנאמר על ראובן "וישכב את בלהה פלגש אביו", שזה מהמילים המתהפכות וא"כ "וישכב" פירושו שמנע השכיבה.(ע"י שבלבל יצועי אביו) (אבי עזר על אבן עזרא שמות יד-כ)
    ויסקלהו – זריקת אבנים \ סקלו מאבן פירושו, הסרת האבנים. (ישעיה סב-י)
    קפץ \ "לא תקפוץ את ידך" פירושו סגירה וצמצום וכן "וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ" (תהילים קז-מב) וכן "קפיצת הדרך" פירושו כך (רש"י חולין צא: ד"ה קפצה)
    "ולמזח תמיד יחגריה" עניינו חגירת החגור (תהילים קט-יט) \ "לא יזח החושן" הסרתו (שמות כח-כח)
    "...ערו ערו עד היסוד בה" (תהילים קלז-ז) - לשון חורבן, ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ (רש"י שם) \ מתערה כאזרח רענן (שם לז-לה) – לשון השרשה.
    לברך לעלה ולקלס \ "על כן נתתיך חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות" (יחזקאל כב-ג)
    מלא "יין חמר מלא מסך" עניינו מילוי ושלימות \ "גם הנפש לא תמלא" עניינו כריתה (קהלת ו-ז, מ"צ שם)
    "עזב" לשון דחיה והרחקה \ "עזוב תעזוב עמו" (שמות כג-ה – ואף דהוה לגבי פריקה דהוא כעין הרחקה, כותב שם רש"י דהוה לשון עזרה)
    הווה \ "והות רשעים תהדוף" עקירת ההויה (משלי י-ג מלבי"ם)
    "לא נפקד ממנו איש" לשון חסרון (במדבר לא-מט) \ "יפקד ה' אלוקי הרוחות" (שם כז-טז) לשון מנין
    ירושה \ "ויורש את האמורי" לשון גירוש (במדבר לב-לט)
    מסע \ "... ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (סוף פקודי) פי' רש"י לשון חניה !!!
    "הוקע אותם" לשון חיבור (במדבר כה') \ ולעיתים הסרת החיבור "תקע נפשי" (ירמיה ו-ח)
    מזור, עניין רפואה (א-ו) \ עניין חולי (הושע ה-יג, סנהדרין צב.)
    "ער" לשון יורש (ער ועונה) \ "ערירי" בלא יורש (רש"י בראשית טו-ב)
    גירעון, ענינו חסרון \ ענין ריבוי ! (איוב לו-כז)
    מקץ – סוף \ לשון התחלה !!! "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי..." כותב מצודת דוד "לשון התחלה, כי הראש יקרא קצה כמו הסוף" (ירמיה לד-יד)
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
נפלא!

אתה יכול להוסיף את
חסד הוא לפירוש הרמב"ן שם
לא תפאר ע"פ הגמ' (לא תטול תפארתו)
ועי' רש"ש כתובות מז: על אם תענה
(ויש גם את רש"י ב"מ לח אבל זה לא מהתנ"ך).

מקץ- לענ"ד אינו ענין לכאן, שכן הפירוש הוא לשון קצה, והתחלה וסוף שניהם נקראים קצה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ואפשר להוסיף עוד:

גיזום, לשון חיתוך \ לשון ריבוי, הגזמה
עשה, לשון גידול "עשתה את צפורניה" \ לשון כריתה, "וירא את אשר עשה לו בנו הקטן" כך מפרש ר' בחיי ב"כד הקמח"
שכל - חכמה(מופיע לראשונה אצל אביגיל \ סכלות (ש' וס' מתחלפים קהלת א-יז)
לבב - לשון קרבה ליבבתיני אחותי כלה (שה"ש ד) \ לשון ריחוק "הזכרים יוצאים לבובים - שבת)
ויואל - רצה \ לא רצה "ויואל ללכת" (רש"י ש"א יז - לט)
עצם \ שבירת העצם (ירמיה נ - יז, רש"י שמות כז-ג)
בזבז - ביזה, שלל \ דורון גדול (דניאל ב-ו)
מסוה - כיסוי, מניעת הסתכלות \ ענין הבטה (שמות לד-לד)
דל \ לשון הרמה (תהילים קמא מצודות)
עונה \ מניעת העונה "אם תענה את בנותי" (אי שם ברש"ש במסכת כתובות)
קשר - חיבור "וקשרתם לאות...." (תוס' מנחות לה:) וכן "קשורה בו ככלב...." \ מרידה (אך אולי חיבור לרעה)
שולה - מרים \ ענין הורדה ושלשול (ערוך ערך "של")
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
גבריאל פולארד אמר:
מקץ- לענ"ד אינו ענין לכאן, שכן הפירוש הוא לשון קצה, והתחלה וסוף שניהם נקראים קצה.

בפועל אנשים משתמשים במילה "מקץ" בתור סוף, אך אין הכי נמי, כמו שאמרת שורש המילה נובע מ"קצה".
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
זכור לי איזה שהוא תוס' בש"ס על 'קילוס' שזה למעליותא וגם יכול לשמש כגריעותא
(תוס' שם דן לגבי מרקוליס)
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
זכור לי איזה שהוא תוס' בש"ס על 'קילוס' שזה למעליותא וגם יכול לשמש כגריעותא
(תוס' שם דן לגבי מרקוליס)
בב"מ כה: ד"ה כאבני
סנהדרין סד. ד"ה מרקוליס
ושם כתבו שהוא לשון לעג וקלס ,שהוא הפך לשון קילוס שהוא שבח.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
גבריאל פולארד אמר:
מקץ- לענ"ד אינו ענין לכאן, שכן הפירוש הוא לשון קצה, והתחלה וסוף שניהם נקראים קצה.

אגב, הטענה שלך תקיפה כבר בדוגמא הראשונה, קודש \ קדישה

שניהם לשון הבדלה והפרשה. זה לטוב וזה למוטב
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
בפרשה מביא האבן עזרא על הפסוק "ויאר את הלילה" (שמות יד-כ) פירוש ש"ויאר" פירושו "החשיך" ולכאורה שולל זאת מכל וכל וכך הוא כותב:

ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה לשון ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני ובדברי חכמינו ז"ל אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה, השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי' מילה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי, כמו ברך נבות אלקים עכ"ל

ספר במדבר  -  פרק י״ב  -  פסוק א׳, פירוש אבן עזרא: לגבי האשה הכושית -  והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד כאשר יקראו הישמעאלים לזפת הלבן גם אנחנו נקרא העור סגי נהור. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי וכו'

והנה כאן האבן עזרא שולל זאת רק אם משתמשים בלשון גנאי למשהו משובח.

 
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
@במבי אם נושא זה מסקרנך וזה נראה שאכן כך

ממליץ בחום על ספר חדש שיצא ממש לאחרונה לאור בשם היפוך אותיות מדהים ומקיף ומרתק
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
במבי אמר:
בפרשה מביא האבן עזרא על הפסוק "ויאר את הלילה" (שמות יד-כ) פירוש ש"ויאר" פירושו "החשיך" ולכאורה שולל זאת מכל וכל וכך הוא כותב:

ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה לשון ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני ובדברי חכמינו ז"ל אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה, השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי' מילה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי, כמו ברך נבות אלקים עכ"ל

ספר במדבר  -  פרק י״ב  -  פסוק א׳, פירוש אבן עזרא: לגבי האשה הכושית -  והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד כאשר יקראו הישמעאלים לזפת הלבן גם אנחנו נקרא העור סגי נהור. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי וכו'

והנה כאן האבן עזרא שולל זאת רק אם משתמשים בלשון גנאי למשהו משובח.

ומעניין שהתבלין קֶצַח שמו  בערבית: חָבָּא סוּדָא וצבעו שחור ביותר ובדיוק ההיפך מסיד


 
 

חידוד

משתמש ותיק
במבי אמר:
כלה (ענין תאוה – "כלה שארי ולבבי...") \ עניין מניעה וגירושין ("וימינך מקרב חיקך כלה")
יוסף (הוספה – "יוסף ה' לי בן אחר") \ אסף (לקיחה "אסף ה' את חרפתי" , ספו תמו (תהילים עג')
יסקלהו – זריקת אבנים \ סקלו מאבן פירושו, הסרת האבנים. (ישעיה סב-י)
קפץ \ "לא תקפוץ את ידך" פירושו סגירה וצמצום וכן "וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ" (תהילים קז-מב) וכן "קפיצת הדרך" פירושו כך (רש"י חולין צא: ד"ה קפצה)
לברך לעלה ולקלס \ "על כן נתתיך חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות" (יחזקאל כב-ג)
"לא נפקד ממנו איש" לשון חסרון (במדבר לא-מט) \ "יפקד ה' אלוקי הרוחות" (שם כז-טז) לשון מנין
ירושה \ "ויורש את האמורי" לשון גירוש (במדבר לב-לט)
מסע \ "... ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (סוף פקודי) פי' רש"י לשון חניה !!!
רשימה יפה ייש"כ גדול.
הערתי קצת אבל לא עיינתי במקורות.
כלה שארי ולבבי האם לא הכוונה שמרוב תאווה כביכול הלב כלה ונגמר, וימינך מקרב חיקך כלה היינו שתסיים את היותה שם ויותר לא תהיה שם והוא עניין אחד.
יסף ואסף הם שתי שרשים אף שדומים.
סקלו מאבן הוא זריקת האבנים החוצה ומה מצאת כאן.
לקלס בלשון שבח כמדומה שהוא רק לישנא דרבנן.
פקידה זה לזכור את הדבר ולהעלותו במחשבה, ונפקד ממנו איש הכוונה שביקשוהו ולא נמצא יש כאן תוספת משמעות אבל לא דבר והיפוכו.
מסעיהם האם רש"י היה קורא לחניה הסופית שהגיעו בה ליעד מסע או שרק החניות שבאמצע הם חלק מהמסע יכולות להיקרא מסע
וזה שפי' רש"י שבכל מסעיהם היינו החניות לא בגלל שמסעיהם פירושו דוקא החניות, אלא שבנסיעה עצמה לא היה משכן ולכן פירש"י שהכוונה לחניות שבאמצע הנסיעה שגם הם חלק מהנסיעה. 

עוד יש להעיר שבהרבה דוגמאות זה כשמטים את המילה באופן מסוים כמו לשרש לעקר לדשן וכדו', וזה יכול
להסביר את ויאר את הלילה ולא את ולילה אור בעדני שאין בו שום הטיה ולכן עדיין צ"ע איך זה יתכן שם.
 

יצחק

משתמש ותיק
במבי אמר:
בפרשה מביא האבן עזרא על הפסוק "ויאר את הלילה" (שמות יד-כ) פירוש ש"ויאר" פירושו "החשיך" ולכאורה שולל זאת מכל וכל וכך הוא כותב:

ואמר ר' מרינוס, כי פי' ויאר את הלילה לשון ויחשיך, וכמוהו ולילה אור בעדני ובדברי חכמינו ז"ל אור לארבעה עשר.
והמפרש כזה, השים חשך לאור ואור לחשך, כי לא יתכן בכל לשון שיהיה פי' מילה אחת דבר והפכו אם לא היה על דרך כנוי, כמו ברך נבות אלקים עכ"ל
ועיין אבי עזר במקום אך נראה שהאבן עזרא לא שולל לגמרי שהרי כותב שייתכן על דרך כינוי כלומר שיש את הביאור העיקרי והנכון של המילה ובדקך השאלה וכינוי אפשר לתת למילה גם את המשמעות ההפכית.

וחשוב לציין שרש"י עה"פ "ולילה אור בעדני" (תהילים קלט - יא) מפרשו לשון אופל !!!
למעשה רש"י סותר את עצמו כי בתהילים הוא מזכיר גם את הפסוק "ויאר את הלילה" במובן של חושך ואילו בפירוש החומש הוא לא מפרש כך.
ובמזמור קמ"ח פירש רש"י הללוהו כל כוכבי אור דהכוונה כוכבי לילה, ונראה דר"ל כוכבים המשמשים בחשך. וע"ע רש"י באיוב ל"ז על הפסוק יפץ ענן אורו דהכוונה על הגשם שיוצא ממנו וזה דלא כמו שנקט כאן שהכוונה שהענן עושה חשך וערפל.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חידוד אמר:
במבי אמר:
כלה (ענין תאוה – "כלה שארי ולבבי...") \ עניין מניעה וגירושין ("וימינך מקרב חיקך כלה")
יוסף (הוספה – "יוסף ה' לי בן אחר") \ אסף (לקיחה "אסף ה' את חרפתי" , ספו תמו (תהילים עג')
יסקלהו – זריקת אבנים \ סקלו מאבן פירושו, הסרת האבנים. (ישעיה סב-י)
קפץ \ "לא תקפוץ את ידך" פירושו סגירה וצמצום וכן "וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ" (תהילים קז-מב) וכן "קפיצת הדרך" פירושו כך (רש"י חולין צא: ד"ה קפצה)
לברך לעלה ולקלס \ "על כן נתתיך חרפה בגוים וקלסה לכל הארצות" (יחזקאל כב-ג)
"לא נפקד ממנו איש" לשון חסרון (במדבר לא-מט) \ "יפקד ה' אלוקי הרוחות" (שם כז-טז) לשון מנין
ירושה \ "ויורש את האמורי" לשון גירוש (במדבר לב-לט)
מסע \ "... ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" (סוף פקודי) פי' רש"י לשון חניה !!!
רשימה יפה ייש"כ גדול.
הערתי קצת אבל לא עיינתי במקורות.
כלה שארי ולבבי האם לא הכוונה שמרוב תאווה כביכול הלב כלה ונגמר, וימינך מקרב חיקך כלה היינו שתסיים את היותה שם ויותר לא תהיה שם והוא עניין אחד.
יסף ואסף הם שתי שרשים אף שדומים.
סקלו מאבן הוא זריקת האבנים החוצה ומה מצאת כאן.
לקלס בלשון שבח כמדומה שהוא רק לישנא דרבנן.
פקידה זה לזכור את הדבר ולהעלותו במחשבה, ונפקד ממנו איש הכוונה שביקשוהו ולא נמצא יש כאן תוספת משמעות אבל לא דבר והיפוכו.
מסעיהם האם רש"י היה קורא לחניה הסופית שהגיעו בה ליעד מסע או שרק החניות שבאמצע הם חלק מהמסע יכולות להיקרא מסע
וזה שפי' רש"י שבכל מסעיהם היינו החניות לא בגלל שמסעיהם פירושו דוקא החניות, אלא שבנסיעה עצמה לא היה משכן ולכן פירש"י שהכוונה לחניות שבאמצע הנסיעה שגם הם חלק מהנסיעה. 

עוד יש להעיר שבהרבה דוגמאות זה כשמטים את המילה באופן מסוים כמו לשרש לעקר לדשן וכדו', וזה יכול
להסביר את ויאר את הלילה ולא את ולילה אור בעדני שאין בו שום הטיה ולכן עדיין צ"ע איך זה יתכן שם.

ישר כח,

קילוס במובן שבח מופיע בארמית כמו בתרגום

וּבִזְמָן דְּעַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל עָבְדִין רְעוּתֵיהּ דְּמָרֵי עָלְמָא הוּא מְקַלֵּיס יָתְהוֹן בִּשְׁמֵי מְרוֹמָא וְכֵן אֲמַר כֻּלִּיךְ שַׁפִּירְתָא כְּנִשְׁתָּא דְּיִשְׂרָאֵל וּמַחֲתָא לֵית בִּיךְ: (שה"ש ד-ז)

וּדְבַר הָמָן יַת לְבוּשׁ אַרְגְוָנָא וְיַת סוּסָא וְאַלְבִּישׁ יַת מָרְדְכַי וְאַרְכִּיבִינֵיהּ בִּפְתָאָה דְקַרְתָּא וְקַלֵס קֳדָמוֹי כְּדֵין יִתְעֲבֵד לְגַבְרָא דִי מַלְכָּא צָבֵי בִיקָרֵיהּ: (אסתר ו-יא)

וקשור לכ' למה שכתבתי בעניין החלפת ל' בר' כי קילוס/קירוס

וברש"י עירובין נג: מופיע שקירי היינו אדון וכירי היינו עבד

ולגבי הנסיעה יכול להיות שגם הפסוק "ויסע אברהם בלוך ונסוע הנגבה" נסוע זה מלשון חניה שאברהם הלך וחנה בדרך לנגב.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
"לשרש" פירושו לעקור [את \ מן] השורש
"לדשן" את המזבח \המנורה פירושו לפנות את הדשן
"לקלף" פירושו להוריד את הקליפה.

(יש עוד, ולא זכור לי כעת, אם אזכור אוסיף בלי"נ.)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רינה / רינון
לא / לשון חיובית (סוטה לא.)
הפרדה / לשון חיבור (עם הזונות יפרדו)
הגזים / גזם
נטף (כלפי מטה) / נטוף עיניך - זקוף עינך (כתובות ס.)
סירוב / סרבן - מסרהב
יקח / הרחקה ! כי אשה כשית לקח (רחיק)
ירש / יוריש גירוש
עידים / עידוי
 

נבשר

משתמש ותיק
במבי אמר:
רינה / רינון
נ"ל היינו "אחרי" כח שני, יעויין בסידור ר"י מלצאן "אברהם יגל יצחק ירנן" שגילה אצל אברהם ורינה אצל יצחק, שאברהם הוא ראשון וגילוי ורינה אצל יצחק שהוא שני. נ"ל אולי אני טועה.
 
חלק עליון תַחתִית