בעלבוס אמר:אדרבה:
יש לו יין, קוגל אטריות וקוגל תפו"א, עוגה, בירה משעורים, תאנים ותמרים וזיתים, שלוה (חיטה תפוחה) , ענבים ותפוזים, גריסים מבושלים, אננס ותותים (והוא מאד אוהב תותים) קולה,
מה סדר הקדימה?
אאל"ט שמעתי פעם מהגר"א גנחובסקי שזה כלל לא פשוט שמין שבעה קודם לחביב גם בברכה אחרת.אברהם העברי אמר:העץ מברך על מין שבעה (במקרה דנן זיתים שקודמים לארץ)
האדמה על התותים (חביב)
לא הדין ששלם עדיף מחביב, ויש להקדים את הגריסים?אברהם העברי אמר:יברך מזונות על העוגה או על הקוגל או על הגריסים - מה שיותר חביב
שים-שלום אמר:כמדומני לדעת המשנ"ב אדמה חביב קודם לעץ.
אברהם העברי אמר:שים-שלום אמר:כמדומני לדעת המשנ"ב אדמה חביב קודם לעץ.
נשמח אם תביא מקור לדבריך
כך מסתבר, וכן פסק הרב משה לוי בברכת ה'.אברהם העברי אמר:אברהם העברי אמר:שים-שלום אמר:כמדומני לדעת המשנ"ב אדמה חביב קודם לעץ.
נשמח אם תביא מקור לדבריך
חוזרני בי
אין מקור לקדימות העץ להאדמה כלל אלא שי' בה"ג בלבד שאף אם תמיד נחמיר בה אף שלא נפסקה להלכה אבל ודאי שלם וחביב עדיפים על העץ
אברהם העברי אמר:בעלבוס אמר:אדרבה:
יש לו יין, קוגל אטריות וקוגל תפו"א, עוגה, בירה משעורים, תאנים ותמרים וזיתים, שלוה (חיטה תפוחה) , ענבים ותפוזים, גריסים מבושלים, אננס ותותים (והוא מאד אוהב תותים) קולה,
מה סדר הקדימה?
ובכן - את השלווה שלא יאכל (תוס' שאין לאכול שלווה אלא בתוך הסעודה)
יברך מזונות על העוגה או על הקוגל או על הגריסים - מה שיותר חביב
יברך הגפן על היין
העץ מברך על מין שבעה (במקרה דנן זיתים שקודמים לארץ)
האדמה על התותים (חביב)
שהכל על הבירה (מין שבעה)
סליחה על הקטנוניות שבתשובה כשכוונתך ברורה לבאר מה מסובך (ואתה צודק!! - החזו"א אמר שהלכות ברכות הם המסובכים שבש"ס)
מה שרציתי לומר הוא שבלא לשים לב לא בללת כאן שום שאלה - רק רבית במאכלים ואפשר לפתור הבעיה בפשטות ע"י חלוקה לברכות
אם היית כותב שהוא אוהב תפוזים נניח, או היית מביא תבשיל של שהכל, זה באמת היה שאלה אמיתית - חביב מול מין שבעה ואוכל מול שתיה ממין שבעה (אבל לזה גם מחשבון לא היה עוזר - זה ספק אמיתי להלכה)
ובכ"א כדאי וצריך ללמוד את ההלכות ולא להסתמך (או לדמיין) על כל מיני פתרונות קסם למיניהם
אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות.
הגה: והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה היינו באוכל חטין וכיוצא בהן דראויין לאכול כך אבל האוכל שעורים שלמים אפילו קלוין באש אינן ראוין לאכול רק על ידי הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל (כל בו וכן משמע מדברי רשב"א שמה שהשוה חטין לשעורין לברכה אחרונה משמע ולא לראשונה).
והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון:
ס"ק י"זוהגרעינין שלמים - ר"ל שלא חילקן מתחלה וגם לא נתמעכו כלל ע"י הבישול אינן חשובין למזון אלא כשאר פרי אדמה נינהו ואם הוסר הקליפה ע"י כתישה יש אומרים דברכתן במ"מ כשנתבשלו דחשיב מעשה קדרה ויש אומרים דברכתן פ"א כיון שגרעינין עצמן שלמים והנכון שלא יאכלם כ"א בתוך הסעודה [לבד סברת התוספות דלקמיה] ועיין לעיל בסוף סק"ו דכשנתדבקו ע"י הבישול יש לסמוך לכתחלה לברך במ"מ ואחריו מעין שלש. אכן שעורים שהוסר קליפתן וגם מקצת מהן גופא ע"י טחינת הריחיים שנעשים קטנים ממה שהיו מקודם [ומצוי זה במין שקורין פערי"ל גרויפי"ן] הנוהגין לברך עליהן במ"מ ולאחריו מעין שלש לכתחלה אף אם לא נתמעכו ע"י הבישול אין למחות בידן:
נסתפקו וכו' - ס"ל דמ"מ כיון שמין דגן הוא אפשר דלענין ברכה אחרונה צריך לברך מעין שלש ואף דעל המחיה אין יכול לומר דאינו מין מזון יאמר על האדמה ועל פה"א כמו שאומרים על העץ ועל פרי העץ אלא דלא מצינו שתקנו נוסח זה ולכך נשאר הדבר אצלם בספק:
בטוח? אני שמעתי בשמו שמי שיש לו זית ובננה יברך על הבננה אם חביבה יותר.שים-שלום אמר:ש לציין שהגרע"י חולק
כ"ז אם מתכוין לאכול שיעור ברכה אחרונה (או בריה שלימה), אבל פחות יכול לאכול ללא שום ספק.אברהם העברי אמר:לא יעזור אם בירך האדמה ושהכל כי יש ספק גם על הברכה אחרונה
אברהם העברי אמר:ובר מן דיין קוגל אטריות זה ג"כ שלם (כיון שזה נתבשל כך לכאו' נחשב שלם)
למה לא יצא בנוסח על המחיה?אברהם העברי אמר:ע"כ לא יועיל אם מברך בלא"ה ברכת מעין שלש כיון שיש ספק מה מזכיר בה
אברהם העברי אמר:חוזרני ביאברהם העברי אמר:נשמח אם תביא מקור לדבריךשים-שלום אמר:כמדומני לדעת המשנ"ב אדמה חביב קודם לעץ.
אין מקור לקדימות העץ להאדמה כלל אלא שי' בה"ג בלבד שאף אם תמיד נחמיר בה אף שלא נפסקה להלכה אבל ודאי שלם וחביב עדיפים על העץ
והמשנה ברורה כתבואם אין ברכותיהם שוות אפילו יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצה יקדים ואפילו אינו חביב ויש אומרים שגם בזה צריך להקדים החביב ונקרא חביב המין שרגיל להיות חביב עליו אפילו אם עתה חפץ במין השני:
ובביאור הלכה(ט) וי"א וכו': ס"ל דגם בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה אלא דס"ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה אז מברך על מין שבעה תחלה ועיין מש"כ במ"ב סקכ"ז בשם הגר"א ועיין בה"ל מש"כ בשם האחרונים דעיקר כי"א הזה שהוא דעת רוב הפוסקים [וגם דאפילו לדעה הראשונה שס"ל דמברך על איזה שירצה מ"מ הלא הברירה היא בידו]:
(*) צנון וזית: וזהו דלא כדעת הי"א שבס"ג דהוא דעת הבה"ג דפה"ע קודם לפה"א ואף שהשני חביב הוא קודם והא"ר הביא דהרבה ראשונים ס"ל כהבה"ג דפה"ע קודם וכן דעתו להלכה אבל המגן אברהם וט"ז הסכימו דאזלינן בתר חביב ועיין מש"כ לקמיה:.
(*) וי"א שגם בזה צריך להקדים החביב: מה שכתב המחבר דעה זו בשם י"א אינו מדוקדק דאדרבה דעה ראשונה היא דעת איזה יחידאי [הוא הרא"ש וחידושי ראבי"ה על ברכות ואפשר שגם דעת רש"י כן ועיין בזה בתוספות ד"ה אבל ובדברי ראבי"ה שחלוקים בדעת רש"י בזה] ודעה שניה היא דעת הרבה ראשונים הלא הוא דעת ר"ה גאון הובא בחידושי הרשב"א וגם דעת הר"ח והרי"ף כפי מה שמוכח שם בדברי ראבי"ה דלפירושם דעת עולא הוא דבאין ברכותיהן שוות לכו"ע חביב עדיף וכן הוא ג"כ דעת התוס' ורבינו יונה והרשב"א וגם נוכל לצרף לזה דעת הרמב"ם והעומדים בשיטתו דס"ל ג"כ דחביב עדיף אלא דהם ס"ל אפילו בשברכותיהן שוות ג"כ חביב עדיף ממין שבעה ועכ"פ באין ברכותיהן שוות מסתברא ודאי דנוכל לצרף דעתם ועיין בב"ח שגם הוא כתב דהעיקר למעשה כדעה זו שהיא דעת רוב הפוסקים וכן משמע מהגר"א ע"ש. ודע דבא"ר הביא שיטה אחרת דגם באין ברכותן שוות מין שבעה קודם ומצדד כן למעשה משום דהרבה פוסקים קיימי בשיטה זו [וגם משום דפה"ע חשיב מפה"א כדעת בה"ג] ולענ"ד למעשה טוב יותר לנהוג כדעת האחרונים בזה דחביב עדיף דאף שהא"ר הביא הרבה ראשונים דס"ל כר' יהודה דמין ז' עדיף אף באין ברכותיהן שוות לעומת זה יש עוד הרבה ראשונים דס"ל דאף בברכותיהן שוות ג"כ הלכה כרבנן דאזלינן בתר חביב הלא המה רב האי גאון והראבי"ה [כמו שמובא ברשב"א ובהגמי"י] והרמב"ם והאשכול והאור זרוע [וע"ש שהביא שגם הרי"ף ס"ל הכי] והרע"ב והרא"ה בספר החינוך ובחידושיו על הרי"ף ועכ"פ נוכל לצרף דעתם באין ברכותיהן שוות ליתר הרבה פוסקים דס"ל דאזלינן בתר חביב...
כאן שאני, כיון שבלא"ה מזכיר על הארץ ועל הפירות ודאי כלול בזה גם פרי האדמה, וגם על המחיה הרי מזכיר.אברהם העברי אמר:שו"ע רח ד
אכל דגן חי או עשוי קליות או שלוק והגרעינין שלמים אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות.
הגה: והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה היינו באוכל חטין וכיוצא בהן דראויין לאכול כך אבל האוכל שעורים שלמים אפילו קלוין באש אינן ראוין לאכול רק על ידי הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכל (כל בו וכן משמע מדברי רשב"א שמה שהשוה חטין לשעורין לברכה אחרונה משמע ולא לראשונה).
והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון:
משנ"ב ס"ק ט"ו
ס"ק י"זוהגרעינין שלמים - ר"ל שלא חילקן מתחלה וגם לא נתמעכו כלל ע"י הבישול אינן חשובין למזון אלא כשאר פרי אדמה נינהו ואם הוסר הקליפה ע"י כתישה יש אומרים דברכתן במ"מ כשנתבשלו דחשיב מעשה קדרה ויש אומרים דברכתן פ"א כיון שגרעינין עצמן שלמים והנכון שלא יאכלם כ"א בתוך הסעודה [לבד סברת התוספות דלקמיה] ועיין לעיל בסוף סק"ו דכשנתדבקו ע"י הבישול יש לסמוך לכתחלה לברך במ"מ ואחריו מעין שלש. אכן שעורים שהוסר קליפתן וגם מקצת מהן גופא ע"י טחינת הריחיים שנעשים קטנים ממה שהיו מקודם [ומצוי זה במין שקורין פערי"ל גרויפי"ן] הנוהגין לברך עליהן במ"מ ולאחריו מעין שלש לכתחלה אף אם לא נתמעכו ע"י הבישול אין למחות בידן:
נסתפקו וכו' - ס"ל דמ"מ כיון שמין דגן הוא אפשר דלענין ברכה אחרונה צריך לברך מעין שלש ואף דעל המחיה אין יכול לומר דאינו מין מזון יאמר על האדמה ועל פה"א כמו שאומרים על העץ ועל פרי העץ אלא דלא מצינו שתקנו נוסח זה ולכך נשאר הדבר אצלם בספק:
ע"כ לא יועיל אם מברך בלא"ה ברכת מעין שלש כיון שיש ספק מה מזכיר בה
יברך הגפן על היין
טעות, אחרי הגפן לא מברכים על משקה שהכל, שהרי יין פוטר כל מיני משקין, ואף שהמשנ"ב מסתפק אם פוטר גם בלא רביעית, מ"מ הוא לא מכריע לברך שהכל.שהכל על הבירה (מין שבעה)