טל אורות טליך - טל תורה מחיהו - הריר הנוזל מהת"ח שנרדמים בלימודם

עתיקא

משתמש רגיל
איתא בכתובות (קיא ע"א):
אמר ר' אלעזר: עמי הארצות אינן חיים, שנאמר: מתים בל יחיו וגו'. תניא נמי הכי: מתים בל יחיו - יכול לכל? ת"ל: רפאים בל יקומו, במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. א"ל ר' יוחנן: לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, ההוא במרפה עצמו לעבודת כוכבים הוא דכתיב! א"ל: מקרא אחר אני דורש, דכתיב: כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה - אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה - אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקמצטער, א"ל: רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב: כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. כיוצא בדבר אתה אומר: לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו - וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה? אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

וזכורני מקדמת דנא שיש הלמדים בזה, שהטל הזה, הוא מה שמלקט הקב"ה את הריר הנוזל מפי הת"ח הממיתים עצמם באהלה של תורה, עד שנרדמים בלימודם ונוזל מפיהם ריר, ובזה יחיה המתים לעתיד.

מישהו יודע להפנות אותי היכן מקור ענין זה?
 

אלימלך

משתמש ותיק
בפיוט של מוסף לר"ה כתוב
"אטומים להחיות בטללי שנה"
ומפרש רבינו יחיאל מפאריש והובאו דבריו בשל"ה
פירוש, כשלומדים התלמידים וישנים על הספר, ריר היוצא מפיהם הקדוש ברוך הוא משמרו ועושהו טל, ומחיה מתים עם הארץ
 

מאן דהו

משתמש ותיק
המקור המיוחס הוא לספר מנוחה וקדושה: מה שכתוב בפיוט דראש השנה, וזה לשונו: אטומים להחיות בטללי שנה, והוא מהמדרש, שהקב"ה מחיה מתים בקצף היוצא מפי שנופל בשינה על ספרו מאונסו. במה דברים אמורים שאינו בדעתו לשמוט הספר מלפניו עד שתקפתו השינה, ומ"מ הרואה אסור לו לראות זלזול הספר להיות כמו כר תחת ראש אדם ומחוייב לשומטו:

ובקובץ זה הביא בשם המדרש? ורבינו יחיאל מפריז
http://beta.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_4708_138.pdf
 
חלק עליון תַחתִית