מבקש אמת אמר:
עם כל המקורות הנפלאים, אף אחד לא יישב את השאלה הפשוטה של החזו"א מנלן שהטוב עבורו הוא מה שנראה לו כטוב, שמא דוקא מה שנראה עבורו כרע הוא טוב, ואת זה הקב"ה רוצה שיהיה?
ועוד הרי מצינו שלצדיקים היו הרבה יסורים ואדרבה "כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין" ומהיכ"ת יבטח שלא ייסרנו הקב"ה?
יש מעשה מפורסם מר' ישראל סלנטר שטען ששייך לבטוח בה' שיעשה מה שרוצה ואפילו להזמין לו שעון זהב, ובדיוק אז נכנס יהודי ונתן לו שעון זהב. מעשה זה אינו מתקבל על דעת כל בר דעת, וכי הקב"ה עובד אצלי לתת לי כל מה שיעלה על לבי? ובאמת בספר מסורת משה מביא שהגר"מ פיינשטיין זצ"ל אמר שמעשה זה הוא שקר וכזב ולא היה ולא נברא, ואין זה בטחון כלל אלא טפשות בעלמא.
ומה שהקשו מהגמ' בכתובות, אינו ענין לנידון דידן. הלא המעיין במעשה זה יתמה מה ראה העני לבוא לבקש מרבא שיעזרנו, הלא יכול היה לישב בביתו במנוחה והקב"ה ישלח לו את התרנגולת פטומה ויין ישן הישר לביתו, ולמה הוצרך להשתדל לילך לבית רבא ולבקש על מזונו כעני המחזר על הפתחים? אלא בודאי היה מוכרח להשתדל להשיג מזונו ע"י חיזור על הפתחים (ובודאי לא היתה לו אפשרות אחרת לפרנס עצמו), אלא שכשרבא שאלו למה הוא מכביד על הציבור בדברי מותרות ענה לו שבשבילו אין זה מותרות אלא צורך כיון שהורגל בכך (עיין בהמשך הגמ' שמחלקת בין אם זה אשמתו או לא), וזימן לו הקב"ה התרנגולת פטומה ויין ישן ע"י אחותו של רבא כדי להראות לרבא שבאמת צדק העני וצורך הוא דבר יחסי שנמדד לפי מצבו האישי של האדם. אבל אין זה אומר בהכרח שתמיד הקב"ה יזמן לו את התרנגולת והיין - לפעמים יתכן שהקב"ה ירצה לייסרו ולא יזמן לו אלא לחם צר ומים לחץ. אלא שהשתדלותו לבקש תרנגולת ויין היא ההשתדלות הרצויה לפני ה'.
לענ"ד הביאור הפשוט בכל המקורות ששייך לבטוח בהקב"ה שיעזרנו הוא שעצם הבטחון בה' שיכול לעשות מה שחפץ ולהושיעו ולא נמנע ממנו דבר הוא סגולה להנצל מכל רע. והדברים מרומזים בתוך דברי החזו"א, ומבוארים בדברי הגר"א באמרי נועם ברכות ס,א וביתר ביאור בדברי ר"א בן הרמב"ם בספר המספיק לעובדי ה'. אך עדיין אין זה מבטיח שמא יגרום החטא ושמא יש להקב"ה חשבונות שמים אחרים לייסרו ולא להושיעו.
ויש להעיר דכל זה אינו אלא בדבר הבא עליו מן השמים. אבל אם הביא על עצמו את הדבר, כגון שלא נזהר ופעל כנגד החוק, או שעשה דברים המזיקים לבריאותו, או שלא השתדל לפרנסתו כראוי לו וכדומה - בודאי שאין זה שייך לסוגיית בטחון כלל משום צד, שהרי הוא הביא הדבר על עצמו, ואם כי לא קצרה יד ה' מלהושיע, מ"מ אין סיבה לתלות שהקב"ה יצילנו מידי צרה שהביא על עצמו!
(בנידון דנן אם סבור הרב השואל שעשה כדין בכך שבנה שלא כחוק אולי לא חשיב שהביא הדבר על עצמו, וצ"ע. ומ"מ אני מאחל לו בכל לבי שהקב"ה יעזרהו בדרך הקלה ביותר ולא יחסר מפרנסתו מאומה)
עירבת את הקשור בשאינו קשור.
היטבת להסביר כי ישנה חובת השתדלות.
אך שאלתי מהגמ' בכתובות היא לא על חובת ההשתדלות הנצרכת (במקרה שלי לפנות לעירייה)
אלא על
חובת הביטחון.
ואצטט את דברי הסבא במדריגת האדם אחרי שהוא מביא את הגמ' הנ"ל וז"ל: "הרי לנו מזה שכח הביטחון בד' הוא כל כך חזק שאין שום דבר מוזר ורחוק ונמנע ממנו,
עד שלהבוטח ברור בדעתו שאינו מחוייב לחיות חיי הסתפקות,
אלא יכול להשיג מחיתו לפי הרגלו וטבעו. עכ"ל.
(אמנם קצת צ"ע כי בהמשך הוא כותב "כמו ההוא דאתא לקמיה דרבא שעל ידי בטחונו בה'
יבוא אליו אשר יחסר לו בלי השתדלות"
ולכאורה אתה שואל טוב שהרי סו"ס העני כן עשה השתדלות)
דבר שני,
איחלת לי בסוף דבריך ואני מצטט: "שהקב"ה יעזרהו בדרך הקלה"
למה אתה מאחל לי כך?
אולי הדרך הקשה היא הטובה בשבילי ואילו הדרך הקלה לא טובה בשבילי?
ואם ארצה לנסח את השאלה בסגנון אחר אשאל:
באיזה נוסח עליי להתפלל לה'?
אם אתפלל שהעניין יסתדר והעירייה לא תהרוס לי את היחידה, אולי זה לא טוב לי א"כ למה להתפלל על זה?
דבר שלישי,
אבקש את עזרת הציבור האם יש איך להשיג את הספר מדריגת האדם ו\או חזו"א אמונה וביטחון בטקסט?