תרומה לחסר אחריות

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

מבקש אמת

משתמש ותיק
לאחרונה אנחנו מוצפים בהמוני קמפיינים שונים של איסוף תרומות עבור מטרות שונות. ברבים מהמקרים מדובר במוסד שהוקם בלי בסיס פיננסי טבעי ומסתמך על רחמי הציבור שיענה לשוועתו ומצוקתו להחלץ מהחובות האדירים אליו נקלע. רק בשבועיים האחרונים פנו אלי מטעם כמה מוסדות של החזקת תורה בבקשה לעזרה להחלץ מהחובות העצומים הרובצים על כתפיהם, אלא שעיון קל בנושא מעלה כי היה ברור מלכתחילה לכל מי שיודע מעט חשבון שהמוסד יקלע לחובות עצומים תוך זמן קצר (הנה החשבון: אם ההוצאות הם פי שנים, שלוש או ארבע מההכנסות, אזי אחרי חישוב קליל - בלי מחשבון - יצא שאמור להיות א י ז ש ה ו הפרש בין ההכנסות להוצאות. הפרש זה נקרא בלשון העם "חובות").

ואני עומד ותמה לעצמי: איש לא מפקפק בערך החשוב של החזקת תורה, אבל האם זו התנהלות אחראית להקים מוסד בידיעה ברורה שהוא הולך להכנס לחובות ואז יאלץ לעורר את רחמי הציבור לחלצו ממצוקתו? וכי הערך העצום של החזקת לומדי תורה מתיר להתנהל בחוסר אחריות ולהכנס למצב בעייתי? האם חיוב צדקה כולל עזרה למי שהכניס את עצמו ביודעין למצב ביש?

מסתמא יש שיאמרו: החזקת תורה היא בדרך ניסית - "הארון נושא את נושאיו", ולכן בכדי להחזיק תורה אפשר ורצוי להתנהל שלא כדרך הטבע ולסמוך על הנס. אך צ"ע שא"כ למה הוצרכה התורה לחייב את עם ישראל בתרומות ומעשרות בכדי להחזיק את שבט לוי, הרי יכולים לסמוך על הנס? וגדולה מזו כתב המשך חכמה בפרשת פנחס, שהטעם שנשאר מספרם של שבט לוי מועט הוא משום שיקשה על כלל ישראל לכלכל עם רב, ולא רצה הקב"ה לסמוך על הנס*. ומלבד זאת, אם באמת סומכים על הנס - למה נצרכים לעורר את רחמי הציבור ולקושש פרוטה לפרוטה, ולא יוכלו לזכות בלוטו וכדומה דרך נס?

ואם ישאל השואל, והלא מצינו הסכם יששכר וזבולון? אין הנידון דומה לראיה, כיון ששם יששכר עשה את ההסכם עם זבולון קודם שהכניס עצמו לעמל התורה (כמבואר בסוטה כא,א), כך שהתנהלותו היא אכן עפ"י דרך הטבע ואינו מכניס עצמו לצרה כדי שיחלצוהו אח"כ מן המצר. אבל אין רצון ה' שיששכר יתנהג באופן בלתי אחראי ויחיה בלי דרך פרנסה טבעית על סמך שיעורר את רחמי זבולון כשנקלע למצר.

באם יש ביד אי מי ליישב תמיהתי ולבאר דעת המתרימים מאי קסברו מעיקרא, יבוא על שכרו.






*וז"ל: הקדמונים נתפלאו מדוע שבט לוי היה מעט במספרו נגד שארי השבטים. וראיתי שנותנים טעם שבת קול אמרה וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והם לא היו בקושי השעבוד, לכן לא היו בכלל כן ירבה וכן יפרוץ. אבל מדוע לא נתרבו במדבר תמוה, כי במנין הראשון היו שנים ועשרים אלף. ורש"י הביא מן הירושלמי דיומא שנהרגו ממנו כמה משפחות. אולם לדעתי יתכן כי לו נתכנו עלילות, והיה צופה ומביט, כי שבט לוי, לגיון של מלך, לא ינחלו נחלה, רק ערי מגרש בתוך בני ישראל, ואם בני לוי יהיו רבים במספר, הלא יצעקו מדוע נגרע חלקם, וגם על בנ"י יהיה כבד הדבר לכלכל עם גדול כמוהו, וכאשר מצאנו בבני יוסף שצעקו כי ד' ברכם בעם רב והמקום צר להם לשבת, לכן היה מחכמת הבורא לבלי הרבות אותם ע"ד הנסיי רק יהיה מספרם בדרך טבעי, והיו כ"ג אלף מבן חדש ומעלה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין השאלה האם יש מצוה בתרומה או לא, כיון שאיך שלא יהיה מדובר בהחזקת התורה. השאלה היא לגבי שני דברים:

א) שאלה עקרונית - אם מהלך זה הוא מהלך נכון או לא?

ב) האם ראוי יותר לתרום לאדם אחראי מאשר לאדם שאיננו אחראי?



נ.ב. אין המדובר כאן על קמפיין ספציפי כלל, וכל קישור לקמפיין כזה או אחר הוא על דעת המקשר בלבד (לדוגמא, רשת יששכר באהליך אכן התנהלה בצורה אחראית לחלוטין והתבססה על תרומות מנדיבי עם, אלא שבתקופה האחרונה הצליחו פחות בגיוס הכספים, וזה לא נקרא מכניס עצמו למצוקה). המדובר הוא על תופעה שחוזרת על עצמה כל הזמן הן אצל יחידים והן אצל מוסדות - מתנהלים בצורה שבודאי תביאם למצוקה ואח"כ זועקים לעזרה לחלצם מן המצר. האם ראוי יותר לתרום לאנשים אחראים שאינם מתנהלים כך ונקלעו לצרה שלא באשמתם, או שזה רק ענינו של הנזקק ואל לתורם לחשב את מידת אחריותו של המבקש?
 

חכם באשי

משתמש ותיק
א. בפשטות לקחת חובות שאין לך מאין לכסות אותם זה ודאי לא נכון. פעמים גדול"י אומרים לאדם לעשות משהו והם מגבים אותו, כשהגיבוי הזה כולל בין היתר ערבות שלהם בסוך לדאוג להשלים את החסר. כל עסק יש בו סיכונים, וצריך ערבויות ממישהו על זה.
ב. שוב, אם נעשה ע"פ דעת תורה אין הבדל.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אז מה אתה מציע שייסגרו את המוסדות וישלחו אברכים הביתה? לא הבנתי.
 

כרם

משתמש ותיק
כשם שציותה התורה לתת תרומות לכהנים ומעשרות ללויים, כך יש ענין של מעשר-כספים ושל חומש, שאחת המדרגות הגבוהות שלה היא החזקת תורה ולומדיה.
כל אברך יחיד שמקבל על עצמו עול תורה, ותורתו אומנתו, זכאי לכך שיתפרנס מן הכלל ממעשרותיהם וחומשיהם - לדידן שאין אנו פוסקים כהרמב"ם המפורסם (אבות פ"ד מ"ד).
ראש כולל, או מנהל רשת כוללים, הוא בסך-הכל שליח של כל אותם אברכים, ומבחינה אדמינסטרטיבית וטכנית הוא מרכז את איסוף הכספים למען האברכים.
הוא לא מחזיק בית חרושת, והוא לא מחזיק מוסד, הוא בסך הכל עובד בשביל האברכים כדי שהם יוכלו לשבת וללמוד.
כדי לעורר את הצבור - שאינו אמור לתת יותר מהמעשר או החומש - הוא מוכן גם להיכנס לחובות כדי שיוכל לרגש את הצבור ולנגן על מיתרי הלב שלו, לפתוח את הכיס, לתת עבור האברכים את שלהם ואת המגיע להם. (לא מבקשים מאף אחד את מה שהוא לא צריך לתת מצד מעשר או חומש).
למה זה נקרא "חסר אחריות"???
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כרם אמר:
כשם שציותה התורה לתת תרומות לכהנים ומעשרות ללויים, כך יש ענין של מעשר-כספים ושל חומש, שאחת המדרגות הגבוהות שלה היא החזקת תורה ולומדיה.
כל אברך יחיד שמקבל על עצמו עול תורה, ותורתו אומנתו, זכאי לכך שיתפרנס מן הכלל ממעשרותיהם וחומשיהם - לדידן שאין אנו פוסקים כהרמב"ם המפורסם (אבות פ"ד מ"ד).
ראש כולל, או מנהל רשת כוללים, הוא בסך-הכל שליח של כל אותם אברכים, ומבחינה אדמינסטרטיבית וטכנית הוא מרכז את איסוף הכספים למען האברכים.
הוא לא מחזיק בית חרושת, והוא לא מחזיק מוסד, הוא בסך הכל עובד בשביל האברכים כדי שהם יוכלו לשבת וללמוד.
כדי לעורר את הצבור - שאינו אמור לתת יותר מהמעשר או החומש - הוא מוכן גם להיכנס לחובות כדי שיוכל לרגש את הצבור ולנגן על מיתרי הלב שלו, לפתוח את הכיס, לתת עבור האברכים את שלהם ואת המגיע להם. (לא מבקשים מאף אחד את מה שהוא לא צריך לתת מצד מעשר או חומש).
למה זה נקרא "חסר אחריות"???

אכן נגעת בשורש השאלה, ואבהיר את דברי:

ישנם שני סוגי צדקה: החזקת עניים והחזקת לומדי תורה. החילוק הוא שהחזקת עניים נועדה לאדם שנכנס למצוקה כלכלית שלא באשמתו*, ואילו החזקת לומדי תורה נועדה לאנשים שבכדי ללמוד תורה מכניסים את עצמם באופן מודע למצב בו לא תהיה להם פרנסה, והציבור מצווה לסייע בעדם לעשות זאת (כדקיי"ל להלכה, ודלא כרמב"ם).

מאז ומעולם (עד כמה שידוע לי) המנהג היה שהיו ב' קופות שונות, וכשרצו להתרים עבור לומדי תורה ביקשו כסף עבור החזקת לומדי התורה כדי שיוכלו להמשיך וללמוד, ואילו כשביקשו עבור עניים ביקשו כדי לחלצם ממצוקתם. אך לאחרונה נדמה שרווח מנהג חדש לערב בין השניים: מאחר וכנראה אין מספיק תרומות עבור מספר כה גדול של לומדי תורה (לא נראה שזה משום שערך התורה ירד בדוק האחרון דאדרבה הוא עלה ב"ה, אלא כנראה הוא משום שלומדי התורה מהוים אחוז הרבה יותר גבוה מהציבור מכפי שהיה בעבר), הרי שנוקטים בתכסיס חדש: לומד התורה ממשיך ללמוד באופן שאין לו פרנסה עד שנמצא במצוקה קשה, ואז באים ומבקשים: על אף שלהערכתך תרמת די עבור לומדי תורה, מ"מ כאן מדובר בעני מסכן השרוי בדוחק כלכלי קשה, או במוסד השרוי בחובות וכו', וממש פיקוח נפש לחלצו ממצוקתו, ובכך מעוררים רחמיו על העניים הנאנקים בדוחק, על אף שבעצם הכניס את עצמו לדוחק ולמצוקה ביודעין. האם אין זו הערמה? הרי כל הסיבה שמצליחים לגייס כ"כ הרבה תרומות היא דווקא בגלל המצוקה הקשה ולא בגלל עצם החזקת התורה (כמובן שמי שחושב לעומק יבחין במציאות, אבל רוב האנשים לא חושבים). או שמא מותר לעשות כזו הערמה עבור החזקת תורה?
אני מאד מסופק בענין, ולא ידועים לי מקורות בנושא.




*וכלשון הכלי יקר בפרשת משפטים עה"פ עזוב תעזוב עמו: "ומכאן תשובה על מקצת עניים בני עמינו המטילים את עצמם על הצבור ואינן רוצים לעשות בשום מלאכה אף אם בידם לעשות באיזו מלאכה או איזו דבר אחר אשר בו יכולין להביא שבר רעבון ביתם, וקוראים תגר אם אין נותנים להם די מחסורם, כי דבר זה לא צוה ה' כי אם עזב תעזב עמו"
 

ברל

משתמש ותיק
לגבי תרומה לחסר אחריות. יש כמה סוגי חסרי אחריות כאדם שעיסוקו הוא להוציא את חסרי האחריות ולאו דווקא, מהבוץ אליו הם נקלעו. שמעתי מאות ההוראות מפוסקים וגדולי ישראל.
יש אנשים שפתחו ישיבה/עמותה וכדו' כשבסיס הרעיון הוא להרוויח מהשנור לעצמם וגם לשם שמים וכאשר הגיעו לדרך ללא מוצא דחפו ועודדו גדולי ישראל לא להתייאש ולא לסגור את הכולל אולם בד בבד לדאוג שיהיה ברור שאין להם חיוב אישי על תשלום השכר אלא בגדר השתדלות. וגם לעצמם השכר שלקחו בסיסי ביותר.
יש בינייהם רשלנים שרצו שהתנהלו בחוסר אחריות משןוע וגם במקרים כאלה נדרשתי לעזור להם כי אומנם היו חסרי אחריות אולם מה אשמה משפחתם בכך ועל כן צריך להתאמץ להוציאם מהמיצר.
אין זה ההלכה הפשוטה אלא עניין שלהנהגה.
ההלכה כאשר אדם נכנס לחובות אינה מרחמת כלל
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברל אמר:
לגבי תרומה לחסר אחריות. יש כמה סוגי חסרי אחריות כאדם שעיסוקו הוא להוציא את חסרי האחריות ולאו דווקא, מהבוץ אליו הם נקלעו. שמעתי מאות ההוראות מפוסקים וגדולי ישראל.
יש אנשים שפתחו ישיבה/עמותה וכדו' כשבסיס הרעיון הוא להרוויח מהשנור לעצמם וגם לשם שמים וכאשר הגיעו לדרך ללא מוצא דחפו ועודדו גדולי ישראל לא להתייאש ולא לסגור את הכולל אולם בד בבד לדאוג שיהיה ברור שאין להם חיוב אישי על תשלום השכר אלא בגדר השתדלות. וגם לעצמם השכר שלקחו בסיסי ביותר.
יש בינייהם רשלנים שרצו שהתנהלו בחוסר אחריות משןוע וגם במקרים כאלה נדרשתי לעזור להם כי אומנם היו חסרי אחריות [highlight=yellow]אולם מה אשמה משפחתם בכך ועל כן צריך להתאמץ להוציאם מהמיצר.[/highlight]
אין זה ההלכה הפשוטה אלא עניין שלהנהגה.
ההלכה כאשר אדם נכנס לחובות אינה מרחמת כלל

דברים צודקים ואמיתיים.
 

אלימלך

משתמש ותיק
@מבקש אמת בלבלתני בהודעתיך
בהתחלה שאלת האם בכלל יש ענין לתת תרומה לאברכים שהראש כולל שלהם התנהג בחוסר אחריות לדעתך... [באמת יש לתמוה איך יהודי למדן כמוך שמסתמא אהבה חזקה ורגשי הכבוד לאברכים ממלאים את כל ישותו יכתוב שאלה כזו (שמגיעה בד"כ מאנשים שיש בלבם עוינות תת הכרתית לת"ח)]
בהודעה שניה כתבת שודאי שיש ענין אלא שאתה מסתפק האם ישנה עדיפות לראש כולל אחר בגלל שהוא אדם אחראי
בהודעה שלישית חזרת לשאול שאלה אחרת שהא ודאי שמדיני החזקת תורה אין חילוק אלא שיש לדון מדין צדקה.
 

יעבץ

משתמש ותיק
יש בעיה בניסוח הכותרת לנידון.
הכותרת עצמה מעלה שאלה טובה - האם נכון לתרום לאדם שמתנהל בצורה כלכלית שגויה, והכסף נבלע כהרף עין לתוך הבור שהוא עודנו כורה תוך כדי קריאה לעזרה. ברור שעיקר העזרה צריכה לבוא באופן של מניעה ולימוד התנהלות נכונה ולפעמים העזרה לטווח קצר אפילו מזיקה. מאידך פעמים יש מצוקה חריפה שעלולה להביא לתוצאות קשות ר"ל, וצריך לדחות את הטיפול הכולל לאחר מכן. דברים אלו אין בהם כללים והעוסקים בדבר עליהם לשקול בכל מקרה לגופו, ואכן הגופים הגדולים והמקצועיים פועלים כך בדרך כלל.

אלא שהשאלה מתחת לכותרת היא שונה לגמרי, ובדין עוררה אי-נחת אצל חלק מהקוראים. השאלה האם ראוי לאדם להחזיק מוסד עם כוונות טובות ומטרות ראויות - מבלי שיש לו הכלים לעמוד בהוצאות הכרוכות בכך. גם דבר זה צריך ליבון, אלא שההגדרה 'חוסר אחריות' נשמע חריף למדי.
עכ"פ בעניין זה שהאשכול עסק בו של החזקת לומדי תורה, ידוע מה שאמר הרב מפוניבז' ששאל את פי הח"ח אם מותר לו לקחת הלוואות כשאינו יודע מאיפה להחזיר (לצורך החזקת תורה) והשיב לו לאיסור. ואמר הרב זצ"ל, יודע אני שילקוני בשמיים על כך, אבל יהיו אלו מכות מתוקות. כי אין דרך להחזיק ישיבה בלא זה.
אבל באמת נראה שהשיקולים הללו צריך לשקול האדם האמור לקחת על עצמו את האחריות. אלו,שפונים אליהם לעזרה - כעת זהו וודאי צורך הציבור ואין מקום להתחמק בטענה שנעשו כביכול מהלכים שגויים.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
@מבקש אמת בלבלתני בהודעתיך
בהתחלה שאלת האם בכלל יש ענין לתת תרומה לאברכים שהראש כולל שלהם התנהג בחוסר אחריות לדעתך... [באמת יש לתמוה איך יהודי למדן כמוך שמסתמא אהבה חזקה ורגשי הכבוד לאברכים ממלאים את כל חדרי ליבו יכתוב שאלה כזו (שמגיעה בד"כ מאנשים שיש בלבם עוינות תת הכרתית לת"ח)]
בהודעה שניה כתבת שודאי שיש ענין אלא שאתה מסתפק האם ישנה עדיפות לראש כולל אחר בגלל שהוא אדם אחראי
בהודעה שלישית חזרת לשאול שאלה אחרת שהא ודאי שמדיני החזקת תורה אין חילוק אלא שיש לדון מדין צדקה.

האמת גם אני קצת הרבה התבלבלתי..
נניח והראשי כוללים והמוסדות חסרי אחריות אבל בסופו של דבר הנזק והחסרון משתייך לאברכים יותר מאשר לעומד בראשם
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין כאן נידון האם ישנה חשיבות בהחזקת לומדי תורה. חשיבות הענין ברורה כשמש לכל מי שאינו נופל תחת הגדרת אפיקורס (כמבואר בסנהדרין צט,ב).
למען הסר חשד על העלאת השאלה, הריני להודיע בזאת כי בעזרתו ית' זכיתי לתרום סכום של 3 ספרות לכל קמפיין שהופנה אלי ע"י מתרימים בתקופה האחרונה, ואף היתה לי הזכות לתרום היום לרשת יששכר באהליך. אך ללא כל קשר לקמפיין הנ"ל או לקמפיין מסויים אחר, עדיין השאלה במקומה עומדת. אני מתנצל על חוסר הבהירות שבשאלתי, ואשתדל להבהיר את כוונתי במשל:

ראובן מעוניין בכל לבו ונפשו לעמול בתורה ולהגות בה יומם ולילה, אך דא עקא שעליו לפרנס את משפחתו. בשביל לקיים שניהם הוא פונה לנדיבי עם כדי שיקיימו עמו הסכם יששכר וזבולון, או למצער שיתנו לו תמיכה הגונה למען יוכל לישב על התורה ועל העבודה במנוחת הנפש. דא עקא, שלא הצליח למצוא נדיבים המוכנים להחזיק בו כדי מחייתו, מאחר ואינם משיגים ערך התורה כדבעי, או מאחר וכבר מחזיקים ביד ת"ח אחרים ואין ביכולתם לתמוך בעוד אחד. הגה ראובן רעיון מבריק בלבו: מדי חודש בחודשו הוא יטול על עצמו הלוואות בכדי לפרנס את בני ביתו, וכעבור שנה כאשר יצטברו ההלוואות לכדי סכום גדול, יפנה הוא לאותם נדיבים בבקשה לחלצו ממצוקתו הקשה ולסייע בידו לפרוע חובותיו המעיקים עליו ללא נשוא. הנדיבים שיכמרו רחמיהם עליו לראותו נאנק תחת משאו, יפתחו ליבם וכיסם וישלמו לו את חובותיו את תומם. ואכן כך עשה ועלתה בידו, וכה יעשה ראובן מדי שנה בשנה, וכך מצליח הוא להגות בתורה ביישוב הדעת ללא טרדת פרנסה. כשסיפר ראובן את רעיונו המבריק לידידו שמעון, טען לו שמעון שלדעתו אין זו התנהלות ישרה, מאחר ואילו היו הנדיבים יודעים כי מלכתחילה הכניס את עצמו למצוקה כדי שיושיעוהו, לא היו מעוניינים לתרום (שהרי באמת לא תרמו לו מלכתחילה), ורק משום שאינם משימים זאת אל ליבם ורק רואים בו עני מסכן השקוע בחובות, הרי הם תומכים בו בנדיבות. מאידך טען ראובן, שמאחר ובאמת מגיע לו תמיכה בתור עמל בתורה, הרי שאם הנדיבים אינם נותנים לו את המגיע לו עליו ליטול מהם בתורת "עני" את המגיע לו ביושר מדין "לומד תורה", וגם זה נכלל בדין "כופין על הצדקה".

מי צודק, ראובן או שמעון?




נ.ב. החשבונות שגם אם ראש המוסד אשם מ"מ האברכים לא אשמים, או שגם אם האברך אשם בני ביתו לא אשמים, כולם נכונים ואמיתיים, אך זה לא עונה על עצם השאלה - האם התנהלות זו רצויה או לא.
 

כרם

משתמש ותיק
ואם ישתנה פרט אחד בסיפור הנפלא הזה, למשל, שהוא חשב שהוא יצליח למצוא נדיבים שיחזיקו אותו, היה מי שאמר לו שהוא מכיר אנשים טובים ואמידים שיעזרו לו, והוא "קפץ למים", על סמך אמירות כאלה ואחרות, ואחר כך מצא את עצמו בעל חוב.
במקרה כזה הסיפור הוא שונה.
מוסד שעשר שנים ומעלה הצליח לשלם את המלגות לאברכיו, ואחר כך נקלע לקשיים ולהסתבכויות, וודאי שהוא זכאי לתמיכה מלאה ואין בכך חלילה "חוסר אחריות".
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ענין דומה לזה נמצא בפרשה "אלה פקודי המשכן משכן העדות" מובא במדרש (שמות רבה נא, ו): "ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנאמר (במדבר יב): 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? – אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים אחריו...
ומה היו אומרים? רבי חמא אמר, היו אומרים: "ראו את מבנה גופו ועושרו של בן עמרם", וחברו אומר לו: 'אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר'?! כששמע משה כך אמר להם: חייכם, נגמור המשכן אתן לכם כשבון, הוי "ואלה פקודי המשכן"...
ראיתי באחד הספרים מביא שאלה נפלאה:
הנה נתבונן על מי מדברים כאן. מחד גיסא עומד משה רבנו, שהקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", ומאידך גיסא עומדים חבורת ליצנים, אפיקורסים, שפלים שבשפלים, שמתלוצצים על הגינותו של משה...
וגם כלפיהם רוצה משה רבנו לקיים "והייתם נקיים", והוא מגיש להם חשבון על כל ההוצאות וההכנסות של מלאכת המשכן.
הוא מתחיל ומפרט: "כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהבה תנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש" זה הזהב שנכנס. להיכן הלך כל הזהב הזה? משה רבנו לא מפרט!
לא מוזכר בפסוקים מה נעשה עם הזהב.
לכאורה קשה, הרי כל מטרתו של משה רבנו הייתה להגיש חשבון. וכי זה נקרא חשבון? לפרט הכנסות מבלי לפרט הוצאות?!
השאלה מתחזקת לנוכח העובדה שלגבי ככרות הכסף וגם לגבי הנחושת משה כן מפרט - מדוע אפוא לא מפרש משה מה עשו עם הזהב?!
אלא התשובה: מי אלו שביקשו פרוט? – ליצני הדור.
ליצני הדור לא תורמים זהב, וכיון שלא תרמו זהב – אין צורך לתת להם פרוט עליו,
ואילו אלו שכן נתנו זהב – לא נצרכו כלל לפרוט כלשהו!
הם נתנו את הזהב עם "לב זהב" ולא התענינו כלל מה נעשה בו!
הליצנים יקבלו פרוט מדויק על מה שהם נתנו, על הכסף ועל הנחושת, אבל לא על הזהב שלא נתנו...
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כרם אמר:
ואם ישתנה פרט אחד בסיפור הנפלא הזה, למשל, שהוא חשב שהוא יצליח למצוא נדיבים שיחזיקו אותו, היה מי שאמר לו שהוא מכיר אנשים טובים ואמידים שיעזרו לו, והוא "קפץ למים", על סמך אמירות כאלה ואחרות, ואחר כך מצא את עצמו בעל חוב.
במקרה כזה הסיפור הוא שונה.
מוסד שעשר שנים ומעלה הצליח לשלם את המלגות לאברכיו, ואחר כך נקלע לקשיים ולהסתבכויות, וודאי שהוא זכאי לתמיכה מלאה ואין בכך חלילה "חוסר אחריות".


אמת ויציב, ולא על זה היתה השאלה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
עדין דומה לזה נמצא בפרשה "אלה פקודי המשכן משכן העדות" מובא במדרש (שמות רבה נא, ו): "ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנאמר (במדבר יב): 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? – אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים אחריו...
ומה היו אומרים? רבי חמא אמר, היו אומרים: "ראו את מבנה גופו ועושרו של בן עמרם", וחברו אומר לו: 'אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר'?! כששמע משה כך אמר להם: חייכם, נגמור המשכן אתן לכם כשבון, הוי "ואלה פקודי המשכן"...
ראיתי באחד הספרים מביא שאלה נפלאה:
הנה נתבונן על מי מדברים כאן. מחד גיסא עומד משה רבנו, שהקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", ומאידך גיסא עומדים חבורת ליצנים, אפיקורסים, שפלים שבשפלים, שמתלוצצים על הגינותו של משה...
וגם כלפיהם רוצה משה רבנו לקיים "והייתם נקיים", והוא מגיש להם חשבון על כל ההוצאות וההכנסות של מלאכת המשכן.
הוא מתחיל ומפרט: "כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהבה תנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש" זה הזהב שנכנס. להיכן הלך כל הזהב הזה? משה רבנו לא מפרט!
לא מוזכר בפסוקים מה נעשה עם הזהב.
לכאורה קשה, הרי כל מטרתו של משה רבנו הייתה להגיש חשבון. וכי זה נקרא חשבון? לפרט הכנסות מבלי לפרט הוצאות?!
השאלה מתחזקת לנוכח העובדה שלגבי ככרות הכסף וגם לגבי הנחושת משה כן מפרט - מדוע אפוא לא מפרש משה מה עשו עם הזהב?!
אלא התשובה: מי אלו שביקשו פרוט? – ליצני הדור.
ליצני הדור לא תורמים זהב, וכיון שלא תרמו זהב – אין צורך לתת להם פרוט עליו,
ואילו אלו שכן נתנו זהב – לא נצרכו כלל לפרוט כלשהו!
הם נתנו את הזהב עם "לב זהב" ולא התענינו כלל מה נעשה בו!
הליצנים יקבלו פרוט מדויק על מה שהם נתנו, על הכסף ועל הנחושת, אבל לא על הזהב שלא נתנו...

ווארט נחמד שבהחלט יכול לשמש ככיסוי טוב לגונבי כספי ציבור, אך אינו קשור לנידון דידן כלל וכלל (נא לעיין בקנין התורה "משיב כהלכה").
שאלה איננה קשורה להתעשרות בעלי מוסדות משום כיוון, אלא על צורת התנהלות מסויימת האם היא כדין או לא.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
כרם אמר:
ואם ישתנה פרט אחד בסיפור הנפלא הזה, למשל, שהוא חשב שהוא יצליח למצוא נדיבים שיחזיקו אותו, היה מי שאמר לו שהוא מכיר אנשים טובים ואמידים שיעזרו לו, והוא "קפץ למים", על סמך אמירות כאלה ואחרות, ואחר כך מצא את עצמו בעל חוב.
במקרה כזה הסיפור הוא שונה.
מוסד שעשר שנים ומעלה הצליח לשלם את המלגות לאברכיו, ואחר כך נקלע לקשיים ולהסתבכויות, וודאי שהוא זכאי לתמיכה מלאה ואין בכך חלילה "חוסר אחריות".


אמת ויציב, ולא על זה היתה השאלה. כבר הובהר שאין המדובר על יששכר באהליך או על שום מוסד מסויים העולה בשעת הקוראים, וכל קישור למוסד כזו או אחר יעשה על דעת הקורא ועל אחריותו בלבד.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נדיב לב אמר:
עדין דומה לזה נמצא בפרשה "אלה פקודי המשכן משכן העדות" מובא במדרש (שמות רבה נא, ו): "ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנאמר (במדבר יב): 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? – אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים אחריו...
ומה היו אומרים? רבי חמא אמר, היו אומרים: "ראו את מבנה גופו ועושרו של בן עמרם", וחברו אומר לו: 'אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר'?! כששמע משה כך אמר להם: חייכם, נגמור המשכן אתן לכם כשבון, הוי "ואלה פקודי המשכן"...
ראיתי באחד הספרים מביא שאלה נפלאה:
הנה נתבונן על מי מדברים כאן. מחד גיסא עומד משה רבנו, שהקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", ומאידך גיסא עומדים חבורת ליצנים, אפיקורסים, שפלים שבשפלים, שמתלוצצים על הגינותו של משה...
וגם כלפיהם רוצה משה רבנו לקיים "והייתם נקיים", והוא מגיש להם חשבון על כל ההוצאות וההכנסות של מלאכת המשכן.
הוא מתחיל ומפרט: "כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהבה תנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש" זה הזהב שנכנס. להיכן הלך כל הזהב הזה? משה רבנו לא מפרט!
לא מוזכר בפסוקים מה נעשה עם הזהב.
לכאורה קשה, הרי כל מטרתו של משה רבנו הייתה להגיש חשבון. וכי זה נקרא חשבון? לפרט הכנסות מבלי לפרט הוצאות?!
השאלה מתחזקת לנוכח העובדה שלגבי ככרות הכסף וגם לגבי הנחושת משה כן מפרט - מדוע אפוא לא מפרש משה מה עשו עם הזהב?!
[highlight=yellow]אלא התשובה: מי אלו שביקשו פרוט? – ליצני הדור.
ליצני הדור לא תורמים זהב, וכיון שלא תרמו זהב – אין צורך לתת להם פרוט עליו,
ואילו אלו שכן נתנו זהב – לא נצרכו כלל לפרוט כלשהו!
הם נתנו את הזהב עם "לב זהב" ולא התענינו כלל מה נעשה בו!
הליצנים יקבלו פרוט מדויק על מה שהם נתנו, על הכסף ועל הנחושת, אבל לא על הזהב שלא נתנו...[/highlight]

ווארט נחמד שבהחלט יכול לשמש ככיסוי טוב לגונבי כספי ציבור, אך אינו קשור לנידון דידן כלל וכלל (נא לעיין בקנין התורה "משיב כהלכה").
שאלה איננה קשורה להתעשרות בעלי מוסדות משום כיוון, אלא על צורת התנהלות מסויימת האם היא כדין או לא.

לדעתי לא קשיא הא בקשת פרוט הא טיעון וערעור..שניהם נובעים משורש אחד
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
מבקש אמת אמר:
נדיב לב אמר:
עדין דומה לזה נמצא בפרשה "אלה פקודי המשכן משכן העדות" מובא במדרש (שמות רבה נא, ו): "ולמה עשה עמהם חשבון? הקב"ה יתברך שמו מאמינו, שנאמר (במדבר יב): 'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא', ולמה אמר להם משה בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? – אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים אחריו...
ומה היו אומרים? רבי חמא אמר, היו אומרים: "ראו את מבנה גופו ועושרו של בן עמרם", וחברו אומר לו: 'אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר'?! כששמע משה כך אמר להם: חייכם, נגמור המשכן אתן לכם כשבון, הוי "ואלה פקודי המשכן"...
ראיתי באחד הספרים מביא שאלה נפלאה:
הנה נתבונן על מי מדברים כאן. מחד גיסא עומד משה רבנו, שהקב"ה מעיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא", ומאידך גיסא עומדים חבורת ליצנים, אפיקורסים, שפלים שבשפלים, שמתלוצצים על הגינותו של משה...
וגם כלפיהם רוצה משה רבנו לקיים "והייתם נקיים", והוא מגיש להם חשבון על כל ההוצאות וההכנסות של מלאכת המשכן.
הוא מתחיל ומפרט: "כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי זהבה תנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש" זה הזהב שנכנס. להיכן הלך כל הזהב הזה? משה רבנו לא מפרט!
לא מוזכר בפסוקים מה נעשה עם הזהב.
לכאורה קשה, הרי כל מטרתו של משה רבנו הייתה להגיש חשבון. וכי זה נקרא חשבון? לפרט הכנסות מבלי לפרט הוצאות?!
השאלה מתחזקת לנוכח העובדה שלגבי ככרות הכסף וגם לגבי הנחושת משה כן מפרט - מדוע אפוא לא מפרש משה מה עשו עם הזהב?!
[highlight=yellow]אלא התשובה: מי אלו שביקשו פרוט? – ליצני הדור.
ליצני הדור לא תורמים זהב, וכיון שלא תרמו זהב – אין צורך לתת להם פרוט עליו,
ואילו אלו שכן נתנו זהב – לא נצרכו כלל לפרוט כלשהו!
הם נתנו את הזהב עם "לב זהב" ולא התענינו כלל מה נעשה בו!
הליצנים יקבלו פרוט מדויק על מה שהם נתנו, על הכסף ועל הנחושת, אבל לא על הזהב שלא נתנו...[/highlight]

ווארט נחמד שבהחלט יכול לשמש ככיסוי טוב לגונבי כספי ציבור, אך אינו קשור לנידון דידן כלל וכלל (נא לעיין בקנין התורה "משיב כהלכה").
שאלה איננה קשורה להתעשרות בעלי מוסדות משום כיוון, אלא על צורת התנהלות מסויימת האם היא כדין או לא.

לדעתי לא קשיא הא בקשת פרוט הא טיעון וערעור..שניהם נובעים משורש אחד

ב"ה הנני זוכה לתת חומש מהכנסותי לצדקה, כשרוב הכסף הולך להחזקת תורה, כך שסבורני שהזכות עמי לדון בנושא בצורה עניינית.
הנני ממליץ לחפש כתובת אחרת לשלוח אליה ווארטים של "השקפה טהורה".
 

אלימלך

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
מי צודק, ראובן או שמעון?
מצות החזקת תורה חשובה וקודמת לצדקה לעני ומסתמא הנדיבים יודעים זאת.
לגבי ענין של רמאות בד"כ הנדיב מעלה על דעתו איך פלוני נהיה עני ומבין שזה בגלל שאינו עובד אלא שבדיעבד הוא מוכן לתת.
בכל אופן האשכול ממש מבולבל וסוטה לאישי וכו' והייתי מציע לפתוח אשכול אחר בענין ולנעול את זה
הוספה: פתחתי עבורך אשכול אחר כאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=4562
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ב"ה הנני זוכה לתת חומש מהכנסותי לצדקה, כשרוב הכסף הולך להחזקת תורה, כך שסבורני שהזכות עמי לדון בנושא בצורה עניינית.
הנני ממליץ לחפש כתובת אחרת לשלוח אליה ווארטים של "השקפה טהורה".
סתם שאלה מה רע בוורטים של השקפה תורה טהורה?
מבחנתי זה לא וורט גרידא אלא שיקוף של כל המתלוננים למיניהם כנגד מגביות צדקה חשובות
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
מבקש אמת אמר:
מי צודק, ראובן או שמעון?
מצות החזקת תורה חשובה וקודמת לצדקה לעני ומסתמא הנדיבים יודעים זאת.
לגבי ענין של רמאות בד"כ הנדיב מעלה על דעתו איך פלוני נהיה עני ומבין שזה בגלל שאינו עובד אלא שבדיעבד הוא מוכן לתת.
בכל אופן האשכול ממש מבולבל וסוטה לאישי וכו' והייתי מציע לפתוח אשכול אחר בענין ולנעול את זה
הוספה: פתחתי עבורך אשכול אחר כאן https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=24&t=4562

יישר כח, אכן האשכול שפתחת נוגע בנושא הנידון, ובאמת העליתי את הענין בצורה שכנראה לא הובנה כדבעי ע"י המשתתפים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
מבקש אמת אמר:
ב"ה הנני זוכה לתת חומש מהכנסותי לצדקה, כשרוב הכסף הולך להחזקת תורה, כך שסבורני שהזכות עמי לדון בנושא בצורה עניינית.
הנני ממליץ לחפש כתובת אחרת לשלוח אליה ווארטים של "השקפה טהורה".
סתם שאלה מה רע בוורטים של השקפה תורה טהורה?
מבחנתי זה לא וורט גרידא אלא שיקוף של כל המתלוננים למיניהם כנגד מגביות צדקה חשובות

יפה כתבת - זו בדיוק ההגדרה של "השקפה טהורה": אי דיון על הנושא בצורה ענינית לגופו של נידון, אלא השתלחות אישית באנשים המביעים השקפה שונה (או שמעזים לדון בנכונותם של מוסכמות חברתיות) ונסיון להציגם כבעלי כוונות זדון ורוע. זה חמור באופן כללי, אבל חמור שבעתיים כשנעשה בשם "השקפת התורה הטהורה" אשר איננה טהורה כל כלל ועיקר. לדאבוני הנגע הזה נכנס בבתי המדרשות כשיטה וכדרך אצל אנשים מסויימים, ותוצאותיו הינם זריעת שנאה ופילוג אצל בני התורה ועובדי ה', הוא יצילנו מהם ומהמונם.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
נדיב לב אמר:
מבקש אמת אמר:
ב"ה הנני זוכה לתת חומש מהכנסותי לצדקה, כשרוב הכסף הולך להחזקת תורה, כך שסבורני שהזכות עמי לדון בנושא בצורה עניינית.
הנני ממליץ לחפש כתובת אחרת לשלוח אליה ווארטים של "השקפה טהורה".
סתם שאלה מה רע בוורטים של השקפה תורה טהורה?
מבחנתי זה לא וורט גרידא אלא שיקוף של כל המתלוננים למיניהם כנגד מגביות צדקה חשובות

יפה כתבת - זו בדיוק ההגדרה של "השקפה טהורה": אי דיון על הנושא בצורה ענינית לגופו של נידון, אלא השתלחות אישית באנשים המביעים השקפה שונה (או שמעזים לדון בנכונותם של מוסכמות חברתיות) ונסיון להציגם כבעלי כוונות זדון ורוע. זה חמור באופן כללי, אבל חמור שבעתיים כשנעשה בשם "השקפת התורה הטהורה" אשר איננה טהורה כל כלל ועיקר. לדאבוני הנגע הזה נכנס בבתי המדרשות כשיטה וכדרך אצל אנשים מסויימים, ותוצאותיו הינם זריעת שנאה ופילוג אצל בני התורה ועובדי ה', הוא יצילנו מהם ומהמונם.

ידידי הצגת השאלה בשעה שמתו מוטל לפניו היא לא ענינית ולא מתוך רצון לברר אלא לקנטר ועל כן כמו שהעירו כאן 3 או 4 משתמשים שאין זכות קיום באשכול כזה בפורום תורני המשמש במה ללומדי תורה ולא למקנטרים מכל הסוגים
וטוב יעשו מנהלי הפורום אם יתחשבו ברגשות הכותבים כפי שמחאו כאן
ולא בפעם הראשונה אתה מעלה נושאים העומדים בניגוד לדעת רוב לומדי התורה ומשתמש בטיעונים נוטפי דבש המסתיריים מאחוריהם קופת שרצים
המנהלים של פורום תורני צריכים להחליט אם רצונם בכותבים שיתנגחו בעולם התורה והאברכים במסווה של טיעונים לוגיים טהורים..
 

שמעיה

משתמש ותיק
הואיל והתגבשו כאן מספר השקפתיים, עלי לדאוג שלא יווצר חלילה מצב בו ידידינו @מבקש אמת מוצג כמיעוט זניח. ועל כן אני מצהיר שדעתי כדעתו.
ואני מוחה על הצגת יהודי תלמיד חכם ובר דעת שכבר הוכיח את סגולותיו כמי שסוחב אחריו קופת שרצים ושאר כינויים זולים דומים.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
הואיל והתגבשו כאן מספר השקפתיים, עלי לדאוג שלא יווצר חלילה מצב בו ידידינו @מבקש אמת מוצג כמיעוט זניח. ועל כן אני מצהיר שדעתי כדעתו.
ואני מוחה על הצגת יהודי תלמיד חכם ובר דעת שכבר הוכיח את סגולותיו כמי שסוחב אחריו קופת שרצים ושאר כינויים זולים דומים.

זה לא ענין להשקפתיים כהגדרתך המזלזלת אלא לכל החפץ לחזק את ידיהם של לומדי תורה ולא להרפות חלילה בין אם יהיה מהציבור החרדי אפילו החרדל"י
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית