ובליקוטי תורה למוהרח"ו פר' עקב כ': וכמו שאדם כשהוא מדבר מוציא הבל מפיו ואותו הבל הוא חלק חיותו וראיה לזה שאחר שתצא הנשמה מהגוף לא נשאר בו לא הבל ולא דיבור נמצא שאותו ההבל שיוצא מפיו בעת הדיבור הוא מחלק נשמתו לכן נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד בהם חלק נשמתו, עכ"ל.
חושבני שזה רק הצצה לדבר הגדול והענק שטמון כאן
הדיבור הוא חלק ממכלול של רגעים וכוחות וכלים והזדמנויות מכל הסוגים
וכתב רבי ישראל אליהו וינטרוב במכתב אישי לבחור
שכל מה שקורה בחיים הוא ממש מתוכנן דוקא לאיש הזה וכל האפשרויות של הבחירה הם בלעדיים ממש
כי אין בעולמו של ה' שכפול בני אדם! אלא אל בית 'עולמו' דוקא וכן 'בא בימים' שהזמן המצטבר מגיע.
והשכר שלו הוא ייחודי בהתאם למהות הפרטית הממוקדת והמדוייקת הזו (כולל כל מה שהוא עובר)
עכת''ד
והנה הדיבור הוא כידוע החיבור של נשמה וגוף באופן פעיל ולכן נקרא 'הפלאה' כמו שכ' הרמ''א על 'מפליא לעשות' וא''כ הוא הוא התפתחות החיים וכמו הולדה שג''כ ענינה לאחד נשמה עם גוף ולכן כשאינו מקיים דיבורו ונדריו בניו מתים - הולדה שאינה מתקיימת
ולכן פשיטא שכמו שהאדם מוגבל מלהוליד עד אין קץ כך בהולדת דיבור
(וכמ''ש הגר''א שתלמידים קרויים בנים כי מוליד בנפש 'ושננתם לבניך אלו התלמידים' ולכן אבדת רבו קודמת לאבדת אביו כי האב מוליד גוף והרב מוליד רוח)
ומאידך יש גם שדרוגים
כי לפי מעשיו מוסיפים לו כוחות וכמ''ש הגר''א שזה עומק ריבוי השמות שמצינו כגון יתרו ומשה ועוד
ושמעתי מרבי יהושע אייכנשטיין שזה הסוד איך אנשים גדולים מצליחים להתאמץ כל כך המון שנראה שזה בלתי אפשרי וקשה לנו להבין מהיכן כוחות הנפש - כי במשך החיים מקבלים כוחות חדשים לפי ההתקדמות
וא''כ גם הדיבור שהוא כל כך עיקרי בעצם עצמיות החיים כנ''ל גם בו אפשר להוסיף ולקבל תגבורת של כוחות ויכולות
כמדומה יש מקור גם בספר חסידים.
עמד בפרט דומה לזה בשו"ת ברכת יהודה, חלק שביעי כמדומה, בפתיחה, על מ"ש שנקצב כמה אדם יחבר בחייו. ונמצא שהממהר להוציא חיבוריו וכו'.. ומסיק שאין לחוש יע"ש
כבר מצינו בחזקיהו שהוסיפו על ימיו
ויש עוד רבים כאלו
ויותר נראה שהכח הזה עצמו של היום והשעה והרגע דהשתא - הוא לא יחזור
וזה גם בכלל - על כל מה שיכול לעשות וגם בפרט - על מה שיכול לדבר
ונכון שאם דיבר דברים לא טובים - כבר בזבז הכוח
אבל מאידך ההמנעות מדיבור באופן קיצוני היא עלולה לחשש תקלה
ועל זה כ' הזוהר שכמו העונש על לה''ר כך אדם נענש על מה שלא דיבר דברים טובים
הגרח"ק שליט"א בארחות יושר ערך ביטול תורה (עמ' י יא) הביא כן בשם הגר"א ואלקין בשם הגר"א.
וז"ל הגרח"ק שליט"א:
ויש להעיר שאיסור דברים בטלים אין הכוונה לאסור לדבר אפילו תיבה א' מה שאינו ד"ת, שזה אינו אלא לבעלי מדריגה גדולה כמו שאמרו על הגר"א, שבשעת פטירתו אמר כמה רגעים בטלתי מן התורה, ומה שאמרו בגמרא השח שיחת חולין עובר בלאו ועשה, פרש"י דהיינו שחוק וקלות ראש, ואמרו בשם החזון איש זצ"ל שגדר דברים בטלים שאם מדבר עשרה דקות כבר צריך להיות איכפת לו. ומצאתי בהקדמת ספר בית אהרן להגר"א וולקין ז"ל, כותב בנו ששמע מאביו בשם הגר"א לבאר הא דשנו ומנו חכמים (בפ"ו דאבות) לאחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהן במיעוט שיחה, שזה אינו בשלילה כפי המובן הפשוט כלומר שימעט בשיחה לגמרי מבלי הוציא אף דיבור מפיו, רק הכוונה להיפך היינו לחייב מיעוט שיחה, שאם ילמוד אדם הרבה בלי הפסק דעתו תתבלבל עליו, וע"כ בכדי לאוקמי גירסא צריך הוא מזמן לזמן לשיחה קלה עכ"ל. [וכ"כ בתפארת ישראל שם, וכעין זה כתב הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ה], ובלבד שלא יהא בזה דיבורים אסורים כמובן, וגם לא יאריך בזה עכ"ד.
וכבר ציין הגרח"ק שליט"א שכ"כ בתפארת ישראל שם, וז"ל התפא"י (אבות ו, ה יכין אות פד): במיעוט שיחה. דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה, כדי שתנוח הנפש קצת עי"ז, עכ"ל.
אכן הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל העיר על דברי הגרח"ק שליט"א, וז"ל (נדפס בספר שלמי שרה פניני משמר הלוי סימן לח):
ראוי לציין בהקשר זה שדברי תפילה להשי"ת - לא רק שלא ממעטים חיים, אלא שהם מוסיפים חיים. ויותר מכך - הם החיים עצמם - מקור החיות.
וז"ל רביה"ק בליקוטי מוהר"ן קמא תורה ט': כִּי עִקַּר הַחִיּוּת מְקַבְּלִין מֵהַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים מב): תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי, וּבִשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ, כִּי כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ וּמַכְנִיס כֹּחוֹ בְּאוֹתִיּוֹת הַתְּפִלָּה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ שָׁם, בִּבְחִינַת (איכה ג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים [רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ] וְכוּ'. כִּי אֱמוּנָה הִיא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יז): וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה, תַּרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ:
באשכול חשוב זה דנו אם לכל בן אדם יש מספר מילים קצוב.
ואני פעם שמעתי מנכד של הגר"ח קניבסקי שאחת הסיבות שהוא מברך בקיצור ע"י ראשי תיבות של ברכה והצלחה היא משום שהוא סובר שהמילים קצובות. וגם מעוד טעמים.
לכן הזכרתי את זה בקיצור נמרץ בתקווה להבנה. (מיהרתי אז מאוד) כעת יש באפשרותי להרחיב. לתועלת כולם.
ודאי שאין הפירוש שכאשר נגמר מאגר המלים שלו מגיע זמן יציאת נשמה.
אלא ההסבר - כפי הנראה - הוא משהו בכיוון הזה: ששוקלים כל אדם לפי מעשיו ולפי תכונת בריאתו, מה שניתן לו לעשות מתחילת יצירתו, ואוצר המלים שלו גם הוא בא בחשבון השיקולים אם מלא תפקידו או לא.
ודאי שאין הפירוש שכאשר נגמר מאגר המלים שלו מגיע זמן יציאת נשמה.
אלא ההסבר - כפי הנראה - הוא משהו בכיוון הזה: ששוקלים כל אדם לפי מעשיו ולפי תכונת בריאתו, מה שניתן לו לעשות מתחילת יצירתו, ואוצר המלים שלו גם הוא בא בחשבון השיקולים אם מלא תפקידו או לא.