דף ד סוטה ד: כל שיש בו גסות הרוח

אוריאל

משתמש ותיק
סוטה ד: אמר רב כל שיש בו גסות הרוח [לגירסת רש"י והב"ח] אפי' הקנהו להקב''ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה {בראשית יד-כב} הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם. קשיא להו לדבי רבי שילא האי יד ליד לא ינקה ידי מיבעי ליה אלא אמרי דבי רבי שילא אפילו קיבל תורה כמשה רבינו דכתיב ביה {דברים לג-ב} מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם קשיא ליה לר' יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעיא ליה אלא א''ר יוחנן אפילו עושה צדקה בסתר דכתיב {משלי כא-יד} מתן בסתר יכפה אף וגו' לא ינקה מדינה של גיהנם.

יש לבאר מה הרבותא דוקא במי שהקנהו להק"ה שמים וארץ, והלא יכלו לומר מעלות גדולות ועצומות אחרות, אפילו מי שמסר נפשו כיצחק וכל כהאי גונא, ודו"ק.

ונראה, דהנה יסוד החומר בגאווה מבואר שם בגמרא דהוא בעצם שכחת ה' [ויל"ע אם הכוונה דעל ידי הגאווה סופו שיבוא לידי שכחת השם, או שעצם הגאווה היא היא שכחת ה'], וכמו שדרשו על זה הפסוק "ורם לבבך ושכחת את ה'". ומהאי טעמא אמרו דנחשב כעובד עבודה זרה וכופר בעיקר, משום שבגאוותו כשאומר כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, יש כאן כפירה בהשגחתו של השי"ת ובהכרה כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל.

ולכן נקטו דוקא לזה ואמרו, דאפילו מי שהקנה להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו, היינו שבזה הדבר גופא, פרסם את שבחו של הקב"ה בעולם, וחיזק את האמונה בו, ואת ההכרה בהשגחתו, אעפ"כ אם האדם עצמו מתגאה, לא יועיל מה שזיכה לאחרים בזה הדבר גופא ולא ינקה מדינה של גיהנם.

ומה שנקטו אפילו יש בו תורה כמשה רבינו או צדקה בסתר, איני יודע לפרש על דרך הראשון [אולי יש לקשר הדברים עם מה שאמרו שהלומד תורה לשמה מלבשתו ענווה], אבל יש לבאר כי ידוע שתורה אין כמותה לכפר על חטא ואשם, וכמו שאמרו בזבח ותודה אינו מתכפר אבל בתורה מתכפר, וכן צדקה ידוע שכחה רב לכפר אפילו על מזיד, יותר מן הקרבנות, ולכן אמרו שאפילו יש לו את אלו, אין בכח זה לכפר על גאווה [שהוא עיקר התורה כלשון הסמ"ג לאוין ס"ד], ולא ינקה מדינה של גיהנם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אפשר שב"קיבל תורה כמשה רבינו" הכוונה שאף שהיה מוכרח להתבטל להקב"ה בשביל לקבל תורה, כי הרי אי אפשר לקבל מבלי התבטלות, ומ"מ אם מתגאה על אנשים אחרים לא ינקה כיון שאין מספיק התבטלות כלפי הקב"ה אלא צריך גם כלפי אחרים.

ו"עושה צדקה בסתר" יש לפרש שהנותן בסתר היינו שחס על כבוד העני שלא יתבייש, ובכך מראה שמחשיב את זולתו, ויש מקום לומר שכל החסרון של גאוה הוא שאינו מחשיב את הזולת, וקמ"ל שאע"פ שמחשיב את הזולת מ"מ אם מחשיב עצמו יותר לא ינקה.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
ל"אפי' קיבל תורה כמשה רבינו" יש לציין שכתב הרוח חיים ריש אבות ועוד שמעלת משה רבינו שבגינה זכה לקבל תורה הוא מחמת מידת הענוה, עיי"ש.
וקצ"ב לפי"ז היאך אפשר לומר על מי ש"קיבל תורה כמשה רבינו" שעדין יש בו גאוה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
רוצה לדעת אמר:
ל"אפי' קיבל תורה כמשה רבינו" יש לציין שכתב הרוח חיים ריש אבות ועוד שמעלת משה רבינו שבגינה זכה לקבל תורה הוא מחמת מידת הענוה, עיי"ש.
וקצ"ב לפי"ז היאך אפשר לומר על מי ש"קיבל תורה כמשה רבינו" שעדין יש בו גאוה.

אולי יש לבאר דאה"נ היה בתחילה שפל ועניו כמשה רבינו ולכן זכה לקבל תורה כמשה רבינו, אבל לאחר שקיבל את התורה התגאה, דלא כמשה רבינו, וכלפי זה נענש. עיין סוטה ה. ואם חוזר בו נאסף בזמנו כו' ואם לאו.
גם אולי יש לפרש אפילו קיבל תורה כמשה רבינו, אין הכוונה שקיבל ממש כמותו שזה בלתי אפשרי, שהרי האיש משה עניו מכל אשר על פני האדמה [וכמו שהבאתם דבעבור זה זכה לקבל התורה], רק המכוון שקיבל בכל השגתו האפשרית, או שעסק בתורה לשמה כמשה רבינו שנקראת התורה על שמו, כמו שאמרו שתורה דיליה, ופירוש זה ידוקדק עם מה שנתבאר דהלומד תורה לשמה מלבשתו ענווה, וע"ז הרבותא דאעפ"כ אם נתגאה לא ינקה מדינה של גיהנם.
[אלא שמהלשון אפילו קיבל תורה כמשה רבינו לא משמע דמדברים על האופן שעסק בתורה, שהיה הלימוד לשמה].
 
חלק עליון תַחתִית