הארות ופירושים בהגדה של פסח - האשכול המרכזי

נבשר

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
בכל דור ודור חייב אדם לראות [להראות-רמב"ם] את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
יל"ד מהו הלשון "בכל דור ודור"- למה חיוב זה מתייחס ל"דורות" ולא ל"שנים"-בכל שנה ושנה חייב אדם וכו'.
פעם חשבתי ע"ד הפשט שדור ודור היינו כל ימי המציאות פה בעולם, ולא תקופת זמן שנה ושנה, אלא כל ימי מציאות עולם שהאדם יזכור שיצא ממצרים, כמו "לדור ודור נגיד גדלך, ולנצח נצחים קדושתך נקדיש" ומה שינה בין דור ודור לנצח נצחים וכן גדלך וקדושת, יעיין בסידור הגר"א של הגר"י מלצן שביאר דור ודור היינו מציאותינו פה בעולם, ונצח נצחים הוא לעולמי עד עם חלק הנשמה, ולכך הקדושה שייכת לחיי נצח, וגדלך היינו שמתגלה פה בעולם זה לדור ודור, ועוד יש לעיין בזה הרבה.
 

נתן10

משתמש רגיל
רוצה לדעת אמר:
ולמה תקנו ברכת התורה כאן?
מובא בחתם סופר בהרחבה גדולה אני מתמצת לענין שאלתך
כל ליל הסדר מורה שגם מי שבדרגת מתחילה "עובדי עבודה זרה" יכול להגיע ל "ועשכיו" קרבנו, ולכן כנגד ארבעה בנים דברה תורה כולל הרשע, והרשע כמובן לא בירך ברכת התורה, ולכן מברכים כאן ברכת התורה.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נתן10 אמר:
רוצה לדעת אמר:
ולמה תקנו ברכת התורה כאן?
מובא בחתם סופר בהרחבה גדולה אני מתמצת לענין שאלתך
כל ליל הסדר מורה שגם מי שבדרגת מתחילה "עובדי עבודה זרה" יכול להגיע ל "ועשכיו" קרבנו, ולכן כנגד ארבעה בנים דברה תורה כולל הרשע, והרשע כמובן לא בירך ברכת התורה, ולכן מברכים כאן ברכת התורה.
אולי יציין לנו כבודו היכן החת"ס
ייש"כ רב!
 

יפה מראה

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
בכל דור ודור חייב אדם לראות [להראות-רמב"ם] את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.
יל"ד מהו הלשון "בכל דור ודור"- למה חיוב זה מתייחס ל"דורות" ולא ל"שנים"-בכל שנה ושנה חייב אדם וכו'.

עי' מלבי"ם על תהילים פרק קמ"ה פסוק י"ג "מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודר".

ולפי"ד אפשר שכל אדם צריך לראות את יציאת מצרים שיש בדורו שלו. ולהבין שזה בא מכח יציאת מצרים הראשונה והשורשית. ודו"ק.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
למה רק במכת בכורות אומרים "מכת בכורות", ולא אומרים "מכת דם, מכת צפרדע" וכו'? כל שנה אני שואל את זה בסדר ומקבל תשובות פייייי איזה תשובות. והיפה הוא שהם לא זוכרים שכבר שאלתי את זה. התשובה הפשוטה היא שה' עשה שיהיה דם, וזו המכה. ה' הביא צפרדעים וזו המכה. אבל במכת בכורות, לפני המכה היו בכורות ואחרי המכה לא היו. לכן צריך לומר 'מכת בכורות', כי זה שיש בכורות זה לא מכה.

שמעתי לפני שנתיים מהר"ד סתיו, מה בא לומר כל המדרש "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך" וכו'. ומי הוריד את הברד, לא ה' לבדו ולא אחר? ומי הביא שחין? וכו'. והתשובה, בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
חגי פאהן אמר:
שמעתי לפני שנתיים מהר"ד סתיו, מה בא לומר כל המדרש "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך" וכו'. ומי הוריד את הברד, לא ה' לבדו ולא אחר? ומי הביא שחין? וכו'. והתשובה, בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
ראה לעיל שהובא כן בשם השבלי לקט והחיד"א.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
חגי פאהן אמר:
שמעתי לפני שנתיים מהר"ד סתיו, מה בא לומר כל המדרש "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך" וכו'. ומי הוריד את הברד, לא ה' לבדו ולא אחר? ומי הביא שחין? וכו'. והתשובה, בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
ראה לעיל שהובא כן בשם השבלי לקט והחיד"א.
ייש"כ, לא ראיתי. אכן הם לא ציינו המקור בפסוקים, ואת זה הוספתי.
 

במבי

משתמש ותיק
כותב המלבי"ם באיילת השחר באות שד"מ שפירוש המילה

"מגיד" - דבר שלא ידע השומע שרוצה לדעתו כי הדבר נוגע אליו
אבל "אומר" - גם בדבר בלתי חדש ו"מספר" גם בדבר אין תועלת בהשומע בידיעתם.

ולפי"ז המצווה לספר ביציאת מצרים היא גם בהרחבת העניין כדרך הסיפור, ובסימני הסדר מכונה "מגיד" כי זה מצוות הלילה ולכן נוגע אליו ביתר שאת משאר הלילות.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
כותב המלבי"ם באיילת השחר באות שד"מ שפירוש המילה

"מגיד" - דבר שלא ידע השומע שרוצה לדעתו כי הדבר נוגע אליו
אבל "אומר" - גם בדבר בלתי חדש ו"מספר" גם בדבר אין תועלת בהשומע בידיעתם.

ולפי"ז המצווה לספר ביציאת מצרים היא גם בהרחבת העניין כדרך הסיפור, ובסימני הסדר מכונה "מגיד" כי זה מצוות הלילה ולכן נוגע אליו ביתר שאת משאר הלילות.
יפה,
אבל לשון הכתוב "למען תספר" וכן חז"ל נקטו הלשון מצוה עלינו "לספר"
וכבר הובא כאן באשכול אחר לשון הרמב"ן בפר' משפטים שבלשון התורה "סיפור" הוא "חדשות"!
 

במבי

משתמש ותיק
שמעתי לפני 20 שנה לערך פירוש יפה מזקן ת"ח ר' לוזער בלונדר זצ"ל שהיה בקי בכתבי האריז"ל ואמר שיש 15 סימני הסדר

1. קדש
2. ורחץ
3 כרפס
4. יחץ
5. מגיד
6. רחצה
7. מוציא
8. מצה
9. מרור
10. כורך
11. שולחן עורך
12. צפון
13. ברך
14 . הלל
15. נרצה

ואמר שה15 כנגד "יה" וא"כ מה עם ה"וה"?
ותירץ בשם האר"י שבסימן השני יש ו' מיותרת, שהרי רק בה יש ו' בתחילת המילה. ובסימן השישי יש ה' מיותרת שהרי היה מספיק לומר "רחץ" כבסימן השני, וא"כ בשניהם מסתתרים ה"וה".
 

יפה מראה

משתמש ותיק
כנגד ארבעה בנים דברה תורה.

יש להתבונן מדוע מצוות סיפור יציאת מצרים היא לבנים לכתחילה ?

ואולי אפשר לבאר שעיקר גלות מצרים הייתה על הילודה והילדים שבתחילה גזר פרעה על הזכרים וכל הזמן חשש "שמא התרבו עם ישראל", ולכן גם שעבדם, שהרי כאשר האדם עובד עבודה קשה בסוף היום הוא עייף, ואין בכוחו להעמיד דור המשך לולא הנשים הצדקניות כמבואר במדרש, ועוד יש להוסיף שעבד אין לו חייס ואין בנו קרוי אחריו, ועבד עברי רבו מוסר לו שפחה כנענית ובניו עבדים כמו האמא וכמו שדרשו חז"ל שהוא עובד את רבו גם בלילה.

וכמו שכתב בעל ההגדה "וירא את ענינו", זו פרישות דרך ארץ כמה שנאמר וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים.
"ואת עמלנו" אלו הבנים כמה שנאמר כל הבן הילוד היארה תשליכוהו וכל הבת תחיון. עכ"ד.

[ועי' משך חכמה שמות פרק ו' פסוק ו' גבי "וגאלתי" מה שפי' על מה שלא שינו עם ישראל את שמם.]

[וע"ע רש"ר הירש בראשית פרק ט"ו פסוק ה', ובקצרה שגם מצינו אצל אברהם אבינו שכדי לזכות לבן הקב"ה אמר לו לצאת מהאצטגנינות וההסתכלות בכוכבים ובמזלות דהיינו הכוחות הטבעיים ולהאמין בה' בהנהגה על טבעית שמשדדת את הטבע, ורק אז זכה בבן. וככה גם כל זרע אברהם הילודה היא מעל הטבע.]

וא"כ החירות של עם ישראל זה הריבוי והילודה ולכן יש מצווה לספר לבנים דווקא מכיון שהם החפצא ועיקר החירות וכו'. ודו"ק.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו שנאמר [יהושע פרק כ"ד] ויאמר יהושע אל כל העם כה אמר ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. וכו'.

ויש לעיין מדוע מביא את הפסוק שנאמר ביהושע פרק כ"ד ?

והנראה לפי מש"כ רש"י [יהושע פרק כ"ד פסוק כ"ב] שעד עכשיו עם ישראל כרתו ברית מתוך הכרח ולכן לא נחשב ברית חזקה ואם היה קורה גלות כמו פרס היה נגמר הברית ועם ישראל יכל לעשות ככל הגוים, אבל עתה בזמן יהושע נתווסף ברית שנעשתה מרצונם של עם ישראל "מחמת הטובות שה' עשה לו במצרים ועוד", [כמבואר ביחזקאל פרק כ'] ולכן גם עתה בגלות אין יכולים לפרוק עול כמו שמבואר ביחזקאל שם פסוק ל"ב. [וזה חידש את הענין ששכינתה בגלותא ולעולם לא יופר הברית וכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם. ואכמ"ל.]

וסיפור יציאת מצרים בא לחזק את הברית שכרתו עם ישראל מרצונם עם ה', שהייתה ברית חזקה שמחמת שנעשתה מרצונם א"א להפר אותה אפילו לא בגלות, [וזה החידוש הגדול שהיה בזמן יהושע]
 

יפה מראה

משתמש ותיק
גדול עצום כמה שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו וכו'.

ויש לעיין מדוע זכו עם ישראל לנס של ששה בכרס אחד [כמו אצל עובד אדום הגתי שהיה אצלו ארון הברית] כאשר היו שקועים במ"ט שערי טומאה?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה מראה אמר:
כנגד ארבעה בנים דברה תורה.

יש להתבונן מדוע מצוות סיפור יציאת מצרים היא לבנים לכתחילה ?

ואולי אפשר לבאר שעיקר גלות מצרים הייתה על הילודה והילדים שבתחילה גזר פרעה על הזכרים וכל הזמן חשש "שמא התרבו עם ישראל", ולכן גם שעבדם, שהרי כאשר האדם עובד עבודה קשה בסוף היום הוא עייף, ואין בכוחו להעמיד דור המשך לולא הנשים הצדקניות כמבואר במדרש, ועוד יש להוסיף שעבד אין לו חייס ואין בנו קרוי אחריו, ועבד עברי רבו מוסר לו שפחה כנענית ובניו עבדים כמו האמא וכמו שדרשו חז"ל שהוא עובד את רבו גם בלילה.

[ועי' משך חכמה שמות פרק ו' פסוק ו' גבי "וגאלתי" מה שפי' על מה שלא שינו עם ישראל את שמם.]

[וע"ע רש"ר הירש בראשית פרק ט"ו פסוק ה', ובקצרה שגם מצינו אצל אברהם אבינו שכדי לזכות לבן הקב"ה אמר לו לצאת מהאצטגנינות וההסתכלות בכוכבים ובמזלות דהיינו הכוחות הטבעיים ולהאמין בה' בהנהגה על טבעית שמשדדת את הטבע, ורק אז זכה בבן. וככה גם כל זרע אברהם הילודה היא מעל הטבע.]

וא"כ החירות של עם ישראל זה הריבוי והילודה ולכן יש מצווה לספר לבנים דווקא מכיון שהוא החפצא ועיקר החירות וכו'. ודו"ק.
ויש לצרף לזה מש"כ האוה"ח הק' עה"פ: והגדת לבניך וכו' לאמור (שמות י"ג, ח) וז"ל: ואפשר עוד שירמוז באומרו והגדת לבנך, שאם יגיד ההגדה האמורה בענין, יזכהו ה' שיגיד לבנו וכו' עכ"ל. ומבו' שסיפור יצי"מ הוא "סגולה לבנים".
ועי' בפנים יפות בריש הפרשה: עוד יש לפרש לשון למען תספר שהניסים והנפלאות שהיו במצרים היו בזכות המצות שיקיימו הדורות בסיפור יציאת מצרים, וכמ"ש בתחלת פרשת בראשית שאחז"ל [אבות פ"ה, מ"ב] שהבן מזכה האב במספר הדורות לפניו, והיינו דקאמר שהניסים והנפלאות שעשה הקב"ה בימים ההם אעפ"י שלא היו ישראל ראויים לכך אלא בשביל מצות הסיפור שיקיימו בניהם לדורי דורות, זכו אבותינו בעת ההיא בשכר מצוה זאת לעשות להם נפלאות, וכמו שיבואר בסוף הפ' דהיינו דקאמר בעבור זה עשה ה' לי בשביל זכות מצות הסיפור שאני מספר עשה ה' בעת ההיא, עכ"ל.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

ויש לעיין מדוע היו צריכים לשאול מהמצרים ולא חיכו לביזת הים שהייתה יותר גדולה ? [ועי' משלי יעקב למגיד מדובנא תחילת פרשת בא]

והנה כתב הרמב"ן [שמות פרק י"א פסוק ג'] ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות, אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאים חן בעיניהם, לאמר אנחנו הרשעים גם עושים חמס וראוי הוא שיחונן אתכם האלה-ים. עכ"ד.

ואפשר להוסיף גם מש"כ הרש"ר הירש [שם] אולם רצון ה' היה לבלי תת לעמו לצאת ריקם, הלא כל הדורות שנימקו בעבדותם לא היו מסוגלים לרכוש לעצמם אף מעט מן מעט, אבן יסוד ראשונה לשגשוג עמו תירכש ותקודש מתוך עצם ההכרה בגדלותו המוסרית "מצד אלה שביזוהו עד כה". וכו' עי"ש בדבריו.

ועתה מובן שעיקר שהשחרור הנפשי של עם ישראל מהעבדות אינו רק עצם השחרור גרידא אלא דווקא נתינת כלי כסף וזהב וחשיבות וכבוד דווקא מיד המענים אותם.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצינים שם

ופרשו חז"ל שלא שינו שמם לבושם ושפתם.

והנה מצינו כמה חילוקים בין פסח לפורים כאשר אחד גורר את השני.

פסח- גזירת עבדות, עם ישראל שמר על הסייגים, וגאולה ע"י ניסים גלויים.

פורים- גזירת מוות, עם ישראל לא שמר על הסייגים התחתנו עם העכו"ם, גאולה ע"י ניסים נסתרים.

אך אפשר שישנו עוד חילוק למעשה בין פורים לפסח:

פורים - שיש מצווה של משתה ושמחה כתב הרמ"א [או"ח סימן תרצ"ה סעיף ב'] אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.

פסח - ידועים דברי החינוך [מצווה ט"ז] ואל תחשוב בני לתפוס על דברי ולומר ולמה זה יצוה אותנו השם התברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס וכו' דע כי האדם נפעל לפי פעולותיו ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם. וכו' עי"ש.

כלומר בפורים הדגש הוא על מחשבה בעיקר שהיא נסתרת, ואילו בפסח הדגש הוא על המעשה שהוא גלוי. ודו"ק ואכמ"ל.

ויש לעיין איך מתיישבים דברי חז"ל עם דברי החינוך ?
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ויגר שם, מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם שנאמר ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו וכו'

כתב הנצי"ב [שמות פרק א' פסוק ז'] ד"ה ותמלא הארץ אתם, שתחילת הגלות באה מכיון שעם ישראל מארץ גושן ורצה להתערבב אם המצרים היפך מדעת יעקב אבינו. ובשמות רבה איתא משמת יוסף פסקו למול, והטעם דכל זמן שהיה יוסף חי לא הניח לעדת ישראל לדור בקרב מצרים וע"כ שמרו גם ברית המילה. עכ"ד.

ואולי אפשר לומר שאע"פ שעם ישראל היו מצוינים בלבושם בשפתם ובשמותם, אבל ביחס למקום לא היו מובדלים וברית המילה אפשר שזה לא רק מבדיל את האדם אלא גם מבדיל את מקומו של האדם, ומכיון שעם ישראל היה צריכים לזכות ולשבת בארץ ישראל דהיינו מקום מובדל משאר אומות, לכן נתבעו על מה שהתערבבו וגרו בין המצרים. ודו"ק.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ונצעק אל ה' אלקי אבותינו, כמה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וכו'

כתב הרמב"ן [שמות פרק ב' פסוק כ"ה] כי אע"פ שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים ליגאל כמו שמפורש ביחזקאל [פרק כ' פסוק ו' - י'] אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו. עכ"ד.

מבואר שרק בזכות התפילה יצאו עם ישראל ממצרים. ויש לעיין מהי מעלת התפילה ?

ואפשר לפי מש"כ הרמב"ן [שמות פרק ג' פסוק י"ג] "ואמרו לי מה שמו", וז"ל והקב"ה משיבו למה זה ישאלו לשמי אין להם צורך לראיה אחרת, כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענם והיא הראיה הגדולה שיש אלהים בישראל קרובים אלינו בכל קראנו אליו. עכ"ד.

נמצא א"כ שכאשר אדם מתפלל מוכח שמאמין שהשכינה עמו בצרה בכל מקום ובכל זמן ויש לו למי לפנות, וזה הסיבה גם שהקב"ה יענה לו. ודו"ק [מהספר "שם דרך" של הגרש"ז ברוידה זצ"ל]
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה מראה אמר:
ואפשר לפי מש"כ הרמב"ן [שמות פרק ג' פסוק י"ג] "ואמרו לי מה שמו", וז"ל והקב"ה משיבו למה זה ישאלו לשמי אין להם צורך לראיה אחרת, כי אהיה עמהם בכל צרתם יקראוני ואענם והיא הראיה הגדולה שיש אלהים בישראל קרובים אלינו בכל קראנו אליו. עכ"ד.
אגב, כך גם כתב הרמב"ם על פורים בהקדמתו למנין המצות בריש ספר יד החזקה וז"ל: ויש מצות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה וקבעו אותם נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל כגון מקרא מגילה וכו' וצוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקב"ה ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשועתינו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטחנו בתורה "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקנו בכל קראנו אליו, עכ"ל. מבו' שהלימוד מפורים הוא ענין זה של מי גוי גדול וכו',
ובזה מבו' הגמ' במגילה שיש להסמיך ניסן לאדר כדי להסמיך "גאולה לגאולה", והיינו כי ב' הגאולות באו מכח הנהגה זו של "מי גוי וכו' בכל קראנו אליו, ועי'.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
האם ישראל במצרים היו עם ציצית?
עי' ריטב"א בהגדש"פ פיס' ויהיו שם לגוי גדול שכותב שיש גורסים "מסויימים" ע"י ציצית שבבגדיהם.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי.

ופירשו חז"ל שהכוונה לדם פסח ודם המילה.

ולענין "דם מילה" כתבו התוס' בכריתות [דף ט'.] ד"ה "דכתיב כי מולים" - פירוש שמלו עצמם ביציאתם ממצרים ואע"פ שאותם שהיו נימולים בימי אברהם לא מלו אותם ביציאת מצרים מ"מ מעיקרא כשמלו עצמן מלו "ליכנס בברית המקום וליבדל משאר אומות", וגם כי עתה טבלו עכ"ד.

מבואר שברית המילה שבזה חיו בני ישראל "כמו שנאמר בדמייך חיי", ענינה ליכנס בברית המקום וגם ליבדל מן האומות.
ולפי"ז אפשר שלכן כאשר כבש יהושע את ארץ כנען הוסיף גם "פריעה" מכיון שארץ כנען זה עוד התקרבות לה' לא רק חירות גופנית אלא גם מקום ולכן היה צריך להוסיף עוד מעשה קטן של ברית.

עוד כתבו התוס' בשבועות [דף ל"ח:] ד"ה האי דיינא, ואע"ג שהשביע אברהם את אליעזר במילה הא אמרינן בסמוך דת"ח לכתחילה בתפילין אי נמי כיון דעדיין לא נצטוו יותר הוי כספר תורה לגבייהו . עכ"ד.

מבואר א"כ שהמילה זה היה הכלי והשורש וע"ז נשען כל העבודת ה' של האבות הקדושים והשבטים וכדו' עד מתן תורה. ודו"ק.
 

נבשר

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
האם ישראל במצרים היו עם ציצית?
עי' ריטב"א בהגדש"פ פיס' ויהיו שם לגוי גדול שכותב שיש גורסים "מסויימים" ע"י ציצית שבבגדיהם.
אפשר זהו לא שינו "לבושם", נפק"מ למתהדרים בדבר הזה, שקאי על ציצית.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ועברתי בארץ מצרים הלילה הזה אני ולא מלאך, והכיתי כל בכור בארץ מצרים אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח אני ה' אני הוא ולא אחר.

והקשו המפרשים סתירה שהרי כתוב [שמות פרק י"ב פסוק י"ג] "והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם, ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים", שמלשון הפסוק נראה שהיה גם את הקב"ה וגם את המשחית ?

ואולי אפשר לבאר שהרי קרבן פסח מקריבים אפילו שאין בית המקדש וגם שאין מלכות ישראל כמו בבית שני, נמצא א"כ שקרבן פסח נוהג אפילו שאין לעם ישראל שליטה בפרהסיה ובגלוי אלא רק בתוך הבתים יש ליהודי שלטון,

ולכן ברה"ר שלטו המזיקים שהם נמצאים בכל מקום שומם מן הקדושה [כמבואר בב"ק דף כ"א. "שאיה יוכת שער" וכו'], אבל בתוך הבתים זה נעשה ע"י הקב"ה שהמצרי נהרג ואילו היהודי ניצל, כי בתוך הבתים אין מקום למזיקים.

ועוד יש להוסיף
שהחירות ביציאת מצרים הייתה רק בבית, שדרשו חז"ל [קידושין כ"ב:] מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים.

ובמתן תורה התווסף חירות גם בלי בית שדרשו חז"ל [שם] מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף אמר הקב"ה אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים. וכו'.
 
A

Anonymous

Guest
רוצה לדעת אמר:
האם ישראל במצרים היו עם ציצית?
עי' ריטב"א בהגדש"פ פיס' ויהיו שם לגוי גדול שכותב שיש גורסים "מסויימים" ע"י ציצית שבבגדיהם.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
מכת בכורות

כתב "הספורנו" [שמות פרק ז' פסוק ד'] ולכן אעשה בהם שפטים והם מכת בכורות וטביעת המצרים בים סוף ששניהם בלבד היו על צד העונש "מדה כנגד מדה" אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה. ע"כ. [וכ"כ גם שמות פרק ו' פסוק כ"ג]

כלומר פרעה כבר לא יוכל לחזור בשובה ואז רק ישאר כדי לקבל עונש ויהיה עי"ז קידוש ה'.

וכעין זה יהיה לעתיד לבא שהתקדש שם שמים גם מהרשעים ע"י שיענשו ויראו כולם את השגחת ה' [כמו שמבואר במלאכי פרק ג'] , וכמו שמצינו שאמר אליהו לפר שהלך לע"ז שממנו גם התקדש שם שמים.

והנה כתב המשך חכמה [שמות פרק י"ב פסוק כ"ב] שמה שהזו עם אגודת אזוב מדם הפסח על המזוזות כדין בית המנוגע שצריך לטהרו, ובכך טהרו את הבית מן הצרעת.

כתב בספר החינוך מצווה קע"א הנהגת המצורע בקריעה ופרימה וכו',

וכלל גדול בכל הדברים במדה שאדם מודד בה מודדים לו, ופירוש דבר זה לא ידועוהו רבים, כי יחשבו לפרש דבר זה אצל השם ברוך הוא בדוגמת גמול בני אדם שכל אחד ישלם את חבירו גמול כפי הטובה שעשה עמו או כפי הרעה, ולא כן הענין אצל השם ברוך הוא חלילה, כי אין עם השם ברוך הוא כי אם טובה וחסד ורחמים לעולם, ובכל עת ובכל שעה טובו מוכן אל כל הראוי לקבלה, ולא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומה שאמרו ז"ל [סוטה ח':] אצלו ברוך הוא במדה שאדם מודד בה מודדין לו הכוונה לומר כי כפי מעשה האדם אם לטובה אם להפך יתכן לקבלת גמול, כי לעולם באותו ענין שישים כל מחשבותיו ויעשה מעשיו בדוגמתו ממש תמשך עליו הברכה או ההפך.

וכן אמר הכתוב [איכה פרק ג' פסוק ל"ג] כי לא ענה מלבו ויגה בני איש, וכתיב גם כן [תהילים פרק ה' פסוק ה'] כי לא א-ל חפץ רשע אתה, כלומר שהשם יתברך לא יחייב בריה מחפצו בחיוב, כי הא-ל הטוב חפץ בטוב לעולם, אבל האדם הוא שמחייב את עצמו בנטותו מן היושר ויסיר מגופו ההכנות המכשירות אותו לקבל הטובה והמשל על זה ההולך בדרך ישר ופנוי מאבנים ומכל דבר המכשיל ויש לדרך קוצים מכאן ומכאן, ועבר אחד ונתחכך בגדר ונכווה באמת אין לומר על האיש הזה שהשם חפץ בכווייתו אבל הוא הגורם כי לא נזהר ללכת ביושר.

וכמו כן בעל החטא מדת הדין תחייבנו על חטאו על כל פנים, ואין לומר שהא-ל הטוב יחפוץ בחיובו, אבל בהמנע ממנו הטוב מצד חטאו ימצא אליו הרע, וכעין דבר זה אמרו ז"ל אין דבר רע יורד מלמעלה.

וכלל דברינו כי כל המקרה הרע המתחדש באדם הוא פעולה המתחדשת באדם בהסתרת פני השם מן האיש, כי שהשם מסיר שמירתו מעליו מצד חטאו עד שיקבל העונש הראוי לו לפי החטא ואז יצוה מלאכיו לשומרו בתחילה, כמו שכתוב והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא על כי אין אל-וה בקרבי מצאוני הרעות האלה.
וכתב חכם אחד [כוזרי ד', ג'] ידענו כי השם אחד והשנוי יבוא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה. עכ"ד.

ויש לעיין מדוע פירש החינוך דווקא "מדה כנגד מדה" במצורע, וכן הגמ' [סוטה ח:] פירשה בעיקר גבי סוטה והרי לכאורה כל עונש הוא מדה כנגד מדה.

והנראה שדווקא עונשי שמים בצורה ניסית כמו צרעת ומים המרים שייך למימר מדה כנגד מדה שה' יודע מחשבות אדם ומערכי לבו, אבל עונשי בני אדם והב"ד אינם מדה כנגד מדה.

ועתה מובן מדוע דווקא דם פסח ומילה הם אלו שהצילו את עם ישראל במכת בכורות מכיון שעונשם אינו בידי אדם אלא בידי שמים וכל עונש בידי שמים הוא מדה כנגד מדה לא רק לפי מעשה האדם אלא גם לפי מחשבותיו ותחבולותיו ודו"ק.

ונמצא שעם ישראל ניצל מדה כנגד מדה, ואילו בכורי מצרים מתו מדה כנגד מדה. [נ.ב. עי' רמב"ן שמות פרק ג' פסוק י"ג וז"ל במדרש אגדה ומהו אהיה אשר אהיה כשם שאתה הווה עמי כך אני הווה עמך. ודו"ק]
 

יפה מראה

משתמש ותיק
פסח, שהיו אבותינו אוכלים וכו' על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וכו'.

ויש לעיין שהרי בכל המכות עם ישראל היו מובדל מהמצרים ולא נפגע, כמו שכתוב בחז"ל גבי מכת דם ששתו בכוס אחד וליהודי היה מים, ולמצרי היה דם, וא"כ מה הרבותא ?
 

יפה מראה

משתמש ותיק
מצה וכו' על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ

"ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם". [שמות פרק י"ב פסוק ל"ט]

וכתב רש"י ד"ה וגם צדה לא עשו להם, לדרך מגיד שבחן של ישראל שלא אמרו היאך נצא למדבר בלא צידה, אלא האמינו והלכו הוא שמפורש בקבלה [ירמיהו פרק ב' פסוק ג'] זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. מה שכר מפורש אחריו קדש ישראל לה'. וגו'. [ראשית תבואתה]

והוסיף ע"ז ה"משך חכמה" [פרק י"ב פסוק י"ט] ד"ה שבעת ימים, וז"ל אבל ענין המצה שאנו אוכלים על שלא הספיק בצקם להחמיץ, והנה ה' התברך ציווה אותם על כסף וזהב ושמלות והיו מכינים עצמם לילך למדבר לחוג חג ולעבוד ה', ועל מזון לא הכינו להם מאומה ולא שאלו את משה למה על שמלות ציוותנו ואיך לא נכין מזונות ללכת בארץ לא זרועה אשר בטחון ואמונה כזאת הוא מפליא פלאות ובזכותם אחרים באים כמו שאמר זכרתי לך חסד נעוריך וכו' [סנהדרין ק"י:] והוא סיפור שבחה של ישראל שלא הכינו מזון והלכו אחרי משה כבהמה בבקעה וכצאן אחרי הרועה ובזה זכו לקבל התורה ולהיות עם ה' ושכינתו עליהם. עכ"ד.

עוד יש להוסיף מש"כ רש"י [יהושע פרק ה' פסוק י"א] וז"ל ממחרת הפסח יום הנפת העומר שהקריבו עומר תחילה, ומז' באדר שמת משה שפסק המן, היו מסתפקין עד עכשיו ממן שבכליהם שלקטו בשבעה באדר שנאמר [שמות פרק ט"ז פסוק ל"ה] את המן אכלו ארבעים שנה, והלא מ' שנה חסר שלושים יום, שהרי תחילת ירידת המן בט"ו באייר אמור מעתה בחררה שהוציאו ישראל ממצרים טעמו טעם מן.

נמצא א"כ שבמצות טעמו טעם מן, שהוא לחם של מקבלי ולומדי התורה הקדושה הבוטחים בה'.
 

יצחק

משתמש ותיק
חגי פאהן אמר:
שמעתי לפני שנתיים מהר"ד סתיו, מה בא לומר כל המדרש "ועברתי בארץ מצרים - אני ולא מלאך" וכו'. ומי הוריד את הברד, לא ה' לבדו ולא אחר? ומי הביא שחין? וכו'. והתשובה, בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
בשנה שעברה פירשתי כעי"ז, שהגדר אני ולא מלאך שלא היה במהלך טבעי, כי המכות היו נראים ענין טבעי כמו השחין שהיה דבר שהלך והתפתח וכן הצפרדעים לפי השיטה שהיתה צפרדע אחת וכו', וכן מכת דם היתה ע"י הכאה במטה כאילו זה דבר שיש לו שייכות עם הטבע, אבל מכת בכורות היתה פתאום ברגע אחד כולם הוכו,

והעומק בזה (אכתוב בקצרה) יובן לפי מה שידוע שהשפע אינו מוגבל בזמן ושטח אבל החומר מוגבל, וכאשר השפע פוגש חומר מוכן לקבלת השפע הוא חל עליו, אבל זה תמיד "לוקח זמן" כי הוא מוגבל לפי תנאי החומר, כלומר שהשפע כשהוא חל על החומר - הוא מוגבל לזמן ולשטח, אבל הקב"ה פועל בחומר באותה צורה שהוא פועל על השכלים לכן אין שם הגבלה מצד החומר.
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
חגי פאהן אמר:
בכל המכות ה' אמר למשה לעשות מעשה כלשהו, לזרוק השמימה פיח כבשן, או לנטות את ידו אל השמים וכיו"ב. אבל במכת בכורות משה ואהרן ישבו בביתם יחד עם כל ישראל, וה' הביא לבד את המכה.
גם בערוב ודבר משה ואהרן לא עשו כלום.
 
חלק עליון תַחתִית