איך מסבירים לילד (וגם למבוגר)

רפאל

משתמש רגיל
את התשובה להשאלה הידועה שה' לא רק הוציא אותם ממצרים אלא גם "הכניס" אותם למצרים והוא זה שגרם למצרים להשתעבד בהם קשות

מה ההסבר הפשוט ביותר ומתקבל הכי על הדעת
 

במבי

משתמש ותיק
כתוב במדרש

וכי מאחר שישראל חביבים כ"כ למה מסרם ביד אויב? א"ר חנינא לפי שכל מידותיו של הקב"ה מדה כנגד מידה. בתחילה קדם שירדו למצרים היו בני האמהות מבזים בני השפחות, ולא נהגו בהם מנהג אחוה. והיה הדבר קשה מאד בעיני הקב"ה והיתה רה"ק צווחת ואומרת "כלך יפה רעיתי" אמר הקב"ה, היאך אעשה להם שיקבלו בני השפחות? אורידם למצרים, ויהיו כלם עבדים. ובשעה שאגאלם אתן להם מצות פסח שיעסקו בה הם ובניהם ובני בניהם, ויאמרו כלם עבדים הינו לפרעה, ונמצאו כלם שוים. וכ"כ למה? להודיע גדולתו ושבחו של הקב"ה לכל באי עולם, וידעו לעשות שלום בין בריותיו, לכך נקרא שמו שלום. שנאמר יקרא לו אלוקים שלום.


(אוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד תפו')
 

בנציון

משתמש ותיק
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
ברית בין הבתרים בין הקב"ה לאברהם אבינו ללכת לגלות מצרים כדי לקבל את ארץ ישראל. עי"ש.

כלומר במצרים עם ישראל לדרגה של אברהם אבינו ולכן זכה בארץ כנען, שאברהם אבינו מצד מדרגתו שלו זכה בארץ כנען כשהיה שם, ואכן אברהם אבינו מסמל את הגאולה, לעומת יצחק ויעקב שאצלם כבר התחיל באיזה שהוא אופן הגלות ולכן סופרים 400 שנה מיצחק כידוע. ודו"ק.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.

מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
 

נבשר

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.

מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
אבל כתוב "ונצעק אל ה'", "וישמע ה' את קולנו", ומפני כן וישמע ה', א"כ אפי' אחר מ"ט שערי טומאה, הנקודה הפנימית ביותר נתגלתה בתפילה.
 

יפה מראה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.

מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.

יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.

מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.

הזיכוך הוא פנימי, והטומאה חיצונית בגלל הסביבה, אבל הנשמה הפנימית הזדככה על ידי היסורים.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.

מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.

יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.

באמת כדברים אלו כתב הרמח"ל בדעת תבונות על כל הגלות שאנו נמצאים בה עכשיו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.

מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.

הזיכוך הוא פנימי, והטומאה חיצונית בגלל הסביבה, אבל הנשמה הפנימית הזדככה על ידי היסורים.

אבל איך יתכן זיכוך לנשמה שיורדת למ"ט שערי טומאה ועובדת עבודה זרה?
 

דורדיא

משתמש ותיק
הפשט הפשוט הוא שמצרים הרי היו מקסימום חומר.
ללא שום צורה,
(לכן מצרים השתמשו הרבה בכשפים כדי שיוכלו להגדיל את הנאותיהם מהגוף הגשמי,
שהרי גם להנאות הגוף יש מגבלות, לדוג' יש גבול כמה אפשר לאכול...)

והיינו צריכים לרדת לשם כדי להיות חומר טוב שעליו אפשר יהיה להלביש צורה,
וכידוע תכלית מצרים הייתה למעמד הר סיני ששם קיבלנו צורה.

לילדים שבינינו אפשר להסביר בפשטות כדי שנתרגל להיות עבדים

(ממו"ר ר' משה שפירא זצל)
 

בנציון

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בנציון אמר:
מבקש אמת אמר:
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.

הזיכוך הוא פנימי, והטומאה חיצונית בגלל הסביבה, אבל הנשמה הפנימית הזדככה על ידי היסורים.

אבל איך יתכן זיכוך לנשמה שיורדת למ"ט שערי טומאה ועובדת עבודה זרה?
אני לא יודע אם זה כ"כ סתירה. גם לאגוז יש קליפה קשה, אבל בפנים יש פרי משובח [את המשל לאגוז כמדומני אומרים חז"ל. וצריך לבדוק].
 

יפה מראה

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
יפה מראה אמר:
מבקש אמת אמר:
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.

יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.

באמת כדברים אלו כתב הרמח"ל בדעת תבונות על כל הגלות שאנו נמצאים בה עכשיו.

תוספת להנ"ל.

באמת שגם הגלות גרמה לעם ישראל לעבוד ע"ז, וכמו שכתוב במדרש שזה מה שענה ה' למלאכי השרת על השאלה הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז,

אך נראה לי פשט פשוט [דברים פרק ל' "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך וכו' ושבת עד ה' אלקיך. וכו'.] שלולא הגלות עם ישראל היו יורדים עוד יותר, והגלות ודאי שבאה לעצור את הירידה ברוחניות.
 

דורדיא

משתמש ותיק
יפה מראה אמר:
מבקש אמת אמר:
יפה מראה אמר:
יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.

באמת כדברים אלו כתב הרמח"ל בדעת תבונות על כל הגלות שאנו נמצאים בה עכשיו.

תוספת להנ"ל.

באמת שגם הגלות גרמה לעם ישראל לעבוד ע"ז, וכמו שכתוב במדרש שזה מה שענה ה' למלאכי השרת על השאלה הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז,

אך נראה לי פשט פשוט [דברים פרק ל' "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך וכו' ושבת עד ה' אלקיך. וכו'.] שלולא הגלות עם ישראל היו יורדים עוד יותר, והגלות ודאי שבאה לעצור את הירידה ברוחניות.


יעקב אבינו והשבטים ירדו למצרים.
אתמהה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
דורדיא אמר:
הפשט הפשוט הוא שמצרים הרי היו מקסימום חומר.
ללא שום צורה,
(לכן מצרים השתמשו הרבה בכשפים כדי שיוכלו להגדיל את הנאותיהם מהגוף הגשמי,
שהרי גם להנאות הגוף יש מגבלות, לדוג' יש גבול כמה אפשר לאכול...)

והיינו צריכים לרדת לשם כדי להיות חומר טוב שעליו אפשר יהיה להלביש צורה,
וכידוע תכלית מצרים הייתה למעמד הר סיני ששם קיבלנו צורה.

לילדים שבינינו אפשר להסביר בפשטות כדי שנתרגל להיות עבדים

(ממו"ר ר' משה שפירא זצל)

אינני יכול להסביר לילדי אם אני עצמי לא הבנתי... איך ירידה רוחנית גורמת לזיכוך רוחני?

ההסבר של הרגל להיות עבדים איננו מתיישב על לבי, אבע"א סברא אבע"א קרא:

אבע"א סברא - המציאות מורה ש"עבדא בהפקירא ניחא ליה" וכל מאוייו רק להתנתק משעבוד ולעשות כרצונו. ראו זאת אצל משוחררי המחנות שרבים מהם לא היו מעוניינים לשוב לחיי תורה ומצוות בגלל שרצו סוף סוף להיות משוחררים (כך כתבו ניצולי שואה בספרים רבים, וכך שמעתי מסבתא שלי שהיתה שם).
ואבע"א קרא - עבדות לבן אנוש סותרת את המושג של עבדות להקב"ה, וזו התביעה על נרצע "עבדי הם ולא עבדים לעבדים".
 

שמעיה

משתמש ותיק
אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
 
גם בזה כמו בכל נושא רואים את צדקת הרמח"ל במה שהגדיר שלעולם לא יהיה מובן לגמרי בלי פנימיות התורה.

ומה אומרת הפנימיות?
שכוחות הטוב (ניצוה"ק) נבלעו במצרים ע"י שאלת במה אדע כי אירשנה.
וכור הברזל הוא להוציא אותם משם.
וינצלו את מצרים ע"י הוצאת בלעו מפיו.
והייסורים הם ההכרח שנוצר מהמאבק הזה על 'פדיון השבויים' שבאחריותנו.

ואתן משל:
מי שלא חינך את בנו באהבה וימין מקרבת ואח"כ הבן יצא לתרבות רעה כצפוי.
וכעת הוא רודף אחריו להודו להתחנן אליו ולהבטיח לו וכו' כדי להחזירו בתשובה,
מובן שעכשיו האב נאלץ לרדת הרבה יותר אל עמקי הקליפות של הבן,
ולבוא לקראתו במה שלא היה בא בחשבון תמיד,
ולכבד את הנהגתו גם כשהיא מזעזעת וכו' וכו'
כך אנו ירדנו כדי לתקן וממילא היינו זקוקים לירידה זו.
אבל אחרי שהוצאנו הכל בכל מכל - ממילא יש איסור דאו' לחזור לשם.

בקיצור: הקלקול בגלות הוא כתוצאה מהחטא שלפני הגלות.
והעמידה בקושי בניסיונות או בחלקן היא היא התיקון והתקנה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
גם בזה כמו בכל נושא רואים את צדקת הרמח"ל במה שהגדיר שלעולם לא יהיה מובן לגמרי בלי פנימיות התורה.

ומה אומרת הפנימיות?
שכוחות הטוב (ניצוה"ק) נבלעו במצרים ע"י שאלת במה אדע כי אירשנה.
וכור הברזל הוא להוציא אותם משם.
וינצלו את מצרים ע"י הוצאת בלעו מפיו.
והייסורים הם ההכרח שנוצר מהמאבק הזה על 'פדיון השבויים' שבאחריותנו.

ואתן משל:
מי שלא חינך את בנו באהבה וימין מקרבת ואח"כ הבן יצא לתרבות רעה כצפוי.
וכעת הוא רודף אחריו להודו להתחנן אליו ולהבטיח לו וכו' כדי להחזירו בתשובה,
מובן שעכשיו האב נאלץ לרדת הרבה יותר אל עמקי הקליפות של הבן,
ולבוא לקראתו במה שלא היה בא בחשבון תמיד,
ולכבד את הנהגתו גם כשהיא מזעזעת וכו' וכו'
כך אנו ירדנו כדי לתקן וממילא היינו זקוקים לירידה זו.
אבל אחרי שהוצאנו הכל בכל מכל - ממילא יש איסור דאו' לחזור לשם

לא בזה ולא בכל נושא רואים את צדקת הרמח''ל, (אם כי הצדק לכאורה עמו).
ברגע שיש יישובים נוספים לקושיא בדרך הפשט, הרי שאין כל הכרח שלעולם לא יהיה מובן לגמרי בלי פנימיות התורה.
 
שמעיה אמר:
אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.

בזוה"ק יש תנא ששואל את השאלה על מה יש להודות על שחרור מהכלא בהסתיים תקופת העונש הקצובה, מה יותר טבעי מזה?
ומענין שלפני כן הוא אומר שם לרבו יש לי שאלה ואני מפחד לשאול שמא תכעס...
כמדומה שהתירוץ שהוא קיבל שם זה הבחירה בנו וההארה הגדולה שהפכנו לעם ה', שזה בונוס מיוחד - שלא היה כלול בשחרור הטבעי והמתבקש.
 

נבשר

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
בדיוק זה השאלה, איך מעבירים מסר כזה לילד, שהקב"ה נתפס כמשהו מפחיד שאין לאדם שליטה על עצמו, ושאר הדמיון בזה, אמנם אתה אדם בוגר וחכם ומבין בשכלך שאתה רק אורח פה, ואף אחד לא חייב לך, אבל הילד אינו מבין דברים שכליים, יש לו נפש ורגש, והקב"ה נתפס כחרדה במלא המובן, לך תראה בסימנרים מה קורה שמזכירים את המילה משיח ויוהכ"פ כולם בוכות, זה כבר נושא אחר. או עכ"פ אף בתוכנו בנפשנו יש חלק שאינו שכלי וגם הוא אמור להיות מחובר לזה, וזה כתב הרמח"ל שחכמת הפנימיות באה ל"והשבת אל לבבך" שיתקבל בלב האדם וישב אצלו, שכל דבר יש לו מהלך בלב האדם.
ובכלל לעצם אי הבנת הקושיא, פשוט לאדם בר דעת שזה ודאי לא באים ללמדנו, היינו שם חזרנו משם, אולי נחזור לשם, בלי שום מהלך, באותה מידה היה אפשר שלא, אפשר שכן, בקיצור זה כמעט בדיחה לחשוב בצורה הזאת. זה ודאי לא תורה ואין בזה שום דעה ומהלך.
 

שמעיה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
ובכלל לעצם אי הבנת הקושיא, פשוט לאדם בר דעת שזה ודאי לא באים ללמדנו, היינו שם חזרנו משם, אולי נחזור לשם, בלי שום מהלך, באותה מידה היה אפשר שלא, אפשר שכן, בקיצור זה כמעט בדיחה לחשוב בצורה הזאת. זה ודאי לא תורה ואין בזה שום דעה ומהלך.
כשתוכל להבהיר את דבריך, ולא לכתוב קביעות נחרצות ללא שום הסבר וביאור, אודה לך אם תתייג אותי על מנת שאשים לב לכך.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.

השאלה היא על מה שכתוב שמצרים היתה "כור הברזל" שמשמעו מקום זיכוך לעם ישראל, ואת זה הנני מתקשה להבין איך מקום שעם ישראל ירדו בו כל כך מבחינה רוחנית, מהווה מקום זיכוך רוחני.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
נבשר אמר:
ובכלל לעצם אי הבנת הקושיא, פשוט לאדם בר דעת שזה ודאי לא באים ללמדנו, היינו שם חזרנו משם, אולי נחזור לשם, בלי שום מהלך, באותה מידה היה אפשר שלא, אפשר שכן, בקיצור זה כמעט בדיחה לחשוב בצורה הזאת. זה ודאי לא תורה ואין בזה שום דעה ומהלך.
כשתוכל להבהיר את דבריך, ולא לכתוב קביעות נחרצות ללא שום הסבר וביאור, אודה לך אם תתייג אותי על מנת שאשים לב לכך.

לכאורה כוונת הרב @נבשר שעלינו להבין (ברמה מסויימת) את המהלך של השעבוד והגאולה, מה היתה המטרה בכל זה, ולא רק להסתכל על הנושא כמו על טראמפ שהוציא את רובשקין מהכלא.
 

נבשר

משתמש ותיק
שמעיה אמר:
אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
אנסה להבהיר את דבריי בקצרה כי השעה דוחקת, מה הכונה במה שכתבת "שעבד אותנו מסיבות השמורות עמו", איפה אנחנו נמצאים בתהליך הזה, אם היה יכול להשאיר אותנו עבדים למה שמר הבטחתו לאברהם, מאחר שהיו איזה סיבות השמורות עמו. אתה מתאר איזה סיטואציה שכולה חיצונית מאיתנו, שאין לנו קשר עמה, באותה מידה זה היה יכול להיות עם אומה אחרת, ולהם היתה ניתנת התורה, כי הם יצאו ממצרים, עוד דבר חיובי התורה בנויים על יציאת מצרים, איזה מן הרגשה יש לאדם ששעבדו אותו נגד כל הגיון ומהלך, ואח"כ חייבוהו לשמור המצוות, ודאי שכן האמת רק לדעתי יש תביעה חזקה לברר ולגלות מהי המציאות שלנו, ובכלל הכל נמצא בתורה, איזה מן מהלך אפשר למצוא בתורה בזה, הדבר הזה זה כמו כל סוגיא שאדם לומד בביהמ"ד עם קושיות הו"א ומסקנות, לדבריך החלק הזה לא נמצא בתורה, שאין לנו שום גישה אליו. מקוה שלא קיצרתי מדי שאז רק הארכתי.
בנוסח אחר "עבוד מיראה שאין ירא בועט, עבוד מאהבה שאין אוהב שונא" (הבוא בתוס' היכן שהוא).
 

אלימיר

משתמש ותיק
אני נשאלתי ע"י ילד את השאלה לפני כמה שנים, והופתעתי לצערי מהשאלה
למעשה התשובה פשוטה - השעבוד התחיל מחמת חטאינו והקב"ה גאלנו למרות שלא עשינו תשובה שלימה.
יש בעיה עם תשובה זו?
למסוגרים כדאי לראות את הקדמת הגדת שיח יצחק [ר"י מלצן בעל סידור הגר"א אשי ישראל]
 

קבצים מצורפים

  • פתיחה כוללת הגדת שיח יצחק.pdf
    67.2 KB · צפיות: 11

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
יעוין בתיקו"ז תיקון לב עו: ותקון לט עט: ובזוה"ח יתרו (זכור לי שיש לפחות ה' מקומות בזוה"ק על שאלה זו).
אשמח אם מישהו יבאר את דברי הזוה"ק שם.
 

אלימיר

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
יעוין בתיקו"ז תיקון לב עו: ותקון לט עט: ובזוה"ח יתרו (זכור לי שיש לפחות ה' מקומות בזוה"ק על שאלה זו).
אשמח אם מישהו יבאר את דברי הזוה"ק שם.

עי' במסמך שהבאתי בהודעה הקודמת
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
ההסברים נכונים, וכבר כת' בזה הריטב"א בתחילת עבדים היינו ככל זה. עיי"ש בדברים הפשוטים.

אבל בתור הסבר פשוט שבפשט, כזה שאפשר לבאר גם לבן חמש למקרא, והוא גם אמת לאמיתה של תורה, ההסבר הוא שהקב"ה הוריד אותנו למצרים, אבל לא שיעבד אותנו למצרים, והם אלו שהתחילו לשעבד, כמבואר בריש פרשת שמות, הבה נתחכמה לו וגו' ויעבידו מצרים וגו'. ולצאת אחרי שיעבוד, אחרי שכבר היינו עבדים, הוצרכנו שהקב"ה יוציאנו.

זה ההסבר בפשט, והוא נכון.
כל מה שצריך להגיע לזיכוך, הוא כדי ליישב שהקב"ה כבר הודיע מראש בברית בין הבתרים, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, ואח"כ יצאו ברכוש גדול, וע"ז צריכים להסביר למה גזר כן הקב"ה שיעבידו וייצאו ברכוש גדול, וע"ז הביאור של הזיכוך וכו', וגם שלא היו ראויים למתן תורה בלא כור הברזל וכו' וכו'.
אבל כ"ז לא סותר את העובדה שהמצרים הם אלו שבחרו מרצונם לשעבד אליהם את היהודים מתוך גזירה, וע"ז הוצרכה יציאת מצרים, וע"ז אנחנו מודים ומשבחים.
וכל מי שלא עמד על זה, לא יצא י"ח סיפור יציאת מצרים כראוי.
 

אסף

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
דורדיא אמר:
הפשט הפשוט הוא שמצרים הרי היו מקסימום חומר.
ללא שום צורה,
(לכן מצרים השתמשו הרבה בכשפים כדי שיוכלו להגדיל את הנאותיהם מהגוף הגשמי,
שהרי גם להנאות הגוף יש מגבלות, לדוג' יש גבול כמה אפשר לאכול...)

והיינו צריכים לרדת לשם כדי להיות חומר טוב שעליו אפשר יהיה להלביש צורה,
וכידוע תכלית מצרים הייתה למעמד הר סיני ששם קיבלנו צורה.

לילדים שבינינו אפשר להסביר בפשטות כדי שנתרגל להיות עבדים

(ממו"ר ר' משה שפירא זצל)

אינני יכול להסביר לילדי אם אני עצמי לא הבנתי... איך ירידה רוחנית גורמת לזיכוך רוחני?

ההסבר של הרגל להיות עבדים איננו מתיישב על לבי, אבע"א סברא אבע"א קרא:

אבע"א סברא - המציאות מורה ש"עבדא בהפקירא ניחא ליה" וכל מאוייו רק להתנתק משעבוד ולעשות כרצונו. ראו זאת אצל משוחררי המחנות שרבים מהם לא היו מעוניינים לשוב לחיי תורה ומצוות בגלל שרצו סוף סוף להיות משוחררים (כך כתבו ניצולי שואה בספרים רבים, וכך שמעתי מסבתא שלי שהיתה שם).
ואבע"א קרא - עבדות לבן אנוש סותרת את המושג של עבדות להקב"ה, וזו התביעה על נרצע "עבדי הם ולא עבדים לעבדים".
ליקטתי בעבר ג' יישובים מהרב דסלר לשאלה הכיצד הגלות מתקנת בראותינו שהיא גורמת לירידה גדולה יותר (הניסוח שלי - מומלץ תמיד לעיין במקור)

ג' הסברים מהרב דסלר זצ"ל בתיקון הנפעל ע"י הגלות
הגלות נועדה לברר ולתקן את חטא אדה"ר, ולכאו' כיצד הרי בתוך הגלות יורדים יותר ויותר כנראה לעינינו.
לשון הרמח"ל "ובאותו השעבוד הגדול יצורפו כזהב בתוך הכור, ויטהרו" (דרך השם ח"ד פ"ד ט)
וכלשון הפסוק "ואתכם לקח ד' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה"
מכתב מאליהו ח"א עמוד 157 - מי שאינו מושפע מהסביבה מתחזק בשיטתו יותר ויותר. ע"י שרואה את פחיתות הרע ומתאמץ בטוב עד מרום קיצו.
כמה דוג' - א) מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו - א"א השיג את הקב"ה מתוך הטומאה הנוראה "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך... ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ... וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו". (רמב"ם פ"א מהל' ע"ז) והתחזק עד שכרת עימו הקב"ה ברית עד סוף כל הדורות.
ב) מרע"ה גדל בבית פרעה - מקור טומאת מצרים שעשה עצמו אלוה.
ג) כ"י במצרים הגיעו למ"ט שערי טומאה עד "ויזעקו" והם היו ראויים בתוך זמן קצר לגילוי שכינה של "ראתה שפחה על הים וכו'" ושל קבלת התורה.
ד) עמון ומואב - שתי פרידות טובות "מצאתי את דוד עבדי בסדום".
ה) הגאולה העתידה - דור שכולו חייב.

ממ"א ח"ד 133
ע"י הירידה לגלות מתהפך היצה"ר הרוחני ליצה"ר הטבעי וכיון שכך מתקרבים לתשובה ע"י גילוי האמת, וכך יצאו ממ"ט שערי טומאה היישר אל מת"ת.

ממ"א ח"ג 133
יש להתבונן בענין חורבן מקומות התורה והסתלקות גדולי התורה והיראה, למה הם באים, ובשלמא יסורים ממרקים אבל חורבן הרוחניות איזה תועלת יש בו?
כתב הרמח"ל שמה שהאומות גזרו שלא ללמוד תורה בא לתקן חטא מחשבת ע"ז שנא' "למען תפוס את בית ישראל בליבם", מאחר והחטא פנימי כך צריך התיקון להיות פנימי, ולכך נשברת הסביבה הגורמת לעליה חיצונית וממילא מוזנחת הבניה הפנימית.
סילוקן של צדיקים בא כעונש על "יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". ואיך מתוקן החטא עי"כ - אלא שכשאין האדם מנצל את המשפיעים הגדולים כדי לקנות ערכים פנימיים, אזי צריך לקחת ממנו את רבותיו. רב לא מנסך לתוך האדם ירא"ש אלא הוא כלי לרוחניות (וידעת היום) שהתלמיד יבוא ויקח לעצמו את הדברים אל הלב (והשבות אל לבבך), לכן אם הוא נשאר בחיצוניות נלקח ממנו הרב.
דור שכולו חיצוני (לטוב ולרע) - הגם שתמיד דרך העליה היא מתוך שלא לשמה בא לשמה, מתוך החיצוניות מגיעים לפנימיות, מ"מ בדורינו יש סכנה שישארו בחיצוניות ולכן הקטינה ההשגחה את השלא לשמה, בכדי שמבקשי ד' לא יטעו בחיפושים אחר הדרך לרכוש ערכים אמיתיים ופנימיים של תורה וירא"ש.
 
חלק עליון תַחתִית