בנציון אמר:הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
אבל כתוב "ונצעק אל ה'", "וישמע ה' את קולנו", ומפני כן וישמע ה', א"כ אפי' אחר מ"ט שערי טומאה, הנקודה הפנימית ביותר נתגלתה בתפילה.מבקש אמת אמר:בנציון אמר:הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
מבקש אמת אמר:בנציון אמר:הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
מבקש אמת אמר:בנציון אמר:הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
יפה מראה אמר:מבקש אמת אמר:בנציון אמר:הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.
בנציון אמר:מבקש אמת אמר:בנציון אמר:הקדוש ברוך הוא הוריד את ישראל למצרים מפני שהיה צריך לזכך אותנו, כמו שהתורה קוראת לזה כור הברזל. אבל אח"כ כשהוציא אותנו ראינו כמה הוא אוהב אותנו, בזה שהוא הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ביד חזקה היינו במכות גדולות שנתן למצרים מפני שהשתעבדו בבניו אהוביו, ובזרוע נטויה היינו בפרסום גדול, שהראה לכל באי עולם את אהבתו אלינו, מי שמוציא את השונא שלו מהצרה שלו בלית ברירה, הוא עושה את זה בשקט. ולכן אנחנו צריכים להודות לקב"ה גם על שהכניס אותנו לשם, וגם על שהוציא אותנו משם בצורה כ"כ מופלאה.
מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
הזיכוך הוא פנימי, והטומאה חיצונית בגלל הסביבה, אבל הנשמה הפנימית הזדככה על ידי היסורים.
אני לא יודע אם זה כ"כ סתירה. גם לאגוז יש קליפה קשה, אבל בפנים יש פרי משובח [את המשל לאגוז כמדומני אומרים חז"ל. וצריך לבדוק].מבקש אמת אמר:בנציון אמר:מבקש אמת אמר:מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
הזיכוך הוא פנימי, והטומאה חיצונית בגלל הסביבה, אבל הנשמה הפנימית הזדככה על ידי היסורים.
אבל איך יתכן זיכוך לנשמה שיורדת למ"ט שערי טומאה ועובדת עבודה זרה?
מבקש אמת אמר:יפה מראה אמר:מבקש אמת אמר:מה ההבנה בזיכוך הזה? הרי עם ישראל הגיעו למ"ט שערי טומאה, ו"הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה", ואם כן לא נראה שהיה זיכוך אלא להיפך.
יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.
באמת כדברים אלו כתב הרמח"ל בדעת תבונות על כל הגלות שאנו נמצאים בה עכשיו.
יפה מראה אמר:מבקש אמת אמר:יפה מראה אמר:יכול להיות שבשעת הגלות והיסורים אין תועלת ואדרבה יורדים למ"ט שערי טומאה, אבל לאחר מכן בשעה שנגאלים והקב"ה מיטיב אתם ומוציאים לחירות אז מסכימים ומבינים שהם צריכים לעשות כדי לקבל חירות הזאת איזה שהו דבר גדול אפילו דבר שקודם הגלות לא היו עושים [דהיינו פסח ומילה] כדי לקבל חירות וכו'. כלומר בשעת הגאולה מגיעה התועלת והתכלית ועולה על מה שהיה עם ישראל לפני הגלות.
באמת כדברים אלו כתב הרמח"ל בדעת תבונות על כל הגלות שאנו נמצאים בה עכשיו.
תוספת להנ"ל.
באמת שגם הגלות גרמה לעם ישראל לעבוד ע"ז, וכמו שכתוב במדרש שזה מה שענה ה' למלאכי השרת על השאלה הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז,
אך נראה לי פשט פשוט [דברים פרק ל' "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך וכו' ושבת עד ה' אלקיך. וכו'.] שלולא הגלות עם ישראל היו יורדים עוד יותר, והגלות ודאי שבאה לעצור את הירידה ברוחניות.
דורדיא אמר:הפשט הפשוט הוא שמצרים הרי היו מקסימום חומר.
ללא שום צורה,
(לכן מצרים השתמשו הרבה בכשפים כדי שיוכלו להגדיל את הנאותיהם מהגוף הגשמי,
שהרי גם להנאות הגוף יש מגבלות, לדוג' יש גבול כמה אפשר לאכול...)
והיינו צריכים לרדת לשם כדי להיות חומר טוב שעליו אפשר יהיה להלביש צורה,
וכידוע תכלית מצרים הייתה למעמד הר סיני ששם קיבלנו צורה.
לילדים שבינינו אפשר להסביר בפשטות כדי שנתרגל להיות עבדים
(ממו"ר ר' משה שפירא זצל)
המימד הנוסף של הענין אמר:גם בזה כמו בכל נושא רואים את צדקת הרמח"ל במה שהגדיר שלעולם לא יהיה מובן לגמרי בלי פנימיות התורה.
ומה אומרת הפנימיות?
שכוחות הטוב (ניצוה"ק) נבלעו במצרים ע"י שאלת במה אדע כי אירשנה.
וכור הברזל הוא להוציא אותם משם.
וינצלו את מצרים ע"י הוצאת בלעו מפיו.
והייסורים הם ההכרח שנוצר מהמאבק הזה על 'פדיון השבויים' שבאחריותנו.
ואתן משל:
מי שלא חינך את בנו באהבה וימין מקרבת ואח"כ הבן יצא לתרבות רעה כצפוי.
וכעת הוא רודף אחריו להודו להתחנן אליו ולהבטיח לו וכו' כדי להחזירו בתשובה,
מובן שעכשיו האב נאלץ לרדת הרבה יותר אל עמקי הקליפות של הבן,
ולבוא לקראתו במה שלא היה בא בחשבון תמיד,
ולכבד את הנהגתו גם כשהיא מזעזעת וכו' וכו'
כך אנו ירדנו כדי לתקן וממילא היינו זקוקים לירידה זו.
אבל אחרי שהוצאנו הכל בכל מכל - ממילא יש איסור דאו' לחזור לשם
שמעיה אמר:אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
בדיוק זה השאלה, איך מעבירים מסר כזה לילד, שהקב"ה נתפס כמשהו מפחיד שאין לאדם שליטה על עצמו, ושאר הדמיון בזה, אמנם אתה אדם בוגר וחכם ומבין בשכלך שאתה רק אורח פה, ואף אחד לא חייב לך, אבל הילד אינו מבין דברים שכליים, יש לו נפש ורגש, והקב"ה נתפס כחרדה במלא המובן, לך תראה בסימנרים מה קורה שמזכירים את המילה משיח ויוהכ"פ כולם בוכות, זה כבר נושא אחר. או עכ"פ אף בתוכנו בנפשנו יש חלק שאינו שכלי וגם הוא אמור להיות מחובר לזה, וזה כתב הרמח"ל שחכמת הפנימיות באה ל"והשבת אל לבבך" שיתקבל בלב האדם וישב אצלו, שכל דבר יש לו מהלך בלב האדם.שמעיה אמר:אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
כשתוכל להבהיר את דבריך, ולא לכתוב קביעות נחרצות ללא שום הסבר וביאור, אודה לך אם תתייג אותי על מנת שאשים לב לכך.נבשר אמר:ובכלל לעצם אי הבנת הקושיא, פשוט לאדם בר דעת שזה ודאי לא באים ללמדנו, היינו שם חזרנו משם, אולי נחזור לשם, בלי שום מהלך, באותה מידה היה אפשר שלא, אפשר שכן, בקיצור זה כמעט בדיחה לחשוב בצורה הזאת. זה ודאי לא תורה ואין בזה שום דעה ומהלך.
שמעיה אמר:אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
שמעיה אמר:כשתוכל להבהיר את דבריך, ולא לכתוב קביעות נחרצות ללא שום הסבר וביאור, אודה לך אם תתייג אותי על מנת שאשים לב לכך.נבשר אמר:ובכלל לעצם אי הבנת הקושיא, פשוט לאדם בר דעת שזה ודאי לא באים ללמדנו, היינו שם חזרנו משם, אולי נחזור לשם, בלי שום מהלך, באותה מידה היה אפשר שלא, אפשר שכן, בקיצור זה כמעט בדיחה לחשוב בצורה הזאת. זה ודאי לא תורה ואין בזה שום דעה ומהלך.
אנסה להבהיר את דבריי בקצרה כי השעה דוחקת, מה הכונה במה שכתבת "שעבד אותנו מסיבות השמורות עמו", איפה אנחנו נמצאים בתהליך הזה, אם היה יכול להשאיר אותנו עבדים למה שמר הבטחתו לאברהם, מאחר שהיו איזה סיבות השמורות עמו. אתה מתאר איזה סיטואציה שכולה חיצונית מאיתנו, שאין לנו קשר עמה, באותה מידה זה היה יכול להיות עם אומה אחרת, ולהם היתה ניתנת התורה, כי הם יצאו ממצרים, עוד דבר חיובי התורה בנויים על יציאת מצרים, איזה מן הרגשה יש לאדם ששעבדו אותו נגד כל הגיון ומהלך, ואח"כ חייבוהו לשמור המצוות, ודאי שכן האמת רק לדעתי יש תביעה חזקה לברר ולגלות מהי המציאות שלנו, ובכלל הכל נמצא בתורה, איזה מן מהלך אפשר למצוא בתורה בזה, הדבר הזה זה כמו כל סוגיא שאדם לומד בביהמ"ד עם קושיות הו"א ומסקנות, לדבריך החלק הזה לא נמצא בתורה, שאין לנו שום גישה אליו. מקוה שלא קיצרתי מדי שאז רק הארכתי.שמעיה אמר:אני איני מבין את הקושיא.
בורא העולם, שעבד אותנו במצרים מחמת סיבות השמורות עמו. הוא לא היה חייב להוציא אותנו משם, והוא בהחלט היה יכול להשאיר אותנו על תקן עבדים לדורות עולם. תחת זאת, הוא שמר את הבטחתו לאבינו אברהם, והוציאנו ממצרים ונתן לנו מעמד בני חורין.
גבריאל פולארד אמר:יעוין בתיקו"ז תיקון לב עו: ותקון לט עט: ובזוה"ח יתרו (זכור לי שיש לפחות ה' מקומות בזוה"ק על שאלה זו).
אשמח אם מישהו יבאר את דברי הזוה"ק שם.
ליקטתי בעבר ג' יישובים מהרב דסלר לשאלה הכיצד הגלות מתקנת בראותינו שהיא גורמת לירידה גדולה יותר (הניסוח שלי - מומלץ תמיד לעיין במקור)מבקש אמת אמר:דורדיא אמר:הפשט הפשוט הוא שמצרים הרי היו מקסימום חומר.
ללא שום צורה,
(לכן מצרים השתמשו הרבה בכשפים כדי שיוכלו להגדיל את הנאותיהם מהגוף הגשמי,
שהרי גם להנאות הגוף יש מגבלות, לדוג' יש גבול כמה אפשר לאכול...)
והיינו צריכים לרדת לשם כדי להיות חומר טוב שעליו אפשר יהיה להלביש צורה,
וכידוע תכלית מצרים הייתה למעמד הר סיני ששם קיבלנו צורה.
לילדים שבינינו אפשר להסביר בפשטות כדי שנתרגל להיות עבדים
(ממו"ר ר' משה שפירא זצל)
אינני יכול להסביר לילדי אם אני עצמי לא הבנתי... איך ירידה רוחנית גורמת לזיכוך רוחני?
ההסבר של הרגל להיות עבדים איננו מתיישב על לבי, אבע"א סברא אבע"א קרא:
אבע"א סברא - המציאות מורה ש"עבדא בהפקירא ניחא ליה" וכל מאוייו רק להתנתק משעבוד ולעשות כרצונו. ראו זאת אצל משוחררי המחנות שרבים מהם לא היו מעוניינים לשוב לחיי תורה ומצוות בגלל שרצו סוף סוף להיות משוחררים (כך כתבו ניצולי שואה בספרים רבים, וכך שמעתי מסבתא שלי שהיתה שם).
ואבע"א קרא - עבדות לבן אנוש סותרת את המושג של עבדות להקב"ה, וזו התביעה על נרצע "עבדי הם ולא עבדים לעבדים".