חומרות האם כמה היכן ולמי

יעקב שלם

משתמש ותיק
בהמון אשכולות נכנס באגב הנידון של האם להחמיר כמה ומתי
אך מחיפוש שעשיתי לא היה דיון ממוקד בנושא זה (תקנו אותי אם טעיתי)

בעצם זאת אחת השאלות המרכזיות בחיי בן תורה שכן הנושא של דקדוק הלכה פורח בדורינו
ובהחלט אפשר לומר שאכשר דרא בנושא זה
וכל דור רק מתווסף חומרות שהרי אף דור לא יעיז להקל במה שהחמירו דורות קודמים אבל בהחלט שזה מקובל ונפוץ ואולי אף רצוי שיתחדשו חומרות חדשות

ומצד שני זה קצת נהיה כמו דת לעצמה לא אכפת לי על חשבון מי זה ועל חשבון מה אני מהמחמירים
ומצד שלישי אפשר לראות על ציבור שלקחו ע"ע להקל בכל מקום להיכן הידרדרו

אם כן מה המשקל הנכון ומה הסיבה להקל או להחמיר שהרי יש פעמים שאסור להחמיר ויש פעמים שלא חייבים להחמיר

האם יש בזה כלל

כדוגמא הגמ' המפורסמת בע"ז אני חומץ בן יין שאני ממתין בין בשר לחלב מסעודה לסעודה ואבי יום שלם
ושואלים השואלים וכי אמורא קדוש היה חייב לאכול בסעודה הבאה חלבי
והתשובה שמקובלת שזו לא הייתה הדרגה שלו ולכן אם היה נמנע זו חומרא שאינה במקומה

או כפי שהגדיר מישהו כתוב בהלכה שבעל נפש יעמוד בקריאת התורה
האם מי שבעל נפש עומד או מי שעומד הוא נהיה בעל נפש
לדעתי מי שבעל נפש עומד ודו"ק
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
בהמון אשכולות נכנס באגב הנידון של האם להחמיר כמה ומתי
אך מחיפוש שעשיתי לא היה דיון ממוקד בנושא זה (תקנו אותי אם טעיתי)

בעצם זאת אחת השאלות המרכזיות בחיי בן תורה שכן הנושא של דקדוק הלכה פורח בדורינו
ובהחלט אפשר לומר שאכשר דרא בנושא זה
וכל דור רק מתווסף חומרות שהרי אף דור לא יעיז להקל במה שהחמירו דורות קודמים אבל בהחלט שזה מקובל ונפוץ ואולי אף רצוי שיתחדשו חומרות חדשות

ומצד שני זה קצת נהיה כמו דת לעצמה לא אכפת לי על חשבון מי זה ועל חשבון מה אני מהמחמירים
ומצד שלישי אפשר לראות על ציבור שלקחו ע"ע להקל בכל מקום להיכן הידרדרו

אם כן מה המשקל הנכון ומה הסיבה להקל או להחמיר שהרי יש פעמים שאסור להחמיר ויש פעמים שלא חייבים להחמיר

האם יש בזה כלל

כדוגמא הגמ' המפורסמת בע"ז אני חומץ בן יין שאני ממתין בין בשר לחלב מסעודה לסעודה ואבי יום שלם
ושואלים השואלים וכי אמורא קדוש היה חייב לאכול בסעודה הבאה חלבי
והתשובה שמקובלת שזו לא הייתה הדרגה שלו ולכן אם היה נמנע זו חומרא שאינה במקומה

או כפי שהגדיר מישהו כתוב בהלכה שבעל נפש יעמוד בקריאת התורה
האם מי שבעל נפש עומד או מי שעומד הוא נהיה בעל נפש
לדעתי מי שבעל נפש עומד ודו"ק

איזה ציבור לקח על עצמו להקל בכל מקום ולכן הידרדר???

(יש ציבורים שהידרדרו ומקילים בכל מקום, אבל אין הקולות סיבות ההידרדרות, אלא אותה סיבה שגרמה להידרדרות - חוסר יראת שמים - גרמה גם לחפש כל הזמן קולות שיהיו החיים נוחים).

לגוף הענין נראה שיסוד ההסתכלות על הנושא תלוי איך ניגשים למערכת המצוות והאיסורים באופן כללי. מי שרואה את ההלכה כמין מערכת מחשב מתוכנתת שכל מעשה מצוה או עבירה גורמים לתוצאה מסויימת, וכשיש שאלה בהלכה השאלה היא על איזה כפתור לוחץ - מצוה או עבירה, א"כ המשוואה פשוטה - אם הוא מחמיר סימן שהוא יר"ש וחושש ללחוץ על הכפתור של האיסור, ואם מיקל סימן שאינו חושש כל כך. אבל מי שרואה את ההלכה כביטוי רצון ה' בעולם, וא"כ יתכן בהחלט שלאדם אחד מעשה מסויים הוא מצוה ולשני הוא עבירה, לאחד יש תביעה שינהג מידת חסידות ולשני יש תביעה שלא ינהג כן, בקצרה ההלכה איננה מערכת ממוחשבת אלא משתנה לפי הענין והאדם*, א"כ ישקול את החומרא לפי מה שנראה לו שה' רוצה מעמו, ולא לפי מה שנראה לאחרים.



*נא לא לקפוץ עם טענות שזו טענת הרפורמים לשנות את ההלכה וכו', דאינו ענין לדברינו כלל. הם מתכוונים לשנות את ההלכה לפי קריטריונים חוץ-הלכתיים (כגון שלא מסתדר עם השקפת הגויים), והנושא כאן הוא במערכת פנים-הלכתית. ויעויין בשבת קל,א דבאתריה דרבי אליעזר חיללו שבת על מכשירי מילה וקיבלו שכר על זה, ואילו היום חייב סקילה. וכן פשוט שרצון ה' שר"ת יניח תפילין שלו ולא של רש"י, ואילו היום מי שאינו מניח תפילין של רש"י חשיב קרקפתא דלא מנח תפילין.
 

אסף

משתמש ותיק
מישהו סיפר לי שכאשר בנו הלך לישיבה מסוימת שהחומרות אופנתיות בה, (הכוונה שיש גם כאלה שנוקטים בחומרה יען כי היא אופנתית ומעידה על מעמד חברתי גבוה) התנה עימו ב' תנאים קודם שהוא מקבל ע"ע חומרה מסוימת -
א) שעליו לברר את הנושא מיסודו וללמוד את ענין המצוה וההלכה ממקורותיה.
ב) שאחר שנוהג בחומרה מסוימת, אל לו לראות במי שאינו מקיימה כחוטא או כפחות ממנו.

ויש בדבריו פקחות רבה, שעונה על הרבה מהספקות בנושא.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
קראתי פעם שהגאון ר' הילל זקס זצ"ל נכד מרנא החפץ חיים זיע"א התנהג באיזה ענין בחומרה כהחזו"א, אף שהמ"ב גופיה היה מקיל בזה.
ושאלוהו על כך מה ראה לכך,
ואמר דבר נפלא,
כל דור יש את הנסיונות שלו וכנגד זה קמו גדולי ישראל ועמדו בפרץ,
וביאר ברוסיה כנגד הקומנטסים קמה תנועת נובדרוק
כאשר פרצה תנועת ההשכלה הארורה ונכנסנה אל תוך הישיבות הק' קמה כנגדה תנועת סלבודקא ללמד גדלות האדם וכו' וכו'
כאן בא"י היצה"ר הוא יצה"ר של "הפקר" של "פריקת עול" כנגד זה העמידו החזו"א והגרי"ז את ענין ה"פרומקייט" של דקדוק ההלכה.

אני מקוה שדייקתי בדברים, ומקוה יותר שהדברים יובנו כדבעי, ולא ייקחו לי אותם למקומות בלתי רצויים, וד"ל.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
איזה ציבור לקח על עצמו להקל בכל מקום ולכן הידרדר???

התכוונתי למזרחי מי שמכיר הרבה מתורתם מבוסס על המשפט "בלי חומרות רק עיקר הדין"
 

ייעוץ תורני

משתמש ותיק
החזו"א (שכידוע לאלו שהכירוהו - לא היה חזונישניק...) אמר 'איננו צריכים קרבנות!'
תוכן דבריו הוא שיראה ואהבה הם תמיד צריכים להקביל בעלייה שווה ופרופורציונלית.
וכאשר היראה גוברת והאהבה לא - התוצאה היא שנאה וניכור בעומק הלב ח"ו.
 

חלק א׳ ממעל

משתמש ותיק
ייעוץ תורני אמר:
החזו"א (שכידוע לאלו שהכירוהו - לא היה חזונישניק...) אמר 'איננו צריכים קרבנות!'
תוכן דבריו הוא שיראה ואהבה הם תמיד צריכים להקביל בעלייה שווה ופרופורציונלית.
וכאשר היראה גוברת והאהבה לא - התוצאה היא שנאה וניכור בעומק הלב ח"ו.

החזו"א אמר "זה לא יהי׳ בית המקדש אלא בית מטבחים" (אי"ז לשונו בדיוק) ולא כמשתמע מהנוסח שהובא כאילו איננו צריכים, אמנם עיקר דבריך נכונים ומ"מ לפעמים תנועות החיצוניות יעוררו את הפנימיות
 

שמעיה

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
קראתי פעם שהגאון ר' הילל זקס זצ"ל נכד מרנא החפץ חיים זיע"א התנהג באיזה ענין בחומרה כהחזו"א, אף שהמ"ב גופיה היה מקיל בזה.
ושאלוהו על כך מה ראה לכך,
ואמר דבר נפלא,
כל דור יש את הנסיונות שלו וכנגד זה קמו גדולי ישראל ועמדו בפרץ,
וביאר ברוסיה כנגד הקומנטסים קמה תנועת נובדרוק
כאשר פרצה תנועת ההשכלה הארורה ונכנסנה אל תוך הישיבות הק' קמה כנגדה תנועת סלבודקא ללמד גדלות האדם וכו' וכו'
כאן בא"י היצה"ר הוא יצה"ר של "הפקר" של "פריקת עול" כנגד זה העמידו החזו"א והגרי"ז את ענין ה"פרומקייט" של דקדוק ההלכה.

אני מקוה שדייקתי בדברים, ומקוה יותר שהדברים יובנו כדבעי, ולא ייקחו לי אותם למקומות בלתי רצויים, וד"ל.

השאלה, אם עתה בחלוף דור הגיע זמן להעמיד דבר אחר נגד פרצת הדור.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
אסף אמר:
מישהו סיפר לי שכאשר בנו הלך לישיבה מסוימת שהחומרות אופנתיות בה, (הכוונה שיש גם כאלה שנוקטים בחומרה יען כי היא אופנתית ומעידה על מעמד חברתי גבוה) התנה עימו ב' תנאים קודם שהוא מקבל ע"ע חומרה מסוימת -
א) שעליו לברר את הנושא מיסודו וללמוד את ענין המצוה וההלכה ממקורותיה.
ב) שאחר שנוהג בחומרה מסוימת, אל לו לראות במי שאינו מקיימה כחוטא או כפחות ממנו.

ויש בדבריו פקחות רבה, שעונה על הרבה מהספקות בנושא.

אכן הנהגה נבונה ביותר.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
קראתי פעם שהגאון ר' הילל זקס זצ"ל נכד מרנא החפץ חיים זיע"א התנהג באיזה ענין בחומרה כהחזו"א, אף שהמ"ב גופיה היה מקיל בזה.
ושאלוהו על כך מה ראה לכך,
ואמר דבר נפלא,
כל דור יש את הנסיונות שלו וכנגד זה קמו גדולי ישראל ועמדו בפרץ,
וביאר ברוסיה כנגד הקומנטסים קמה תנועת נובדרוק
כאשר פרצה תנועת ההשכלה הארורה ונכנסנה אל תוך הישיבות הק' קמה כנגדה תנועת סלבודקא ללמד גדלות האדם וכו' וכו'
כאן בא"י היצה"ר הוא יצה"ר של "הפקר" של "פריקת עול" כנגד זה העמידו החזו"א והגרי"ז את ענין ה"פרומקייט" של דקדוק ההלכה.

אני מקוה שדייקתי בדברים, ומקוה יותר שהדברים יובנו כדבעי, ולא ייקחו לי אותם למקומות בלתי רצויים, וד"ל.

החזו"א עצמו באמונה ובטחון מדגיש את הענין שדקדוק הלכה מתקן את המידות באשר הוא מכריח את האדם להתגבר על רצונו הטבעי לעשות מה שנוח בלי לחשוב, והדקדוק מרגילו לברר ולבחון כל דבר שעושה. (לכאורה זה רק שייך במי שבאמת מתנהג באופן שבוחן כל מעשה שעושה בדקדוק, אבל אם סתם מחמיר כי כך מקובל אין בזה שום תיקון המידות אלא רק הרגל לעמוד בסטנדרט חברתי ותו לא).
 
עיקר מציאות ההלכה היא כדי שיהיה כל מחשבתו ופעולותיו עם הי"ת בכל מעשה אשר עושה, כך לענ"ד הדלה, וא"כ כל עוד שהחומרות או הקולות נובעות ממקור טהור של הכרעה אמיתית, כזו ששמה את הקב"ה במרכז, אזי ההבדל בין המחמיר למיקל הוא בסברא בלבד ותל"מ. ומאידך, אם הקולות נובעות ממקור של זלזול וחוסר מחשבה על רצונו יתברך, או אם החומרות נובעות מנערווין ואי ידיעת ההלכה, אזי שניהם מחטיאות את המטרה, אלא שהבדל שמים וארץ ביניהם, שהמיקל ללא אבחנה, עושה זאת מחמת זלזול בתוה"ק ועתיד לרדת שחת, ואילו מאידך המחמיר ללא אבחנה, אמנם מחטיא הוא את רצון ה' שיעשו הכל בדיוק ע"פ רצונו ולא מתוספות אישיות או פחדים, אבל עדיין עושה זאת מיראת הי"ת ולכן זה האיש ישאר קרוב ולא יהא חשש שיתרחק חלילה.

ובתוך כל זה ישנם את ההלכות שאע"פ שלפי הכרעת המשפט צריך לפסוק לקולא או כצד מסויים, מ"מ יר"ש יצא ידי שניהם אחר שהחולקים רבים וטובים הם. ובהלכות אלו יש חילוק מהותי בין בני התורה חושבי שמו, שצריכים לחשוש לשיטות הנ"ל, לבין העם שבשדות (או העם שבעיר, גם כאלה יש...) שאינם יכולים לסבול החומרות, שבשואלם אותנו דבר הלכה צריכים להשיבם רק את הצד המוכרע ולא את צד החומרא כלל, כיון שלמשנ"ל בבואם לדרוש הלכה הינם באים מתוך רצון אמיתי לקיים רצונו יתברך, ולכן אין הבדל כלל בעבודת ה' בין החכם המחמיר לבין האיש הפשוט המיקל (כפי שורת הדין) ששניהם מכוונים לצורך שמים, ואין לומר להם צד החומרא כלל, שאם תאמר להם, מצד אחד לא יוכלו לקיים החומרא, ומצד שני ישריש בליבם שאין הם עושים רצונו יתברך משלם, ויחלחל לליבם אט אט זלזול במצוות ח"ו.

וכמובן חייב כל בן תורה לידע מה היא חומרא ומה הוא עיקה"ד ומה הוא צד הקולא, לכל צרה שלא תבוא בהזדמן לפניו מקרה המצריכו לוותר על החומרא או להקל בשיקול הדעת הנכון.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
מבקש אמת אמר:
איזה ציבור לקח על עצמו להקל בכל מקום ולכן הידרדר???

התכוונתי למזרחי מי שמכיר הרבה מתורתם מבוסס על המשפט "בלי חומרות רק עיקר הדין"

עיין לעיל שכתבתי שאהבת הקולות שלהם לא הובילה לקלות ראש במצוות, אלא להיפך - מחמת הקלות ראש במצוות הם מחפשים קולות תמיד.

(זה מזכיר לי את אותו חוקר שהגיע למסקנה מדעית לפיה גידול זקן משפיע על האמונה הדתית של האדם, שהרי רוב מגדלי הזקן בעולם הם דתיים. אלא שכל אחד מבין שהאמונה הדתית היא הגורמת לגידול הזקן, ולא ההיפך)
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
עיין לעיל שכתבתי שאהבת הקולות שלהם לא הובילה לקלות ראש במצוות, אלא להיפך - מחמת הקלות ראש במצוות הם מחפשים קולות תמיד.

ברור אבל בשונה מזקן שלא ממש גורם להניח תפילין
מי שמחמיר באופן קבוע או מיקל באופן קבוע זה באופן ישיר משנה את המצב הדתי שלו
וזה מה שלמדתי מהמזרחי

כיון שההשקפה שלהם היא ניצמד לעיקר הדין וממילא זה הביא אותם ישירות להידרדות
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
מבקש אמת אמר:
עיין לעיל שכתבתי שאהבת הקולות שלהם לא הובילה לקלות ראש במצוות, אלא להיפך - מחמת הקלות ראש במצוות הם מחפשים קולות תמיד.

ברור אבל בשונה מזקן שלא ממש גורם להניח תפילין
מי שמחמיר באופן קבוע או מיקל באופן קבוע זה באופן ישיר משנה את המצב הדתי שלו
וזה מה שלמדתי מהמזרחי

כיון שההשקפה שלהם היא ניצמד לעיקר הדין וממילא זה הביא אותם ישירות להידרדות

לדבריך הקולות של בית הלל השפיעו על מצבם הדתי?
 
מבקש אמת אמר:
כיון שההשקפה שלהם היא ניצמד לעיקר הדין וממילא זה הביא אותם ישירות להידרדות
הכל שאלה של 'מה בראש' האם נצמדים לעיקר הדין כיון שמבינים שזה רצון ה' מהם שלא להחמיר אלא ללכת אחר עיקר הדין, או שהם עושים כן מחמת שקשה להם 'עול' מצוות ורוצים כמה שפחות, יחי ההבדל הקטן.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
מבקש אמת אמר:
לדבריך הקולות של בית הלל השפיעו על מצבם הדתי?

אם מותר להחמיא בפורום אני מחבב את התגובות שלך אבל
התכוונתי כמובן למי שעושה גם את הקולות של ב"ש וגם את הקולות של ב"ה

אני אישית יותר מתחבר לפוסקים שמקילים
אבל קיבלתי הלם שנתקלתי בספר של רב מזרחי שליקט לפי סדר בכל נושא את כל הדיעות המקילות
ואז הבנתי למה זה מסוכן להקל כשיטה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
מבקש אמת אמר:
לדבריך הקולות של בית הלל השפיעו על מצבם הדתי?

אם מותר להחמיא בפורום אני מחבב את התגובות שלך אבל
התכוונתי כמובן למי שעושה גם את הקולות של ב"ש וגם את הקולות של ב"ה

אני אישית יותר מתחבר לפוסקים שמקילים
אבל קיבלתי הלם שנתקלתי בספר של רב מזרחי שליקט לפי סדר בכל נושא את כל הדיעות המקילות
ואז הבנתי למה זה מסוכן להקל כשיטה

צודק. הכל תלוי מה מגמת המיקל, כמו שכתב בתבונה הרב @סתירת זקנים בנין .
 
דברי רביה"ק זיע"א בליקוטי מוהר"ן נגד חומרות יתירות
http://rabenubook.com/%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%B4%D7%9F-%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%A0%D7%90-%D7%9E%D7%93/
ובשיחות הר"ן לגבי פסח
http://rabenubook.com/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%B4%D7%9F-%D7%A8%D7%9C%D7%94/

מה נקרא חומרות "יתירות"? (לעומת חומרות "רגילות" שהרבה יהודים יר"ש נוהגים)
מצאתי תשובה יפה של הרא"ש שיק זצ"ל
http://www.breslevcity.co.il/שות_ברסלב_4123
 

כרם

משתמש ותיק
כמה מיני חומרות הם:
יש חומרות המגיעות כתוצאה מסיבות חברתיות, מקובל בחברה זו להחמיר כך וכך - חומרות אלו לא משפרות את המידות, ולא מביאות תוצאות טובות.
יש חומרות המגיעות כתוצאה מלימוד ההלכה ליבונה ודקדוקה, כאשר הלומד משים אל לבו כי מחוסר שימת-לב עושים המון העם דבר מה, והוא בלימודו נוכח כי אין לעשותו - חומרות אלו משפרות את מידות האדם שלא להימשך אחר מוסכמות חברתיות ולהעמיד את רצון הקב"ה מעל הכל.
יש חומרות הנובעות כתוצאה מלימוד ההלכה והיחשפות למחלוקות בהכרעת ההלכה, לפעמים פוסקים המקובלים על חוג זה מחמירים יותר מפוסקים המקובלים על חוג אחר - זו תערובת של חוגיות (סיבה חברתית) עם לימוד הלכה (סיבה לימודית).
הנפגעים מהחומרות הם לפי הענין: לפעמים חברה בה מקובל להקל לפי דעת רבניהם, נפגעים כשאחרים מזלזלים בהם כאילו הם עושים שלא כהוגן.
ולפעמים הבלתי יודעים נפגעים מהיודעים.
 
ויש את אלה שנכנסים בגלל חומרות ללחץ ומתח, חרדות וכפיתיות וחוסר שמחה.

אין לזלזל במי שמצליח מתוך נחת ושמחה לקחת על עצמו יותר, אבל כפי כוחותיו וברצון.

אבל קודם כל צריך להיות יהודי, בפשיטות ותמימות.
לדעת את הערך העצום של כל מצוה פשוטה, אפילו בלי חומרות, ולשמוח בה.
אם חומרות גורמות ליהדות של לחצים ומתחים, הם לא מביאות לאהבת ה', בלשון המעטה.
לבעלי החומרות האלה אין חיות בעבודת השם, והם תמיד במרה שחורה, כי תמיד נדמה להם שלא יצאו ידי חובתם.
זה לא שוה את זה.

ראיתי פעם בחור ישיבה מתחרפן עם עצמו תוך כדי תפילה בדקדוק: "עלינו לשבח לאדון הכל. אה אה. עלינו לשבח. עלינו לשבח לאדון. לא. אההמ. עלינו לשבח לאדון הכל, לתת. עלינו. עלינו. עלינו לשבח לאדון הכל. עלינו לשבח. עלינו לשבח..."
במקום שהתפילה תביא לאהבת השם וקשר אליו, מתוך שמחה וחיות - הופך היצה"ר ע"י החומרות יתירות את התפילה לדבר מעצבן וקשה מנשוא.

ובאמת אין הקב"ה בא בטרוניא, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת.
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ויש את אלה שנכנסים בגלל חומרות ללחץ ומתח, חרדות וכפיתיות וחוסר שמחה.

...
ראיתי פעם בחור ישיבה מתחרפן עם עצמו תוך כדי תפילה בדקדוק: "עלינו לשבח לאדון הכל. אה אה. עלינו לשבח. עלינו לשבח לאדון. לא. אההמ. עלינו לשבח לאדון הכל, לתת. עלינו. עלינו. עלינו לשבח לאדון הכל. עלינו לשבח. עלינו לשבח..."
במקום שהתפילה תביא לאהבת השם וקשר אליו, מתוך שמחה וחיות - הופך היצה"ר ע"י החומרות יתירות את התפילה לדבר מעצבן וקשה מנשוא.

אם הבנתי נכון מהמתעסקים בתחום, התופעה המתוארת אינה תוצאה מחומרות. מדובר במחלה לכל דבר, שבציבור החרדי היא מתבטא ב"חומרות" כביכול.
כלומר החומרות אינם הסיבה אלא התוצאה של הבעיה הנפשית.
 

בן של רב

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ויש את אלה שנכנסים בגלל חומרות ללחץ ומתח, חרדות וכפיתיות וחוסר שמחה.

...
ראיתי פעם בחור ישיבה מתחרפן עם עצמו תוך כדי תפילה בדקדוק: "עלינו לשבח לאדון הכל. אה אה. עלינו לשבח. עלינו לשבח לאדון. לא. אההמ. עלינו לשבח לאדון הכל, לתת. עלינו. עלינו. עלינו לשבח לאדון הכל. עלינו לשבח. עלינו לשבח..."
במקום שהתפילה תביא לאהבת השם וקשר אליו, מתוך שמחה וחיות - הופך היצה"ר ע"י החומרות יתירות את התפילה לדבר מעצבן וקשה מנשוא.

אם הבנתי נכון מהמתעסקים בתחום, התופעה המתוארת אינה תוצאה מחומרות. מדובר במחלה לכל דבר, שבציבור החרדי היא מתבטא ב"חומרות" כביכול.
כלומר החומרות אינם הסיבה אלא התוצאה של הבעיה הנפשית.
הבנת נכון.
הבנת מצויין.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
בן של רב אמר:
גבריאל פולארד כתב: ↑אתמול, 22:35
ברסלבר (ליטאי לשעבר) כתב: ↑אתמול, 22:21
ויש את אלה שנכנסים בגלל חומרות ללחץ ומתח, חרדות וכפיתיות וחוסר שמחה.

...
ראיתי פעם בחור ישיבה מתחרפן עם עצמו תוך כדי תפילה בדקדוק: "עלינו לשבח לאדון הכל. אה אה. עלינו לשבח. עלינו לשבח לאדון. לא. אההמ. עלינו לשבח לאדון הכל, לתת. עלינו. עלינו. עלינו לשבח לאדון הכל. עלינו לשבח. עלינו לשבח..."
במקום שהתפילה תביא לאהבת השם וקשר אליו, מתוך שמחה וחיות - הופך היצה"ר ע"י החומרות יתירות את התפילה לדבר מעצבן וקשה מנשוא.
אם הבנתי נכון מהמתעסקים בתחום, התופעה המתוארת אינה תוצאה מחומרות. מדובר במחלה לכל דבר, שבציבור החרדי היא מתבטא ב"חומרות" כביכול.
כלומר החומרות אינם הסיבה אלא התוצאה של הבעיה הנפשית.
הבנת נכון.
הבנת מצויין.
חזרה למעלה

בעניין זה יש ספר מצויין של ד"ר בנש"ק כפייתיות וחרדה אפשר לצאת מזה
 
כל חחלואי הנפש יסודם במידות לא מתוקנות
כל הדיכאונות מגיעות מהעצבות שנגרמת ע"י חטאים
כל החרדות וההפרעות וכל יסורי הנפש למיניהם נגרמים ע"י המזיקים הנבראים מעוונות.
כל השגעון בא מפגמי המוח.
וכל המתחים והלחצים הם בגלל התגברות הדינים והקטרוגים.

וכל התרופות הפסיכיאטרים והפסיכולוגים הם כמו לבנות בית חולים ליד הגשר. (דהיינו אינם פותרים את שורש הבעיה)

התרופה האמיתית - שמחה, תשובה אמיתית, תפילה והתבודדות, לימוד התורה הקדושה, שינוי המעשים ובעיקר: התקרבות לצדיקים והליכה בדרכיהם ובעצותיהם.

להמתקת הדינים, וממילא גם הרגעה של התחושות הקשות - הנה רצפטים אמיתיים מהתורה הקדושה, את חלקם הראשון אסף רביה"ק עוד בילדותו - מכל התורה כולה, בכתב ובע"פ, מאמרי חז"ל בגמרא ומדרשים וזוהר. החלק השני הוא השגות שזכה להן בגדלותו.
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA_(%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%91)/%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%AA_%D7%93%D7%99%D7%9F

ובעניין חומרות יתירות שכדבריכם באים מחולי הנפש - כ"ש שקודם כל צריך לשמוע לצדיק ולזרוק אותם.
ויש תועלת לנפש שדווקא הצדיק הוא זה שאומר את זה, כי אז יש על מה לסמוך ואפשר לעשות את זה בשלוה, מאשר החלטה עצמית שיכול להיות עליה נקיפות מצפון.
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
התרופה האמיתית - שמחה, תשובה אמיתית, תפילה והתבודדות, לימוד התורה הקדושה, שינוי המעשים ובעיקר: התקרבות לצדיקים והליכה בדרכיהם ובעצותיהם.

אתה באמת מתכוון עי"ז לסגור את כפר שאול :?:
 

יעקב שלם

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוסיף ידוע מכתב הרב וולבא
תלמיד שלו שלח אליו שיטפל בבחור מתקשה ומתמודד
והרב וולבא גער בו שיש דברים שצריך איש מקצוע

גם מי שיש לו כאב בגוף התיקון שלו זה ע"י תשובה אבל הוא לא יימנע מטיפול רפואי
(הגם שר' נחמן היה נגד רופאים היום גם בברסלב הולכים לרופא)
 
התשובה בדרך משל: בן אדם שכל הזמן מרביצים לו ופוצעים אותו - יכול לחבוש את עצמו כל הזמן ולהמשיך להפצע וככה בלי סוף, ויכול לפעול שיפסיקו להרביץ לו.
אני אומר שגם לשיטת מי שחושב שלפעמים כן צריך ללכת לרופא - עדיין זה לא יפתור את הבעיה משורשה. וכמשל בית החולים ליד הגשר כנ"ל
 
יעקב שלם אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
התרופה האמיתית - שמחה, תשובה אמיתית, תפילה והתבודדות, לימוד התורה הקדושה, שינוי המעשים ובעיקר: התקרבות לצדיקים והליכה בדרכיהם ובעצותיהם.

אתה באמת מתכוון עי"ז לסגור את כפר שאול :?:

אם שואלים אותי? הייתי לוקח את כולם לבית חולים האמיתי - באומן... ;)

אין צורך להקצין את דברי, נראה לי שהנקודה שלי ברורה. יש מצבים שצריך תרופות? יכול להיות. (צ"ע אם כוונת רביה"ק גם לגבי רפואות של ימינו, ובפרט ברפואות הנפש שגם היום אינן מדע מדויק כידוע)
אבל תמיד צריך לעשות תשובה, לתקן מהשורש. אחרת זה לא יפתר לעולם.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
גבריאל פולארד אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ויש את אלה שנכנסים בגלל חומרות ללחץ ומתח, חרדות וכפיתיות וחוסר שמחה.

...
ראיתי פעם בחור ישיבה מתחרפן עם עצמו תוך כדי תפילה בדקדוק: "עלינו לשבח לאדון הכל. אה אה. עלינו לשבח. עלינו לשבח לאדון. לא. אההמ. עלינו לשבח לאדון הכל, לתת. עלינו. עלינו. עלינו לשבח לאדון הכל. עלינו לשבח. עלינו לשבח..."
במקום שהתפילה תביא לאהבת השם וקשר אליו, מתוך שמחה וחיות - הופך היצה"ר ע"י החומרות יתירות את התפילה לדבר מעצבן וקשה מנשוא.

אם הבנתי נכון מהמתעסקים בתחום, התופעה המתוארת אינה תוצאה מחומרות. מדובר במחלה לכל דבר, שבציבור החרדי היא מתבטא ב"חומרות" כביכול.
כלומר החומרות אינם הסיבה אלא התוצאה של הבעיה הנפשית.

מחלה זו ידועה בעולם בשם OCD. אצל הציבור הכללי הוא מתבטא בנקיון אובססיבי, זהירות כפייתית מחיידקים או ממזיקים אחרים, ואצל חרדים זה לפעמים מתבטא בחומרות. אבל לכאורה לא על חומרות כאלו דיבר פותח האשכול, אלא על חומרות הנעשות ע"י אדם נורמטיבי, שמבקש לדעת מתי רצון ה' שיחמיר ומתי לא.
 
חלק עליון תַחתִית