מנהג אי עשיית מלאכה בנשים בימי הספירה

האחד בא לגור

משתמש ותיק
כתב הטור הלכות פסח סימן תצג

מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה, על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים, ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות

וכתב המשנ"ב ס"ק יט

משקיעת החמה ואילך - הטעם שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה ויש עוד טעם בטור לפי שאז זמן ספירת העומר ובעומר כתיב שבע שבתות מלשון שבות דהיינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה ולפי טעם זה אחר שספר מותר תיכף במלאכה:
והוא מהט"ז שם

ולא זכיתי להבין,הרי הטור כתב המנהג בנשים(אף שגם אנשים בכלל) והרי נשים פטורות מהספירה כמו שכתב לעיל המשנ"ב וא"כ מה שייך שהספירה תעכב אותם ממלאכה ?

ובשלמא לולא ההסבר של הט"ז, היה אפשר לבאר בכוונת הטור שעצם הימים הם ימים של שביתה וממילא גם נשים שייכות בזה אף שמהספירה עצמה הם פטורות.
אבל להסברו של הט"ז שהצורך בספירה עצמה מעכב, מה שייך שהספירה שהיא כלל לא מחויבת בה תעכב אותה ממלאכה ?

בצורה אחרת יש לשאול, האם אשה שלא נוהגת לספור (כמו שכתב המשנ"ב לעיל)אסורה במלאכה כל הלילה ? וא"כ האם יש ענין שתספור כדי שתוכל לעשות מלאכה ? או שמא היא ניתרת במלאכה ע"י ספירת בעלה ?
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
כתב הטור הלכות פסח סימן תצג

מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה, על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים, ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות

וכתב המשנ"ב ס"ק יט

משקיעת החמה ואילך - הטעם שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה ויש עוד טעם בטור לפי שאז זמן ספירת העומר ובעומר כתיב שבע שבתות מלשון שבות דהיינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה ולפי טעם זה אחר שספר מותר תיכף במלאכה:
והוא מהט"ז שם

ולא זכיתי להבין,הרי הטור כתב המנהג בנשים(אף שגם אנשים בכלל) והרי נשים פטורות מהספירה כמו שכתב לעיל המשנ"ב וא"כ מה שייך שהספירה תעכב אותם ממלאכה ?

ובשלמא לולא ההסבר של הט"ז, היה אפשר לבאר בכוונת הטור שעצם הימים הם ימים של שביתה וממילא גם נשים שייכות בזה אף שמהספירה עצמה הם פטורות.
אבל להסברו של הט"ז שהצורך בספירה עצמה מעכב, מה שייך שהספירה שהיא כלל לא מחויבת בה תעכב אותה ממלאכה ?

בצורה אחרת יש לשאול, האם אשה שלא נוהגת לספור (כמו שכתב המשנ"ב לעיל)אסורה במלאכה כל הלילה ? וא"כ האם יש ענין שתספור כדי שתוכל לעשות מלאכה ? או שמא היא ניתרת במלאכה ע"י ספירת בעלה ?
תראה שם בפר"ח סק"ד וזכור לי גם בכנסת הגדולה שה"ה אנשים ונקט הרגילות שהנשים עובדות.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
אה"נ (וכבר ציינתי זאת בסוגריים ), רק ס"ס היה לי תמוה שהטור מדבר בפועל על נשים אף שהטעם לא שייך בהם כלל .
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש"כ רב על המ"מ, עיינתי שם וראיתי באמת שהוא מביא בשם השו"ע הרב שנשים דידן שלא נוהגות לספור אכן אסורות במלאכה כל הלילה .
וזה לדעתי חידוש גדול מאוד, שלמרות שאנו פוטרים אותן מספירה בכל אופן העדר הספירה מעכבת אותן ממלאכה.

עוד יש להעיר, שלכאורה כיון שאנו נוקטים לפחות מספק שכל הימים מעכבים אחד את השני, א"כ אם אדם לא ספר ביום הראשון אין לאוסר עליו מלאכה מספק בשאר הימים וא"כ כיון שהאישה לא ספרה ביום הראשון למה שתמנע ממלאכה בימים הבאים ?
 

נבשר

משתמש ותיק
שאלה נפלאה, ראיתי בכף החיים שמביא אחרונים שדעתם שאחר שספר נמי אסור במלאכה, וכן משמע בר' ירוחם הביאו הדרישה "אחר שקיעת החמה סופרין ושובתין ממלאכתן", ואפשר לדחוק.
ועוד הייתי מקצין את שאלתך הרב @האחד בא לגור שמבואר אף בשו"ע הרב שאם יספרו הנשים יהא מותר להם לעשות מלאכה, ואמאי תתיר אותם הספירה במלאכה מאחר שהם לא מחויבים בספירה ולא נכלל ב"וספרתם", ואולי כוונתו שאפי' תספור תהא אסורה במלאכה מאחר שהמנהג שאשה אינה סופרת, ודחוק.
עכ"פ סתם שאלה שאינה קשורה לנושא האשכול, אמאי אסור משקיעת החמה מאחר שהחיוב לספור בברכה הוא מצאה"כ כמבואר בשו"ע לעיל. וא"כ אפשר שאפי' מוטל עליו חיוב בלא ברכה הוא נמי בכלל איסור עשיית מלאכה, א"כ אף מי ששכח יום אחד, מ"מ בכלל וספרתם ואפי' שאינו בר ברכה. ואפשר לחלק.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
נבשר אמר:
עכ"פ סתם שאלה שאינה קשורה לנושא האשכול, אמאי אסור משקיעת החמה מאחר שהחיוב לספור בברכה הוא מצאה"כ כמבואר בשו"ע לעיל. וא"כ אפשר שאפי' מוטל עליו חיוב בלא ברכה הוא נמי בכלל איסור עשיית מלאכה, א"כ אף מי ששכח יום אחד, מ"מ בכלל וספרתם ואפי' שאינו בר ברכה. ואפשר לחלק.
האיסור לאחר שקיעת החמה נובע זה שברכת הספירה חיובה גם מהשקיעה - עי' בלשון הטור מפורש.
ואהכ"נ לפי הפסק שהספירה רק מהצאת גם האיסור כנ"ל
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
נשים אינן סופרות כי הוא מצ"ע שהזמן גרמא
ויתכן שבחלק הל"ת [לשבות ממלאכה] כן נוהגות
כי בלא תעשה אין חילוק בין זמן גרמא לשאין הזמ"ג
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבשר אמר:
ועוד הייתי מקצין את שאלתך הרב @האחד בא לגור שמבואר אף בשו"ע הרב שאם יספרו הנשים יהא מותר להם לעשות מלאכה, ואמאי תתיר אותם הספירה במלאכה מאחר שהם לא מחויבים בספירה ולא נכלל ב"וספרתם", ואולי כוונתו שאפי' תספור תהא אסורה במלאכה מאחר שהמנהג שאשה אינה סופרת, ודחוק.
לכאורה זה פחות קשה, מכיון שס"ס מקיימות בזה מצווה ולעת ר"ת אף יכולות לברך על זה א"כ יש לספירה שלהם משמעות, אבל שיעכב אותם מעיקרא אף שאינם חייבות זה תמוה טובא .
יהודי של פעם אמר:
נשים אינן סופרות כי הוא מצ"ע שהזמן גרמא
ויתכן שבחלק הל"ת [לשבות ממלאכה] כן נוהגות
כי בלא תעשה אין חילוק בין זמן גרמא לשאין הזמ"ג
ודאי שאין בזה לא תעשה, (גם אם הטור היה מתכוין שזה דרשא גמורה מהמילים "שבע שבתות תמימות תהיינה" מ"מ זה היה עשה ולא ל"ת, אבל האמת היא שאין כוונת הטור לדעת הט"ז שזה עשה חדש לשבות, [וא"כ זה לא היה מנהג אלא חיוב גמור]
אלא ודאי שהוא רק מחמת הצורך לספור, וכמו הדין לא לעשות מלאכה לפני הבדלה וכיו"ב, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שכיון שאין נשים צריכות לספור א"כ למה נמנעם ממלאכה) .
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
האחד בא לגור אמר:
יהודי של פעם אמר:
נשים אינן סופרות כי הוא מצ"ע שהזמן גרמא
ויתכן שבחלק הל"ת [לשבות ממלאכה] כן נוהגות
כי בלא תעשה אין חילוק בין זמן גרמא לשאין הזמ"ג
ודאי שאין בזה לא תעשה, (גם אם הטור היה מתכוין שזה דרשא גמורה מהמילים "שבע שבתות תמימות תהיינה" מ"מ זה היה עשה ולא ל"ת, אבל האמת היא שאין כוונת הטור לדעת הט"ז שזה עשה חדש לשבות, [וא"כ זה לא היה מנהג אלא חיוב גמור]
אלא ודאי שהוא רק מחמת הצורך לספור, וכמו הדין לא לעשות מלאכה לפני הבדלה וכיו"ב, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שכיון שאין נשים צריכות לספור א"כ למה נמנעם ממלאכה) .
מה שאין עושים מלאכה מחמת מחמת הצורך לספור כמו שלא עושים לפני הבדלה זה חידוש שלך וחילך לאורייתא
אבל בכל המקורות שהובא כאן בהתחלה נראה שיש ענין של שביתה,

ודאי שאין זה לא תעשה ממש ולא דרשה גמורה אבל כיון שמתקיים בצורה של שביתה שייך לומר כן.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה לא חידוש שלי ,אלא הט"ז אומר שהצורך בספירה הוא המעכב ולא שהוא חיוב חדש, ורק הבאתי דוגמא מהבדלה .

בכל מקרה, גם אם זה היה עשה גמור של שביתה נשים היו פטורות מכיון שזה עשה וכמו בעשה של שביתה בשבת, שבלי הל"ת הם לא היו חייבות
 

נבשר

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
נבשר אמר:
עכ"פ סתם שאלה שאינה קשורה לנושא האשכול, אמאי אסור משקיעת החמה מאחר שהחיוב לספור בברכה הוא מצאה"כ כמבואר בשו"ע לעיל. וא"כ אפשר שאפי' מוטל עליו חיוב בלא ברכה הוא נמי בכלל איסור עשיית מלאכה, א"כ אף מי ששכח יום אחד, מ"מ בכלל וספרתם ואפי' שאינו בר ברכה. ואפשר לחלק.
האיסור לאחר שקיעת החמה נובע זה שברכת הספירה חיובה גם מהשקיעה - עי' בלשון הטור מפורש.
ואהכ"נ לפי הפסק שהספירה רק מהצאת גם האיסור כנ"ל
לא ראיתי את הטור שפוסק משקיעת החמה, עכ"פ השאלה על השו"ע שכתב איסור עשיית מלאכה משקיעת החמה, ובהל' ספירת העומר כתב שהחיוב בברכה מצאה"כ.
 

נבשר

משתמש ותיק
הרב @האחד בא לגור, בשבת ראיתי בנהר שלום שם, שדעתו נגד הט"ז ואסור במלאכה אפי' ספר כבר, וראייתו שהרי נשים פטורות מספירה, וא"כ יהא אסורים כל הלילה, א"כ ה"ה אינשי. לכאו' דעתו כהשו"ע הרב שנשים אסורות במלאכה כל הלילה משום שלא ספרו עדיין, רק הנהר שלום למד מזה שאף אינשי דינם כן שאסורים במלאכה כל הלילה משום הנשים. וזה לא כ"כ מובן שהרי אם דעתו שלפי הט"ז נשים יהיו אסורות כל הלילה, א"כ דוקא נשים מי יימר שאף אנשים דינם כן, ושמא שהמנהג הוא אחד לנשים ולאנשים, ואם חזינן שנשים יהיו אסורות כל הלילה, ע"כ אף אינשי כן ואפי' בשספרו כבר יהא אסורים במלאכה, ולומר שנשים ואנשים יהא אסורים רק בזמן הספירה ואז מנהגם אחד, זה כבר לא עלה על דעתו.
מצורף הנהר שלום.
 

קבצים מצורפים

  • נהר שלום 1.png
    נהר שלום 1.png
    228.9 KB · צפיות: 65
A

Anonymous

Guest
יהודי של פעם אמר:
האחד בא לגור אמר:
יהודי של פעם אמר:
נשים אינן סופרות כי הוא מצ"ע שהזמן גרמא
ויתכן שבחלק הל"ת [לשבות ממלאכה] כן נוהגות
כי בלא תעשה אין חילוק בין זמן גרמא לשאין הזמ"ג
ודאי שאין בזה לא תעשה, (גם אם הטור היה מתכוין שזה דרשא גמורה מהמילים "שבע שבתות תמימות תהיינה" מ"מ זה היה עשה ולא ל"ת, אבל האמת היא שאין כוונת הטור לדעת הט"ז שזה עשה חדש לשבות, [וא"כ זה לא היה מנהג אלא חיוב גמור]
אלא ודאי שהוא רק מחמת הצורך לספור, וכמו הדין לא לעשות מלאכה לפני הבדלה וכיו"ב, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שכיון שאין נשים צריכות לספור א"כ למה נמנעם ממלאכה) .
מה שאין עושים מלאכה מחמת מחמת הצורך לספור כמו שלא עושים לפני הבדלה זה חידוש שלך וחילך לאורייתא
אבל בכל המקורות שהובא כאן בהתחלה נראה שיש ענין של שביתה,

ודאי שאין זה לא תעשה ממש ולא דרשה גמורה אבל כיון שמתקיים בצורה של שביתה שייך לומר כן.
ברור שכך משמעות דברי הטור שיש כאן ענין של שביתה,
אבל מה פשר הענין התמוה הזה שזמן הספירה הוא אסור בעשיית מלאכה?
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
זקן ויושב בישיבה אמר:
יהודי של פעם אמר:
האחד בא לגור אמר:
ודאי שאין בזה לא תעשה, (גם אם הטור היה מתכוין שזה דרשא גמורה מהמילים "שבע שבתות תמימות תהיינה" מ"מ זה היה עשה ולא ל"ת, אבל האמת היא שאין כוונת הטור לדעת הט"ז שזה עשה חדש לשבות, [וא"כ זה לא היה מנהג אלא חיוב גמור]
אלא ודאי שהוא רק מחמת הצורך לספור, וכמו הדין לא לעשות מלאכה לפני הבדלה וכיו"ב, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שכיון שאין נשים צריכות לספור א"כ למה נמנעם ממלאכה) .
מה שאין עושים מלאכה מחמת מחמת הצורך לספור כמו שלא עושים לפני הבדלה זה חידוש שלך וחילך לאורייתא
אבל בכל המקורות שהובא כאן בהתחלה נראה שיש ענין של שביתה,

ודאי שאין זה לא תעשה ממש ולא דרשה גמורה אבל כיון שמתקיים בצורה של שביתה שייך לומר כן.
ברור שכך משמעות דברי הטור שיש כאן ענין של שביתה,
אבל מה פשר הענין התמוה הזה שזמן הספירה הוא אסור בעשיית מלאכה?
לא כל כך תמוה,
אם רוצים לשבות ממש אז צריך לשבות שבע שבתות תמימות מעל"ע
ואם רק רוצים להראות שיש בזמן הזה שייכות שביתה
אז זמן הספירה הוא הזמן שבו האדם מתיחס לענין היום
ואז מתאים להראות שיש בו ענין של שביתה
 

ASZ

משתמש רגיל
מישהו יודע מהו הגדר של עשיית מלאכה שנהגו להימנע?
[כחוה"מ, כע"ש}
 
חלק עליון תַחתִית