האחד בא לגור
משתמש ותיק
כתב הטור הלכות פסח סימן תצג
וכתב המשנ"ב ס"ק יט
ולא זכיתי להבין,הרי הטור כתב המנהג בנשים(אף שגם אנשים בכלל) והרי נשים פטורות מהספירה כמו שכתב לעיל המשנ"ב וא"כ מה שייך שהספירה תעכב אותם ממלאכה ?
ובשלמא לולא ההסבר של הט"ז, היה אפשר לבאר בכוונת הטור שעצם הימים הם ימים של שביתה וממילא גם נשים שייכות בזה אף שמהספירה עצמה הם פטורות.
אבל להסברו של הט"ז שהצורך בספירה עצמה מעכב, מה שייך שהספירה שהיא כלל לא מחויבת בה תעכב אותה ממלאכה ?
בצורה אחרת יש לשאול, האם אשה שלא נוהגת לספור (כמו שכתב המשנ"ב לעיל)אסורה במלאכה כל הלילה ? וא"כ האם יש ענין שתספור כדי שתוכל לעשות מלאכה ? או שמא היא ניתרת במלאכה ע"י ספירת בעלה ?
מצאתי כתוב מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה עד שחרית משום תלמידי רבי עקיבא שמתו סמוך לשקיעת החמה ונקברו אחר שקיעת החמה והיה העם בטלין ממלאכה, על כן גזרו שלא לעשות שמחה בינתיים, ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה משתשקע החמה. ועוד שאנו סופרים העומר אחר שקיעת החמה וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מלשון שבות
וכתב המשנ"ב ס"ק יט
והוא מהט"ז שםמשקיעת החמה ואילך - הטעם שנקברו אחר שקיעת החמה והיו העם בטלים ממלאכה ויש עוד טעם בטור לפי שאז זמן ספירת העומר ובעומר כתיב שבע שבתות מלשון שבות דהיינו שבזמן הספירה יש לשבות ממלאכה ולפי טעם זה אחר שספר מותר תיכף במלאכה:
ולא זכיתי להבין,הרי הטור כתב המנהג בנשים(אף שגם אנשים בכלל) והרי נשים פטורות מהספירה כמו שכתב לעיל המשנ"ב וא"כ מה שייך שהספירה תעכב אותם ממלאכה ?
ובשלמא לולא ההסבר של הט"ז, היה אפשר לבאר בכוונת הטור שעצם הימים הם ימים של שביתה וממילא גם נשים שייכות בזה אף שמהספירה עצמה הם פטורות.
אבל להסברו של הט"ז שהצורך בספירה עצמה מעכב, מה שייך שהספירה שהיא כלל לא מחויבת בה תעכב אותה ממלאכה ?
בצורה אחרת יש לשאול, האם אשה שלא נוהגת לספור (כמו שכתב המשנ"ב לעיל)אסורה במלאכה כל הלילה ? וא"כ האם יש ענין שתספור כדי שתוכל לעשות מלאכה ? או שמא היא ניתרת במלאכה ע"י ספירת בעלה ?