שמעיה אמר:
ראיתי אתמול ביוסיפון ואינו לפני עתה, כי אחד ממלכי בית חשמונאי אשר אמו ואחותו היו שבויות ביד תלמי גיסו, נעצר מלהלחם עמו מחמת שהגיע שנת השבע, שהיא שנה קדושה, ואין ראוי להלחם בה.
יש כאן הד מסוים לנוהג יהודי בזמן בית שני שהשנה הייתה מקודשת לא רק בענייני עבודת האדמה.
האם יש מקורות נוספים בעניין זה?
טעם הספורנו בשמיטה מתכתב יפה עם הדברים
כעת ראיתי במכלול.. שמיחסים זאת לפרשנים מהדורות האחרונים. וטעות היא, כבר הוזכר בספורנו טעם זה.
מתוך ויקי.
פנאי לעיסוק רוחני: עזיבה זמנית של מלאכת החול (החומר) לטובת עיסוק בקודש (ברוח). היהדות שמה דגש על עיסוק משולב בחומרי וברוחני ולא על פרישה גמורה מכל עיסוק של חול לטובת העיסוק בקודש, לכן מדובר במחזור של שבע שנים ולא בצורת ההתנהגות המומלצת לכל עת. היום אומץ רעיון זה של התפנות מעבודה לצורכי לימוד על ידי מוסדות שונים המאפשרים לעובדיהם 'שנת שבתון' מדי שבע שנים. טעם זה מתאים לציווי בדברים ל"א, המפרט את מצוות הקהל: הקריאה בתורה, אל מול כל העם, בחג הסוכות בירושלים. חג הסוכות הוא חג האסיף, ובשנת השמיטה מתפנה כל העם ממלאכת האסיף שנאסרה עליו ובא לשמוע את קריאת התורה. בכך בא לידי ביטוי המימד הרוחני של השמיטה, שבה מתרומם האדם מעל העבודה בקרקע, ועוסק בתורה. בכיוון זה הלכו הרב קוק, הרב קאלישר ועוד.