מתוך 'חובת הלבבות' שער הביטחון פרק ד':
"ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים, שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם, וזה כצום וכתפלה וכסוכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות, אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותם ונזקם מיוחדים בו מבלי שאר ב״א, אופני יושר הבטחון בכולם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו, ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו.
והוא, כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם, כי אם בהקבץ שלשה דברים: האחד. הבחירה בלבו ומצפונו, והשני. הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, והשלישי. שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה. ומה שאינו נעלם ממנו בהם, כבחירת העבודה והעברה והכוונה וההסכמה על המעשה, הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות, כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמ״ש י: ובחרת בחיים, ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה, אלא בסבות שהם חוץ לנו, מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם.
ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו, ויאמר: לא אבחר ולא אכוין לעשות כלום מעבודת הבורא, עד שיבחר לי הטוב ממנה, כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאופני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשה העבודה ולכוין אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול, והודיענו, שהוא אופני הנכונה לנו בעוה״ז ובעוה״ב. ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו, אשר קדמה בחירתנו בה, יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיר, באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה, יהיה לנו שכר הבחירה והכוונה, כאשר זכרנו במה שקדם, וכן העונש על העבירה."
מבואר מדבריו שבעניני מצוות הביטחון הוא בחלק השלישי של עשית המצוות בפועל, שאלתי היא אם הקב"ה לא הזמינו לקיים המצווה בפועל האם עליו להאמין שזה היה לטובתו שלא עשה בפועל המצווה או שאינו יכול להיות. ואולי צריך להאמין שאינו טוב אבל יכול לצאת מזה דבר טוב?
אודה מאוד למי שיכול להאיר את עיני בזה והקב"ה ישלם שכרו.
"ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים, שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם, וזה כצום וכתפלה וכסוכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות, אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותם ונזקם מיוחדים בו מבלי שאר ב״א, אופני יושר הבטחון בכולם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו, ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו.
והוא, כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם, כי אם בהקבץ שלשה דברים: האחד. הבחירה בלבו ומצפונו, והשני. הכוונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו, והשלישי. שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה. ומה שאינו נעלם ממנו בהם, כבחירת העבודה והעברה והכוונה וההסכמה על המעשה, הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות, כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמ״ש י: ובחרת בחיים, ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה, אלא בסבות שהם חוץ לנו, מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם.
ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו, ויאמר: לא אבחר ולא אכוין לעשות כלום מעבודת הבורא, עד שיבחר לי הטוב ממנה, כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאופני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשה העבודה ולכוין אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול, והודיענו, שהוא אופני הנכונה לנו בעוה״ז ובעוה״ב. ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו, אשר קדמה בחירתנו בה, יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכוונה לעשותה ועל השלמת מעשיר, באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה, יהיה לנו שכר הבחירה והכוונה, כאשר זכרנו במה שקדם, וכן העונש על העבירה."
מבואר מדבריו שבעניני מצוות הביטחון הוא בחלק השלישי של עשית המצוות בפועל, שאלתי היא אם הקב"ה לא הזמינו לקיים המצווה בפועל האם עליו להאמין שזה היה לטובתו שלא עשה בפועל המצווה או שאינו יכול להיות. ואולי צריך להאמין שאינו טוב אבל יכול לצאת מזה דבר טוב?
אודה מאוד למי שיכול להאיר את עיני בזה והקב"ה ישלם שכרו.