עשה דוחה לא תעשה לשיטת רוב הראשונים נלמד ממה שכלאים נדחים מפני ציצית.
וריש לקיש סובר שכל זה דוקא בשאי אפשר לקיים שניהם.
ובתוס' [מנחות מ. ד"ה כיון, יבמות ד: ד"ה דאפילו] מקשים איך חוטי לבן מצמר פוטרים בטלית של פשתן והלא יכול לקיים שניהם, ומתרצים דמיגו דתכלת פטרה לבן נמי פטר.
וכוונתם לכאורה שמתוך שחוטי התכלת מחוייבים להיות מצמר שהרי תכלת עמרא הוא, ומוכרחים ליתנם בפשתן כדי לצאת מצות תכלת, הרי שמוכרח שבבגד זה יעברו על איסור כלאים, וא"כ לא איכפת לנו מה שמתרבה האיסור על ידי שנותן את חוטי הלבן אף הם מצמר.
עד כאן הכל מובן.
אמנם, התוס' במנחות ממשיכים שגם אם חוטי הלבן הם מפשתן - יכולים הם לפטור בטלית של צמר, והסיבה - 'דמיגו דתכלת פטר בשל פשתן לבן של פשתן נמי פטר ואף על גב דאפשר במינו'. את זה לא הצלחתי להבין, הלא התוס' מסכימים שאין אנו מוכרחים ליתן פשתן בצמר, ובכל אופן מותר משום 'מיגו'
מהו המיגו הזה? איזה כח היתר זה?
וריש לקיש סובר שכל זה דוקא בשאי אפשר לקיים שניהם.
ובתוס' [מנחות מ. ד"ה כיון, יבמות ד: ד"ה דאפילו] מקשים איך חוטי לבן מצמר פוטרים בטלית של פשתן והלא יכול לקיים שניהם, ומתרצים דמיגו דתכלת פטרה לבן נמי פטר.
וכוונתם לכאורה שמתוך שחוטי התכלת מחוייבים להיות מצמר שהרי תכלת עמרא הוא, ומוכרחים ליתנם בפשתן כדי לצאת מצות תכלת, הרי שמוכרח שבבגד זה יעברו על איסור כלאים, וא"כ לא איכפת לנו מה שמתרבה האיסור על ידי שנותן את חוטי הלבן אף הם מצמר.
עד כאן הכל מובן.
אמנם, התוס' במנחות ממשיכים שגם אם חוטי הלבן הם מפשתן - יכולים הם לפטור בטלית של צמר, והסיבה - 'דמיגו דתכלת פטר בשל פשתן לבן של פשתן נמי פטר ואף על גב דאפשר במינו'. את זה לא הצלחתי להבין, הלא התוס' מסכימים שאין אנו מוכרחים ליתן פשתן בצמר, ובכל אופן מותר משום 'מיגו'
מהו המיגו הזה? איזה כח היתר זה?