A
Anonymous
Guest
אתה מתכוון שאם היה דינו להקל אז הוא פטור על אף שהתברר שהיה אסור, על זה אנו דנים מה טעם פטורו.האחד בא לגור אמר:ודאי שעשה כדיני התורה שהרי התורה אמרה לסמוך על רוב .זקן ויושב בישיבה אמר:כפי הראוי בדיני התורה, אבל כל שנתברר למפרע שהיה הדין כך וכך, נתברר שעשה שלא כפי הראוי בדיני התורה.האחד בא לגור אמר:
לא הבנתי את המשפט האחרון,מה הפירוש 'ואילו דינו להקל הוא פטור' מתי? כשלא נתברר הספק? אז מה שייך לענינינו?
לא התברר למפרע אחרת . (לא התברר שלא היה ראוי כך לנהוג , אלא התברר שהאמת כמו המיעוט .)
התכוונתי כשהתברר הספק , שלרמב"ם פטור מעונש .
הויכוח יכול להמשיך הלאה, אבל עליך הראיה.
למשל בדיני ממונות אדם שהזיק את ממונו של חבירו על פי בירור המועיל, ושוב התברר שהממון היה שייך לחבירו, בפשטות הוא חייב לשלם. ורק יש מקום לדון לפטור אונס.
וכמו כן איני רואה הבדל בין חיוב עונשין לחיוב כפרה בענין זה.