באופן כללי מידת הרחמים מצוייה באב יותר מבאם, וכך מבארים שאודם שמראה על דין מגיע מהאמא והלובן שמראה על רחמים מגיע מהאבא, וכן מבארים ש"איש" מורכב מ"אש" ו"אש" זה מידת הדין ואצל האיש יש י' שמפרידה, כלומר שאצלו יש רחמים משא"כ אצל האשה ה"אש" מופיע ביחד ללא הפרדה שאצלה זה יותר דין מהאיש ולכן נשים רחמניות בישלו ילדיהם, ולכן כתוב "כרחם אב" ולא "כרחם אם", עד כאן הקדמה.
באשר לתשובה, הכוונה פשוטה, דכל אב אוהב לבנו וגם אם מתאכזר עליו פעמים מרחם עליו, ומדברים על השעה שמרחם, שאז הקב"ה ירחם עלינו כאב ולא כאם.