מרת נפשו -או- מורת נפשו. משלי ל"ב

עדינו העצני

משתמש רגיל
ראיתי הרבה מחברים בהעתיקם את הפסוק במשלי לב יודע מרת נפשו 'מורת' נפשו (לדוגמא באלשיך).
האם אכן כך היא הקריאה הנכונה?
 

אברך

משתמש ותיק
כמדומני שלא. אבל נשמח להחכים מידידינו הרב @חגי פאהן מגדולי הבקיאים בדקדוק וניקוד בדורינו...
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
כיון שיש דגש ברי"ש (לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ) זה אכן קמץ קטן!

דוגמה נוספת: "רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ" קמץ קטן, ונקרא כמו לשורך!
אמת
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
כעת ראיתי את הרשב"ם.
רשב"ם על בראשית פרק כו פסוק לה
(לה) ותהיין מרת רוח - לפי שעתיד לומר אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כאלה לכך הוצרך לפרש תחלה מרת רוח. כמו מן עושה לזכר יאמר עושה דברו לנקיבה. וכשהוא דבוק יאמר עושת. כן יאמר מן המורה לשון ממרה מן ימרה את פיך יאמר מורה לנקבה וכשהוא דבוק יאמר מורת רוח קונט"ר דיאנ"ץ אבל לב יודע מרת נפשו חטף קמץ לפי שהוא שם דבר לשון מררות אבל זה מלאפו"ם הוא לשון פועל מגזר' כי מרה מריתי מחטופי למ"ד הפעל:

אני לא מבין בדקדוק אודה למי שיבאר לי כונת הרשב"ם.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
אודה למי שיבאר לי כונת הרשב"ם.
רשב"ם מבאר את ההבדל בין משמעות המלה 'מֹרַת' (שבצירוף 'מֹרַת רוּחַ') למשמעות המלה 'מָרַּת' (שבצירוף 'מָרַּת נֶפֶשׁ'), כדלהלן:

מֹרַת
שרשה: מ.ר.ה. (כתבנית של ע.ש.ה.)
ענינה: מֶרִי (סירוב, התנגדות)
מהותה: פֹּעַל
צורת הנפרד: מֹרָה (כמו 'עֹשָׂה')
צורת הנסמך: מֹרַת (כמו 'עֹשַׂת')
הוי אומר: 'מֹרַת רוּחַ' – נוגדת רצון. ('וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה' – כל אחת מנשות עשו היתה בניגוד רצון ליצחק ולרבקה'.)

מָרַּת
שרשה: מ.ר.ר. (אלא שריש אחת מבולעת בחברתה, ולכן הריש דגושה)
ענינה: מרירות
מהותה: שם דבר
צורת הנפרד: מָרָּה (קרי: מָרְרָה, כמו 'חָכְמָה')
צורת הנסמך: מָרַּת (כמו 'חָכְמַת')
הוי אומר: 'מָרַּת נֶפֶשׁ' – מרירות נפש.
 

עדינו העצני

משתמש רגיל
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
עדינו העצני אמר:
אודה למי שיבאר לי כונת הרשב"ם.
רשב"ם מבאר את ההבדל בין משמעות המלה 'מֹרַת' (שבצירוף 'מֹרַת רוּחַ') למשמעות המלה 'מָרַּת' (שבצירוף 'מָרַּת נֶפֶשׁ'), כדלהלן:

מֹרַת
שרשה: מ.ר.ה. (כתבנית של ע.ש.ה.)
ענינה: מֶרִי (סירוב, התנגדות)
מהותה: פֹּעַל
צורת הנפרד: מֹרָה (כמו 'עֹשָׂה')
צורת הנסמך: מֹרַת (כמו 'עֹשַׂת')
הוי אומר: 'מֹרַת רוּחַ' – נוגדת רצון. ('וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה' – כל אחת מנשות עשו היתה בניגוד רצון ליצחק ולרבקה'.)

מָרַּת
שרשה: מ.ר.ר. (אלא שריש אחת מבולעת בחברתה, ולכן הריש דגושה)
ענינה: מרירות
מהותה: שם דבר
צורת הנפרד: מָרָּה (קרי: מָרְרָה, כמו 'חָכְמָה')
צורת הנסמך: מָרַּת (כמו 'חָכְמַת')
הוי אומר: 'מָרַּת נֶפֶשׁ' – מרירות נפש.

ולפי הרשב"ם גם קוראים מורת נפשו?
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
עדינו העצני אמר:
לפי הרשב"ם גם קוראים מורת נפשו?
מפורש ברשב"ם שאכן כך:
'לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ' חֲטַף קָמַץ (=קמץ קטן), לְפִי שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, לְשׁוֹן מְרֵרוּת; אֲבָל זֶה מְלָאפוּם (=חולם) הוּא לְשׁוֹן פּוֹעֵל.
 
חלק עליון תַחתִית