איתא במשנה בגמ' עירובין [תחילת המסכתא] מחלוקת ר' יהודה ורבנן אי קורה שהניחה למעלה מעשרים אמה מועיל להתיר טלטול במבוי או שאינו מועיל [לר״י מועיל עד ארבעים אמה ולחכמים אין מועיל אלא עד עשרים אמה], ובהקדם נבאר בקצרה את יסוד הדין.
מבוי הוא כרמלית שמדאורייתא מותר לטלטל בה בשבת ורק ברשות הרבים אסור לטלטל מדאורייתא, אלא שתיקנו חכמים שאין לטלטל במבוי שמא ישכח ויוציא מן המבוי לרה״ר ויעבור על איסור תורה דטלטול, והתירו לטלטל בתוך המבוי בתנאי שעשה היכר בין הכרמלית לרה״ר - שכשיבוא האדם עם חפציו לפתח המבוי יזכר שמכאן ואילך אסור לטלטל ויניח את כליו במבוי קודם שיוצא לרה״ר.
ועל דין זה נחלקו ר״י ורבנן אי מועיל קורה שהניחה למעלה מעשרים לעשות היכר או שאינו מועיל [ואז אפי' בכרמלית אסור לטלטל בה מדרבנן].
וכל הראשונים מדמים לסוגייה זו עוד ב' מקומות מקבילים בש״ס ששם ג״כ חזינן דין זה דעשרים אמה. והם, דין סוכה שגם שם נחלקו רבנן ור״י אי בעינן עד עשרים אמה או שאפי' עד ארבעים וחמישים אמה הסוכה כשירה, וכן דין הדלקת נר חנוכה שהדליקה למעלה מעשרים אמה שאז לכו״ע [גם לר״י] לא יצא יד״ח הדלקנ״ח.
וצריך להבין כמה דברים, א'. מה הדימוי ממבוי לסוכה ונר חנוכה. ב'. מפני מה ר״י חולק כאן במבוי ומפני מה חולק בדין סוכה - האם יש דימוי בין הדינים, והאם בשני הדינים יש לו סברה אחת במהותה, או שבכל סוגיה יש לו סברה שונה, ג'. מפני מה בנר חנוכה מודה ר״י לחכמים שבעינן 20 אמה ואם נר החנוכה היה בגובה של יותר מ 20 אמה לא יצא יד״ח הדלקה לכו״ע. ד'. מה שונה נר חנוכה מסוכה ומבוי.
ובסוגיין דמבוי מבארת הגמ' את טעם מחלוקתם דר״י וחכמים שנחלקו מהיכן ילפינן דין 'פתח', לרבנן ילפינן לה מפתחו של היכל [במשכן] ששם היה הפתח עשרים אמה, ולר״י ילפינן לה מפתחו של אולם [דביהמ״ק] שהיה ארבעים אמה.
ולכאורה בזה צ״ב רב, דמפני כך שחזינן דעד עשרים אמה או עד ארבעים אמה הרי שיש לו דין פתח, חזינן דגם מישלט שלטא בה עינא?! אתמהה, על פניו זהו בבחינת טענו בחיטים והודה לו בשעורים, שהרי אנחנו רוצים לדעת שעד 20 אמה או 40 אמה עדיין רואים את ההיכר ועל כן לא יבוא האדם לטלטל מהכרמלית לרה״ר, וא״כ מה שייך לכאן להביא ראיה שאף יותר מ 20 אמה יש להיכר דין 'פתח' - הרי לא חזינן לההיכר, ומה יועיל הא דיש כאן פתח דלא חזינן לה, הרי עיקר התקנה הוא שכשיראה האדם את ההיכר יזכר שמכאן והילך אסור לטלטל ולזה לא יועיל לי הא דיש לקורה שם פתח? רבונא דעלמא כולא!! וואס טוהט זאך דא?!
ואילו בגמ' סוכה לא כתבה הגמ' להדיא את טעם הכשרת ר״י סוכה עד ארבעים וחמישים אמה, ורק כתבה את טעם רבנן דילפינן לה מ ג' סברות [כדאיתא שם ג' אמוראים בב' עמוד א'], והאחרונים מפרשים שם שטעמו של ר' יהודה הוא דעל אף שיש כאן חיסרון בלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי - כי אף לשיטת ר״י לא מישלט שלטה בה עינא [ולכן מובן מדוע בנר חנוכה מודה ר״י לחכמים - כי כל עניין נר חנוכה הוא נטו פרסום הנס, ואם הניחה למעלה מ 20 אמות לא שלטה בה עינא ולא קיים את יסוד המצווה לפרסם הנס ע״י הדלקת הנר חנוכה], מכ״מ היות דאם רוצה האדם לראות את הסכך יכול להגביה ראשו ולראות את את הסכך הרי שלר״י הריהו עדיין בכלל ״למען ידעו״.
אך טעם זה אינו מועיל לסוגייתנו, מפני מה יועיל לנו הא דאם רוצה האדם בדווקא לראות את ההיכר יוכל לראות את ההיכר, הרי תקנה זו אנו עושים דווקא עבור מי שאין מחשבתו על ההיכר וחיישינן שכשיצא מהכרמלית ישכח שנכנס לרשוה״ר ויוצא את כליו לרשוה״ר בשבת, ולזה עשו חז״ל תקנת ההיכר שכשיצא מהכרמלית יזכר בכך ע״י כך שיוצא בסתמא ולא שזוכר מהההיכר [הרי אם הוא זוכר מההיכר אי״צ לתקן את ההיכר], ופשוט.
ועוד מה שצ״ב שר״י סובר דעד ארבעים וחמישים אמה הסוכה כשירה ומפרשינן בתוס' שלאו דווקא ארבעים או חמישים - אלא אפי' הרבה יותר מכך [אלא דנחלקו בתוס' אם צריך רוחב בסוכה כשיעור הגובה או שאפי' בסוכה הרחבה ד' אמות בלבד סגי שיהיה אפי' אלף אמה], וא״כ אין שום מדמה בין הגמ' בסוכה לגמ' בעירובין, דהרי בגמ' סוכה מבואר שלר״י הווה סוכה אפי' באלף אמה, משאי״כ הכא ששיטת ר״י נלמדת מפתח האולם שהיה בגובה דארבעים אמה, הרי שלמעלה מארבעים אמה לא תועיל הקורה שהניח, וגם צ״ב דלכאורה משטף דברי ר״י במשנה בסוכה שהסוכה כשירה עד ארבעים וחמישים אמה [שזהו שיעור פתח ההיכל אם באמה דידן או באמה דמשה] משמע שיש קשר בין גמ' דידן לגמ' דסוכה ויסוד היתרו של ר״י בשני המקומות שווה הוא, ולפי שיטת התוס' צ״ב מדוע נקט ר״י דווקא ארבעים וחמישים אמה, היה לו למיקט לשון דאלף אמה וכדו' שזהו שיעור הברור שלאו דווקא אלף אלא דכל כמה שירצה להגביה אינו מגרע מהכשר הסוכה?
ואילו בגמ' עירובין בג' ע״א הביאה הגמ' מחלוקת מפני מה בעינן לדין קורה אם זה הוא מדין היכר, או שהוא מדין מחיצה - שעושה ב' רשויות נפרדות, ומסקינן שהטעם הוא מפני שצריך להיכר בין הכרמלית לרשוה״ר, ולפי״ז י״ל דעד השתא [בג' ע״א] סברת הגמ' הייתה בפשיטות דבעינן מחיצה, ולזה מובן שפיר מדוע יועיל פתח לעשות מחיצה בין הכרמלית לרשוה״ר, ועל כן בתחילת הסוגיה כתבה הגמ' את טעם המחלוקת בזה - אם מחיצה דפתח שהיא גבוהה מ 20 אמה מועיל שיהיה לה שם 'פתח' ועל כן הווה מחיצה המתרת לטלטל בתוך הכרמלית, אך מעתה צ״ב מהו טעמו של ר״י אליבא דאמת - אליבא דמסקנת הגמ' מפני מה מועיל היכר דקורה שהוא גבוה מ 20 אמה, הרי חזינן בגמ' שבת לגבי נר חנוכה שאפי' ר״י מודה שלמעלה מ 20 אמות לא חזינן לנר, וכן בגמ' סוכה חזינן לאחרונים שפירשו שלר״י רק אם יגביה את ראשו יוכל לראות את הסכך - אך בסתמא אין אדם רואה למעלה מעשרים, וא״כ מדוע יועיל הכא קורה המונחת למעלה מעשרים?
״כי נר מצוה ותורה אור״ - כשמדליקים את הנר מצוה והיינו נר חנוכה, אפשר לזכות לתורה אור - שיתבארו ויאירו לעינים דברי התוה״ק, על כן אבקש נא מחו״ר פורום לתורה לתרץ ולבאר את הדברים הטעונים ביאור ויה״ר שלכולם יהיה א לעכטיגע און א פריילאכן חנוכה.
כט״ס.
מבוי הוא כרמלית שמדאורייתא מותר לטלטל בה בשבת ורק ברשות הרבים אסור לטלטל מדאורייתא, אלא שתיקנו חכמים שאין לטלטל במבוי שמא ישכח ויוציא מן המבוי לרה״ר ויעבור על איסור תורה דטלטול, והתירו לטלטל בתוך המבוי בתנאי שעשה היכר בין הכרמלית לרה״ר - שכשיבוא האדם עם חפציו לפתח המבוי יזכר שמכאן ואילך אסור לטלטל ויניח את כליו במבוי קודם שיוצא לרה״ר.
ועל דין זה נחלקו ר״י ורבנן אי מועיל קורה שהניחה למעלה מעשרים לעשות היכר או שאינו מועיל [ואז אפי' בכרמלית אסור לטלטל בה מדרבנן].
וכל הראשונים מדמים לסוגייה זו עוד ב' מקומות מקבילים בש״ס ששם ג״כ חזינן דין זה דעשרים אמה. והם, דין סוכה שגם שם נחלקו רבנן ור״י אי בעינן עד עשרים אמה או שאפי' עד ארבעים וחמישים אמה הסוכה כשירה, וכן דין הדלקת נר חנוכה שהדליקה למעלה מעשרים אמה שאז לכו״ע [גם לר״י] לא יצא יד״ח הדלקנ״ח.
וצריך להבין כמה דברים, א'. מה הדימוי ממבוי לסוכה ונר חנוכה. ב'. מפני מה ר״י חולק כאן במבוי ומפני מה חולק בדין סוכה - האם יש דימוי בין הדינים, והאם בשני הדינים יש לו סברה אחת במהותה, או שבכל סוגיה יש לו סברה שונה, ג'. מפני מה בנר חנוכה מודה ר״י לחכמים שבעינן 20 אמה ואם נר החנוכה היה בגובה של יותר מ 20 אמה לא יצא יד״ח הדלקה לכו״ע. ד'. מה שונה נר חנוכה מסוכה ומבוי.
ובסוגיין דמבוי מבארת הגמ' את טעם מחלוקתם דר״י וחכמים שנחלקו מהיכן ילפינן דין 'פתח', לרבנן ילפינן לה מפתחו של היכל [במשכן] ששם היה הפתח עשרים אמה, ולר״י ילפינן לה מפתחו של אולם [דביהמ״ק] שהיה ארבעים אמה.
ולכאורה בזה צ״ב רב, דמפני כך שחזינן דעד עשרים אמה או עד ארבעים אמה הרי שיש לו דין פתח, חזינן דגם מישלט שלטא בה עינא?! אתמהה, על פניו זהו בבחינת טענו בחיטים והודה לו בשעורים, שהרי אנחנו רוצים לדעת שעד 20 אמה או 40 אמה עדיין רואים את ההיכר ועל כן לא יבוא האדם לטלטל מהכרמלית לרה״ר, וא״כ מה שייך לכאן להביא ראיה שאף יותר מ 20 אמה יש להיכר דין 'פתח' - הרי לא חזינן לההיכר, ומה יועיל הא דיש כאן פתח דלא חזינן לה, הרי עיקר התקנה הוא שכשיראה האדם את ההיכר יזכר שמכאן והילך אסור לטלטל ולזה לא יועיל לי הא דיש לקורה שם פתח? רבונא דעלמא כולא!! וואס טוהט זאך דא?!
ואילו בגמ' סוכה לא כתבה הגמ' להדיא את טעם הכשרת ר״י סוכה עד ארבעים וחמישים אמה, ורק כתבה את טעם רבנן דילפינן לה מ ג' סברות [כדאיתא שם ג' אמוראים בב' עמוד א'], והאחרונים מפרשים שם שטעמו של ר' יהודה הוא דעל אף שיש כאן חיסרון בלמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי - כי אף לשיטת ר״י לא מישלט שלטה בה עינא [ולכן מובן מדוע בנר חנוכה מודה ר״י לחכמים - כי כל עניין נר חנוכה הוא נטו פרסום הנס, ואם הניחה למעלה מ 20 אמות לא שלטה בה עינא ולא קיים את יסוד המצווה לפרסם הנס ע״י הדלקת הנר חנוכה], מכ״מ היות דאם רוצה האדם לראות את הסכך יכול להגביה ראשו ולראות את את הסכך הרי שלר״י הריהו עדיין בכלל ״למען ידעו״.
אך טעם זה אינו מועיל לסוגייתנו, מפני מה יועיל לנו הא דאם רוצה האדם בדווקא לראות את ההיכר יוכל לראות את ההיכר, הרי תקנה זו אנו עושים דווקא עבור מי שאין מחשבתו על ההיכר וחיישינן שכשיצא מהכרמלית ישכח שנכנס לרשוה״ר ויוצא את כליו לרשוה״ר בשבת, ולזה עשו חז״ל תקנת ההיכר שכשיצא מהכרמלית יזכר בכך ע״י כך שיוצא בסתמא ולא שזוכר מהההיכר [הרי אם הוא זוכר מההיכר אי״צ לתקן את ההיכר], ופשוט.
ועוד מה שצ״ב שר״י סובר דעד ארבעים וחמישים אמה הסוכה כשירה ומפרשינן בתוס' שלאו דווקא ארבעים או חמישים - אלא אפי' הרבה יותר מכך [אלא דנחלקו בתוס' אם צריך רוחב בסוכה כשיעור הגובה או שאפי' בסוכה הרחבה ד' אמות בלבד סגי שיהיה אפי' אלף אמה], וא״כ אין שום מדמה בין הגמ' בסוכה לגמ' בעירובין, דהרי בגמ' סוכה מבואר שלר״י הווה סוכה אפי' באלף אמה, משאי״כ הכא ששיטת ר״י נלמדת מפתח האולם שהיה בגובה דארבעים אמה, הרי שלמעלה מארבעים אמה לא תועיל הקורה שהניח, וגם צ״ב דלכאורה משטף דברי ר״י במשנה בסוכה שהסוכה כשירה עד ארבעים וחמישים אמה [שזהו שיעור פתח ההיכל אם באמה דידן או באמה דמשה] משמע שיש קשר בין גמ' דידן לגמ' דסוכה ויסוד היתרו של ר״י בשני המקומות שווה הוא, ולפי שיטת התוס' צ״ב מדוע נקט ר״י דווקא ארבעים וחמישים אמה, היה לו למיקט לשון דאלף אמה וכדו' שזהו שיעור הברור שלאו דווקא אלף אלא דכל כמה שירצה להגביה אינו מגרע מהכשר הסוכה?
ואילו בגמ' עירובין בג' ע״א הביאה הגמ' מחלוקת מפני מה בעינן לדין קורה אם זה הוא מדין היכר, או שהוא מדין מחיצה - שעושה ב' רשויות נפרדות, ומסקינן שהטעם הוא מפני שצריך להיכר בין הכרמלית לרשוה״ר, ולפי״ז י״ל דעד השתא [בג' ע״א] סברת הגמ' הייתה בפשיטות דבעינן מחיצה, ולזה מובן שפיר מדוע יועיל פתח לעשות מחיצה בין הכרמלית לרשוה״ר, ועל כן בתחילת הסוגיה כתבה הגמ' את טעם המחלוקת בזה - אם מחיצה דפתח שהיא גבוהה מ 20 אמה מועיל שיהיה לה שם 'פתח' ועל כן הווה מחיצה המתרת לטלטל בתוך הכרמלית, אך מעתה צ״ב מהו טעמו של ר״י אליבא דאמת - אליבא דמסקנת הגמ' מפני מה מועיל היכר דקורה שהוא גבוה מ 20 אמה, הרי חזינן בגמ' שבת לגבי נר חנוכה שאפי' ר״י מודה שלמעלה מ 20 אמות לא חזינן לנר, וכן בגמ' סוכה חזינן לאחרונים שפירשו שלר״י רק אם יגביה את ראשו יוכל לראות את הסכך - אך בסתמא אין אדם רואה למעלה מעשרים, וא״כ מדוע יועיל הכא קורה המונחת למעלה מעשרים?
״כי נר מצוה ותורה אור״ - כשמדליקים את הנר מצוה והיינו נר חנוכה, אפשר לזכות לתורה אור - שיתבארו ויאירו לעינים דברי התוה״ק, על כן אבקש נא מחו״ר פורום לתורה לתרץ ולבאר את הדברים הטעונים ביאור ויה״ר שלכולם יהיה א לעכטיגע און א פריילאכן חנוכה.
כט״ס.
