תפילות הספרדים המיוסדות ע"י חכמי הקבלה בדרך כלל מבוססות על כוונות המצוות כתבי האר"י, ושם יש לחפש המקורות וההקשרים. ואכן כן נמצא בשער הכוונות דרושי הפסח דרוש ט, (כמובן אני מצטט בצורה חיצונית מאד וללא הבנה) שפסח הוא זמן הלידה (כמבואר בנבואת יחזקאל טז שם ששם מקור הפסוק ואומר לך בדמיך חיי) ומולדותיך ביו...

היות ולא עסקינן בשבוע של ימות עולם כי אם בשבוע הנוצר ע"י הספירה גופא
ממילא אין מקום לספור שבוע לפני שהוא נוצר החפצא של השבוע
ודו"ק

עי' ספר תולעת יעקב לתפילת מוסף

לכאו' אין כוונתו שחייב מחמת מצות ספיה"ע עצמה אלא רק כהכשר מצוה, וכמו שמסתבר שקטן שהגדיל ביו"ט ראשון של סוכות חייב לקנות לו לולב לפני כן וכדו'. ונפ"מ שלפ"ז לכאו' אינו יכול להוציא גדול יד"ח. ועי"ש שהביא ראיה מבן סו"מ שהו"א בסנהדרין סח: לחייבו אף בקטנותו כיון שנידון ע"ש סופו, אך לפ"ד הגר"ח בהל' ממרים ...

"הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה" לכאו' תמוה הלשון "למקומה", דהא העיקר הוא שיחזיר לנו את עבודת ביהמ"ק, ומ"ט שמו דגש על המקום. ובשלמא בנוסח התפילה "לדביר ביתך" חשבתי לפרש שכיון שתפילה הויא כקרבנות ממילא יש לה גדר מסוים של "עבודה", וכל הצתפילה היא רק על השבת העבודה למק...

  דפח"ח, ותשוחח"ל. ובענין תוספת הכריעה גבי ישראל- אולי אפ"ל שבא להודיע שגם בחלק זה של ההשתחויה, ג"כ חלוקים אנו מגויי הארצות ומשפחות האדמה, שבעוד הם משתחוים להבל בהשתחויה פשוטה בלא שום הכנה, הרי שהשתחוות דידן מגיעה עם כניעה פנימית ועמוקה, וכי גם אליה באים אנו כבר מתוך כריעה, והיינו "כורעים ומשתחוים"....

נוסח הספרדים: "ואנחנו משתחווים לפני ממ"ה" וכו', בלי 'כורעים' ו'מודים'.

לא ניתן לפרש קטעי פסוקים בכל מקום בלא להבין את ההקשר הרחב שלהם וכלפי מה הדברים אמורים. ענו לה' בתודה                                 זמרו לא' בכנור ועל מה: המכסה שמים בעבים,                המכין לארץ מטר,                      המצמיח הרים חציר כאן מתוארת שרשרת גידול המזון, מן העבים בשמים עבור דרך מטר...

האוצר חזר לפעילות לאחר תקלה

במדבר פרק א (כ) וַיִּהְי֤וּ בְנֵֽי־רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל תּוֹלְדֹתָ֥ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֤ר שֵׁמוֹת֙ לְגֻלְגְּלֹתָ֔ם כָּל־זָכָ֗ר מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּ֖ל יֹצֵ֥א צָבָֽא: (כא) פְּקֻדֵיהֶ֖ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֑ן שִׁשָּׁ֧ה וְאַרְבָּעִ֛ים אֶ֖לֶף וַחֲמֵ֥ש...

ל.מ. כתב: ↑

14 אוגוסט 2020, 00:41

איך יתכן אדם שאכל סעודה בראש חודש, חייב לברך עליה ברהמ"ז, אך אינו חייב ביעלה ויבא?
(לא משום תרתי דסתרי וכדו', אלא שאינו חייב כלל)

בזמן שקדשו על פי הראיה
יתכן שהוא אכל סעודה בראש חודש לכבוד היום
ולפני שברך נודע לו שעברו את החודש ור"ח יהיה רק מחר...

ישראל הכהן כתב: ↑

23 אוגוסט 2020, 15:45

נסעתי איתו פעם באוטובוס,
והתיישב והוציא מכיס הפנימי של הפראק עיתון המודיע, [אולי קיבל כחינם כדיין]
שם ראיתיו קורא על הפילוג בין דגל לאגודה [שהיה אז בכנסת].

דוגמא אופיינית לבורח מן הכבוד שלו.
בניגוד לרבנים ות"ח רגילים, שאת העיתון קוראים בבית ובאוטובוס או בחתונה פותחים גמרא, אצלו זה היה הפוך.

 או שאם תשים לב יש משהו מהותי עוד יותר שאין עליו ברכה: עצם הבריאה שלנו. אין לך בברכות השחר ברכה האומרת 'ברוך.. שבראני'  זכור לי שמסבירים שזה משום שנוח לו שלא נברא. ובשבע ברכות מברכים יוצר האדם רק אחרי ברכת 'שהכל ברא לכבודו', כי הסיבה שבכ"ז נברא היא 'לכבודי בראתיו'. והנה כבר יש לך התחלה של דרשה לשבע...

יל"ע מדוע ברכת אשר יצר מדברת על שבחו ית' בכללות, ואין בה הודאה אישית על פעילותו הבריאה של גופנו – לעומת ברכת אלקי נשמה שבאה מיד אחריה, ובה כל אדם מודה באופן אישי – על הנשמה 'שנתת בי ', 'כל זמן שהנשמה בקרבי '? ואולי בדרך כלל השבח הוא כללי, כמו שרואים בברכות אחרות שרובן הגדול אין בהן הזכרה אישית, אך ...