1. לגבי השינוי בגוף - אם אתה מתכוון מבחינה כימית - הכלי אכן משתנה החימום מרחיב ומרכך אותו מעט. ואם אתה מתכוון לשינוי הנראה לעיניים - גם חוטי החשמל אינם משתנים. 2. לגבי מ"ש, שהחימום לא נעשה ע"י הכלי - אינני מסכים, ברור לי הכלי מחמם בצורה מטבית ואף שומר על חום. ואם כוונתך על כלי שאינו על מקור חום ראה...

התכוונתי בקדרה של חרס כמובן

1. הנקודה אינה במה שהחשמל נצרך לחפץ בכלי שאה"נ א"כ גם הברז צרית המים וכו' אלא נקודה זו ממחישה את ההתחדשות הקיימת במציאות כלי שלולי התחדשות זו אין לכלי חפץ וזה לא קיים בשום כלי מלבד כלי החשמל [או הנר רק ששם הוא כבר שייך לאב אחר והוא מבעיר] 2. אין החימום של הקדרה מוציאה ממות לחיים כיון שהשימוש אינו בח...

יהודה בן יעקב כתב: ↑23 ינואר 2020, 13:19 בתהלה לדוד סי' רב כתב דמי שלקות מברכים עליהם ברכת הפרי רק בזמן שהפרי עצמו קיים, גם אם הוא אינו מעורב בהם. וא"כ אם הוציאו מים ולאחר מכן רסקו את הפירות, אף ברכת המים שהוציאו קודם לכן משתנה לשהכל. יוצא דבר פלאי לקחתי כוס מרק ירקות ובאמצע שאני שותה אותו טחנו את ...

רבה יוני כתב: ↑

13 אוגוסט 2019, 09:44

לכאורה היתה פה בעייה של כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה

אם כנידה דווקא הרי שאסורה במיטה

אי' בגמ' תענית ח: דהיה רעב ודבר וכיון שא"א לבקש אתרתי ביקשו על שובע ושובע נותן הקב"ה רק לחיים ובכלל בקשה זו גם השניה וא"כ כל הבקשות כוללות בתוכם גם חיים לפי"ז ואולי אם היו מייחדים תפילה על חיים היה בכלל מה שאמרה הגמ' שאין מבקשים אתרתי אמנם בר"ה הוא הפוך שמבקש על החיים עצמם שלולי זה אין לו זכות כלל ו...

עמנואל כתב: ↑

12 דצמבר 2019, 01:39

מאי שנא מאדים העולים מהמאכלים שבסיר ונצברים כמים במכסה הסיר ויורדים לסיר, דאכלינן מיניה בשבת.

יש כאן ביטול ברוב ודבר שיש לו מתירין לכאו' לא שייך בדבר שלעולם כך עשיית הדבר שא"כ לעולם לא נאכל מסירים בשבת ועוד היה מקום לומר שזה נחשב כנולד בתערובת כיוון שזו צורת הדברים 
 

עמנואל כתב: ↑

12 דצמבר 2019, 01:39

צ"ע מאי שנא ממי גשמים (שהתיר בעירובין מו א)

הסיבה שמותר שם היא משום שמיא בעיבי מיינד ניידי ולא בליעי ואם היו בליעי אכן היה אסור כמבואר שם וכנראה שהמציאות היא שמים הללו בלועים באילנות וע"כ הוי נולד גמור

רב אחא כתב: ↑

23 אפריל 2020, 22:22

בדף סב. מבואר שרבית זה גזל, אטו גם במעות גזל תאמר שעין איסור להספותם לקטן ?

איסור גזל אינו תלוי במציאות הגוזל אלא ממון חברו אסור עליו ויש כאן חפצא דאיסורא משא"כ ריבית העמדת ההלוואה אסורה וזה שייך לאישיות המלווה ואם הוא קטן אין שייך בו את מציאות האיסור הזה

אי' בגמ' תענית ח: דהיה רעב ודבר וכיון שא"א לבקש אתרתי ביקשו על שובע ושובע נותן הקב"ה רק לחיים ובכלל בקשה זו גם השניה וא"כ כל הבקשות כוללות בתוכם גם חיים לפי"ז ואולי אם היו מייחדים תפילה על חיים היה בכלל מה שאמרה הגמ' שאין מבקשים אתרתי אמנם בר"ה הוא הפוך שמבקש על החיים עצמם שלולי זה אין לו זכות כלל ...

שיטת הרמב"ם שסעודה חשובה היא בקביעות על היין וגם סעודה שלישית צריכה להיות חשובה

לפי הרבה מהראשונים שסובים טבילה בזמנה מצווה, מלבד הרמב"ם שסובר שאם נשאר בטומאה אחרת אין מצווה, כל אדם שישב על משכב או מושב נדה, יש לו מצווה לטבול באותו היום.  וכל העניין של הטהרות נשכח לגמרי מעם ישראל אבל צריך לזכור שיש מצווה והיא נוהגת גם היום, אפשר להחזיר עטרה ליושנה, בפרט לגברים. (וגם לנשים אחרי...

אבינועם כתב: ↑

31 ינואר 2020, 01:05

במשך שנים רבות אני כבר מחפש את 'הלכות סיום מסכת' בשולחן ערוך.
אם למישהו ידוע מיהו הראשון שעסק בהגדרת עניין זה מבחינה הלכתית, (שהרי בגמרא המקור חלש מאד) אשמח להתעדכן.

עיין בשו"ת חוות יאיר סי' ע שהאריך והעמיק בזה

יעקוב כתב: ↑

26 אפריל 2020, 09:48

אין חכמה כתב: ↑

26 אפריל 2020, 09:40

זכרונות כתב: ↑

26 אפריל 2020, 01:45

 

ו

למה אם ישבה הם טמאים מדרס? הרי הם לא מיועדים למשכב ומושב?

בגדים מיועדים למושב מצד מהותם שהלובשם יושב עליהם ובואופן כללי בגד שיש בו שלשה על שלשה טפחים מטמא מדרס

  לא כתבתי חלילה שאין המדרס מטמא במגע רק שהוא נעשה רק ע"י דריסה וזה דבר שבפירוש אפשר להיזהר ממנו שלא תעמוד או תשב תתלה ותשען אשה טמאה נדה על בגדים דהרוצה ליזהר ואה"נ צריך שכולם יזהרו בזהירות זו דאחרת הנוגע בבבגדי חברו ברחוב שאינו נזהר יהיה בבעיה אך כמ"ש לכאו' אין עניין דטבילה בזמנה מצווה כלפי טומאת...

וחזר הדין שאם קרה והסתפר חילוני אצל ספר כזה ראוי לספרו אף לפני מנחה להצילו מבל תקיף אצל ספר אחר שאינו יודע אודה למעכ"ת אם יורה לי מקור דין זה שאם מציל את האדם מעבירה אחת מותר לו בשעת מעשה להכשילו בעבירה אחרת ואין בזה משום לפני עוור. וכי אם אני יודע שמישהו יסע בשבת לאכול אצל חברו אם לא אתן לו אוכל ע...

יוספי כתב: ↑

27 אפריל 2020, 19:17

אין חכמה כתב: ↑

27 אפריל 2020, 18:44

אין חכמה כתב: ↑

27 אפריל 2020, 18:43

כיוון שההתייחסות גם לדעתך היא לפי צוויי התורה א"כ אמרה תורה שזה גדר אכילה בלילה זה 

וכמו שאין להוכיח ממה שנותנים לו סעודה שלישית כיון שזה צורך אכילה בשבת

שלש סעודות צריך לתת לו דצריך לאכול פעמים ביום, אולי מלוה מלכה לא.

עיין בתוספות ב"ב ט דנותנים לו מלוה מלכה
 

בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב ולא זוכר כרגע מקום בחולין שיש כה"ג הוא אשר שאלתי, מה גדר החילוק בין קדשים לכמ"ק דהתם בעי' שנה עליו הכתוב. אשמח למקור מחולין. מצאתי כעת בספר דברי יעקב להגר"י עדס שליט"א על פסחים דף ס"א שהאריך  והביא בזה דעות בין האחרונים בזה מספר יד מלאכי סימן תריח שלא והחיד"א  ביעיר...

גבי שבת אי' באליהו רבה הובא במשנ"ב רע"ו שתלוי בשימוש שיכול לעשות לפני כן ולולי זה אינו הנאה ומה שלא שייך כאן ביטול ברוב משום שהאיסור הוא מעשה ההנאה ואם אין תוספת הנאה באיסור אין כאן חפצא דאיסורא כלל למה אין חפצא דאיסורא, הרי רוב האור בא מנרות איסור, ומה אכפת לי שיכול לראות ללא נרות האיסור הרי כעת ל...

הדמיונות של קרבה לה' ע"י עברה על דעת חכמי הדור וזלזול באיסורי כרת עשה ולאו דישלחו מן המחנה ופיקו"נ דכלל ישראל עבור דמיונות אינם מגיעים מרצון לקרבת אלוקים אלא מרצון אחר

לא דבר ריק הוא מכם כנראה לא עסקו כ"כ בזה וכמדומה שראיתי פעם בירחון קולמוס טענה שמסכתות אלו [מסכתות קטנות של קדשים] בדגש על מסכת תמיד לא עברה את המהדורא בתרא של רב אשי והאמת שניכר הדבר בלשון שדומה קצת לירושלמי  באר כוונת תחילת דבריך  לגבי החלק השני כבר סייגתי דברי ואם אין על חלק גמרא זה אומר שפחות א...

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר גו' בסוכות תשבו שבעת ימים - סוכה מ"מ סוכה גזולה פסולה ובעינן קרא להכשיר שאולה ויש שלמדו שצרך קניין שאלה בסוכה וא"כ הדברים אינם כה חתוכים כמו שהם מוצגים כאן אתה מערבב שני נושאים זה שצריך קרא בשביל להכשיר זה לא אומר שזה פחות לכתחילהד כדבריך כתבתי בראש האשכול עי"ש רק ...

במבי כתב: ↑

24 יולי 2019, 21:44

אולי זה בגדר ריח רע שאין לו עיקר?
שהרי הדין בהפחה שרק למפיח אסור לדבר בדברים שבקדושה באיזור שמורגש בו הריח.

הדין שאתה מדבר עליו נאמר רק לגבי תלמוד תורה משום שא"א כיון שירדם אחר התלמידים ויפיח אבל לעניין אמירת שאר דברים שבקדושה אסור אפי' לאחר כדאי' בפוסקים

אותו חיוב שמחייב אותו לחנך את בנו לאכול מצה, מחייב אותו לחנכו גם לנהוג שלא לאכול שרויה. יותר מהחיוב שיש לו שלא לאכול שרויה יש לו חיוב לאכול מצה ואם הוא היה זקן ודאי היה מחוייב לעשות כן ויתכן אפי' שלא יצטרך לעשות התרה לנדר וא"כ חינוכו דומיא דחיוב דידיה וודאי יש לו לחנך בנו לנהוג כהלכה הראויה לו לכשי...

יהודי תמים כתב: ↑

16 ינואר 2020, 18:42

חבל שישנם עמי ארצות שכל מילה שמישהו אומר, אפי' אם הוא ת"ח בקנה מידה, זה מיד הופך אותו לאפיקורס, כי זה דבר חדש שלא שמענו מהרב'ה... ולא בוחנים את החידוש לגופו לפי העניין.

חשבתי שבגמ' בסוכה  כח הדברים על ר"א שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם נאמרו כשבח ולא כגנאי שהוא ח"ו מה שכתבת

ומעודי נסתפקתי אם מלוה במדבר, האם יכול לקצוץ שיחזיר לו דווקא בעיר ואז ירוויח שאינו צריך לסחוב הכסף לעיר, כי סוף סוף הוא תובע רקאת חזרת ההלואה ולגיטימי שיחזיר לו בעיר [או דלמא הלגיטימיות היא רק שגם לווה בעיר] וזכורני במעומם שיש לדון בזה בכמה סוגייות בא"נ כגון טרשא דר' חמא ועוד עיין בש"ך ותומים חו"מ ...

זה שייך רק אם מדיני חושן משפט יש למלוה זכות מכח הלוואתו לבקש ממנו לפורעו במקום שירצה המלוה, אבל לצד שאין לו כזה זכות אסור לו להתנות דבר זה כצורת הפירעון, דזה עצמו הוה רבית. זה אני אומר שיש כזה דין משפטי אחר התנאתו [ולא כפעולה מותנית  בעלמא] כיון שזו צורת הפרעון הנרצה מבחינתו וכעין שמצינו שאפי' היכא...

עיין טו"א ר"ה ט ב
ורש"ש ברכות לה

פליגי בזה ראשונים הובא בטשו"ע קנג ד

אה"נ רק שקטורת קדושת הגוף ויש בה מועל אחר מועל והנידון הוא על ההרחה עצמה חוץ מהנתינה שבה מעל