בן ראם כתב: ↑

11 נובמבר 2020, 16:16

פירוש הש"ך על העניין. מחודש מאד.
שפתי כהן על בראשית פרק כד פסוק מז

רק להעיר שספר שפתי כהן על התורה אינו לבעל הש"ך, אלא לר' מרדכי כהן - מתלמידי המבי"ט והבית יוסף

מה שורש ומקור המילה ״להתפלל,״ ומה משמעותה? האם זה פועל רפלקטיבי? רש"ר הירש בראשית מח יא: לא פללתי - "פלל" קרב ל"בלל", להחדיר אל החומר דבר מבחוץ וכך ליצור ממנו חומר אחיד, להבדיל מ"ערב" ... להביא יסוד רוחני אל חוג רעיונות או נסיבות, להחדיר אליהם רעיון, אמת, עיקרון וכו', לחבר ולאחד אותם על ידי היסוד ש...

קי"ל שמי שלא קידש בליל שבת, מקדש כל השבת. ושיטת הרמב"ם שאפשר להבדיל גם קודם מוצ"ש, מפלה"מ, שעיקר ענין ההבדלה אינו להוציא בכך את השבת, אלא לזכור את יום השבת בכניסתו וביציאתו. מעתה יל"ע האם אפשר להבדיל ואח"כ לקדש. עוד יל"ע אם אפשר לצאת בפעולה אחת גם ידי קידוש וגם הבדלה, שהרי מזכיר את יום השבת, ןזמן זה...

איכא מאן דאמר כתב: ↑

16 אוגוסט 2020, 18:34

בזמן שקדשו על פי הראיה
יתכן שהוא אכל סעודה בראש חודש לכבוד היום
ולפני שברך נודע לו שעברו את החודש ור"ח יהיה רק מחר...

יפה, אך לא לכך כיוונתי.
(במקרה שלך לכאו' התברר שהאכילה לא היתה בר"ח)
המקרה המדובר יכול לקרות גם בזה"ז.

האם הגרא"ג זצ"ל לא נסע במונית בתחילת השבוע משום חשש לפני עור של מלאכה קודם הבדלה?

איך יתכן אדם שאכל סעודה בראש חודש, חייב לברך עליה ברהמ"ז, אך אינו חייב ביעלה ויבא?
(לא משום תרתי דסתרי וכדו', אלא שאינו חייב כלל)

מענטשאלע כתב: ↑

19 מאי 2020, 16:44

מה עשו עם הכסף שנאסף במנין בני ישראל שבפרשת במדבר

עי' העמק דבר שכ' (דלא כרש"י) שמנין זה לא נעשה ע"י כסף אלא ע"י פתקים, וכמדומה שזו אחת מהוכחותיו, ועי"ש בהמשך שמביא כן גם בשם האר"י.

כמדומה שבפסוק 'ולתבונתו אין מספר' ביארו כל המפרשים שהוא מלשון מנין, וגם שם הוא חידוש לבאר מל' הגדה, (וכנראה הוקשה לו מה שייך מנין בתבונה). מסתבר שכך הבין גם בעל הפיוט "קה ריבון", ומסתמא שפסוק זה הוא המקור למש"כ שם: "לא יעול גבורתך בחושבניא". ואפשר ששורש שני העניינים אחד הוא, שספירה עניינה הוא צירוף...

איני בקי בתורת הרמח"ל, אך לגופו של ענין יש חידוש מענין בתפא"י ערכין פ"ד (בבועז אות א), ואגב אורחא הזכיר גם ביאור זה (שיש בזה דברים נסתרים), וזה לשונו: ק"ל בכל דוכתא דתני חסורי מחסרא וה"ק, א"כ למה לא הגיהו המשנה. ולמה באמת הוה נקט תנא לישנא קטיעא. ואם שי"ל, שגם כאשר באמת חס"מ יש כוונה בהעניין באופן א...

עי' הרחבת דברים בזה בכתב והקבלה עה"ת.

יוספי כתב: ↑

05 מאי 2020, 22:50

הרי זהו הנידון בקטן שהגדיל באמצע הספירה אם מה שספר בקטנותו (שלא חשוב מצוה משוי ליה לתמימות).
ונחלקו בזה הפוסקים. ודנו בזה פעמים באשכול.

לכאו' מה שספר בקטנותו הוא מצוה כאינו מצווה ועושה, ואין הנידון דומה אלא לנידון הפוסקים בגוי שנתגייר.

לענין ספיה"ע, יש חידוש מעניין באליהו זוטא ובביאור הגר"א (בביאור דברי הראבי"ה המחודשים שהובאו בשו"ע תפט ו) שברכת ספיה"ע אינה משמשת רק כברכת המצוות, אלא היא חלק מנוסח הספירה, וכפי שמצינו בכמה ראשונים שנוסחתם היתה "בא"ה אמ"ה אקב"ו על ספיה"ע ש היום כו"כ ימים", והיינו שספיה"ע נתקנה בתורת ברכה, כמו קידוש ...

בקצירה מפורש שהענין הוא להוציא מליבם של צדוקים

בברכת המזון - הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים ולרוח , הצלה והצלחה ברכה וכו' ורחמים  וכו'. כבר העירו במק"א בפורום על הכפילות של "רחמים". ובע"כ מבואר, שתחילת הרשימה, עד "ולרווח" מתייחסת לאופן קבלת הברכות, ורק אח"כ מתחילות הברכות עצמם. דהיינו, שאנו מבקשים שהקב"ה ישפיע עלינו הצלה והצלחה וכו', וכל אותם ...

הסברא שצריך לומר היום כו"כ הוא משום שצריך לספור את עצם היום שהוא עומד בו שתפרו חמישים יום הוא לספור את היום עצמו וכמ"ש בשו"ע הרב ס"ז ולכך כל שמזכיר לשון על אותו הזמן הרי סופר את אותו יום אמנם נראה שזה דוקא כשאומר עכשיו יום אחד וכו' אבל אם יום אומר עכשיו עשרה ודאי לא מועיל שלא נראה שסופר את היום אך ...

הנה, קי"ל שאם אמר את המספר של אותו היום ולא אמר "היום" לא יצא ידי חובתו (ט"ז תפט ז; מג"א ס"ק ט; משנ"ב ס"ק כ). ויש להסתפק מה הדין כשאמר "עכשיו" כך וכך לעומר. ומסברא היה נראה שלא יצא, שהרי עיקר הספירה היא לספור את היום, ולא את הזמן שבו הוא עומד. אמנם, נוסח בני תימן הוא "האידנא כך וכך ימים", ונוסח זה ...

מכבר תמוה לי מה ההוה אמינא שבגבורת הסוס יחפץ או בשוקי האיש ירצה עד שצריך לאפוקי ממנה? שמעתי פעם ע"ד דרוש בשם ר' שלום שבדרון שאמר שלפעמים גם קיום המצוות שלנו, כשהוא נעשה בלי פנימיות, במלומדה, הוא ספורט בעלמא, בדיוק כמו "גבורת הסוס" או "שוקי האיש". ולמשל, אדם שהציב לעצמו יעד שלא לפספס אף יום תפילה כו...

אף שיש כאן ספירה בצורה של חשבון שכשאומר שני שבועות. אומר פעמים שבע שמא יש לחלק שהמילה "שבוע" אין משמעה שבע ימים, אלא היא יחידת זמן בפני עצמה של שבוע, שבמקרה זמנה מקביל לשבע ימים, (ואף שאי"ז שבוע ממש מיום ראשון עד שבת מ"מ ימי הספירה מחולקים ג"כ ליחידות זמן של שבועות) משא"כ ספירה דרך חשבון היא צורה א...

ויסוד הדברים כמדו' שכבר כתבם המהר"ל בחיבורו אור חדש (פ"ג) [שם מיירי על "כורעים ומשתחוים להמן"] שכתב וז"ל: מה שאמר כורעים ומשתחוים כפל לשון, ועוד דלא הוי ליה לכתוב רק משתחוים דהשתחויה הוא פשוט ידים ורגלים ואלו כריעה אינה רק על ברכיים, ויש לפרש כי כריעה הוא תחלה ואח"כ מוסיף השתחויה על הכריעה, וזה מור...

המכיר את מקומו כתב: ↑

22 אפריל 2020, 20:18

שמעתי בשם ר' הלל זקס שאמר שבהא מתלי תליא חילוק הנוסחאות
אם אומרים "לעומר" או "בעומר". ויל"ד.

אפשר שזו כוונת הט"ז תפט ס"ק ג

עי' ארחות רבינו ח"ב עמ' צד בשם החזו"א שאין סופרים יום ראשון יום שני וכדו' אלא יום אחד שני ימים וכו' משום שאין זה חשוב ספירה, ומ' כצד ב, אמנם בספר דברי שאול (לבעל השואל ומשיב) חדושי אגדות מנחות סו א כ' טעם אחר בזה (שאם היו סופרים כן היה מקום לטעות כהצדוקים), ולכאו' סובר כצד א הנ"ל. ונפקא מינה רבתא במ...

בתפילת עלינו לשבח פניית אוה"ע לע"ז מוגדרת - שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל וכו'. ואילו פניית ישראל לקב"ה מוגדרת בנוסח אחר - ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים. בישראל התווספה הכריעה, והתפילה הוחלפה בהודאה. בביאור החלפת התפילה בהודאה נראה פשוט, שאצל העכו"ם הע"ז הוא כח חיצוני ששולט בעולם, ובעל כרחם הם צ...

למה אתה לא חושב גם בספירת העומר כך? א. למקומה בודאי אין הפירוש למקום הטכני שנראה שיש לך טעות בזה ברישא של דבריך ב.וגם בסיפא שנראה שכן הבנת פתאום את הפירוש האמיתי שהכוונה כתיקונה ועדיין נתקשית זה פשוט שהכוונה על הקרבה של מנחת העומר והוא בדיוק כהבנתך בקרבנות שמתאים לבקש כן  וכך אחרי שנקריב מנחת העומר...

מעניין מאוד מה שאת אומר מכיון שלענ"ד העניין שקטן אינו חייב במצוות הוא משום שלא שייך לחייב קטן שאינו בר דעת וזה לא נתון לשינוי לפי העניין א. עי' ארץ צבי שם שהביא ראיה בדיוק לנידון זה מהא דהו"א בסנהדרין סח: דקטן חייב בבן סורר ומורה אף דבעינן אזהרה לבסו"מ, ובע"כ שיש בו עונש (ויש לדון בראייתו) ב. גם אם...

לכאו' אין כוונתו שחייב מחמת מצות ספיה"ע עצמה אלא רק כהכשר מצוה, וכמו שמסתבר שקטן שהגדיל ביו"ט ראשון של סוכות חייב לקנות לו לולב לפני כן וכדו'. ונפ"מ שלפ"ז לכאו' אינו יכול להוציא גדול יד"ח. ועי"ש שהביא ראיה מבן סו"מ שהו"א בסנהדרין סח: לחייבו אף בקטנותו כיון שנידון ע"ש סופו, אך לפ"ד הגר"ח בהל' ממרים א...

"הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה" לכאו' תמוה הלשון "למקומה", דהא העיקר הוא שיחזיר לנו את עבודת ביהמ"ק, ומ"ט שמו דגש על המקום. ובשלמא בנוסח התפילה "לדביר ביתך" חשבתי לפרש שכיון שתפילה הויא כקרבנות ממילא יש לה גדר מסוים של "עבודה", וכל הצתפילה היא רק על השבת העבודה למקו...

אמנם המ"ב עצמו הלא פטר את האשה מחמת שודאי תשכח, וא"כ שי' המ"ב דאף קודם שחיסר כבר א"י לספור. אמנם כן משמע סתימת המשנ"ב שהביא מספר שולחן שלמה, אך למעיין ב שלחן שלמה בפנים לא כתב כן, אלא שמא ישכחו יום אחד וימשיכו לספור, לפי שאינן יודעות הדין. ולפ"ז משמע אדרבה, שכל החשש הוא רק משום כך ולא משום עצם השכחה.

ישנה שיטה מחודשת בנידון זה בשו"ת ארץ צבי (פרומר) ח"א סי' יז וח"ב סי' לו, שקטן שעומד להגדיל באמצע ספירת העומר חייב מדאורייתא לספור כבר בקטנותו, כיון שאם לא יספור יפסיד את המצוה גם בגדלותו, וגם קטן מחויב לדאוג לקיום מצוות בגדלותו. 

לכאו' בסברא הדבר תלוי בטעם הסוברים שמי ששכח יום אחד לא ימשיך לספור, האם היינו מפני שכל הימים הם מצוה אחת וא"א לקיים רק חלק מהמצוה, וא"כ ה"ה אם יודע שבעתיד לא יוכל לקיים חלק מהמצוה אינו יכול להתחיל, או שטעמם מפני שצריך לספור כסדר, וכל שדילג יום אחד אין כאן סדר של ספירה, וטעם זה שייך רק אם דילג בעבר, ...

שאלה. מי שהיה מורדם ומונשם בתחילת ימי הספירה, ועוררוהו באמצעם. האם דומה הנידון לקטן שהגדיל. ומה הדין אם עוררוהו והרדימוהו כמה פעמים. לצערינו השאלה הזו נוגעת למעשה לכו"כ יהודים. מי שיכול להביא תשובות ומ"מ, יבורך. אני מבין שהנידון הוא לדמות לקטן שהגדיל ולא ספר כשהיה קטן, כי יש צד שבקטן שהגדיל ממשיך ל...