כפי שהסברתי, "ואם אמר" זה גם אם תגידו שאמר, אבל הוא אינו מאמין, כפי שהצהיר. הוא לא יכול לסתור עצמו מיניה וביה. אלא בפועל לא האמין, כפי שכתב הח"ח שאסור להאמין וממילא גם לא לפרש פירושים.

אין בזה כללים ברורים, לדוגמא אם ראש ישיבה נשוא פנים ילך לנחם איזו אלמנה מסכנה, בוודאי שלא יהיה בזה טעם לפגם אלא אדרבה תועלת גדולה לאלמנה. אבל אם איזו שכנה צעירה תלך לנחם את אחד משכניה שאשתו נפטרה, וכן להיפך, זה יהיה מכוער מאוד. אז זה וודאי שאם הולך יחד עם אשתו ואשתו מדברת בעיקר, זה כבר אחרת. ואם יוש...

הוא לא אמר לשיטתו, כי הוא הצהיר חד משמעית שאינו מאמין ללשון הרע: "חס ושלום שאמר אותו צדיק כך". ועל זה אמרה הגמרא שזכה כי לא קיבל לשון הרע.

והבאתי לך חפץ חיים מפורש שאסור לקבל כלל, ואסור להאמין, ואתה ממשיך לכתוב שאפשר לקבל ולהסביר הסברים שונים של לימוד זכות. חזור בך ואני ואתה נטייל בגן עדן.

נכון שכל מקום כתוב שלא לקבל פירושו לא להאמין אך התוכן הדברים של המילים האלו אל תחשוב שחברך עשה לך רעה או דבר עליך גנות ממילא אם אני יכול גם להאמין וגם לא לחשוב שחברי לא עשה לי רעה אני רואה בזה את הייעוד של התורה  זוהי א"כ נקודת המחלוקת בינינו, אתה סובר ש"לא קיבל לשון הרע" פירוש הדבר שהאמין אבל לא ה...

מנין לך שהגמרא מדברת על האפשרות הראשונה של שקר כי כך אומרת הגמרא, "מפני מה זכה ירבעם בן יואש מלך ישראל להמנות עם מלכי יהודה, מפני שלא קבל לשון הרע על עמוס", ולא לקבל לשון הרע, פירוש הדבר לא להאמין שהדבר הוא אמיתי. אבל אם מאמינים שכך היה, אין זה נקרא "לא לקבל" (גם אם מלמדים זכות על הדובר לשון הרע, א...

אור זורח כתב: ↑

16 פברואר 2021, 20:04

הוא פשוט באמת לא מבין אותי כמו שאני לא מבין אותו.
הרב משיב כהלכה לא מבקש את תאות הניצוח

אין כאן תאוות ניצוח, ואני מבין אותך היטב, אלא שאני חושב שאתה טועה, ולא אכפת לי לכתוב זאת גם בפעם השלישית והרביעית והחמישית, ואינני מרגיש לחוץ מזה שהויכוח מתארך על 20 או 30 עמודים...

לא ברור מה באת להוסיף על הראשונות, הח"ח שואל מאי שנא בין זה לזה (והאמת שאין זה מוכרח, כי יש הבדל בין אדם שמשקר עבור ממון או סתם משקר, לבין אדם שדובר שקר על פלוני שזה ענין אחר לגמרי) ועונה שההבדל הוא שלשון הרע הוא על אמת. ואם ראייתך מהמילה "אפילו", הנה גם הרמב"ם נקט מילה זו למרות שכתב במפורש שלשון הר...

לומר שהקב''ה אמר את זה פירוש הדבר שאני לא מקבל את הלשון הרע כי אין כאן לשון הרע כי אני הופך את זה לדיבור של הקב''ה. ואם לא הייתי תולה את זה בהקב''ה זה היה לשון הרע והייתי נכשל בקבלת הלשון הרע וכעת אני לא מקבל את הלשון הרע כי אני אומר שאין כאן לשון הרע. זה הידור בהידור של מניעת קבלת לשון הרע. לא סתם...

א. התייחסתי שוב ושוב לרישא, והסברתי שאין כוונת הרישא שאין זה לשון הרע כלל, אלא שלא רק זה לשון הרע. ​​​​​​​ ב. אם הרישא כמו שאתה לומד אותו לא מסתדר עם הסיפא, והסיפא כפשטות הבנתו אפשר להבינו גם עם הרישא, (כמו שהסברתי) אז זה הוכחה שאין עליה תשובה שפשוט טעית בהבנתך את הרישא.   א. אינך יכול להסביר כך, כ...

אור זורח כתב: ↑

16 פברואר 2021, 17:20

מדובר כאן ברצון לא לקבל לשון הרע
וירבעם מחפש כל מיני אפשרויות לומר מדוע אין כאן לשון הרע
ולא קשה שהגמ' קוראת לזה לשון הרע בגלל האפשרויות השניה

הגמרא אומרת שירבעם לא האמין ללשון הרע, ולכן זכה להימנות בין מלכי יהודה.

ולפי הטענה השניה, ירבעם האמין, רק הסביר שאין לו טרוניה על הנביא.

אינך מתייחס כלל לרישא, אלא מתמקד במילה 'אפילו' שבסיפא. מהרישא מוכח בפשטות כמו שכתבתי.

אפילו פירושו "לא רק בזה ... אלא אפילו בזה" , דהיינו גם בכה"ג. אבל אין הפירוש שזה רק באופן זה ואיך תפרש כאן את דברי הרמב"ם שלא תאמר שלשון הרע הוא רק מה? וקמ"ל שזה אפילו כשאומר אמת. שלא תאמר שלשון הרע הוא שקר, בלבד, אלא לשון הרע הוא על אמת, ולכן אינו סותר למה שכתב במפורש מקודם לכן, בלשון שאינו משתמע ...

אין דרך אחרת לפרש את הגמרא, לכל הדעות והשיטות, הטענה הראשונה של ירבעם היתה שאינו מאמין לדברי הלשון הרע, והיות ומדובר בשקר, א"כ רואים שלשון הרע כולל גם שקר.

המילים בגמ' "חס ושלום אמר אותו צדיק כך - ואם אמר, מה אעשה לו שכינה אמרה לו" אפשר לפרשם בשני אופנים: א. כשני אפשרויות - דהיינו שבפשטות לא אמר את הדברים כלל, ואם כן אמר אז השכינה אמר לו בנבואה לומר כן. ואז הוא אומר שהדברים הם שקר, ומוציא שם רע, שהגמ' קוראו גם לשה"ר. או ב. שבודאי לא אמר אותם מעצמו כי ...

פשוט וברור ללא ספק שכוונת הרמב"ם וכן הח"ח (וכן דעת כל ת"ח שאשאל) הוא שכשמזכירים לשון הרע הכוונה הוא לא רק כשהסיפור שקר אלא גם כשהוא אמת. וכוונת המילים "שאין לשון הרע" ברור הוא שפירושו שאל תחשוב שאין לשון הרע רק כשהוא מספר שקר כפי שכתבתי, בלשון הרמב"ם שציטט הח"ח (בשאר המקורות שהביא לא עיינתי) מוכח ש...

אם משיב כהלכה אומר עלי שאני גנב ואני אומר לא יכול להיות שמשיב כהלכה יגיד עלי דבר כזה אלא הוא שמע מהקב''ה שאני גנב והקב''ה ביקש ממנו לפרסם לא קיבלתי שום לשון הרע כי לא אתה אמרת מעצמך ולא כלום כדי ללעוג לי ולבזותי אלא עשית ציווי של מלך מלכי המלכים הקב''ה אתה כורך את שתי הטענות יחד, והם תרתי דסתרי, "ל...

הח"ח לא בא לומר שמוציא שם רע אינו לשון הרע, אלא שיש בו גם שם של מוציא שם רע, כך שקושיית מע"כ מעיקרא ליתא. אני ניסיתי לברוח מביקורת על הח"ח ומקורותיו, ולהתמקד במה ששגור בפי ההמון (אתה ניסחת זאת אחרת, וגם לקחת את זה לכיוון של ויכוח במציאות), ובכן פשיטא שכך הוא, שאל כל ת"ח ברחוב מה החילוק בין הוצאת שם...

אך יש לומר שהגמ' אמרה את המילים לשון הרע בגלל הטענה השניה ששכינה אמרה  אי אפשר לומר כך, כי אין קשר בין שתי הטענות, ודברי הגמ' שירבעם קיבל שכר על זה שלא האמין ללשון הרע, נסובים בדוקא על הטענה הראשונה שאינו מאמין שהנביא עמוס אמר כך. ולפיכך זכה למה שזכה. ולפי הטענה השניה, האמין לדברים, רק שלא היתה לו ...

לא ברמה של לפסול אותו לעדות על פי זה. אלא אם כן מדובר על אדם שמתנפל על הבן שלו עם אבן ורוצץ את מוחו, ובוודאי לא בזה עסקינן.

כי הנדון אינו אם מוציא שם רע הוא בכלל לשון הרע או לא, אלא מה שהתרגלו הציבור לחשוב שאמת היא לשון הרע ושקר הוא הוצאת שם רע, ולשון הרע לא יכול להיות שקר.

במחכ"ת כל זה לא רלוונטי לשאלה בכלל רלוונטי מאוד, כי הפסול לעדות הוא לא ע"פ עצמו אלא ע"פ אחרים המעידים עליו שהיכה את בנו (כי אדם לא נאמן להעיד על עצמו שעבר עבירה וליפסל לעדות (הסוגיות בסנהדרין ט: וביבמות כה.) כמו אם לדוגמא, הודה שגנב או אכל נבילה - אינו נפסל לעדות על פי עדותו שאכל נבלה, עד שיעידו שנ...

יושב אוהלים כתב: ↑

16 פברואר 2021, 14:31

מי חושב שמוציא שם רע אינו לשון הרע?
יש הבדל ביניהם, אבל ההבדל הוא לא שמוצש"ר אינו לשה"ר

כבודו לא בכיוון. כתבתי שהציבור נוטה לחשוב שלשון הרע הוא רק אמת והוצאת שם רע היא רק שקר. והנה רואים בגמ' פסחים פ"ז שלשון הרע הוא גם אמת.

ירבעם אמר שח''ו שיגיד אותו צדיק כך ולכן ירבעם לא קיבל את הלשון הרע ואמר שעמוס לא אמר מעצמו אלא הקב''ה אמר לו  נמצא שהיה כאן דיבור אמיתי וזה לשון הרע אבל הקב''ה אמר להגיד ואז מותר מובא שם שני דברים, א. שאינו מאמין לדברי הלשון הרע, כי הוא שקר. ב. שגם אם זה נכון, הקב"ה אמר לו לומר כך, ואין עליו טענה א...

אין למדים הלכה מסיפורי מעשיות. ואמנם נפסק להלכה בשו"ע בהלכות חובל ומזיק (סי' תכ סע' א) שאסור להכות את חבירו (ובחו"מ סימן לד מובא לפסלו לעדות), אבל אין שום קשר להאב והרב שיש להם מצוה בהכאת הבן או התלמיד, כדברי הגמרא במסכת מכות (ח, א) שאינם חייבים גלות אם הרגו בהכאה בשוגג: "יצא האב המכה את בנו, והרב ה...

לא באתי להקשות, רק באתי להבהיר שמה שמקובל אינו נכון (גם לא כתבתי שהח"ח כתב, אלא שמקובל לחשוב כך, ע"פ דברי הח"ח).

בעת למדי ספר חפץ חיים נתמלא גליונות הספר שלי בהערות וקושיות עצומות על דבריו. מקובל למשל ע"פ דברי הח"ח שלשון הרע הוא אמת והוצאת שם רע היא שקר, וזהו החילוק ביניהם, אבל בפסחים פ"ז (הדף היומי של היום - ד' אדר תשפ"א) מוכח שגם שקר הוא לשון הרע, ושם מדובר על לשון הרע שהוציאו על הנביא עמוס שדיבר על ירבעם, ...

בסמינרים אוסרים בגלל המגן אברהם ס' עה ס"ק ג. עדיין זה בעיני סותר לרש"י. הסמינרים לא הולכים בזה אחר המג"א, אלא תקנה בעלמא, כדלהלן. ענין איסור שיער פזור (ובלשון בעלי הפשקווילים: גולש) הוא תקנת הסמינרים, שמובאת גם בתקנון צה"ל להבדיל, וטעמו שאין להם כח להתווכח על כל תסרוקת, ולכן קבעו סגנון אחיד. אבל לה...

סתם כלה היא בשעת חופתה, קודם היחוד (ובפשטות י"ל כמו בזמננו שהייחוד מחייבה בכיסוי ראש, וטרם התחייבה). וברא"ש ובטור (אה"ע סי' ס"ה) פסקו שאע"פ שקיימא לן שאסור להסתכל בפני הכלה, מ"מ בפריעת שערה מותר, וכן פסק הרמ"א שם. במאמר המוסגר, חזינן מהכא דפני האשה נחשב גורם טפי להרהורים, ואע"פ כן לא הצריכה התורה לל...

⁹פירש רשי "לאכול לעיני האנשים על ידי שמסתכלין לה" וביאר התוספות יום טוב-"פירוש בתכשיטים שעליה או בפריעת שערה דהא לית הילכתא כוותיה דמאן דאמר מותר להסתכל בפני כלה וכו'". וקשה לי א. איך מותר לכלה להיות פרועת שער? לא משמע שמדובר במאורסת. ב. למה מותר להסתכל בשערה, הרי למדנו "שער באשה ערוה"? א. מעיקר הד...

ראה נתיבות המערב (מנהגי מרוקו, כוחו של מנהג, הרב אליהו ביטון, מנהגי ברכות הנהנין, חלק א') שנהגו הנשים להקל בנטילת מים אחרונים, ונשים צדקניות הקפידו בדבר כאנשים, וכן כתב בשו"ת מקוה המים להרה"ג ר' משה מלכה (ח"ג סימן ט"ז), וראה באוצר פסקי הסידור (עמוד רמ"ד), ובספר נר לעזרא (סימן ל"א), ומכולם מוכח שיש ל...