גבאי בביהכ''נ שמעלה בעצמו את המחירים של העליות - האם זה הונאה?

[אלף בית גימל]

אם רושמים את הרמאות באותיות שחורות ענקיות של קידוש לבנה זה מלבין את הרמאות?
לא הבנתי...
וחוץ מזה אם הגבאי עולה לתורה איך מותר לשלם על כך מקופת בית הכנסת? האם סיכמו איתו שהעליות שלו חופשיות? האם גם את ארוחת הבוקר שלו הוא קונה מהקופה?

כתבתי למעלה
זה החלטה גורפת . אחד מהתנאים של גבאי שכל מה שמשלם לעליה יוחזר לו . זה תנאי הגבאות .האם זה רמאות במקרה כזה ?
אז שני אביונים שנותנים אחד לשני צדקה זה רמאות ?

 

[אלף בית גימל]

אם רושמים את הרמאות באותיות שחורות ענקיות של קידוש לבנה זה מלבין את הרמאות?
לא הבנתי...
וחוץ מזה אם הגבאי עולה לתורה איך מותר לשלם על כך מקופת בית הכנסת? האם סיכמו איתו שהעליות שלו חופשיות? האם גם את ארוחת הבוקר שלו הוא קונה מהקופה?

תקרא בעיון ותראה שזה מותר כמו שאמרתי שהגבאי יתן כסף ויחזירו לו . זה "בצל החכמה בצל הכסף".

כתב עת: עלון המשפט, גניבת דעת - שידוכין והתרמות - הערות הערה 1



1 בגמ' סוכה דף כט "בשביל ד' דברים נכסי בעלי בתים נמסרים למלכות.. ועל שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנים" וכתב מהרש"א שם "מנהיגי הקהילה פוסקים צדקה מרובה ואינן נותנין כולה שאומרים שלא היה דעתן לכך אלא בשביל אחרים שיתנו נדבות כראוי". מגמ' זו הוכיח בשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' צז שאסור לנדיב להכריז שיתן סכום יותר גדול ממה שמתכוון לתת, אף אם כל כוונתו היא שיתנו אחרים. עוד מביא ראיה נוספת מהירושלמי ברכות פ"ז ה"ב שבזמן רבי שמעון בן שטח היה שלוש מאות נזירין שלא היה להם כסף לקנות קרבנות ורבי שמעון בן שטח סיכם עם ינאי המלך שכל אחד מהם יתרום מחצית מהקרבנות, ינאי המלך קיים את חלקו ורבי שמעון בן השטח התיר את נדרי הנזירות למחצית השניה ובכך פטר אותם מלהביא קרבנות. ינאי המלך כעס על רבי שמעון על שלא הביא אפילו קרבן אחד ורבי שמעון הצדיק את מעשיו בכך שינאי קיים את חלקו בממונו והוא בתורתו והסתמך על הפסוק "בצל החכמה בצל הכסף". ומדייק המנחת יצחק, שאף שכוונת רבי שמעון היתה לגרום שינאי המלך יתרום מחצית, אף על פי כן, היה צריך לתרץ את מעשיו, שנתן את חכמתו במקום הכסף, ואם לא היה מתיר את נדריהם של מאה וחמישים נזירים, היתה טענתו של ינאי המלך עליו צודקת. הגרי"י פישר בהסכמתו לספר תתן אמת ליעקב חלק על המנחת יצחק, וטען שמלשון המהרש"א בסוכה "שאומרים שלא היה דעתן", משמע שהיו מתרצים את עצמם כן, אבל לא זו היתה כוונתם. ובגוף הספר פ"ה סי' ג מביא עדות שהגרי"ז מבריסק גם כן סבר שמותר לומר שיתרום הרבה כשכוונתו שגם אחרים יתרמו. ובאמת שאף על הראיה שהביא המנחת יצחק מינאי המלך יש להשיב, שרבי שמעון התכוון לתרץ את עצמו כנגד ינאי המלך, אבל אם היה בכך משום גניבת דעת, לא היה מועיל התירוץ שתרם את חכמתו במקום כסף, שהרי אם היה אומר כן מלכתחילה לינאי המלך, לא היה מסכים ינאי לתרום מחצית מהקרבנות. וכן מצינו שמותר לגנוב דעת כדי להתרים אדם לצדקה כפי השיעור הראוי לו, אם אינו נותן מעצמו, במסכת כלה פ"א הלכה כא "אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול, ולא היה נותן מתנות לאביונים (גירסת הגר"א "מתנות לאביונים כראוי" וכן מפורש במסכת כלה רבתי פ"ב הלכה יג), פעם אחת מצאו עקיבא, אמר לו רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים, אמר לו הן, מיד עמד ר' טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב, נטלן ר' עקיבא וחילקן לעניים, לימים מצאו ר' טרפון, אמר לו, עקיבא, היכן העיירות שלקחת לי, תפסו בידו והוליכו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו לפניהם, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, עמד ר' טרפון ונשקו על ראשו, אמר לו רבי אלופי, רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ". ואם כן אם הציבור אינו נותן כפי השיעור שהוא מחויב, אין איסור גניבת דעת ומותר גם לומר על עצמו שהוא תורם הרבה.

בכל מקרה לפי זה לפני שלוקחים את הכסף מאותו בעל ממון צריך לראות אם מסכים לאחר שמגלים . אם לא צריך עיון .

 

[יהודיפשוט1]

כתבתי למעלה
זה החלטה גורפת . אחד מהתנאים של גבאי שכל מה שמשלם לעליה יוחזר לו . זה תנאי הגבאות .האם זה רמאות במקרה כזה ?
אז שני אביונים שנותנים אחד לשני צדקה זה רמאות ?

מנין לך בכלל שהיה כזה תנאי? וכי זה תנאי נפוץ ומקובל?

 

[אלף בית גימל]

מנין לך בכלל שהיה כזה תנאי? וכי זה תנאי נפוץ ומקובל?

אני העמדתי את דעתי בתנאי כזה תסתכל באשכול . שהגבאי ישלם מקופת הבית כנסת או כדי שזה יתישב על השכל ישלם ויקבל חזרה .

 

[אלף בית גימל]

וכי זה תנאי נפוץ ומקובל?

לא יודע . אולי יאמצו את התנאי שלי וירשם הפטנט על שמי (ציור של סמיילי )

 

[יהודיפשוט1]

אני העמדתי את דעתי בתנאי כזה תסתכל באשכול . שהגבאי ישלם מקופת הבית כנסת או כדי שזה יתישב על השכל ישלם ויקבל חזרה .

אז למה שלא נעמיד שדעת כל מתפללי בית הכנסת ואף תקנות יסוד בית הכנסת (ואפילו במגילה שהוטמנה באבן הפינה) שהגבאי רשאי ואף מחוייב לעשות טריקים ושטיקים

ובזה נסגור את כל הדיון באשכול...

 

[אלף בית גימל]

אז למה שלא נעמיד שדעת כל מתפללי בית הכנסת ואף תקנות יסוד בית הכנסת (ואפילו במגילה שהוטמנה באבן הפינה) שהגבאי רשאי ואף מחוייב לעשות טריקים ושטיקים

ובזה נסגור את כל הדיון באשכול...

אם היו עושים לי תרגיל כזה אני בטוח שהייתי שמח מאוד לתרום את מה שהמריצו אותי לתרום . ואני אף פעם לא הייתי גבאי .

 

[בסד]

תשובה א (אין לי גישה לגוף התשובה)

אוצר החכמה

tablet.otzar.org

תשובה ב מכאן


הגבאי שהעלה את מחיר העליות גם כשאין מתחרה אמיתי


גבאי בבית כנסת שהכיר היטב את בני קהילתו היה נוהג תוך כדי מכירת העליות להעלות את המחיר גם אם לא הוצע מחיר גבוה יותר במקרה בו ידע כי המתמודדים לקניית העליה ימשיכו גם הם להעלות את המחיר וזאת מרצונו לגרום לרווחים גדולים יותר לבית הכנסת.

כך למשל כאשר הכריז "50 שקלים מפטיר" ואחד מן המתפללים שלו היה יארצייט העלה את המחיר ל100 שקלים, העלה הגבאי את מחיר העלייה ל150 שקלים מתוך הנחה כי אותו מתפלל יציע 200 שקלים וכך הוא יגרום לרווח לבית הכנסת.

יצוין כי במקרה בו ה"טריק" לא עבד ולא נמצא מציע שיעלה את המחיר הלאה, היה הגבאי משלם מכיסו את מחיר העלייה ועולה בה או נותן אותה לאחד מידידיו.

בהזדמנות נתעוררה בלבו השאלה האם הדבר מותר ע"פ ההלכה, והוא פנה אל רבני בית ההוראה בשאלה.

בתשובת רבני בית ההוראה הם הקדימו ואמרו כי אם אותו גבאי מקפיד לעמוד בדיבורו ובמקרה בו הוא לבסוף זה ש"זוכה" בעלייה הוא משלם את המחיר של העלייה בה זכה אין בכך איסור.

אולם הם הוסיפו וחילקו את המקרה לשני אופציות: האחת היא שהגבאי מעלה את המחיר במקרים של יארצייט או מקרים דומים בהם מבחין הגבאי שהמחיר לא מונע מהמתפלל לקנות את העלייה ומנצל את הסיטואציה בכדי להפיק רווח לבית הכנסת, במקרים כאלה אין זה הוגן וראוי.

אולם אם באופן עקבי מעלה הגבאי את המחירים לכל סוגי העליות ע"מ לשמור על רף מחירים גבוה ואין מטרה לנצל מצב מסוים או אדם ספציפי הרי זה בסדר גמור.

 

[יהודיפשוט1]

אם היו עושים לי תרגיל כזה אני בטוח שהייתי שמח מאוד לתרום את מה שהמריצו אותי לתרום . ואני אף פעם לא הייתי גבאי .

אם עושים לכ"ת כזה תרגיל סימן שכ"ת הוא גביר גדול וזו בהחלט שמחה

 

[משה נפתלי]

בעצם רשאי הגבאי מתוקף תפקידו לסרב למכור לו מצוה בפחות מכך וכך, אלא שהעדיף להתנהל מולו בערמה ובתחבולה, ועל כך ישובח.

לאור התובנה שפרשׂ @דודעלע לעיל

עניינו של מכרז הוא מיצוי כח הביקוש הקיים בשוק.
אם אין מי שמוכן לשלם מעבר לסכום פלוני עבור תמורה אלמונית, אות הוא כי נכון לעכשיו אין ערכה של תמורה אלמונית עולה על סכום פלוני.
אם מישהו מציע סכום שלא מתוך ביקוש, ה"ה גונב דעת המשתתפים במכרז לאמור ’גדול ערכה של תמורה אלמונית’, והואיל ובאמת אינו מבקש את אותה התמורה נמצא ששיקר את הקהל.

אין זו ערמה אלא מרמה, שכן גונב הוא את דעת האורח בהכרזה כוזבת כי ערכו של המפטיר הוא כך וכך; ואילו ידע הלה שהמחיר הוא מופרז, יתכן מאד שלא היה מתרצה לתתו. ואי הכי, הדרי בי.

 

[אלף בית גימל]

לאור התובנה שפרשׂ @דודעלע לעיל

זה ממש לא נכון . אין מחיר לעליה . הכל בעיני הקונה .
יכול להיות שקונה יהיה מוכן לקנות ב 1000 שקל אבל אם יתחילו ב 100 יקנה ב 200 . זה לא אומר שמחיר העליה 200 כי אם 1000 .
חמי לפני הרבה מאוד זמן התפלל בבית ספר ביום הכיפורים ברמת אביב . לא היה להם בית כנסת . הם העלו אחד שלא הכירו אותו והוא אמר שתורם כמה מאות אלפי שקלים . בהתחלה חשבו שהוא סתם איזה שוטה או יש כאן טעות או לא שמעו טוב . אבל התברר שהוא תושב חול והוא תרם בסוף הרבה יותר ממה שהבטיח ומהכסף הזה הקימו בית כנסת גדול ברמת אביב . העליה הזאת שוה כמה מאות אלפי שקלים ? בשביל אותו אחד כן.

 

[אלף בית גימל]

אם עושים לכ"ת כזה תרגיל סימן שכ"ת הוא גביר גדול וזו בהחלט שמחה

לא עשו לי . אבל אם היו עושים לי אז הייתי אומר בכבוד .
אצלנו לא מוכרים עליות . רק בימים נוראים ואז זה זמנים שאני לא מתפלל בישוב .

 

[דודעלע]

הכל בעיני הקונה .

אף כל דיני הונאת ממון נאמרו בשנתרצו המוכר והקונה
ואף על פי שנתרצו, הואיל ולא נקנה המיקח בשויו האמיתי, הונאה קרינא ביה

אי נמי סברא הוא: אילו הווה ידע את הדברים לאשורן לא היה רוצה במיקח
ולא הציע את מעותיו אלא על דעת אמינות המקח

 

[אלף בית גימל]

אף כל דיני הונאת ממון נאמרו בשנתרצו המוכר והקונה
ואף על פי שנתרצו, הואיל ולא נקנה המיקח בשויו האמיתי, הונאה קרינא ביה

אי נמי סברא הוא: אילו הווה ידע את הדברים לאשורן לא היה רוצה במיקח
ולא הציע את מעותיו אלא על דעת אמינות המקח

לדעתי בענין הזה אינו נכון . הוא היה מוכן לקנות את ההפטרה במחיר הזה . לא יכול להיות לו טענה שלא היה מוכן לקנות במחיר . אולי יש לו טענה לא ממין הענין .
כי עליה אין לה מחיר . המחיר מה שנקבע דעתו לקנות והוא היה מוכן לקנות במחיר הזה .
כי באותו המידה אם היה עומד מולו אדם עם כיסים מלאים שמוכן לקנות בכל מחיר היה מוכן לקנות במחיר הזה

 

[אלף בית גימל]

ולא נקנה המיקח בשויו האמיתי

כאן הטעות שלך , אין מחיר לעליה . המחיר שלהם כמה אדם היה מוכן לקנות אותה .

 

[דודעלע]

לדעתי בענין הזה אינו נכון . הוא היה מוכן לקנות את ההפטרה במחיר הזה .

אין דבר כזה ’היה מוכן’, על זה בדיוק יש דיני הונאה. על מי שהיה מוכן לקנות במחיר פלוני ואח"כ נתברר שהיו חסרים נתונים רלוונטיים למוכר או לקונה
פחות משתות נקנה המקח, שתות קנה ומחזיר ההוניה, יותר משתות חוזר המקח
אבל איך שלא יהיה- זאת הונאה

כי עליה אין לה מחיר . המחיר מה שנקבע דעתו לקנות והוא היה מוכן לקנות במחיר הזה .
כי באותו המידה אם היה עומד מולו אדם עם כיסים מלאים שמוכן לקנות בכל מחיר היה מוכן לקנות במחיר הזה

הוא היה מוכן לקנות מקח שקוף, ולא מקח שיש בו העלאת מחיר מלאכותית, כנראה בחוש שברגע שהבין שיש כאן שטיק, מיד משך ידו

כאן הטעות שלך , אין מחיר לעליה . המחיר שלהם כמה אדם היה מוכן לקנות אותה .

נדון חדש: האם נאמרו דיני הונאה בדבר הנמכר במכרז? הרב @אלף בית גימל סבור בתוקף שלא. האם יש דעות נוספות?

 

[ארזי ביתר]

אדם שאכפת לו מאוד מהסכומים שנמכרות העליות בבית הכנסת, על אף שאינו גבאי כלל. ולכן, כאשר הוא יודע על בעל יכולת מהמתפללים שחפץ לקנות עליה, הוא מודיע מראש לגבאי שיעלה את מחיר העליה עד סכום מסוים. אותו אדם עושה זאת על מנת לשלם אם יקרה מקרה ובעל היכולת יחליט שלא להעלות. ננקוט במספרים כדי שיהיה יותר ברור.

ראובן הוא ה"אכפתי". שמעון הוא ה"בעל יכולת". ראובן אומר ללוי הגבאי שיעלה את מחיר ה"מפטיר" עד 500 ש"ח היות שהוא יודע שלשמעון יש עניין לרכוש את המפטיר באותה שבת, ויש לו את היכולת לשלם גם 600 ש"ח עבור העליה שלו. כמובן שראובן עושה כן על דעת שאם שמעון לא יעלה את המחיר ל-600, הרי הוא משלם על העליה. מובן גם שברוב ככל המקרים אותו "בעל יכולת" כן ירכוש את העליה ב-600 ש"ח, ועל כן ראובן מוכן לעשות זאת תמידין כסדרן.

בדרך כלל, עליית מפטיר לא נמכרת ביותר מ-250 ש"ח, כי זה רמת המושגים של שאר המתפללים בבית הכנסת.

השאלה היא, האם ראובן נוהג כראוי כשהוא גורם לבעלי היכולת לשלם יותר, או לא.


התשובה של כל הרבנים (בפניהם הצגתי את השאלה) היתה, שאם ראובן אכן משלם את הסכום במידה ובעל היכולת לא העלה את המחיר יותר - אין בכך כל פגם כלל. ועל אף שהוא אינו חפץ בעליה כלל, אלא רק להעלות את מחירה, מכל מקום כיון שהוא מוכן לשלם את הסכום במידה והוא לא יעלה - אין בכך כל פגם כלל.

עד כאן חלק א.
ומכאן לחלק ב.

ראשית, לענ"ד צריך להבין את מעמדו וזכויותיו של הגבאי. ברוב בתי הכנסיות שאני מכיר, הגבאי יכול לקבל החלטות כמעט באופן בלעדי לגבי התנהלות קופת בית הכנסת. לדוגמא, נניח שביו"ט מקובל באותו בית כנסת למכור את כל העליות ללא יוצא מן הכלל. באחד הימים טובים הגיע להתארח בבית הכנסת יהודי בעל יכולת שהגבאי רוצה להוקיר את נתינותיו עבור בית הכנסת ולתת לו עליה, אך הרי הנוהג בבית הכנסת שמוכרים את כל העליות ללא יוצא מן הכלל, ומשכך החליט הגבאי להעלות את מחיר אחת העליות עד שלא יהיו מתמודדים נוספים ולכבד את אותו יהודי בעליה הזאת. כמובן, שהכיבוד הזה הוא אינטרס מובהק של בית הכנסת, כיון שאותו בעל יכולת מעריך את הכבוד הזה, ובסבירות גבוהה יתן לביהכ"נ תרומות נוספות בעקבות זאת.

אך הגבאי דל אמצעים הוא ואין באפשרותו לשלם זאת מכיסו. ולכן, היות שכל ענינו הוא למען טובת בית הכנסת, הוא "משלם" את העליה מקופת בית הכנסת לקופת בית הכנסת. מהכיס הימני לכיס השמאלי. האם מותר לו לעשות כן? לענ"ד, בהנחה שמתפללי בית הכנסת אכן העניקו לו את הסמכות לקבל החלטות כגון דא [וכן החלטות בענין שאר הוצאות], אין בכך כל פגם ואף מעלה יש בכך. קופת בית הכנסת "מוותרת" על סכום מסוים [או "משלמת לעצמה"] בכדי להרוויח לקופה סכומים גדולים יותר. נקרא לזה כך: קופת בית הכנסת השקיעה 1,000 ש"ח ב"דינר זעיר" שנערך באופן פרטי-פומבי לגביר יחיד - ורכשה לו עליה, כדי שאותו גביר ימשיך לתרום לבית הכנסת.

מה יקרה אם תקוות הגבאי להמשך תרומות מאותו גביר - תיכזב, והגביר לא יתרום למרות הכבוד? האם נכפה על הגבאי לשלם מכיסו את מחיר העליה?
או נשאל זאת אחרת: האם בית כנסת שהשקיע 100,000 ש"ח בהפקת "דינר", ולמגינת לב הגבאים האירוע אפילו לא כיסה את עצמו, האם נחייבם לשלם את ההוצאות?

ומכאן לשאלת פותח האשכול:
כאשר הגבאי העלה את מחיר העליה ל-1,500 ש"ח, הוא עשה זאת מתוך מחשבה שהגביר המתמודד על העליה יעלה את המחיר ל-1,600 ש"ח. כלומר - מתוך כוונה להרוויח לבית הכנסת. האם הטעות שלו בהערכת הרצינות של הגביר, תחייבו לשלם על כך?

 

[אלף בית גימל]

אין דבר כזה ’היה מוכן’, על זה בדיוק יש דיני הונאה. על מי שהיה מוכן לקנות במחיר פלוני ואח"כ נתברר שהיו חסרים נתונים רלוונטיים למוכר או לקונה
פחות משתות נקנה המקח, שתות קנה ומחזיר ההוניה, יותר משתות חוזר המקח
אבל איך שלא יהיה- זאת הונאה

זה אני מסכים . אבל כאן זה לא מוצר שיש לו מחיר . ויכול להיות שאחד יתן על זה 20 שקל ואחד 400000 שקל כמו שכתבתי למעלה על מקרה מציאותי שקרה .
אתה טועה לחלוטין להשוות עליה לתורה למוצר שאתה קונה . זה מהות הויכוח שלי איתך .

הוא היה מוכן לקנות מקח שקוף, ולא מקח שיש בו העלאת מחיר מלאכותית, כנראה בחוש שברגע שהבין שיש כאן שטיק, מיד משך ידו

זה טענה צדדית שיותר קשורה לרגש . שהוא הרגיש פרייר . אבל אין הטענה הזאת קשורה כהוא זה לנכונות שלו לשלם את הסכום על העליה .

 

[אלף בית גימל]

ומכאן לשאלת פותח האשכול:
כאשר הגבאי העלה את מחיר העליה ל-1,500 ש"ח, הוא עשה זאת מתוך מחשבה שהגביר המתמודד על העליה יעלה את המחיר ל-1,600 ש"ח. כלומר - מתוך כוונה להרוויח לבית הכנסת. האם הטעות שלו בהערכת הרצינות של הגביר, תחייבו לשלם על כך?

ולמה לא ישלם 1600 שקל מקופת בית כנסת כמו שכתבתי למעלה כמה פעמים ואז אין בעיה של הערמה . וכולם גיחכו על זה . ואתה הבאת דוגמא מעולה שיכול לעשות את זה ( זה חידוש בשבילי כי אצלנו בבית כנסת לא מוכרים עליות )

 

[אלף בית גימל]

נדון חדש: האם נאמרו דיני הונאה בדבר הנמכר במכרז? הרב @אלף בית גימל סבור בתוקף שלא. האם יש דעות נוספות?

אני לא טוען כך . אני טוען רק על עליות תורה . וקנית מצוה .
במכרז באמת יכול להיות מרמה או הונאה .

 

[דודעלע]

אדם שאכפת לו מאוד מהסכומים שנמכרות העליות בבית הכנסת, על אף שאינו גבאי כלל. ולכן, כאשר הוא יודע על בעל יכולת מהמתפללים שחפץ לקנות עליה, הוא מודיע מראש לגבאי שיעלה את מחיר העליה עד סכום מסוים. אותו אדם עושה זאת על מנת לשלם אם יקרה מקרה ובעל היכולת יחליט שלא להעלות. ננקוט במספרים כדי שיהיה יותר ברור.

ראובן הוא ה"אכפתי". שמעון הוא ה"בעל יכולת". ראובן אומר ללוי הגבאי שיעלה את מחיר ה"מפטיר" עד 500 ש"ח היות שהוא יודע שלשמעון יש עניין לרכוש את המפטיר באותה שבת, ויש לו את היכולת לשלם גם 600 ש"ח עבור העליה שלו. כמובן שראובן עושה כן על דעת שאם שמעון לא יעלה את המחיר ל-600, הרי הוא משלם על העליה. מובן גם שברוב ככל המקרים אותו "בעל יכולת" כן ירכוש את העליה ב-600 ש"ח, ועל כן ראובן מוכן לעשות זאת תמידין כסדרן.

בדרך כלל, עליית מפטיר לא נמכרת ביותר מ-250 ש"ח, כי זה רמת המושגים של שאר המתפללים בבית הכנסת.

השאלה היא, האם ראובן נוהג כראוי כשהוא גורם לבעלי היכולת לשלם יותר, או לא.


התשובה של כל הרבנים (בפניהם הצגתי את השאלה) היתה, שאם ראובן אכן משלם את הסכום במידה ובעל היכולת לא העלה את המחיר יותר - אין בכך כל פגם כלל. ועל אף שהוא אינו חפץ בעליה כלל, אלא רק להעלות את מחירה, מכל מקום כיון שהוא מוכן לשלם את הסכום במידה והוא לא יעלה - אין בכך כל פגם כלל.

עד כאן חלק א.
ומכאן לחלק ב.

ראשית, לענ"ד צריך להבין את מעמדו וזכויותיו של הגבאי. ברוב בתי הכנסיות שאני מכיר, הגבאי יכול לקבל החלטות כמעט באופן בלעדי לגבי התנהלות קופת בית הכנסת. לדוגמא, נניח שביו"ט מקובל באותו בית כנסת למכור את כל העליות ללא יוצא מן הכלל. באחד הימים טובים הגיע להתארח בבית הכנסת יהודי בעל יכולת שהגבאי רוצה להוקיר את נתינותיו עבור בית הכנסת ולתת לו עליה, אך הרי הנוהג בבית הכנסת שמוכרים את כל העליות ללא יוצא מן הכלל, ומשכך החליט הגבאי להעלות את מחיר אחת העליות עד שלא יהיו מתמודדים נוספים ולכבד את אותו יהודי בעליה הזאת. כמובן, שהכיבוד הזה הוא אינטרס מובהק של בית הכנסת, כיון שאותו בעל יכולת מעריך את הכבוד הזה, ובסבירות גבוהה יתן לביהכ"נ תרומות נוספות בעקבות זאת.

אך הגבאי דל אמצעים הוא ואין באפשרותו לשלם זאת מכיסו. ולכן, היות שכל ענינו הוא למען טובת בית הכנסת, הוא "משלם" את העליה מקופת בית הכנסת לקופת בית הכנסת. מהכיס הימני לכיס השמאלי. האם מותר לו לעשות כן? לענ"ד, בהנחה שמתפללי בית הכנסת אכן העניקו לו את הסמכות לקבל החלטות כגון דא [וכן החלטות בענין שאר הוצאות], אין בכך כל פגם ואף מעלה יש בכך. קופת בית הכנסת "מוותרת" על סכום מסוים [או "משלמת לעצמה"] בכדי להרוויח לקופה סכומים גדולים יותר. נקרא לזה כך: קופת בית הכנסת השקיעה 1,000 ש"ח ב"דינר זעיר" שנערך באופן פרטי-פומבי לגביר יחיד - ורכשה לו עליה, כדי שאותו גביר ימשיך לתרום לבית הכנסת.

מה יקרה אם תקוות הגבאי להמשך תרומות מאותו גביר - תיכזב, והגביר לא יתרום למרות הכבוד? האם נכפה על הגבאי לשלם מכיסו את מחיר העליה?
או נשאל זאת אחרת: האם בית כנסת שהשקיע 100,000 ש"ח בהפקת "דינר", ולמגינת לב הגבאים האירוע אפילו לא כיסה את עצמו, האם נחייבם לשלם את ההוצאות?

ומכאן לשאלת פותח האשכול:
כאשר הגבאי העלה את מחיר העליה ל-1,500 ש"ח, הוא עשה זאת מתוך מחשבה שהגביר המתמודד על העליה יעלה את המחיר ל-1,600 ש"ח. כלומר - מתוך כוונה להרוויח לבית הכנסת. האם הטעות שלו בהערכת הרצינות של הגביר, תחייבו לשלם על כך?

גדול המעשה יותר מן העושה וכו’ וכו’
אולם ברגע שישנו עניין של ’שטיק’, שישנו מידע מוסתר, שאין פיו ולבו שוין,
-לא מבעי שאין זה ראוי כלל לבן ישראל
-לא מבעי שכפליים גדלה העוולה כאשר היא ’מוזרקת’ לענייניו של הקב"ה, ונעשית באצטלה של קדושה
-עוד זאת אמת ואמונה שהאלקים עשה את האדם ישר. וההולך בעקמימות -אף שנראה לפעמים שמרוויח עי"ז- ברכת ה’ בוודאי אינה, וסוף דבר יפסיד יותר ממה שירוויח

 

[ארזי ביתר]

גדול המעשה יותר מן העושה וכו’ וכו’
אולם ברגע שישנו עניין של ’שטיק’, שישנו מידע מוסתר, שאין פיו ולבו שוין,
-לא מבעי שאין זה ראוי כלל לבן ישראל
-לא מבעי שכפליים גדלה העוולה כאשר היא ’מוזרקת’ לענייניו של הקב"ה, ונעשית באצטלה של קדושה
-עוד זאת אמת ואמונה שהאלקים עשה את האדם ישר. וההולך בעקמימות -אף שנראה לפעמים שמרוויח עי"ז- ברכת ה’ בוודאי אינה, וסוף דבר יפסיד יותר ממה שירוויח

כבודו בוחר ביודעין לקרוא לזה "שטיק". במקרה שבו הגורם להעלאת המחיר מוכן באמת לשלם זאת מכיסו - ודאי שאין כאן כל "שטיק". גם אם הוא לא עושה זאת מפני רצונו לרכוש את העליה באמת אלא רק כדי להעלות את רווחי ביהכ"נ - עדיין אין כאן "שטיק", כל עוד הוא באמת מוכן לשלם את זה.

וממילא, במקרה שהנהלת ביהכ"נ (אין זה משנה אם זה גוף בפ"ע, אם זה רב ביהכ"נ, אם זה הגבאי) החליטה שהגבאי יכול לרכוש עליות ו"לשלם" מקופת ביהכ"נ, אין כל חילוק בינו לבין אותו אדם שמעלה את רף המחיר ומוכן לשלם.

 

[אחד הלויים]

מותר לגבאי לקבוע מחיר של עליה ?

כן!
אבל לא ברמאות כאילו מישהו מעלה מחיר
כי הרי הגבאי יודע שאם יתחיל למכור עליות בסתם שבת ב100 ש"ח יצעקרו עליו והוא רק יפסיד
וכל מילה מיותרת

 

[חיים ו]

בדרך כלל לגבאי בביהכ''נ יש בעיה בכהנים שהרבה פעמים לא יכולים למכור את זה במחיר סביר ואם בכלל. וגם אח''כ במי שברך בדרך כלל הכהנים והלויים נותנים מקסימום ח''י פעמים 'צוה לברכו' במי שברך כי הם רגילים לעלות. וזה מוריד מאוד הרמה של המתנות לביהמ''ד.
אז אני מכיר גבאי בביהמ''ד שיש שם הרבה תיירים שהוא מסכם מראש עם הכהנים והלויים שהם לא צריכים לשלם ומוכר כאילו העליות שלהם בסכום יפה. וכשמגיע למי שברך הוא צועק בקול רם בעבור שנתן 100$. ואז עליות הבאות מקבל משמעות אחרת. שאנשים עושים מיד חישוב אם כהן משלם סכום כ''כ מכובד. אז זה לא נעים להוריד מהמחיר הזה. ובדרך כלל הטריק עובד די יפה.

 

[אפר]

בדרך כלל לגבאי בביהכ''נ יש בעיה בכהנים שהרבה פעמים לא יכולים למכור את זה במחיר סביר ואם בכלל. וגם אח''כ במי שברך בדרך כלל הכהנים והלויים נותנים מקסימום ח''י פעמים 'צוה לברכו' במי שברך כי הם רגילים לעלות. וזה מוריד מאוד הרמה של המתנות לביהמ''ד.
אז אני מכיר גבאי בביהמ''ד שיש שם הרבה תיירים שהוא מסכם מראש עם הכהנים והלויים שהם לא צריכים לשלם ומוכר כאילו העליות שלהם בסכום יפה. וכשמגיע למי שברך הוא צועק בקול רם בעבור שנתן 100$. ואז עליות הבאות מקבל משמעות אחרת. שאנשים עושים מיד חישוב אם כהן משלם סכום כ''כ מכובד. אז זה לא נעים להוריד מהמחיר הזה. ובדרך כלל הטריק עובד די יפה.

לא מבין למה לנסות להוציא ב"טריק" כסף מאנשים שלא מעוניינים לתת אותו (ללא הטריק), לא צריכים הלכתית לתת אותו, ואין שום סיבה מוסרית שהם יתנו אותו (הם תיירים, מי שצריך לשלם על בית הכנסת אלו המתפללים!).

וכל מילה מיותרת

 

[אלף בית גימל]

כי הרי הגבאי יודע שאם יתחיל למכור עליות בסתם שבת ב100 ש"ח יצעקרו עליו והוא רק יפסיד
וכל מילה מיותרת

אני לא מדבר ברמאות . כולם יודעים שהוא גבאי . הוא גבאי חכם יודע מתי לווסת את המחירים ומתי לא . רוב הגבאים כאלו . ואם הוא לא חכם ימצא את עצמו מחוץ לגבאות .

 

[יתכן ומסתבר]

בדרך כלל לגבאי בביהכ''נ יש בעיה בכהנים שהרבה פעמים לא יכולים למכור את זה במחיר סביר ואם בכלל. וגם אח''כ במי שברך בדרך כלל הכהנים והלויים נותנים מקסימום ח''י פעמים 'צוה לברכו' במי שברך כי הם רגילים לעלות. וזה מוריד מאוד הרמה של המתנות לביהמ''ד.

לענ”ד עדיף שלא ימכור כלל כהן ולוי, וגם לא יכריז בקול את סכום הנתינה (אלא יאמר בשקט בעבור שיתן מתנה לביהכנ”ס) מאשר להמציא רמאויות בדרך המסורה לנו מזקינינו לבן הארמי.

 

[דודעלע]

כבודו בוחר ביודעין לקרוא לזה "שטיק". במקרה שבו הגורם להעלאת המחיר מוכן באמת לשלם זאת מכיסו - ודאי שאין כאן כל "שטיק". גם אם הוא לא עושה זאת מפני רצונו לרכוש את העליה באמת אלא רק כדי להעלות את רווחי ביהכ"נ - עדיין אין כאן "שטיק", כל עוד הוא באמת מוכן לשלם את זה.

עד כאן טוב ויפה

וממילא, במקרה שהנהלת ביהכ"נ (אין זה משנה אם זה גוף בפ"ע, אם זה רב ביהכ"נ, אם זה הגבאי) החליטה שהגבאי יכול לרכוש עליות ו"לשלם" מקופת ביהכ"נ, אין כל חילוק בינו לבין אותו אדם שמעלה את רף המחיר ומוכן לשלם.

האם זה שקוף לציבור? האם הציבור מודע לכך שהגבאי מעלה הצעות מקופת בית הכנסת?
אם כן -לחיי
אם לא, תנסה לחשוב רגע, למה לא? מה יש כאן להסתיר?

 

[אלף בית גימל]

עד כאן טוב ויפה

האם זה שקוף לציבור? האם הציבור מודע לכך שהגבאי מעלה הצעות מקופת בית הכנסת?
אם כן -לחיי
אם לא, תנסה לחשוב רגע, למה לא? מה יש כאן להסתיר?

מי טען שזה לא שקוף . זה שקוף . כולם יודעים שהוא גבאי . וכאשר הוא חושב שלא נותנים מספיק הוא מווסת את זה .
הוא כמו בנק ישראל שמווסת את שער הדולר בקניות עצמיות . אף אחד לא טוען שבנק ישראל מרמה את הציבור .

 

[אלף בית גימל]

לענ”ד עדיף שלא ימכור כלל כהן ולוי, וגם לא יכריז בקול את סכום הנתינה (אלא יאמר בשקט בעבור שיתן מתנה לביהכנ”ס) מאשר להמציא רמאויות בדרך המסורה לנו מזקינינו לבן הארמי.

אתה תשלם את חשבון החשמל של הבית כנסת ?
יש צד הכנסות ויש צד הוצאות . המתפללים הרגילים בדרך כלל רואים רק את ההכנסות ולא מודעים להוצאות . הגבאי מודע להוצאות . אני בטוח שכאשר יש כסף בקופה שום גבאי לא יעשה דבר כזה . כאשר אין כסף הוא "ימכור " גם את הכוהנים "ימכור" את הלוים "