לא עיינתי כראוי בכל השו"ט בין החברים באשכול זה, אלא שראיתי כמה הודעות פה מאת הרב סאדיגורא שכולן מנבאין בסגנון אחד לומר לך שכל מה שהתורה לא אסרה זאת אומרת שזו גם מוסרית ומדרך הישר והטוב, קראתי ותרגז בטני על פתויות כאלה שייאמרו כאן בפרהסיא ולא יקבלו מענות ומחאות הראויות לה, ואף אני לא אדע מאיפה להתחיל ובמה לפתוח לענות כסיל בד"ת, אלא שאמרתי שמ"מ א"א לעבור על הדברים בשתיקה דלא לימרי מדשתקי רבנן ש"מ ניחא להו, על כן בראש וראשון אציין לדברי הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ששי) שהיטב ליסד שכל מה שהשכל הישר מחייב לעשותה או למנוע ממנה והם בגדר 'אילו לא נכתבו ראויות הן ליכתב', בהם לא יאמר האדם 'אני לא אוכל בשר האדם, רק מפני שהתורה גזרה עלי, ודעו נאמנה שאלמלא לא אסרה התורה הייתי אוכל בטיש ובמכולת', שזה לא ייאמר אלא במצוות חוקיות כשעטנז ובשר וחלב שאין נפש האדם המוסרי רואה כל עול בהן, שעליהן אמרו ז"ל שיאמר אדם אפשי בבשר חזיר ומה אעשה והתורה גזרה עלי, עיין בלשון הרמב"ם ויונעם לך, וסוף דבר יוצא ברור שהחובות המוסריות אינן נקבעין לפי איסורי התורה, כלומר שמה שאסרה התורה זו לא מוסרתית ומה שהתירה בעל כרחן אף מוסרית היא, לא כן, אלא אף קודם התורה צריך האדם לדעת מהו מוסרי ומהו לא, ולפי הנחות הללו עליו לגשת לאיסורי התורה ולחלק ביניהם, שאלו שאינם מוסריים יגעל אותם בתכלית, ואילו אלו שבעצם הם מוסריים 'רק' שהתורה אסרה אותם, אותם יעשה בנימה של 'אפשי ומה אעשה'.
גם אמרתי לצרף כאן העתק מתשובת גאון ישראל הר"ר אליעזר משה הורביץ ז"ל שבא בתוכחה למגולה לאיזה אנשים שרצו להפיר הבטחתם יעו"ש, וראה שם שמיטב לבאר לפניהם שבלי ההנחה שחובות המוסריות (שלא בא זכרם בתורה) מחייבות בכל התוקף שיש וששייך, אזי אין כל מקום לנתינת וקבלת התורה כל עיקר, דמה היא המחייב לשמוע בקול התורה ולקיים קבלתנו וכו' וכו', יעו"ש דברים נחמדים ודעה חכמה לנפשך, [וכמובן אין מזה מקור למה שהביאו למעלה מהפוסקים שחובת המוסריות קודמות ודוחות לחובות התורניות].
ואם נרצה להאריך ביסוד מוסד זה בעיקרי דתנו, אין לדבר סוף, ומ"מ פטור בלא כלום אי אפשר, ואם לא סגי בהא, מה יתן ומה יוסיף להאריך ולהרחיב יותר.
