אשר מורסקי
משתמש ותיק
שלום לכולם,
אני רוצה לשתף אתכם בקטע שלהלן ("על הים") מאת ד"ר נתן בירנבוים גדול בעלי התשובה בדורות האחרונים.
אולי יש מי מן החברים אניני הטעם, שיאהב את הדברים והם יתנו לו חיזוק – והיה זה שכרי.
הקטע מתאר את רגעי חזרתו בתשובה של בירנבוים מתוך הכרה פנימית אישית ועמוקה ממנה עולה חוויתו ברגעי האור.
הוא הקטע הנושא את הכותרת "על הים".
את המאמר כולו הכולל תקציר מחייו של בירנבוים עם תוספת דברים הבאתי בבלוג שלי כאן:
אני רוצה לשתף אתכם בקטע שלהלן ("על הים") מאת ד"ר נתן בירנבוים גדול בעלי התשובה בדורות האחרונים.
אולי יש מי מן החברים אניני הטעם, שיאהב את הדברים והם יתנו לו חיזוק – והיה זה שכרי.
הקטע מתאר את רגעי חזרתו בתשובה של בירנבוים מתוך הכרה פנימית אישית ועמוקה ממנה עולה חוויתו ברגעי האור.
הוא הקטע הנושא את הכותרת "על הים".
על הים
אחרי הכנות מרובות הפליגה ספינתנו על-פני האוקיינוס האטלנטי.
מצפון פנתה מערבה. עוד אתמול עגנה היא שעות אחדות בנמל ידוע של אחת מערי סקנדינביה. איש לא ירד. שני יהודים מעיר-הנמל עלו אל האניה: הרב ופרנס העיר.
הרב, עדיין רב יהודי אמיתי, לא מן הרבנים המזויפים, הגיע לא מזמן ממזרח אירופה. הקהילה קטנה וצעירה, מורכבת מפליטים שנמלטו מארץ הפרעות. פרנסתם מצויה להם כאן בכבוד. אך בכל-זאת מתעורר רגש חמלה עליהם ועל יהדותם.
עם כל רוחב-הלב של העם השוכן במדינה הזאת — אין סיכוי שיצמח כאן יישוב יהודי עם חיים יהודיים רחבי-היקף. זו צרתם של היהודים: ככל שהם שוהים יותר בגלות וככל שהם מתרחבים ומתפתחים יותר, כך פוחתת הסתגלותם לגלות.
היה זה לפני למעלה משלוש-עשרה שנה, בליל חורף, גם אז על הים, בדרך מאירופה ליבשת אמריקה.
הנוסעים כבר ישנו מזמן בתאיהם. לבדי עמדתי על הסיפון, השקפתי על-פני הים וגליו הסוערים. נשאתי עיני אל השמים הזרועים ריבואי רבבות כוכבים נוצצים, הסתכלתי בירח המוכסף, הקשבתי לקול המונם של נבכי המים ואנחות האניה. ומתוך ההסתכלות וההקשבה התעורר בלבי רגש של כמיהה למשהו. הרגשתי שמשהו חסר לי.
מסביבי אוויר-ים נפלא, ונִשְׁמָתִי אינה יכולה לנשום. אור ירח נסוך על-פני המים, ונִשְׁמָתִי איננה רואה. פרוותי מחממת את גופי, ונִשְׁמָתִי רועדת מקור…
ומתוך הכיסופים צץ ועלה פחד.
סוף סוף אין זה דבר של מה-בכך. האנייה מיטלטלת על-פני המים, הרחק הרחק מכל חוף. מתחתיה מזדעזעים תהומות, מעליה מזדעזעים השמים, וקול נגינה נשמע — לא רק שריקת הרוחות, שאון גלי הים וחריקות האנייה — אלא נגינה של ממש, הנגינה החרישית של העולם גופא…
אוי… וכי אין זו מתנגנת מעצמה…
אוי, רבונו של עולם…
ושוב: רבונו של עולם…
אך מה היה לו לירח? פניו מביעים לעג וכעס כאחד… הוא מאיים משום-מה, זוקף בי עיניים ריקות, רעבות, הנה יקום ויבלעני חיים… אני מרגיש כיצד אברי קופאים, אני מתחיל לשכוח את עצמי…
שוב אינני יודע כמה זמן נמשך הדבר, אך זכורני כי כאשר התעוררתי היה הירח מחייך אלי בניחותא, כאילו מעולם לא אירע דבר.
שוב לא הסתכלתי ולא הקשבתי עוד, לא חשתי ולא הרהרתי דבר, אלא ירדתי עייף וייגע אל תאי לשכב לישון.
רק למחר נתעוררה בי פליאה גדולה על עצמי, והייתי מנענע בראשי כאומר: מה שעשוי להתחרש בחייו של אדם…
אולם, צחוק לא צחקתי לעצמי.
את המאמר כולו הכולל תקציר מחייו של בירנבוים עם תוספת דברים הבאתי בבלוג שלי כאן:
מומלץ!
גדול בעלי התשובה ד"ר נתן בירנבוים - "על הים" | אשר מורסקי
"נשמתי כבר גומעת לרוויה אוויר אלוהי, טובלת באור אלוהי ואפופה חמימות אלוהית 🔥 משתוקקת אליו יתברך!" - מאת גדול בעלי התשובה ד"ר נתן בירנבוים.
www.soulology.co.il