הגאון ר' גדליה נדל זצ''ל

[בשר בחלב והמסתעף]

לא נכנסתי פנימה [היה דחוק שלא היה שייך להכניס סיכה], רק ראיתי מבחוץ את הצפיפות והיה נראה מבחוץ שיש שם אוירה מיחדת במינה.
[אולי מישהו מבוגר ממני ידע יותר פרטים על נוסח השמחות שלו].

הרבה כלי נגינה, בניו ונכדיו.

 

[מהרילבלאך]

א. מה יצא לאור מתורתו?
ב. כיצד ניתן להשיג?

 

[ידידיה]

נא להביא את הקו' הנ"ל לתועלת הציבור

מצו"ב. מכתיבת הגרי"ע שליט"א.

 

[פריחת ההרים]

קשה למצוא הסבר, לדבר שאין לו הסבר. אם הדבר היה הרי שמדובר בבדיחה.
אפשר לדון אם מוצלחת או לא.

לא זכיתי להבין הבדיחה
ואשמח להסבר

 

[פריחת ההרים]

מצו"ב. מכתיבת הגרי"ע שליט"א.

מיהו הגרי"ע שליט"א?

 

[אלף בית גימל]

קשה למצוא הסבר,

לא חושב . הוא היא ריאליסט (לשיטתו . לפי המציאות היום הוא היה אולי ריאליסט שטעה במציאות ) . אולי טיפה הקצין את שיטת הרמב״ם לגבי אגדות

 

[אלף בית גימל]

לא זכיתי להבין הבדיחה
ואשמח להסבר

לדעתי לא בדיחה
זה דעת הרמב״ם על כת שניה שמתיחסת לאגדה כפשוטה

1. קבוצה שניה חושבת שבאגדה הדמיונית והבלתי הגיונית אין מעבר לפשט מסר נוסף. היא מתייחסת לאגדה הבלתי הגיונית כפשוטה, ומשום כך קבוצה זו לועגת לדברי חז"ל. רמב"ם מגנה את הקבוצה הזו בכל תוקף: "והיא כת ארורה", מפני שהם מערערים על חז"ל, שהם "אנשים גדולים שנתבררה חכמתם וגדולתם".

מארור להפוך את היין שלו ליין נסח המרחק קטן מאוד

 

[איש תלמודי]

1. קבוצה שניה חושבת שבאגדה הדמיונית והבלתי הגיונית אין מעבר לפשט מסר נוסף. היא מתייחסת לאגדה הבלתי הגיונית כפשוטה, ומשום כך קבוצה זו לועגת לדברי חז"ל. רמב"ם מגנה את הקבוצה הזו בכל תוקף: "והיא כת ארורה", מפני שהם מערערים על חז"ל, שהם "אנשים גדולים שנתבררה חכמתם וגדולתם".

מהיכן הציטוט ?

 

[אלף בית גימל]

מהיכן הציטוט ?

ויקיפדיה .

 

[זקן שקנה חכמה]

לא זכיתי להבין הבדיחה
ואשמח להסבר

הבדיחה היא שברגע שמאשימים אותו באפיקורסות, הוא טוען שהמאשימים הם גם טועים.

 

[מויראדיג]

מטו משמי' שהיום אי''צ להקפיד שלא לעבור בד''א של המתפלל כיון שבלא''ה אין מכוונים

לפי דברי הביאור הלכה (סי' ק"ב ד"ה אסור) בודאי אין להקל בזה.

 

[תורה מונחת]

מיהו הגרי"ע שליט"א?

לכאו' הגאון ר' יהושע ענבל שליט''א
תלמידו של נשוא האשכול זללה''ה
ואגב מסתבר שיש עוד מאתו - האם לא?

 

[תורה מונחת]

תמוה, דכבר כתב הרמ"א דכיום אין מכוונין, ולא הרמ"א או אחד מהפוסקים כתב שכיום לא נוהג דין איסור מעבר לפני המתפלל.

אי''ז קו' כ''כ שהרי הרמ''א כ' דבר ''שלא לעשות'' שלא יחזור ויתפלל ויש בזה חשש ברכה לבטלה
משא''כ ''קולא'' של לעבור לפני המתפלל

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

ואני שמעתי גירסה שלישית:
פעם מישהו רצה להחזיר לו את היין.
ר'גדליה שאל אותו: האם אתה מאמין שכל אגדות חז"ל אירעו כפשוטן?
ודאי שכן, אמר לו האיש.
אם כן, אמר ר"ג, לא אוכל לקבל ממך את היין, הרי אסרת אותו...

מה הפירוש? לא הבנתי. אשמח להסבר למה אסר האיש המאמין באגדות כפשוטן, את היין.

טענה לא מובנת.

מסתמא הכוונה משום מבזה ת"ח אפיקורס
והאומר כן מבזה את חז"ל שהאמינו בדברים מופרכים

 

[תורה מונחת]

האם יש את הספרים שלו (חדושי רבי גדליה לא בתורתו) להורדה?
ואם כן נא להעלותם לזכות את הרבים
באוצה''ח אין אבל שם מסתבר שזה איזה עקרון ואין הכרח שזה משום זכיות יוצרים
ואולי בפרטי

 

[זקן שקנה חכמה]

מסתמא הכוונה משום מבזה ת"ח אפיקורס
והאומר כן מבזה את חז"ל שהאמינו בדברים מופרכים

האם דברי הגר"א בשו"ע יו"ד מוכרים?
לא יתכן שאדם יחלוק על מה שמקובל אצל רוב חכמי ישראל, ויאמר שהם אפיקורסים.

 

[פריחת ההרים]

אי''ז קו' כ''כ שהרי הרמ''א כ' דבר ''שלא לעשות'' שלא יחזור ויתפלל ויש בזה חשש ברכה לבטלה
משא''כ ''קולא'' של לעבור לפני המתפלל

לא הבנתי. הרמ"א מחמיר שלא לעבור לפני המתפלל (לפירושך משום שחשש שכן יש לזה תורת תפילה, ורק במקום שיש חשש ברכה לבטלה החמיר כצד שאי"ז תפילה).
אז איך יכול לבוא הגר"ג ולומר שבודאי אין לזה תורת תפילה ומותר לעבור לפני המתפלל?
אא"כ כוונתך שבזמן הרמ"א זה היה ספק, וכיום הפך לודאי.

 

[מקנא לציון]

האם דברי הגר"א בשו"ע יו"ד מוכרים?
לא יתכן שאדם יחלוק על מה שמקובל אצל רוב חכמי ישראל, ויאמר שהם אפיקורסים.

דברי הגר"א מוכרים, אבל תורתנו רחבה, ומכילה בתוכה גם את הגר"א וגם את הרמב"ם, וגם עוד מנעד רחב שביניהם, ולא מצומצמת לגר"א בלבד.
יש אנשים שהגיונו של הרמב"ם מנחה אותם, גם אם לדעתך זה לא נכון.
איני יודע האם רוב חכמי ישראל מאמינים שכל האגדות כפשוטן, וכדעת רשב"ם ועוד, אלא חושבני שהרוב עומדים באמצע, עם הפרשים כל אחד לפי רוחב דעתו.

אגב אציין, שהנה מגדולי החולקים על הרמב"ם בשיטתו ביחס לאגדה ולכל מה שאינו הלכה, הוא הרמב"ן, שהוא מגדולי הראשונים שהתנגדו בחריפות לגישת הרמב"ם,
ובחידושיו על הש"ס ובכל נושא הלכתי, הוא קורא לרמב"ם בפשטות "הרמב"ם" או הר"מ או כל כינוי דומה,
ואילו בפירוש התורה, שבו הניגודיות שלו עם הרמב"ם גדולה יותר, הוא מכנה אותו בסתמות "הרב", וכל מקום שהוא כותב "הרב" סתם הכוונה לרמב"ם, [ולעתים כותב "הרב במורה הנבוכים..."], וכמה יש להתבונן בטעם הדבר.

 

[melam77]

מעשה ידוע (ואני לא זוכר את כל הפרטים וגם לא הייתי נוכח בו רק זכורני המודעות שהודבקו בבהכנ"ס המדובר אח"כ)
שהגרג"נ זצ"ל דרש בביהכ"נ שבגבעה בתפרח
ואמר שם כמה דברים שלא נעמו לאזני השומעים והיה שם הגרי"י פרידמן שליט"א והעיר לו מדברי הגר"א
והגרג"נ ביטל דבריו וכנראה שהגריי"פ העיר כלפיו בצורה חריפה, ואח"כ הלך הגריי"פ להתיעץ עם הגרח"ק ולשאול אם נהג שלא כדין
והורה לו הגרח"ק לנהוג בעצמו נזיפה!

 

[מקנא לציון]

הערכת הגרח"ק לגרג"נ היא מהמפורסמות ואינה צריכה ראיה.

ומעשה באחד ששאל לר' גדליה על זוגות בזה"ז, ואמר לו "אף אחד לא מקפיד על זה, חוץ מהשכן שלי, והוא טועה בספירה..." [מפי השמועה].

 

[יוזמתי]

פעם אחת הגיע אליו אברך להחזיר לו את היין משום שזה יין נסך.... ופרצופו זועם,
שאלו ר' גדליה, למה אתה זועף? אתה עושה מצווה, אתה צריך לעשות את זה בשמחה...

 

[תורה מונחת]

מפורום אוצה''ח
הגאון רבי גדליה נדל זללה''ה

א.

בלומדי בנעוריי בכולל ענייני איסור והיתר, היתה לי איזו "חקירה" שהיתה נראית לי "שייכת" לר' גדליה זצ"ל,
[משהו בסגנון האם הא דטעם כעיקר עניינו שהטעם הנרגש הוא הוא האיסור האוסר את אכילת התערובת,
או דהאיסור קיים בכל מקרה, אלא דעד שטעמו מורגש אין לו חשיבות לאסור, מסתמא אני לא מדייק כבר],
וכרגיל כבר היה לי את כל החבורה שסביב זה, לרחק על פי זה דברים הנראים קרובים ולהיפך,
רק היה חסר לי שר' גדליה יסכים לחקירה המרכזית.

ובכן, ניגשתי לר' גדליה שהיה מאד קרוב איתנו מכמה כיוונים,
בעיקר מפני היותו ידיד נאמן, חברותא ותיק, שכן ולימים אף מחותן למו"ח זצ"ל,
והכרתיו היטב היטב משמחות משותפות, שירה בציבור עמוקה וממושכת ושיחות קלילות בענייני דעלמא,
ובכל זאת כל זה לא מנע מר' גדליה לומר לי את הדברים הבאים:

עשה נא טובה,
לך ראשית כל תלמד את כל הסוגיא כמו בן אדם עם הראשונים והפוסקים,
תחשוב קודם כראוי עד מיצוי יכולת חשיבתך העצמית,
אחר כך תבוא ואדון אתך בשמחה.
אל נא תטרידני כשבקושי נגעת בעניינים...
[העלבון קצת צרב, אבל החינוך של איש האמת עזר גם עזר...].

ב.
פגשתי פעם באוטובוס בחור חילוני שהתעניין ביהדות,
נקשרה שיחה והבאתיו לסיור קטן בבני ברק וישיבותיה וכדומה.
מכאן לשם הוא החל לאכול בביתי סעודות שבת,
ההוא התגורר בגבול בני ברק, והיה צועד אלינו לסעודות.
בתחילה כחילוני גמור, לאט לאט התקרב,
סמינר ערכים, לימודי ערב באורייתא וכו'.
[כבר 20 שנה שהוא "משלנו" לגמרי].

בשלב ההוא, הבחור עבד בתל אביב בתיווך דירות.
החיים בתל אביב היו מפילים אותו קשות.
כל מה שהיה מתעלה ומתקרב בשבת קדש, היה חוזר לסורו בחולין של עבודתו.
שקל לעזוב שם, אבל העבודה מאד התאימה לו,
אחרי שבמשך שנים, כמעט עם שום עבודה אחרת הוא לא הסתדר.

הרב דיסלר מאורייתא עבד עליו שיילך איתו לשאול את הרב קנייבסקי שליט"א.
זה כלל שטיפת מוח ממושכת על המושג גדול בישראל ודעת תורה וכו' וכו'.
אנחנו ליוינו את כל הדיון וההתלבטות עד להחלטה הסופית.
הם קבעו להיפגש ביום ששי תחת בית הרב ויעלו יחד לשאול, וככל אשר יורוך.

בליל שבת הבחור מגיע כדרכו.
אנחנו מתעניינים בסקרנות עזה מה אמר הרב.
הוא אומר לנו: בסוף לא שאלתי.
מה קרה?
המתנתי שם ברחוב לרב דיסלר.
בינתיים יצא מקומה ראשונה של הבנין איזה זקן,
בדרכו לבית המרחץ, עם לבנים ביד,
[למה להחביא בשקית... ר' גדליה במיטבו],
נעצר לידי והתעניין מה מעשיי.
אמרתי לו את הענין.

הזקן אמר לי אני מתפלא עליך מאד,
אתה בתהליך יסודי של חזרה בתשובה וכבר אתה רוצה להיכשל בעבירה הכי חמורה ביהדות?
איזו עבירה? עבודה זרה !!
???

מסביר לי הזקן: מדוע שואלים רב? כי הרב יודע מה שאני לא יודע,
לפעמים הלכה מפורשת,
לפעמים הוא יכול להסיק על פי דברים דומים, מה שאני לא יכול.
ובאמת הרב קנייבסקי הוא רב גדול מאד ומתאים לזה.

אבל אם אתה שואל רב על שאלה שאין לו נתונים יותר ממך,
ואתה לא באמת חושב שהוא יענה לך מה שכתוב בתורה,
להיפך, אתה חי את השאלה, והיא צריכה להיפתר בחשיבה העצמית שלך,
הרב ישמע אותך לרגע קצר בלבד, ויקדיש רק שניה לחשוב,
וכשתיפרד ממנו לא תחוש שהוא ענה לך מה שכתוב בתורה,
נמצא שאתה שואל פשוט מפני שאין לך כח לחשוב ואתה לא לוקח אחריות על חייך,
אתה זורק את האחריות על איזו דמות...
זו עבודה זרה !!!

מסיים הבחור: הזקן שכנע אותי.
והוא אמר לי שמאד נהנה לשוחח איתי,
כי אני עוד חושב באופן מקורי בלי תבניות,
וכל עוד אני במצב הזה הוא ישמח שאבוא לבקרו ולשוחח.
כשהרב דיסלר הגיע התנצלתי שבא לחינם.
וכעת אני הופך בדעתי בשאלה עד שאחליט.

הבחור התלבט והגיע למסקנה הנכונה ועזב את העבודה.
הוא באמת לא מצא עבודה מתאימה וסבל הרבה מאד בפרנסה.
תמיד היה אומר לנו, שאין לו שום ספק,
שאילו היה שומע זאת מהרב ועוזב בגלל תשובת רב,
אזי בהגיע הקשיים הנלוים, הוא היה עוזב את התשובה והיהדות.
רק בגלל שההחלטה היתה שלו והוא עמד מאחוריה,
היתה לו אפשרות לשרוד את הקשיים.

סיפרתי את זה בשעתו לגיסי שהוא בן של ר' גדליה,
וכשבאתי לנחם, הוא שאלני אם אני זוכר את הסיפור,
שאספרו שם, כי לדעתו זה משקף חזק את הנפטר.

[דעת לנבון ייקל, שאין לחקות הנהגות כאלו,
ואולי אף יש להתרחק מהגדרות חריפות שכאלו.
ר' גדליה איננו מודל לחיקוי כידוע.
לא היה חסר הרבה, שייגרם נזק עצום משיחה שכזו.
רגלי חסידיו ישמור.
אבל ללמוד מזה משהו, אפשר בהחלט].

ג.
מונח בזכרוני ששמעתי פעם מישהו שואל את ר' גדליה על הקריאת שמע של הרב מבריסק.
ר' גדליה אמר לו:
אילו מישהו היה שואל אותי איך היה נראה הק"ש של הרמב"ן,
הייתי אומר לו שאין לי מושג.
אבל הייתי מוצא את עצמי מוסיף,
אבל את הק"ש של הרב מבריסק כן זכיתי לשמוע...

העירוני שהגרמ"מ שולזינגר מביא שהגר"ח שמואלביץ אמר זאת.
א"כ, לכאורה מסתבר שאני באמת טעיתי ודמיינתי שיחה שלא היתה ולא נבראה.
ויתכן שר' גדליה רק ציטט שמישהו אמר כך].

ד.
שמעתי פעם מהג"ר יוסף רוט זצ"ל,
שהוא היה החברותא שלו תקופה מסויימת בכולל יהוד.
הם היו נוסעים מיד בצאת השבת, וחוזרים קרוב לכניסת השבת הבאה.
ר' גדליה היה לומד אז במיצוי כל כוחותיו ממש, פיזית וחשיבתית.
כדרך רבו המובהק מרנא החזו"א.
והיה גם כותב אז הכל.

מספר הגר"י: יום אחד בבוקר, אנו לומדים ור' גדליה לא קולט,
פשוט לא קולט כלום..
והוא עמל וקורא שוב ושוב, מזיע מאד,
מתייגע בכל כוחותיו ולא מבין כלום. ממש כפשוטו.

בשלב מסויים הוא אמר לי שאולי הוא לא מרגיש טוב.
אחרת אין לו הסבר למה הוא לא קולט כלום.
הבאתי לו מד חום, והיה לו 41 מעלות !
נסעתי איתו משם למיון [לא זוכר כבר למה היתה סיבה לעשות זאת].
שאלתי אותו איך יתכן שאתה חולה כל כך ואתה לא מרגיש זאת.
הוא ענה לי כשאני לומד, אני נותן את כל הכוחות עד הסוף,
אני לא מסוגל להרגיש כלום.

הגר"י היה מתפעל שאדם בחום כזה גבוה,
מסוגל להתיישב ללמוד,
ולהתאמץ בכוחות על אנושיים,
על דברים פשוטים של הבנת הנקרא.
ולא זה מה שמפריע לו.
כי זה מה שצריך כרגע לעמול.
זה רק "היכי תימצי" לדעת שכנראה הוא חולה...

ה.
ידוע שאחרי פטירת הרבנית, הוא החל לשנות את כל דרך לימודו.
באיזשהו שלב הוא החליט שכל הלימוד הקודם שלו, אינו אמת.
וזרק לגניזה את כל כתביו !
אותם כתבים שכתב בדם התמצית במשך עשרות שנים.
ממש את כל מפעל חייו שלא ישן בהם כלל בלשון המעטה.
ידוע שהחזו"א אמר על המחברת "כלים" שלו, שזה הרבה יותר טוב מחזו"א כלים.
האמת הנוקבת שלו, היתה לגמרי לא במושגי דורינו.
החידושי ר' גדליה שהוציאו,
זה ממה שר' בערל וינטרויב הוציא מהגניזה ושמר אצלו.
לעת זקנה בחולשתו, הוא נעתר שידפיסו זאת, לאחר שכנועים ממושכים.

ו.
במשך שנים רבות הוא היה מורה ההוראה של השכונה.
כל גדולי תלמידי החזו"א שאלו אותו את כל השאלות.
כולל מרן הסטייפלר ומשפחתו.

כששינה את דרך לימודו והתעסק פחות בפוסקים,
קרה שהורה איזו הוראה, והחליט בעצמו שטעה.
הוא חזר על כל ספר "חכמת אדם" ביום אחד,
והמשיך להורות.
כעבור כמה זמן, שוב טעה במשהו, לדעתו.

הוא כתב פתק על דלת ביתו,
בערך כך:
אני לא רב רשמי כאן ואינני מקבל משכורת,
אני לא חייב לענות,
ואני מבקש מעתה לא לשאול אותי שאלות בהלכה.
ומאז, לא ענה יותר בהלכה למעשה.
לא יאומן עד היכן הגיעה האמת שלו.

ז.
שמעתי ממנו כמה פעמים על כמה מהספרים שמקובלים בכלל ישראל.
שזה רק בבחינת אם קבלה נקבל,
והקבלה בנויה על סיפורים שבעל פה,
שמעורבים בהם סיפורי בדים למכביר שנובעים מהחסידות של תלמידים שוטים.
אבל הנכון שצריך להעריך ספרים לפי מה שאנו רואים בעינינו.
ואז מגלים שיש כמה ספרים שמאד מקובלים,
אבל הם שטחיים מאד, ובעלי סברא לא ישרה.
[לא שייך בכלל לחזור על השמות שאמר,
גם לא בפרטי. מחילה מראש].

אצל אדם אחר שידבר כך, זה פשוט שחצנות ורעות רוח,
אבל האמת שלו היתה גבוה מעל גבוה,
והוא היה מוכן לשלם כל מחיר, ממש, על האמת שלו.
והוא גם שילם מחירים נוראים.

ח.
בין השאר היו לו דעות לא מקובלות בכל מיני עניינים השקפתיים,
על חכמת הנסתר, על תורה ומדע וכו',
כבוד א' הסתר דבר, וכבוד חכמים וכו', ולכן לא אפרט [גם לא בפרטי וכנ"ל],
ואם מישהו שאלו מתוך ביקוש אמת, הוא לא נמנע מלומר את כל אשר על לבו.
אמת לא מטייחים.
ואם האמת שלו מוזרה, זה לא עניינו, ואין שום מחיר שיסתום לו את הפה ובעיקר את השכל.

בשנים האחרונות הוא עסק הרבה בניסיון להבין טעמא דקרא בכל נושא,
ואיך כל הגמרא נרמזת במשנה וכל התורה שבעל פה נרמזת במקראות.
ומה ההיגיון במדות שהתורה נדרשת בהן.
מה הרעיון המרכזי וההיגיון בכל מצוה שבתורה, ובגזירות חכמים שונות.
מדוע רבי חילק נושאים כך ולא אחרת.

הוא לא הבין איך אפשר לפרש רמב"ם במשנה תורה,
בלי לדעת על בוריו את שיטת החשיבה של הרמב"ם אותה הוא מלמד במורה.
הוא נעזר גם בספרי פילוסופיה מסויימים שהוא מאד אחז מהם.
לדעתו היו כמה מהם שידעו לחשוב והגיעו לאמיתות חשובות,
ויש לקבל את האמת ממי שאמרה.

[ראיתי פעם קבוצה של גרמנים גויים מדברים איתו על תורתו של א' בשם הגל,
דומני שהוא דיבר עמם גרמנית רצוצה מעורבת באנגלית.
לא שהבנתי משהו, רק שכך אמרו לי בני הבית.
הוא דיבר עמם בכבוד,
כדרכו להעריך כל אדם אם הוא טוב בתחומו באמת.
הם סיפרו שעומד להיערך כנס גדול בתורת ההוא,
והם באים לחלוב קצת מר' גדליה איזו תובנה מקורית בשיטתו, כדי להביאה בכנס.
הם צחקו על המקומיים שלא יודעים איזה "גדול בקרבם"...].

אין צריך לומר כמה זה עוף מוזר.
ועוד ממי שעמד ממש בראש ובלב הקוצנזוס הכי הכי.
והמשיך לחיות פיזית ממש בשכונה,
בבנין הקדוש של ידידי נפשו: ר' חיים, ור' יודל שפירא, ור' ישראל אליהו וכו',
להמשיך להתפלל כל התפילות בלדרמן,
להשתתף בכל השלום זכר'ס והקידושים,
ולשוחח עם כל אדם [מבקש אמת] בכל נושא בלי מחיצות ובלי צנזורות וכו' וכו'.

הוא נרדף והושפל בצורה שלא ניתנת לתיאור,
והוא יכל למנוע את זה בקלי קלות.
אלא שהוא רצה לחיות עם האמת שלו, ולשלם כל מחיר.

ט.
הוא אמר פעם למישהו, שעיקר האמונה שכל התורה המצוייה עתה בידנו וכו',
זה מתייחס רק לתורה שעוברת במסורת בידי כל חכמי ישראל,
ולכן מי שלא מקבל חלקים מסויימים בתורת הנסתר,
יתכן שהוא שוטה, אבל כופר איננו.

ההוא מאד נרעש והלך לסטייפלר,
בתחילה הוא רק אמר את הדברים, מסתמא הוא סילף אותם קצת,
ובאמת הסטייפלר החל לומר דברים חריפים,
אבל כשההוא אמר שזה ר' גדליה וצריך לאסור את יינו,
הסטייפלר שאג עליו שאגות נוראיות, מבזה תלמיד חכם !
ולא נחה דעתו עד שעמד ודחפו במקלו עד מחוץ לחצירו,
תוך כדי שצועק עליו שוב ושוב.

י.
ושוב מעשה ביהודי אחר שנרעש ממנו מאד,
והחל לשבור בפניו חביות יין שלו.
ההוא עשה זאת בזעם נורא.
ר' גדליה עמד וחייך. לא ניסה בכלל למונעו.
[תורת ההשתדלות שלו לצד ביטחון, זה בכלל משהו מופלא לעצמו].
פתאום ר' גדליה שאל אותו, לדעתך אתה עושה מצוה?
ההוא צעק, בוודאי !
אמר לו ר' גדליה אם כן, מדוע אינך עושה זאת בשמחה?...

יא.
סיפור מתקופה קדומה.
סיפר לי מו"ח זצ"ל שאחר נישואיו, המשפחה התרחבה, האשה לא עבדה,
והוא נאלץ לקחת הלוואות.
החזו"א שמע מזה ודיבר איתו שצריך לעשות מאמץ לא ללוות.
מו"ח טען שזה לא שייך.
החזו"א אמר לו תראה איך ר' גדליה יש לו משפחה כמוך, והוא לא לוקח מהכולל כלום, והוא לא חייב אגורה.
מו"ח אמר לי שהאמת שר' גדליה קיבל מאכלים מהמושב של הוריו ועוד,
אבל הוא לא ענה לחזו"א כלום, דמאן דנצח למלכא וכו'.
[באמת אחר פטירת מרן החזו"א, נסע מו"ח לחו"ל להתפרנס כדי לא להיות בעל חוב].

אבל החזו"א בכל זאת צדק...
היתה תקופה שזה כבר לא הספיק לר' גדליה,
אזי הוא היה יוצא ליפו בכל יום ראשון ועובד שם בבנין. כפשוטו ממש.
בדרך כלל באמצע יום שני כבר היה מצטבר לו הסכום הנדרש לאותו שבוע.
הוא היה גובה את המגיע לו, מוסר לאשתו, וחוזר לכולל ללמוד בשקידה נוראה עד מוצ"ש.

זה כבר מפורסם ששיטתו של ר' גדליה כהרמב"ם שאין להתפרנס מכתרה של תורה.
כל חייו היה מתפרנס מיגיע כפיו.
ויש חוג מסויים שהולך בדרכו בזה.

יב.
חמותי סיפרה לי שבשבת זכור היא התאמצה ללכת לשמוע.
שכנתה הרבנית נדל ע"ה מאד התפלאה.
בעלה אמר שהיא לא חייבת ואין שום ענין...

בלי קשר, [מלבד שזה סיפורי שכנות],
יום א' הרבנית נדל באה ללוות קצת מזונות, או קמח לאפייה.
כי היא שמה לב שא' הבנים הקטנים שלה, בגיל 5 או 6,
סיים לקרוא בתנ"ך עד סוף מלכים, והיא רוצה לעשות לו סיום קטן בבית...

יג.
ר' גדליה סבר שהיות שילדים רגישים, חייבים לפרוק. כמו מבוגרים בעצם.
ואם הם טיפוסים שתקנים, לא פורקים בדיבורים, זה מסוכן.
והעצה, אם זה שייך, שילמדו לנגן באיזה כלי.
וישחררו הקיטור על ידי הנגינה.
אחרת זה מסוכן לבריאות נפשם.
וכדרכו, אין צריך להתחשב במה יאמרו.
דומני שבמשפחתו זה באמת נפוץ יודעי נגן יותר מהמצוי בדרך כלל במחוזותינו.

אגב. ר' גדליה עצמו היה מרבה לשיר.
הוא היה שר נכון ומכל ליבו.
אני זוכר אותו בשמחות מזיל דמעות כמים בכל מיני שירים,
לפעמים בגלל המילים ולפעמים בגלל הניגון.
בדרך כלל בשירים שקשורים לאמונה.
אני זוכר אותו פעם מתייפח ממש בשירת האדרת והאמונה.

פעם הוא נהנה מהשירה של איזה אברך צעיר.
בליל שבת הוא דפק בדלת של ההוא,
אם הוא לא סיים עדיין, הוא בא לשיר איתו...

יד.
היה בחור אחד ממשפחה פשוטה.
להוריו היתה איזו חנות באיזור גן וורשא.
הבחור למד בישיבה תיכונית וחשקה נפשו בתורה. בעל כישרון עצום.
הוא הפסיק ללכת לתיכון, וישב לבדו בהליגמן ולמד יומם ולילה.
ר' גדליה נזדמן שם ושוחח עמו. אולי הבחור התחיל.
ר' גדליה מאד נהנה מהישרות והאמת והמקוריות של הבחור.
[היום הוא ת"ח עצום למרות שאיננו מפורסם יחסית].
במשך תקופה ארוכה ר' גדליה היה צועד יום יום בצהרים מביתו עד הליגמן,
ויושב ליד הבחור ומדבר עמו בלימוד [אולי לא רק].
לקח זמן עד שנודע לבחור מי הוא האיש הזה ומה משמעות הדבר...

טו.
לסיום. שיחת חולין קטנה.

שמעתי פעם באיזה קידוש, מישהו דן עם ר' גדליה על חכמת הגיאולוגיה אם זה בהכרח כפירה וכו'.
ר' גדליה אמר לו שיש בשוייץ שרשרת הרים שבראש כל א' אגם,
ובכל האגמים יש זן מסויים של דגים. שנמצא רק בהם.
ולכאורה אין שום דרך שהם יכולים להגיע מא' לשני. הם לא שוחים נגד הזרם בתוך המפלים.
אם נאמר שההרים היו מישור והתקפלו וכו', זה מסביר את זה הכי טוב.

כמובן ההוא טען שההתקפלות הזו דורשת מדי הרבה שנים ולכן זה כפירה.
אז ר' גדליה אמר לו אז איך אתה מסביר זאת.
האם הקב"ה ברא מהזן הזה יותר מזוג א' והוא פיזר אותם, זוג כאן וזוג כאן?
ההוא אמר שמוצא חן בעיניו ההסבר הזה. למה לא?
דומני שר' גדליה אמר לו שזה אולי יותר כפירה,
כי במקראות משמע שנברא רק זוג אחד מכל זן.

ר' גדליה אמר לו אילו היתה לי בעיה עם הגיאולוגיה כמוך,
הייתי מסביר שביצי הדגים נדבקו בכפות רגלי הדובים והם העלו אותם מהר להר.
או שבעלי חיים בלעו את הביצים ופלטו אותם דרך מערכת העיכול בהר השני.

יח.
הייתי באיזה ניחום אבלים, ישבו כמה אברכים ודיברו עם האבלים, ור' גדליה ישב ושתק.
לפתע נכנס הרה"צ ר' משה טורק שליט"א. לימדוני היודעים שמקורו מוינה.
ר' משה הוא יהודי סגי נהור. כשנכנס כולם השתתקו והוא אמר כמה משפטים חמים מעומק ליבו החם.
בראש שלי זה היה נשמע הכי רחוק מהכיוון של ר' גדליה.
לאחר שיצא, אמר ר' גדליה לכל היושבים שם: מותר לכם (אולי אמר לנו) ללמוד מהיהודי הזה מה זה לנחם...

אני חושב שיתכן שלאו דוקא התוכן עצמו דיבר אליו,
אלא זה שאדם מדבר את האמת שלו בלי שום משחקים.
ואת זה הוא כיבד מאד.

יט.
זה גורר לי עוד זיכרון.
ראיתיו בניחו"א בחודש אלול תשס"ג, כ9 חדשים לפני פטירתו.
הנפטר היה חבר שלו. ר' גדליה אמר בשיא הטבעיות, הוא היה צעיר ממני (בסך הכל כשנה לפי החשבון),
ועכשיו הוא נפטר כבר. זה ממש מפחיד אותי !

כ.
זה גרר לי זיכרון נוסף.
באחת הפעמים שר' גדליה הוכנס לטיפול רפואי.
הוא שכב בהמתנה להרדמה מלאה.
הוא חשב שהוא לבדו בחדר, אבל היה שם חתנו (ר"י לנדמן). מפיו שמעתי.
חתנו שמע שהוא מתפלל ואומר:
רבש"ע רק זה עתה מצאתי לי חברותא כלבבי, את נכדי פלוני,
אנא, תן לי עוד 5 שנים שאוכל להמשיך ללמוד איתו...

***

(משהו קטן בשולי הדיונים לעיל. לא עובדה. פרשנות.
אולי לאחר שאניח את זה כאן כמה ימים, אמחוק זאת...
ראיתי פעם מישהו מספר עליו איך הגיב למישהו על איזו אמירה או מעשה.
היה שם א' מבניו, ששייך לליגה שלו, מבחינת כישרון ואמת.
הבן אמר לו, למה אתה מספר את זה? זה שבח? לשם מה לספר על חולשה שלו?

מזה הבנתי, על דעתי הפרטית, שהם סבורים שהשינוי שעבר,
פחות לגבי הלימוד, יותר לגבי ה"הלוך יילך", אבל בהכרח משפיע על הכל,
זה תוצאה של שבר, של כאב ומרירות,
וממילא לא כל הנהגה היא בהכרח מופת.
אולי זה קצת מסביר מדוע הם לא אוהבים את פירסום תורתו ומעשיו מהתקופה האחרונה.
מדוע הם חושבים שיש בזה משום סילוף דמותו האמיתית ואף חוסר כבוד.
מי שמכיר אותם יודע שזה לא יכול להיות מראש קטן וצמצום).

כא.
פעם נוכחתי בבית ר' גדליה, ועסקו שם באיזה עסק ביש כלכלי.
ר' גדליה עם חלק מבניו השקיעו סכום גדול בעיסקא אצל דמות ידועה והלה לא עמד בתנאים וכו'.
ר' גדליה רצה לעשות איזה מעשה תקיף,
(לא זוכר אם לעשות תפיסה או תביעה בבית דין או משהו דומה).
היה א' מחכמי העיר זצ"ל שטיפל באותו ענין.
תוך כדי, הגיע אברך ממש צעיר, קרוב וקצת תלמיד של אותו גאון,
ואמר ששלחו אותו לבקש מר' גדליה משהו באותו ענין. אולי להמתין עם תגובתו.

בתחילה ר' גדליה נכנס עמו בדברים, ודוקא הלה הסביר כמה עניינים בצורה מאד עניינית ומכבדת וכו'.
בסופו של ענין ר' גדליה אמר לשליח שפלוני הוא גזלן (דומני שהוא אמר גם נוכל),
ושהגאון שמתעסק בדבר, הוא מסייע ידי עוברי עבירה.
וסיים ר' גדליה ואמר לאותו אברך, היות שאתה שליח למסור לי דברים ולהחזירם,
הריני מעביר דרכך שתאמר לרבך בזו הלשון הנזכרת.

השליח ממש נבהל, והחל להתגמגם שהוא לא יכול לומר לשונות כאלו לרבו.
הוא יעביר את התוכן בעדינות.
ר' גדליה אמר לו : מה אתה מתייחס בכזו התבטלות לפלוני?
אני מכיר אותו היטב, ואתה עצמך הרבה יותר מוצלח ממנו....

 

[יוסייוסי]

במבחן התוצאה
תלמידיו, משפחתו וצאצאיו של ר' גדליה הם שומרי מצוות בדקדוק ואין שום טענה ורינון עליהם לא בהשקפה ולא בדקדוק במצוות.
[יתכן וכמו בכל משפחה גדולה שכזאת, יש איזה אחד או שניים ש'התקלקלו'].
אז מה משנה מה אמר ר' גדליה ומה הוא חשב ?
אין כאן איזה דרך ושיטה שהמשיכה.
גם בניו לא המשיכו את דרכו [בנושא זה].
תלמידיו בניו ומשפחתו רצו בכל מאודם 'להשכיח' את החלק הזה בשיטתו של ר' גדליה וכעסו על הספר שהוציאו [בנושאים אלו].
בספר שהוציאו תלמידיו [כמדומני ר' בערל ווינטרוב] הם כללו חידושי תורה בכל חלקי התורה וכלל לא הכניסו את כל הנושאים ה'מעניינים' השנויים במחלוקת.

אין שום סיבה לדון בדעתו של ר' גדליה כשאין לה המשך ותלמידים.
ואדרבה תלמידיו ובניו לא המשיכו את החלק הזה ולא קיבלו זאת ממנו [בהנחה והוא אמר מה שהוא אמר].
כולם העדיפו להשכיח את זה ולהעלים את זה.