קריאת התורה ביו"ט ראשון

קשישא

משתמש רגיל
נשאלתי ע"י בני למה מתחילין קריאת התורה ביו"ט משור או כשב
ולא מתחילים מהמועדות?
 

HaimL

משתמש ותיק
אולי כדי שבשבת יהיו 7 קרואים, ולא יצטרכו להפסיק באמצע העניין.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
העמק דבר ויקרא פרק כב
(כז) שור או כשב וגו'. פרשה זו סמוכה לפ' מועדות, וקורין אותה במועדים, ובלי ספק היו מקובלים איש מפי איש עד משה רבינו שקורין במועדים משור או כשב, תדע דבמשנה מגילה פ"ד (ל' ב') תנן בפסח קורין בפרשת מועדות שבת"כ, והכי תנן בסוכות, לא כן בר"ה תנן שקורין בחדש השביעי באחד לחודש, והרי הוא ג"כ פ' מועדות שבת"כ, ואמאי שני בלשון, אלא משום דבמועדים צריך להתחיל שור או כשב וזה נקרא פרשת מועדים, משא"כ בר"ה, ועי' מש"כ המרדכי פ' בני העיר. כ"ז בא ללמדנו דפרשה זו שייך לפסח וחג הסוכות, ע"כ יש לבאר כל מקרא בפ' זו שהוא מיוחד ושייך יותר למועדים אלו:

ועיש"ע בהמשך.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
בזמן חז"ל שור או כשב היתה פרשה בפ"ע וחלוקה מפר' אמור, וכן מוכח מרש"י בכמה דוכתי שציין לפר' שור או כשב, וכן הוא עוד בראשונים בכמה דוכתי.
 
מה אדבר אמר:
בזמן חז"ל שור או כשב היתה פרשה בפ"ע וחלוקה מפר' אמור, וכן מוכח מרש"י בכמה דוכתי שציין לפר' שור או כשב, וכן הוא עוד בראשונים בכמה דוכתי.

אתה כותב בכזו ודאות. אולי תשחרר איזו ראיה, לכה"פ רמז.
(לשונות רש"י שהזכיר מר לא ציין מקורם, אבל כמדומה שתיבת "פרשה" בלשון רש"י אין משמעה בהכרח פרשה מפרשיות התורה, וכמו שמשמשת גם במובן של פרשה פתוחה וסתומה).

לי כן יש משמעות חזקה <אם יש בה צורך> שפרשת אמור כולה אחת היא, אבל הייתי שמח ראשית לקבל את הנתונים ולדעת עם מה אני מתמודד.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מה אדבר אמר:
בזמן חז"ל שור או כשב היתה פרשה בפ"ע וחלוקה מפר' אמור, וכן מוכח מרש"י בכמה דוכתי שציין לפר' שור או כשב, וכן הוא עוד בראשונים בכמה דוכתי.

אתה כותב בכזו ודאות. אולי תשחרר איזו ראיה, לכה"פ רמז.
(לשונות רש"י שהזכיר מר לא ציין מקורם, אבל כמדומה שתיבת "פרשה" בלשון רש"י אין משמעה בהכרח פרשה מפרשיות התורה, וכמו שמשמשת גם במובן של פרשה פתוחה וסתומה).

לי כן יש משמעות חזקה <אם יש בה צורך> שפרשת אמור כולה אחת היא, אבל הייתי שמח ראשית לקבל את הנתונים ולדעת עם מה אני מתמודד.
רש"י מסכת פסחים דף עז עמוד א תלמוד לומר - בשילהי ההיא פרשתא דשור או כשב או עז: וידבר משה וגו'. עכ"ל. ולא כ' בשלהי אמור.

רש"י מסכת ראש השנה דף כה עמוד א אתם אתם אתם - שלשה זמנין כתיב אשר תקראו אותם בפרשת שור או כשב, וקרי ביה תקראו אתם. 

רש"י מסכת יומא דף עו עמוד א ובעשור - דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון וגו' בכולהו כתיב תענו ועניתם. 

רש"י מסכת ביצה דף כ עמוד ב כבשי עצרת - הבאים עם שתי הלחם, כדכתיב בפרשת שור או כשב בעצרת: ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים וגו' (ויקרא כג). 

רש"י מסכת מגילה דף ל עמוד ב בחדש השביעי - דשור או כשב. 

רש"י מסכת חגיגה דף ו עמוד א מצינו בעצרת - בפרשת שור או כשב: והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים ופר בן בקר אחד ואילים שנים יהיו עולה לה' וכתיב ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים (ויקרא כג). 

וכן בעוד הרבה מקומות.
 
 
אדרבה, אם לא נפרש את רש"י באיזשהו שינוי כרונולוגי שבתקופה כלשהי נעשה 'איחוד פרשיות', יהיה מבואר מלשונותיו הנ"ל שתחילת 'פרשת מועדות' היא בשור או כשב, ויתאים טפי עם תחילת הקריאה משם. אלא שאת הסבר הדבר עדיין נזדקק למצוא.
אגב, רבי @מה אדבר, לא ברור מדבריך אם השינוי ההיסטורי אירע בימי חז"ל או אחר תקופת רש"י. ולמה אירע.
 
אני שוב מעלעל בויקרא פרק כב, ולא מצליח לעכל את הסכינא החריפא שתחצוץ בין שני איסורי המזבח - בעל מום ומחוסר זמן - לא לשתי פרשיות ממש <כהצעת מה אדבר>, וגם לא לתחילת ענין המועדות <כפי שעל כרחי גם אני אצטרך להודות>, ויש גם כמה לשונות זהים בין פרשת מחוס"ז לדלעיל מינה, ומיום השמיני והלאה ירצה - ודכוותיה בבע"מ לא ירצו לכם, לרצונכם תזבחו - ודכוותיה בבע"מ לרצנכם תמים זכר. כללו של דבר, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו.
 

מה אדבר

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אני שוב מעלעל בויקרא פרק כב, ולא מצליח לעכל את הסכינא החריפא שתחצוץ בין שני איסורי המזבח - בעל מום ומחוסר זמן - לא לשתי פרשיות ממש <כהצעת מה אדבר>, וגם לא לתחילת ענין המועדות <כפי שעל כרחי גם אני אצטרך להודות>, ויש גם כמה לשונות זהים בין פרשת מחוס"ז לדלעיל מינה, ומיום השמיני והלאה ירצה - ודכוותיה בבע"מ לא ירצו לכם, לרצונכם תזבחו - ודכוותיה בבע"מ לרצנכם תמים זכר. כללו של דבר, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו.
גם סוף פר' במדבר דומה לתחילת פר' נשא.
 
 
מה אדבר אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
אני שוב מעלעל בויקרא פרק כב, ולא מצליח לעכל את הסכינא החריפא שתחצוץ בין שני איסורי המזבח - בעל מום ומחוסר זמן - לא לשתי פרשיות ממש <כהצעת מה אדבר>, וגם לא לתחילת ענין המועדות <כפי שעל כרחי גם אני אצטרך להודות>, ויש גם כמה לשונות זהים בין פרשת מחוס"ז לדלעיל מינה, ומיום השמיני והלאה ירצה - ודכוותיה בבע"מ לא ירצו לכם, לרצונכם תזבחו - ודכוותיה בבע"מ לרצנכם תמים זכר. כללו של דבר, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו.
גם סוף פר' במדבר דומה לתחילת פר' נשא.
 

מקץ-ויגש, שמות-וארא, אף יותר קיצוניים.

אמנם, תינח כשמסורתנו כך היא, נקבל, אבל על הלשון 'פרשת שור או כשב' לבד לפום ריהטא לא הייתי בונה מגדלים.
אך היותר קשה לקבל ששור או כשב הוא תחילת ענין המועדות ולא המשך ישיר של הענין הקודם (בשים לב, אף לא מדובר על קרבנות באופן כללי אלא על סיווג מאוד מסוים בהם - איסורי מזבח, שבע"מ ומחוס"ז חוסים תחתיו).

אכתוב כבר את המשמעות לדידי שאמור כולה חדא היא, ולא מדידי אלא שמעתיה מהרה"ג ר' שמאי אסטרייכר שליט"א מח"ס על הנ"ך שידיו רב לו בכגון דא. אמר החכם הנ"ל שהצד השוה המשותף לכל פרשת אמור הוא הלחם.
ויקרא פרק כא
וְקִדַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב
ויקרא פרק כא
אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו:
ויקרא פרק כא
מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו לֹ֥א יִגַּ֖שׁ לְהַקְרִֽיב:
(כב) לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקָּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן־הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל:
ויקרא פרק כב
וּבָ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְטָהֵ֑ר וְאַחַר֙ יֹאכַ֣ל מִן־הַקֳּדָשִׁ֔ים כִּ֥י לַחְמ֖וֹ הֽוּא
ויקרא פרק כב
וִילִ֣יד בֵּית֔וֹ הֵ֖ם יֹאכְל֥וּ בְלַחְמֽ
ויקרא פרק כב
וְשָׁבָ֞ה אֶל־בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל
ויקרא פרק כב
וּמִיַּ֣ד בֶּן־נֵכָ֗ר לֹ֥א תַקְרִ֛יבוּ אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֵיכֶ֖ם מִכָּל־אֵ֑לֶּה
ויקרא פרק כג
וַהֲבֵאתֶ֥ם אֶת־עֹ֛מֶר רֵאשִׁ֥ית קְצִירְכֶ֖ם וכו' וְלֶחֶם֩ וְקָלִ֨י וְכַרְמֶ֜ל לֹ֣א תֹֽאכְל֗וּ
ויקרא פרק כג
מִמּוֹשְׁבֹ֨תֵיכֶ֜ם תָּבִ֣יאּוּ׀ לֶ֣חֶם תְּנוּפָ֗ה
(ויקרא פרק כג
וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ )
ויקרא פרק כד
(ה) וְלָקַחְתָּ֣ סֹ֔לֶת וְאָפִיתָ֣ אֹתָ֔הּ שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה חַלּ֑וֹת שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים יִהְיֶ֖ה הַֽחַלָּ֥ה הָאֶחָֽת:
(ו) וְשַׂמְתָּ֥ אוֹתָ֛ם שְׁתַּ֥יִם מַֽעֲרָכ֖וֹת שֵׁ֣שׁ הַֽמַּעֲרָ֑כֶת עַ֛ל הַשֻּׁלְחָ֥ן הַטָּהֹ֖ר לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:
(ז) וְנָתַתָּ֥ עַל־הַֽמַּעֲרֶ֖כֶת לְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה וְהָיְתָ֤ה לַלֶּ֙חֶם֙ לְאַזְכָּרָ֔ה אִשֶּׁ֖ה לַֽיקֹוָֽק
ולסיום:רש"י ויקרא פרק כד
(י) ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמוה יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו,ו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
יש מקומות שרש"י משתמש בשמות הפרשיות שלנו?
ודאי! דוגמה אחת מני רבות:
'לְךָ' 'לְךָ' תְּרֵי זִמְנֵי -  'לֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים' בְּפָרָשַׁת רְאֵה, וּכְתִיב 'לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ' בְּפָרָשַׁת בֹּא. (פ"ק דפסחים)
והרבה מן השמות ביתר הרחבה, לדוגמה:
לֵךְ אֱמֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים - שֶׁכֵּן הֵם סְדוּרִים בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא: 'רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם' וְגוֹמֵר, 'אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת' וְכָל הַפָּרָשָׁה. וּמשֶׁה אָמַר לוֹ עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים, כְּגוֹן שֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁכָּן, דִּסְבִירָא לֵהּ לְרַבִּי יוֹנָתָן שֶׁכַּסֵּדֶר שֶׁהֵם סְדוּרִים בִּוְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה אָמַר לוֹ. (פרק בתרא דברכות)
בְּפָרָשַׁת צַו אֶת אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֶמְרָה שָׁם עֲשִׂיַּת הַמִּלּוּאִים, כְּתִיב: 'וַיִּתֵּן אֶל הַחשֶׁן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים'. וְאִם תֹּאמַר: אַף בִּוְאַתָּה תְּצַוֶּה נֶאֱמַר 'וְנָתַתָּ אֶל חשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים'! אֵין זוֹ מִפָּרָשַׁת הַמִּלּוּאִים, אֶלָּא פָּרָשַׁת עֲשִׂיַּת הַבְּגָדִים. (פ"ק דיומא)
וכן: פרשת אלה המשפטים, פרשת קדושים תהיו, פרשת אמור אל הכהנים, פרשת בהר סיני, פרשת במדבר סיני, פרשת שלח לך אנשים, ויקח קרח, פרשת אלה מסעי.
 
 
חלק עליון תַחתִית