ת ר ובעל השור נקי רבי אליעזר אומר נקי מחצי כופר אמר לו ר' עקיבא והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו הביאהו לבית דין וישלם לך אמר לו רבי אליעזר כך אני בעיניך שדיני בזה שחייב מיתה אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים על פי בעלים מודה בקנס הוא קסבר כופרא כפרה תניא אידך וכו'

לא הצלחתי...

בגמ' ב ק דף ל ז מבואר שאם שור ראה שני שוורים ונגח ואחרי זה ראה שוורים ולא נגח ואחרי זה ראה ונגח אינו נעשה מועד עד שיגח שלש פעמים ברצף, וכן אם כבר היה מועד וראה שלש פעמים ולא נגח כבר אינו מועד.

וראיתי (כמדומני בספרו של הג ר דוד משה לפקוביץ שליט א) ששאל למרן הגר ח קנייבסקי שליט א, אם העידו עשים...

כל אותם שנתמעטו מלאו דגזילה, כגון קרקע (ראה תוס' ר פ איזהו נשך שנתמעטה אף מן הלאו בניגוד לעבדים),
או גוזל ע מ להחזיר וע מ למיקט (אשר יש מן האחרונים שכתבו שרק בגניבה ילפינן מקרא לאסור):
האם אכן למעשה מותר לגזול באופנים אלו, או דלמא דאיסורא מיהא איכא?
ואם כן - מהו מקור האיסור בתורה?

יש לחקור הניח כלי של חבירו בראש הגג ונפל הכלי ברוח מצויה ונשבר, מאיזה טעם יתחייב המניח?
והנה למ ד אשו משום חיציו וכל העושה בצירוף הרוח, חשיב חציו א כ גם כן הכא נחשב שזרק הכלי מהגג לקרקע,
אבל למ ד אשו משום ממונו מטעם מה יתחייב הכא ובמה הוא דומה להבערת אש?
ולכאורה יש לומר דהוי כמקרב הדבר לאש, וכמו...