אבקש אם יוכל מאן דהו להעלות כאן איזה יישוב משמח לחוסר ההבנה בעניין הפטור בנגח ואח''כ הפקיר, שכבר עמד עליו החת''ס בתשובה דלעניין חיוב תשלומי ממון במועד איך ייפטר במה שהפקיר והלא כבר חל עליו חוב ממון משעת הנזק, והוא רצה לומר דמיירי רק בתם ולמ''ד פלגא נזקא קנסא אבל לכה''פ בשיטת חלק מהמפרשים מבואר...

בגמ' ב ק פ ב. אמרינן שאיכא חובת עיון קודם טבילה שאין בה חציצה.
ןצ ע דמדאורייתא רק רובו המקפיד חוצץ. ואמאי בעי לחשוש להכא.
ואין לומר דלכתחילה קאמר דהרי כתבו הפוסקים דבלא עיינה חייבת לחזור ולטבול.
אשמח למ מ.

כתב רבינו יונה בפירושו למסכת אבות שהרי כתוב לא תגזול וכל נזיקין בכלל אותו הלאו וכו'
מדוע?

בדף ו: איתא שאם ב ד נותנים זמן לקוץ את הכותל שלשים יום, עד שלשים יום פטור אם נפל הכותל ולאחר ל' יום חייב.
ובשו ע תט ז ס א כתב דהדבר תלוי בבית דין, ואם התרו בו חבריו זה לא מחייב אותו.
והסתפקתי האם בזמן הזה שהדבר אינו שייך לב ד אלא לפיקוח העירוני, האם יהיה הדבר תלוי בהתראה מהעיריה וכדו'.
אודה מאוד...

אמר מר ושלח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי הרגל השור והחמור טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל השור והחמור הא לאו הכי דמאי מוקמית ליה אי קרן כתיב אי שן כתיב איצטריך סד א אייד ואידי ושן והא דמכליא קרנא הא דלא מכליא קרנא.
וכתב רש י בד ה אידי ואידי ושלח אתא לחיוביה היכא דלא כליא קרנא דמשמע כגון שאכלה ערוגה וסופו...

עולם הישיבות דן הרבה מהו המיגו שכתב ר' אלחנן מיגו כח הטענה נכתבו על זה הרבה פירושים וכולם נדחקו ודחו את הטענה הזו אף שיש לה מקורות בש ס והוכחות ברורות אך לא ידעתי מדוע הרי מי שמבין את ההגדרה של טענה ברור לו שיהיה גם כח טענה והבאר
התורה חידשה שיהיה לעם ישראל דיין ושופט שישפוט את טענותיהם או כל דין...

ידוע הדין שמזיק צריך לשלם ממיטב. כלומר צורת התשלום היא בקרקע הטובה ביותר. 
(לפי רבי ישמעאל בקרקע הדומה לטובה ביותר של הניזק, ולרבי עקיבא בטובה של המזיק)

ובגמ' שם דף ז ע ב כתוב שזה כי היכי דליקפוץ עליה זבינא .

ואני עומד ותמה:
האם קרקע זיבורית פחות קופצים עליה? הלא זיבורית עולה פחות, ולמה היא עולה...

מבואר בב ק דף כט: דאם מצא בור מגולה וטממה וחזר וחפרה חייב משום כורה בור משום שעל ידי שסתמה נסתלקו מעשה ראשון
ויש לחקור במקום שסתם את הבור בעפר שלו או בכרים וכסתות וכיו ב האם גם בזה אמרינן דאם לאחר מכאן חזר ופתחה חייב. וכמדומה שבחזו א נקט בפשיטות דהוא הדין בזה גם כן חייב.
וצריך ביאור שהרי העפר שלו...

יש לחקור בזורק כלי מראש הגג והוקר או הוזל הכלי בין הזריקה לשבירה,
והנה אם בתר מעיקרא אזלינן פשוט שהמחיר נקבע לפי שעת הזריקה.
אלא שיש לחקור למ ד בתר תבר מנא אזלינן אם לענין שווי הנזק הולכים אחר הזריקה או אחר השבירה,
ומסברא נראה לומר דכיון דהחיוב הוא מכח מעשה הזריקה השווי נקבע לפי שעת הזריקה,
וכן...

ידוע ספיקו של המחנה אפרים הל' נזקי ממון סימן א', אם מזיק משלם את דמי החפץ לפי שעת ההיזק או כשעת התשלומין, האם משלם לפי דמים או לפי מדה.
עיי ש שהביא הסוגיא בפסחים לב. דגזלן משלם לפי דמים משום דכתיב אשר גזל, וא כ במזיק אין לנו ילפותא.
והנה רש י שם מבאר למה דווקא בתשלומי תרומה נסתפקו שמא משלם לפי מדה...

יש לחקור באופן ששמר על שורו היטב ויצא להזיק באונס ואין לו שום דרך לשמור על שורו, אלא שיכול למנוע את הנזק באופן אחר, כגון שיכול לסלק את הניזק וכיוצא בזה.
האם חייב בעל השור בכך? ואם לא עשה כן יתחייב בתשלומין?
הצעתי את הספק בפני כמה ת ח וקיבלתי תשובות חלוקות.
אשמח לשמוע חוות דעת של החברים מסברא...

כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא יותרו חייו שנאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (בבא קמא דף נ ע א)
עוד איזה נוסחאות יש בענין והיכן

ידועים דברי התוס' דף כט. שאם אחד הניח כליו של אחר ברשות הרבים, בעל הכלי חייב כיון שעליו לסלקו ולא הכורה.
ויש לעיין איך הדין במקום שבעל הכלי הפקירו לאחר מכן, ובפשטות על ידי ההפקר פקע חיובו של הבעלים
האם נאמר שלאחר שפקע חיוב הבעלים חוזר החיוב על הכורה, או דלאחר שכבר פקע החיוב מהכורה לא יחזור...

איך לומדים
הקטע
ותסברא הא סייעי בעיא לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא
האם הוא מחולק לשני נושאים
כך: חלק ראשון ותסברא, הא סייעי בעיא; וחלק שני לא מסתייא דלא מסייעי אלא מקשה נמי קשיא
או כך:
חלק ראשון ותסברא הא סייעי בעיא,  חלק שני לא מסתייא דלא מסייעי חלק שלישי אלא מקשה נמי קשיא

גופא בעי רבא וכו' או דלמא תולדה דרגל היא – מלשון הגמ' בצד זה של הספק משמע כפי שפרש י בלשון השני, שהספק של רבא הוא בצרורות כאורחיה. אמנם לפי מה שפי' תוס' לעיל שהספק של רבא הוא גם באורחיה וגם בשינוי, א ש, דכאן נקטה הגמ' הספק  בצרורות כאורחיה, עיין בתוס' ד ה במועד. ועיין בפנ י.
מאי לאו דעבד תלתא...

רב כהנא הקשה קושיות על רבי יוחנן, וזה לא מצא להן מענה. הסתכל רבי יוחנן ברב כהנא וסבר שהוא מחייך חיוך ניצחון, חלשה דעתו ומיד מת רב כהנא. למחרת אמרו חכמים לרבי יוחנן שרב כהנא לא חייך, אלא זהו מראה פניו.
מה אשר אשם רב כהנא שחלשה דעתו של רבי יוחנן, הוא לא עשה כלום, כך הם תווי פניו - בגלל זה ימות???

מסופר שם שרבי יוחנן והלך למערת הקבורה של רב כהנא. ראה נחש שומר על פתח המערה. אמר לו: נחש, נחש, פתח פיך וייכנס הרב אצל תלמיד , ולא פתח; ייכנס חבר אצל חבר , ולא פתח; ייכנס תלמיד אצל הרב , פתח לו.
ביקש עליו רחמים והחזירו לחיים ודיבר עמו - האם הוא קם לאחר מכן?

האם ידוע למאן דהוא אם קיים איזה שהוא ספר עם ציורים על פרק שור שנגח את הפרה?
כדוגמת הספרים של יוני גרשטיין על אלו מציאות המפקיד וכו'.

בסוגיא דהגוזל את חבירו שו פ ונשבע לו יולכנו אחריו אפילו למדי.
הגמ' במהלך כל הסוגא מתחבטת אי מתני' איירי אליבא דר ט או ר ע, עם ראיות ודחיות לשני הצדדים.
ולבסוף במסקנת הגמ' לדעת רבא , מתני' איירי בין אליבא דר ט ובין אליבא דר ע, והדין במשנה שונה מדינא דגזל מחמשה בני אדם.. וכו'.

ואנכי הקטן לא זכיתי...

כידוע לכל לומדי ב ק שהשיטמ ק מביא דברי הרא ה תמידין כסדרן.
סגנון הדברים אינו תואם כל כך לחידושי הרא ה שיש בידינו על מסכת כתובות. שם הוא דומה לסגנון הרשב א ושאר ראשונים. אבל בב ק הוא סגנון אחר.
יתכן שהוא נכתב כפסקים על ב ק ולא כחידושים על המסכת.
אשמח אם יש מי שיכול להוסיף על זה דבר.

גרסינן בב ק צ: סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש ,מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינים דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר כולם עדים הם ואין עד נעשה דיין .

ובגמרא שם איתא ,שני תירוצים האם רבי טרפון דווקא בראו בלילה אבל בראו ביום יכולים לדון ע פ ראיתם ,שלא תהיה שמיעה גדולה מראייה ,או שגם לרבי טרפון גם ביום...

ב'ק נה: קשרו בעליו במוסירה ונעל לפניו כראוי ויצא והזיק כו'
וברש'י קשרו בעליו - לשור. ולכאורה אינו מובן כוונתו.
אולם עיין תוס' שבת נב. וז ל קשרה בעליה במוסרה. הוה מצי לשנויי הא מני חנניא היא והא דמשמע בריש הכונס (ב ק נה:) דמוסרה שמירה פחותה היא היינו דוקא בשור: ונראה דזה כוונת רש'י ודוק'

א)נג: אמר רבא שור ואדם שדחפו לבור לענין נזקין כולן חייבין כו'
וברש'י לענין נזקין- כגון אם דחפו שם 'אדם' והוזק כו' דהא דקיימא לן לגבי בור שור ולא אדם, בקטלא קיימא לן כגון אם נפל לתוכו 'עבד' ומת כו'
לכאורה צריך עיון דפתח באדם וסיים בעבד ומה כוונתו בזה.

ב)נג: לענין ד' דברים ודמי ולדות אדם חייב ושור...

כמה הערות בגמרא וברש'י (ב ק נ-נא)

א) נ. דטאים וברש'י יסתום וימלא עפר עכ ל
ועיין ברש'י לקמן נא: וז ל טם סתם בלשון ארמי סתמום טמונון פלשתאי (בראשית כו)
ויש לעיין מדוע לא הביא הפסוק בפירושו בדף נ

ב) נ. וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות כו' מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה ל בור גדול...

רבי יהודה מטמא מפני שהן - רובן גרים ודמן מטמא וכישראל הם אלא שהם טועין ונוהגין בחוקות הנכרים והרי הן כישראל מומר...

יל ע מדוע כתב רש'י וכישראל הם בכף הדמיון. לכאורה גרים הם ישראלים גמורים?

לכבוד הרבנים

גמ' פתח בכד וסיים בחבית ותנן נמי זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור פתח בחבית וסיים בכד ותנן נמי זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו פתח בכד וסיים בחבית אמר רב פפא היינו כד היינו חבית...

בגמרא (בבא קמא כח א) מובאת ברייתא, ובעקבותיה מתפתח דיון תלמודי:
הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה, ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו.
ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה, לנקוט פזרא וליתיב? אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון. רב משרשיא אמר: בנותן להם דרך עקלתון. רב...