מצורף כאן סיכום בעניני וסתות אשמח לקבל הערות

דין רבב''ח- הגיע שעת וסתה מותרת
ע' בראשו' שהק' דלקמ' אמר' תיבדק והיאך מותרת הכא בלא בדיקה.
- ברמב''ן תי' דהקילו בבאין מן הדרך לתלות שבדקה או שהקילו משום דאיכא תביעה וחשיב כאלו בדקה (כמו שמצינו לעיל יב גבי בדיקה בטהרות)
- בתוס' הק' מהא דאמר' לקמ' סג, ב...

כמה הערות במסכת נדה 

א) כג:

רש״י ד״ה חוץ מן האנזים - וקשיא לרבא דאמר חסא. 

לכאורה צ״ע מדוע לא קשה גם על ר׳ ירמיה בר אבא אמר רבי יוחנן. 

(אגב, לכאורה צ״ל ברש״י לרבא ׳אמר׳ חסא בלא ד׳)

ב) כג:

רש״י ד״ה אפילו פרצוף אחד - אבר אחד כגון עינו או מצחו או לסת כו׳ 
ד״ה ומאי אחד - כחסא דאמר העין והלסת...

קי ל שספק תלייה בכתמים ל מ, ולכן ספק עברה בשוק של טבחים אינה תולה וטמאה.
וצ ע שלא מצינו שבעינן שתעבור בשוק של טבחים סמוך ממש למציאת הכתם, והרי כלפי למפרע מציאת הכתם הוי רק ספק ולהכי אי' בדף ו. שבעלת הכתם מקולקלת למנינה, וא כ למה לא יחשב כספק עברה בשוק של טבחים, וצ ע.

בשו ע הגר ז (יו ד סי' קפ ט ס ק קי ב, בסוגריים) שעונה שבתוך ימי הראיה חוששים לה כאשר נקבעת בשלש פעמים.
דהיינו אם ראתה פעם אחת בכ ז לחודש במשך חמשה ימים.
ועוד פעם אחת בכ ט בחודש במשך שלשה ימים.
ועוד פעם אחת בכ ו לחודש ששה ימים.
קבעה לה את כ ח-כ ט-א', לוסת קבוע!

האם כך נוהגים למעשה בחב ד?

דבר מפליא ברש י נדה נד ע א, שתי דיבורים זה אחר זה שמביא בהם מימרא מפרק אחרון של נדה, 
בדיבור הראשון (ד ה ותשמש) קורא לזה פרק אחרון , ובדיבור הבא (ד ה גרגרן) קורא לזה פרק תינוקת .
אתמהה!!!
ונראה בעניי, דפרק אחרון פירושו פרק אחרון של הש ס כולו, ולכן בדיבור הראשון, שם רש י מביא מימרא בגמ', זה אכן פרק...

מבואר בגמרא (נדה לד, א) שרבנן טיהרו קריו של עכו ם, כדי שיהיה היכר שטומאתו דרבנן, כדי שלא ישרפו עליו תרומה וקדשים .
ומבואר שאין שורפים תרומה וקדשים על טומאת עכו ם כיון שהיא טומאה דרבנן.
וצריך עיון ממסכת טהרות (פ ד מי א) שעל אב הטומאה שהוא מדברי סופרים ספיקו טמא, וכתב הרמב ם ששורפים עליו תרומה  וצ ע...

משל משלו חכמים באשה, החדר, והפרוזדור, והעליה. דם החדר, טמא. נמצא בפרוזדור, ספקו טמא, לפי שחזקתו מן המקור (נידה ב-א)

מהי העליה ?

הערוך כותב החדר והפרוזדור והעליה פי' עליה מקום השתנת מי רגלים וכו' (ערך פרוזדור) 

אך הרמב ם בפירוש המשניות חולק וכותב

משל משלו חכמים באשה כו': חדר הוא חלל הרחם...

אשמח אם יש למישהו הסבר מניח את הדעת על דברי הגמרא הללו...
א. אפשר לחשוב כמה עצב יש בכך שהם אסורים בתשמיש... בסך הכל זכר מטמא לשבעה, ואוטוטו הם מותרים שוב לאחר הטבילה...
כמו כל נדה בעולם... (ביחוד שרש י מסביר ששאלת הגמרא היתה על היום השביעי, מדוע לא מלים בו, כך שממש אוטוטו עוד כמה שעות, יהיו...

רש י בנדה י ח: כותב לר מ דחייש למיעוטא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוו להו תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים, משמע שהוא דין וודאי.
אבל בחולין פ ו: מבואר אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ופירש י דר מ חייש למיעוטא והרוב אף דאיתרע לא גרע ממיעוט שיש לחוש אליו.
זה לכאו' סתירה, והפכתי את העולם...

אהיה אסיר תודה למי שיוכל לשתף במקראי מקומו מסודרים ללימוד הסוגיא בעיון

למדנו נדה לב
ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר ( איוב כט, ג ) בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר ( איוב כט, ב ) מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין...

מצאתי מראה מקום לספרו על הלכות נידה. למישהו יש את הספר?

זה המראה מקום - הלכות נדה )פ א ס ק מט(

למי יש?

יש לדון כיום בתקופת הקורונה שמקדימים את החתונה והכלה טובלת ביום השביעי והחופה לפני השקיעה והכלה מתבישת מזה שכולם ידברו שזה חופת נדה ולכן רוצה לתת יד אחרי החופה האם כל הדין של תרבות רעה זה רק כלפי הביאה כמו בוסתות שזה איסור חמור לכן צריך לחשוש שמא תראה ותסתור אבל כלפי קרבה  מותר מעיקר הדין, ויש עוד...

ראתה ריש ירחא, ריש ירחא, כ ה וריש ירחא, קבעה וסת לר ח, ואע פ שבימי נדה הוא מכל מקום אמרינן דתוספת דמים בעלמא היא.
מה הדין כאשר לפני כן, כבר ראתה שלש פעמים לר ח, וכבר קבעה לה וסת, האם ג כ אמרינן שהראיה הרביעית היא בתוספת דמים, או שמא כאן כבר לא אמרינן כן, אלא באמת הפעם ראתה בכ ה ויום ר ח הוא בתוך...

האם למישהו יש ראיה האם יש חיוב לבדוק בזמן הוסת רק מחמת חשש שמא יבוא או דלמא שיש חיוב גם אם ברור שבעלה מחוץ לעיר ולא יכול להגיע לתקופה ארוכה בשביל שתדע מה וסתה לפעמים הבאות וא כ בעונה בינונית אין חשש זה או שנאמר שיש חיוב לבדוק בכל מצב אפילו שבאלמנה ופנויה אין דין זה ומה יהיה הדין באשה שבעלה צמח ל ע...

איתא בנידה הגמלים כולם רשעים ומבאר שם רש י מכיוון שמתחממים מהגמל וכו' (דף יד.)

ומלשון רש י מדייק תרומת הדשן שיש בעיה של חימום חוץ מעצם החיכוך (לעניין נתינת חיטים ע ג הבהמה)

ואולי ניתן להוסיף טעם ע פ מה שראיתי במכלול:

לגמל יש ריסים ארוכים להגנה מפני סופות חול ורגליים ארוכות עם שתי ברכים המגנות...

הגמ' בנדה ג: מביאה את אחד הטעמים לשיטת 'שמאי' שכל הנשים דיין שעתן,
שטעמם הוא דאם נטמא טהרות למפרע, 'ביטלת בנות ישראל מפריה ורביה'
ומסביר רש י 'דכיון דחיישינן לדם בבית החיצון לבו נוקפו ופורש מן האשה'

ואשמח להבין מדוע החשש נאמר דווקא על 'בנות ישראל' שאינם מצווות על פריה ורביה,
ולא על 'בני ישראל'...

מישהו מכיר הסבר למה ספק טומאה כוודאי?
ולמה יש חילוק בין רה''י שוודאי טמא לרה''ר שוודאי טהור?

בנדה סג: כ' תוס' בזה ל:
אכלה  שום וראתה. הואיל ועל ידי מעשה הם אינו וסת גמור ולא הוה בכלל דמתני' {ולכן הוי וסת רק בג' פעמים, עיי ש בגמ'}. וא ת ואמאי לא קאמר נמי קפצה וראתה דהוו נמי על ידי מעשה ויש לומר דאינה קובעת וסת לקפיצות לחודיהו כדאמר בפרק קמא (לעיל יא.) דכל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים...

נדה דף ט:
רש י ד ה הרי היא, וכ ת תגלי מילתא למפרע כו' לא אחמור רבנן כולי האי במעת לעת. . 

והקשו הרמב ן והרשב א מהא דהקשו למעלה גבי היתה בחזקת מעוברת וראתה אמאי אין מטמאין אותה למפרע לכשהפילה רוח, וכ' וזו אינה קושיא דהאיכא רב פפי דתריץ הכי הנח מעת לעת לרבנן, ולר פ שאני התם כו'. עכ ל. ומבו' דפירשו...

הגמ' אומרת שאם שני אנשים הלכו בשני שבילין ואחד טמא אז הדין הוא שגם אם באו לשאל בב א אז תולין שהטמא הלך בשביל הטמא והטהור טהור וקשה דהנה במשניות טהרות פרק ה' משנה ג' שכתוב שאם אחד הלך בשביל אחד ועשה טהרות  ואח כ הלך בשביל השני ועשה טהרות אז השניות ישרפו והראשונות תלויות כך הגירסא במשנה אמנם הגר א...

ראיתי למי מרבותינו הראשונים ז ל שהסיבה שמועילה תביעה במקום שצריכה בדיקה, הוא משום שנותנת דעתה להתבונן ולהרגיש אם יש לה דם באו מ. ומבואר שאע פ שלא בודקת בפועל, מכל מקום על ידי שימת לב יכולה לדעת אם יש לה דם.
שכחתי היכן ראיתי זאת, והמזכירים יתברכו מן השמים.

הגמ בדף מ ב דנה באו מ אצל אשה שיש נבלה האם מטמא מדין מגע או שזה בית הסתרים ומטמא מצד משא וקשה הרי כל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא

 
אבל למה הכול הפוך ?   כי זה רק אוויר !
מוזרותו של כלי חרס -
ההתייחסות המיוחדת והשונה בדיני הטומאה לכלי חרס,- מזווית שונה .

     לכלי חרס יש דיני טומאה שונים משאר הכלים : אינו נטמא במגע , כן נטמא מחללו, מגן על הטומאה למה שבתוכו באוהל המת, אין לו טהרה אלא בשבירתו ועוד רבים
        יש...

תלמוד בבלי מסכת נדה (כ ד:) : תניא אבא שאול אומר ואיתימא רבי יוחנן קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת ורצתי אחריו שלש פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה כשחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היתה תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה תחתי ועמדתי בגלגל עינו של...