בלבישת בגדי הכהונה אצל אהרן לשון הכתוב בלבישת הכתונת והמעיל
וַיִּתֵּן עָלָיו אֶת-הַכֻּתֹּנֶת, וַיַּחְגֹּר אֹתוֹ בָּאַבְנֵט, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת-הַמְּעִיל
ואילו אצל לבישת בניו כתיב  וַיַּלְבִּשֵׁם כֻּתֳּנֹת 
ויש ליתן טעם מדוע אצל אהרן המעיל נקרא לבישה והכתונת לא
ואילו אצל בניו הכתונת היא הנקראת...

אז נדברו- צו פורים פב (2).pdf

גבי החזה כתיב
וְהִקְטִ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַחֵ֖לֶב הַמִּזְבֵּ֑חָה וְהָיָה֙ הֶֽחָזֶ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָֽיו
מאידך גבי השוק כתיב 
וְאֵת֙ שׁ֣וֹק הַיָּמִ֔ין תִּתְּנ֥וּ תְרוּמָ֖ה לַכֹּהֵ֑ן
משמע קצת שהחזה מגיע מחלק הגבוה
משא כ השוק מגיע נתינה מחלק הישראל
ואולי זה ההבדל שגבי החזה כתיב
וְהִקְטִ֧יר...

פ' צו והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדוש וכו' לא תאפה חמץ (פ ו פ ט), וצ ב למה צריך לומר במנחה שנעשית בכל יום, לא לעשותה חמץ, הרי זה פשיטא, שהרי בפסח א א לעשות חמץ, ולא מסתבר לעשות אותה כל השנה חמץ ובפסח מצה, וא כ פשוט שהיו עושים אותה מצה ולא חמץ.

קובץ דרישה וחקירה גליון צח צו תשפ''א ועניני פסח להדפסה.pdf

גליון וכשר הדבר, גליון ד', פסח תשפ''א, מוכן סופי לשליחה.pdf

כותב רש י בריש פרשת צו:

אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת

ומדוע? 

וא ל (אולי ע ד צחות) מלשון צב !

וא כ קשה, שהרי צב זה לא זירוז.... אלא כשאתה מעיר למשהו אתה כמו צב זה הזירוז הכי גדול, ו מיד מכיוון הצב ידוע בהתמדתו (ראו ערך הצב והארנב) וכן לדורות שהרי הצב מהבריות המאריכות ימים...

ע פ פשט מה חטאו

ביבמות דף מ מבואר שמצות אכילת שיירי מנחות נלמד מואכלו אותם אשר כופר בהם, ומהפסוק מצות תאכל לומדים שיש מצוה שהכהן המקריב יאכל ממנה, והיינו הבית אב של אותו יום,
וקשה שהרמב ם במנין המצוות מנה את אכילת שיירי מנחות למצוה אחת (ע' פח) ונלמד ממצות תאכל ואח כ מנה למצוה בפני עצמה (ע' פט) מצות אכילת בשר חטאת...

על קרא ד והרים ממנו בקומצו בגמ' ביומא ת ר בקומצו שלא יעשה מידה לקומץ
וברש י כאן על הפסוק ולא שיעשה כלי למידת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה
ובגמ' בבכורות למ ד א א לצמצם בידי אדם ת ש ממידת כלים ממידת מזבח שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה
וצ ע היכי ס ד דיעשה מידה לקומץ הלא א...

בזמן שבעת ימי המילואים הקריבו אהרן ובניו מנחת חביתין או לא?
1. מה נחשב יום המשח אותו לגבי בניו בימים הללו.
2. האם היה לאהרן דין כה ג לגבי זה בימים אלו.
אני שואל בשביל להבין פשט במה שכתוב בחז ל על אחד העטרות שהיה בשמיני למילואים ראשון למנחה .

לשון הפסוק המקריב את זבח שלמיו לד' יביא את קרבנו לד' מזבח שלמיו .
מה הכוונה במילים הללו, הרי פשוט שיביא ממה שהקדיש לזבח שלמיו.
ואולי זה בא לאפוקי שלא יביא בהמת חולין ויעשה שחיטה לשם קרבן כדי שההקדש יחול ע י השחיטה בעצמה, ולכן אומרת התורה שצריך להקדיש עוד לפני השחיטה. אולם זכור לי שיש חזו א שאומר...

כידוע, כל סופרי סת''ם מחלקים את התורה לפרשיות וסתומות על פי קביעת הרמב''ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה. אולם, יש פרשה אחת בספר ויקרא שמקומה אינה ברורה בשיטת הרמב''ם.
לפי נוסח הרמב''ם של כ''י הנטינגטון 80 ( צריך לעשות שש פרשיות פתוחות ברצף:
וידבר דזה קרבן וידבר וכו' דבר אל אהרן וזאת תורת האשם...

מצ ב חידושים לפרשת צו.