ברש י הביא מר מ הדרשן דקערת כסף שמשקלה מאה ושלשים הוא רמז לאדם הראשון שעמיד תולדות בק ל
ומזרקי כסף שמשקלם ע' הוא רמז לנח שהעמיד ע' אומות  

וראוי לבאר מ ט ע' אומות שייכי טפי לנח מלאדם

בפרשיות אלו התורה מאריכה על עבודת הלוים. 
והנה ברש י בערכין דף יג: אין לוי קטן נכנס לעזרה. לשום עבודה כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות וכו'. 
למדנו מדברי רש י שהיה ללווים תפקיד במקדש לטאטא את רצפת העזרה.
מה המקור של רש י? האם יש גמ' כזו?

מעודי תמהתי (ואולי גם העליתי כאן תמיהתי) על חלק מצבת העובדים במשפחת מררי מתוך כלל האוכלוסיה, שאינו דומה לחלקם היחסי בבני גרשון וקהת.
גרשון.jpg
קהת.jpg
מררי.jpg

רבינו בחיי: ועוד יש לדרוש אמור מלא ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים לכהנים הנושאים כפיהם ולהקרותו להם מלה במלה והם עונין, וזהו אמור לשון אומר יחיד לרבים. ומה שהיה שליח צבור מקרא השלושה פסוקים לכהן הנושא כפיו מלה במלה תוכל להבין מעלתו וכוחו כי כן דוגמתו של כהן למעלה שהוא מתברך ומקבל הברכה מעצם הרחמים...

אני מביא ציטוט מהשל ה הקדוש. לגבי חטא אדם הראשון, למי יש ביאור מה היה החטא הראשון, שקדם לפיתוי הנחש, וחטא האכילה מעץ הדעת?

של ה תורה אור פרשת נשא פרק ה פסוק טו וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא-יִצֹק עָלָיו...

מצינו שדנו האחרונים בדברי רבותינו הראשונים במצות שילוח טמאים אם נאמרה אף על הטמא עצמו.
בקה י בהוריות (סימן ח) הביא דהגרי פ דייק מלשון הרס ג בסה מ דהציווי הוא על הב ד אבל מלשון הרמב ם בסה מ (עשין לא) דייק דהמצוה היא אף על הטמא עצמו. והקה י כתב לקיים דבריהם שלא נחלקו אלא דעל הטמא נמי יש דין ב ד שהרי...

אנחנו אומרים כל יום בברכת כהנים יאר ה' פניו אליך ויחנך.
חז ל מביאים כמה פירושים מה הכוונה ויחנך. בילקו ש (סוף רמז תשי) מובא פירוש מעניין,
“ויחנך יתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה ומרחמים זה את זה כענין שנאמר ונתן לך רחמים”.
לכאורה דברי חז ל אינם מובנים. הרי ענין הרחמים שאנו מרחמים אחד על השני...

מצ''ב עלון באורח מישור - לפרשת נשא.

תהנו!

לקבלת העלון במייל -
ואם חסום שלח בקשה ל- beorachmishor1@gmail.com‏