מהמבואר הידוע לי בזה, הוא גם לשון פרנסה, וגם לשון הפקרות. ובת י שניהם יקראו 'פונדקאות', ע פ מלבי ם יהושע.
לכאו' זן כשם פועל, צריך להיות בתוספת ו', כמו 'זון' וכדו', עי' יהוש ע פ ב.
א כ 'כי הוא זן' מתפרש כשם עצם.
והבנה חדשה תהיה לנו ב'הזן את העולם כולו', שהפקיר את הבריאה כולה לשימושנו והנאתנו.

בדורנו התפתחו הרבה שמות שלא היו בעבר במגזר החרדי.

האם יש כללים מהו שם שנחשב כשם, ומה לא נחשב כשם?
ומה ההשלכות והנפק מ אם זה שם או לא שם?

אשמח לשמוע גם סברות, וגם ידע מוסמך.

תודה רבה.

כמובן שרק נתתי דוגמא, אבל אני רוצה לדעת באופן כללי לאיזה דבר אנחנו משתמשים בלש' זכר או להיפך? האם יש כללים ברורים בשורש ההבדלים האלו?

??

כידוע פירוש המילה קורונה הינה כתר והגדרת הכתר הינה דבר המקיף את הראש
 אם נסתכל על האותיות המרכיבות אותה הדומינטטי בהם הם ק' ר' ונ'
 אם נחפש מילים דומות אליה נמצא רבות כגון צמח הקורנית (שביעית ח-א) ומסביר מוסף הערוך שהוא מלשון כתר שהיו עושים ממנו עטרות לראש המסובים בבתי המשתאות 
 גם קרנית העין נראית...

ונקדים בעוד החלפה שהיא החלפת האות ר' באות ל' ואביא מספר דוגמאות

בפסוק וַיֵּ֙דַע֙ אַלְמְנוֹתָ֔יו וְעָרֵיהֶ֖ם הֶחֱרִ֑יב וַתֵּ֤שַׁם אֶ֙רֶץ֙ וּמְלֹאָ֔הּ מִקּ֖וֹל שַׁאֲגָתֽוֹ׃ (יחזקאל יט-ז) כותב המצודת ציון - אלמנותיו. כמו ארמנותיו ובאה הלמ״ד במקום הרי״ש וכן התוציא מזרות (איוב ל״ח:ל״ב) והוא כמו מזלות...

שהרי לכאורה שניהם אותו השם בדיוק.

החילוק הוא רק בהיפוך הסדר, חננ-יה יהו-חנן .

וכן בשמות אל-יהו ו יו-אל .

ויש להביא ראיה ברורה לזה, משמו של מלך יהודה יהויכין , אשר במלכים ובדה י נקרא יהויכין , ובירמיה ומגילת אסתר נקרא יכניה , כלומר אותו השם בדיוק, עם אותם המילים, רק בהיפוך הסדר.

מצאנו פסוקים רבים שמפרש י התנ ך מפרשים אותם ע פ לע ז 

ויחד יתרו - 

כותב רש י - וישמח יתרו, זהו פשוטו.

לכאורה זה ע פ לע ז שהרי התרגום במקום כותב וחדי יתרו שפירושו וישמח יתרו. אך עדיין א ל שזהו גם ע פ העברי משורש המלה חדווה, וכפסוק והיתה אדמת יהודה לחגא, ומפרש שם רש י לשון שבר והטיית המילה חגא...