בסוכה, דף ב: עד ג. רואים את מעשה חכמים שהיו אצל הליני, ולא העירו לה דבר וכו'.
ובהמשך, בדף י: כתוב שרב נחמן הכניס לסוכת ריש גלותא את רב חסדא ורב הונא, אמר להו הדור רבנן משמעתייהו וכו', ענו לו שהם שלוחי מצווה ופטורים מן הסוכה.
איזו מצווה? להקביל את פני רבו ברגל, מבאר רש י כמדומני.
ומה עם הילני? למה...

במשנה נחלקו אם סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה כשרה או פסולה. ורבי יהודה המכשיר מביא ראיה מהלני המלכה שהיתה סוכתה גבוהה למעלה מעשרים אמה ולא מיחו בה חכמים אף על פי שהיו לה בנים שחייבים בסוכה.

ותוך הדברים מובא בזה ל: הכי קאמר להו כי תאמרו בנים קטנים היו וקטנים פטורין מן הסוכה כיון דשבעה הוו אי...

אני מחפש ביאורים עמוקים לסיפור הגמרא בסוכה דף מ ח : הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה אמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך וכו'.

במתני ריש סוכה וחמתה מרובה מצילתה פסולה ופרש י המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה.עכ ל כלומר שכיון שע ש הסכך נקרא סוכה א כ כשהו מיעוט בטל ברוב וכן להיפך בחמתה מרובה מצילתה.
וכבר עמדו על זה העולם דהיכי בטל ברוב דבכל כללי ביטול ברוב אינו מועיל לדבר שהוא בעין וכו' ותירצו בדוחק....

גמ' סוכה דף יג' מבואר שאגד בחד לא שמיה אגד ובשניים מחלוקת ובשלוש לכו ע הוי אגד 
וביאר רש י שהנידון בגמ' מה נחשב חבילה לעניין סכך וכן לגבי אגודת אזוב
ומבואר שם בגמ' שלעניין אגודת אזוב אם היה שלוש ונשאר שניים הר ז כשר ולרבנן אם מתחילה היה שניים ונשאר אחד נשאר ע ז שם אגודה 
והסתפקתי האם לגבי סכך גם...

איזה ספר ממחיש היטב את מסכת סוכה ?
ומישהו אולי יודע איפה ניתן להשיגו?

בגמרא סוכה ג. נחלקו ב ש וב ה, דלב ש צריכה שתהיה הסוכה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו, ולב ה אי צ שולחנו. אמר רב שמואל בר יצחק הלכה כבית שמאי.. ולא תזוז מינה.

ויש להבין, הלא יצתה בת קול שהלכה כבית הלל, וכלל גדול אמרו: ב ש במקום בית הלל אינה משנה, והיאך זה פסק רק שמואל כדעת ב ש.

 

מה הצד ששייך ברכת הרואה בסוכה ולולב ?
בשלמא נר חנוכה שהענין הוא פרסום הנס אז מי שרואה דרכו מתפרסם הנס והוא שייך במצוה, אבל מה הקשר הרואה בסוכה ולולב ?
דחוף.

רש י בסוכה לו' ע ב מסביר שבאתרוג בעינן הדר וז ל דהא מצוה הדורה בעינן דהא מזכיר שם שמים עליו 
ואינני מבין מה הוצרך רש י להסביר שדין הדר קשור לברכה הרי הדר צריך כי כתוב פרי הדר, (וכי אם לא מברך אין דין הדר)
מהחיפושים שלי לא מצאתי מי שעומד בזה 
כל היודע איזה מ מ או לפחות מי שעומד בהערה זו אודה לו...

בס ד

היום ח' טבת יום תענית על תרגום התורה ליוונית - ארשום הנ ל

רש י מפרש שמרים בת בלגה שאמרה לוקוס לוקוס כוונתה זאב אך יש להוסיף שביוונית לוקוס זה גם צבע לבן
(נגזרות מילה זו נמצאים ב לווקן אדם מלובן \ לקטוז - סוכר החלב \ לוקמיה (רח ל) - התרבות התאים הלבנים בדם וכו')

וצ ל שזהו גם כוונתה שהרי...

ברש י בסוכה כתב שאתרוג של תרומה יש בו התר אכילה כי יכול להאכיל אותו לבן בתו כהן, ולא משום שמועיל פדיון לתרומה וסיים 'והאומר כן (שיש פדיון לתרומה) רשע הוא'
ובשו ת אפרסקתא דעניא (ח ב או ח סי' כ ה) הביא בזה שמועה מעניינת בשם האור שמח וזה לשונו 'ואח כ חזר הרה ג השואל נ י וכתב לי ששמע בשם הגאון...

גמ' סוכה נב: ''ויראני ה' ארבעה חרשים מאן נינהו ארבעה חרשים אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק''.
וברש''י:  חרשים . אומנים: משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש אליהו חרש אבן שבנה מזבח בהר הכרמל ומצינו שהוא עתיד להשתלח: וכהן צדק . הוא שם בן נח ונקרא חרש...

כידוע שהיו תוקעים תשע תקיעות על קרבנות המוספין
השאלה היא: יו ט שחל להיות בשבת תוקעים גם על מוסף שבת וגם על מוסף יו ט או תקיעה אחת לשתי המוספים
לפו ר צריך להיות רק תקיעה אחת כי זכור לי שהשיר היה שיר אחד לשניהם (גם זה צריך בדיקה)
האם זה נכון? 

ביקשתי באשכול הזה מקור לכך שדיני לשמה בכה ת, חוץ מקדשים הם מעכבים.
השיבוני שהמקור מסוכה ט.
אכן נראה שאע ג ששם איתא 'לשם חובך' אין הכוונה להכריח שהוא לעכב ולא רק למצוה, אלא לפרש את גדר הפסוק דמצוותו שיהיה לשמו דהיינו שיעשנו לשם מה שמחוייב בו.

עכ פ אני חוזר לקושייתי, מנין שלשמה בכה ת הוא לעכב ולא...

הגמ' בסוכה כ א ע א מביאה משנה במסכת פרה פרק ג' משנה ב' שהיו הילדים ששמרו אותם מטומאה והם הלכו למלאות את המי פרה ממעיין השילוח, ולכאורה קשה הא קטנים לאו בני שימור נינהו, והרי מי פרה צריכים שמירה מטומאה, ואם תמצי לומר שזה נשמר ע י הגדולים שעומדים ע ג הרי איתא בגמ' חגיגה דאין אדם משמר מה שביד חברו,...

ר ת חולק על הראשונים ושיטתו שאין צריך חצי צל רק אפילו רוב חמה כשר אם למעלה אין רוב אויר, ובספר הישר הביא ראיה מהא דהעושה סוכותו בעשתרות קרניים, והראש הקשה על ר״ת דא״כ למה לא מהני לבוד הרי במחיצה זה נחשב כסתום, וכמו שמדמינן עומד מרובה סכך למחיצה נדמה גם דין לבוד, ותירץ השפת אמת שהטעם שלא מהני לבוד...

בסוכה יש הלכה של שניהם כהלכתן ושלשית אפי' טפח ואמרו בגמ' אותו טפח היכן משימו כנגד ראש תור.
וכתב רש י הטעם דאז הוא חשוב כאילו הוי ד' דפנות. והקשו האחרנים אמאי בעי כאילו ד' דפנות וכתבו דהא דלא בעי לדופן רביעית הוא מפני שהרוח הרביעי הוי פתח.
אולי יש לומר הטעם דשנים כהלכתן וטפח מהשלשי הוי כאילו איכא...

נחלקו רש י ותוס' מה הם אבנים מקורזלות לרש י חדות לתוס' רכות תוס' מוכיח כדבריו גם מפיוט מסויים 
גם בעוז והדר לא מציינים מקור
וכן מי יודע מה הפירוש של המילים הללו

וכן יסד הפייט אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישות להניץ בתיחוח קירזולה

הגמ' (פרק הישן דף כו:) מביאה בשם רב ש אסור לאדם לישון ביום יותר משינת הסוס שהיא שישים נשימות (ולא נכנס כמה היא שיתין נשמין ונקח את הדעה המקובלת שהיא כחצי שעה) וב רי ף  וב רא ש נפסק ג כ בלשון איסור שאוסר לישון לאדם יותר משינת הסוס. וכן פסק בשו ע (סי' רלא)
מובן שאסור לאדם לישון היינו שיש איסור בכך...

בסוכה (וכמבואר בלמוד ירושלמי סוכ פ א הלכ' ב') נלמד מהל' תעשה אליבא דב ש וכפי שנתבאר בר ח סוכה ט. דיש דין לשמה (ונרה דבזה הוא החילוק בין דין דב ה דעי' לחדש בה דבר, דהוא מדין הזמנה, ולעומת זאת לב ש בעי' שיחדש את כולה הוא מדין לשמה). והנה בירושלמי שם מבואר דלב ש גם במצה דין לשמה.

האם מה ט גם במצה...

בגמ' בסוכה דף לג. מסקינן דהא דאין דיחוי אצל מצוות אינו אלא לחומרא מספק שלא נפטר מלקיים את המצווה, אבל לקולא לא, ולכן רוב הפוסקים (ע' יו ד סימ כ ח פתחי תשובה אות ד) נקטו למשל בכיסוי הדם שאם כיסהו הרוח וחזר ונתגלה שאפילו שחייבים לחזור ולכסות מ מ אין לברך על הכיסוי מאחר ומספקא לן אם יש דיחוי למצוות....

קשה לי סתירה בגמ',
בסוכה דף יא: מנא הני מילי (שסכך כשר רק מגידולי הארץ) אמר ריש לקיש אמר קרא ואד יעלה מן הארץ מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. כלומר האד שמביא את הגשם נקרא גידולו מן הארץ , הניחא למ ד ענני כבוד היו אלא למ ד סוכות ממש מאי איכא...