כידוע מנהג הספרדים לומר שלשה פסוקים לאחר שמונה עשרה : יהי שם וכו' (בתפילות שאין אומרים בהם תחנון),
האם מישהו יוכל להחכים אותי על מקור מנהג זה וטעמו?

הזמר הזה ידוע רבות בין האשכנזים, ואמרתי לשתף את אשר עיינתי בו ובמבנהו וצורתו.

הבית הראשון:

ברוך א'ל עליון/ אשר נתן מנוחה
לנפשנו פדיון/ משאת ואנחה
והוא ידרוש לציון/ עיר (הנדחה)
עד אנה תוגיון/ נפש נאנחה

כל אחד מבחין במבנה. הבית כולל ארבע שורות, כאשר כל החלקים הראשונים שלהן מתחרזים יחד בסיומת...

כידוע לפי נוסח אשכנז מסיימים את התפילה בימות החול בסדר הזה: עלינו, שיר של יום, פטום הקטורת.
ואילו בשבת הסדר: פטום הקטורת, עלינו, שיר של יום.
האם ידוע למישהו מקורות המביאים טעם לשינוי הזה?
 

אך למען הגילוי הנאות, אני דווקא מאומרי אתה כוננת .

והפר ציווי כפתי בהשאת זוחל. ועונש בזיעת אף לטרוף חוקו. ואיוולת בצירים. וערום עפר לחמו.

מדוע לא הזכיר ערום אצל החטא, שבא ע י ערמתו של הנחש, כמפורש בתורה, והנחש היה ערום וגו'. והיה צריך לכאורה להזכיר זוחל אצל העונש דווקא.

התוס' (פסחים ז:) ועוד ראשונים רבים הביאו שני טעמים מדוע אין ברכים את ברכת על נטילת ידים עובר לעשייתן קודם הנטילה, א. שכיון שלפעמים
הידים מזהמות וא״א לברך על נט״י, א״כ גם כשידיו נקיות יברך אחר הנטילה. ב. מפני שאפשר לברך עובר לעשייתן גם אם מברכים לאחר הנטילה, והוא ע״י שנברך קודם הניגוב שהיא גמר...

כתב האבודרהם בסדר ובא לציון וז ל: ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירין לדבר בלשון הקדש אלא בלשון תרגום שהיו רגילים לדבר בו באותו זמן, כמו שאמרנו בפירוש הקדיש. ותקנו להם כאן כמו תפלה קטנה. בתחלה אשרי ואח כ קדושה וזכרון ציון ותלמוד תורה, כמו שתקנו בלילי שבת ברכה מעין שבע בעבור...

למשל היום במוסף של ר ח (אבל לא רק):
שתעלנו בשמחה לארצנו ותטענו בגבולנו, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו .
ואני נבוך כל פעם מחדש
האם במילים אלו אנו אמורים לבקש שתי בקשות כדלהלן:
1. שתעלנו וכו'.
2. שנעשה לפניך וכו' . 

או אולי בעצם בתפילה זו מתייחסים אנו לתביעה האוטומטית המתעוררת כלפינו, שהלא הגיע...

וכתב ר' יהודה החסיד (*) שה' יתברך מתמלא חרון-אף בראותו שאומרים ברכה ותפילה בלא כוונה, וגורם לאיבוד החכמה והתבונה מן העולם!

היכן דברי רבי יהדוה חסיד?

כתוב בספר הגימטריאות של ר' יהודה החסיד בריש פרשת פקודי:

מה טובו אהליך יעקב, מה באתב ש י צ (בגימטריא) מאה זהו מה ה' אלוקיך שואל מעמך, מאה ברכות בכל יום ומאה אותיות בפסוק כשתקרא במילוי תיבות שואל , ובכל ברכה שם אדני בסוף הברכה והוא אַדֵן העולם (ד' בצירי) מתחת זרועות עולם (דברים לג-כז)  וכנגדו ק'...

למה בברכת השנים אומרים רק 'ושבענו מטובה' ולא ממשיכים שיהיה לחיים ולא למוות, לברכה ולא לקללה. כמו בתפילת טל?

שאלני יהודי מתחזק המתגורר בישוב אשר אין בו מניין, וכדי להגיע למניין לוקח לו הדבר זמן. האפשרויות שלו הם כדלהלן:
1. להתפלל בביתו ללא מנין ותוך הפסד קריאת התורה, אך בישוב הדעת ובמתינות ללא דילוגים.
2. להקפיד על מניין, אך התפילה תהא בפיזור הדעת, במרוצה (לחץ של זמן וכדו'), ועם דילוגים שאולי יושלמו בהמשך...

בשו ע מוזכר לומר קודם התפלה פרשת התמיד והקטורת, ובסידור וילנא הוסיף כל קרבנות היחיד ועבודות בית המקדש, והמתפלל התמים הולך לפי הסדר, וכשאינו מספיק מחסיר את העיקר.

בלשון הקודש, מקובל כי לשון יחיד של שולחן שלך נכתב 'שולחנך' ואילו שולחנות שלך , נכתב 'שולחניך'. הראשון נהגה בשפת העברית בשוו א תחת הנו ן והשני בסגול, כך גם לרוב בלשון הקודש. אלא שבלשון הקודש, מופיע רבות בתורה ובסידור התפילה לשון יחיד שמנוקדת בסגו ל. לא ידעתי את חילוק הדברים ובחיפושי מצאתי באתר של...

בעצם, למה בקמץ?

במשנ''ב דרשו כותבים בהלכות ברכת רפאינו בשם ר' חיים קנייבסקי שכשמתפללים על רב צריך לומר ר' פלוני ומביאים ציון ואחר עיון קטן לא מצאתי התייחסות על זה שם ולא במקומות אחרים שבדקתי אך דמסברא י''ל הפוך שאין גדלות לפני הקב''ה 

שמעתי מנגנים אותו בכמה בתי כנסיות (לא ניגון ויאתיו כל לעובדך אלא ניגון שונה)
הוא נשמע לי משהו עתיק במקצת ואני מתעניין לדעת כיצד הוא מכונה ומה מקורו

ישנה שאלה ששמעתי בעבר מדוע אברהם תיקן תפילת שחרית ולא ערבית, שהרי היום מתחיל מהלילה והיה מתאים יותר שיתחיל בערבית?

אז אתמול החלפתי מג ש שבמזל ט אשתו ילדה, והציבור הוא עמך פשוט אך כמו שרב המזמר תמיד היה אומר שהפשוט הוא לא כ כ פשוט.
והנושא הנלמד היה הגמ' בסוטה על הקללות והברכות שבהר גריזים והר עיבל,...

א. במ ב (נו סק ב) כתב: אחר תיבות כרעותיה יפסיק קצת דתיבות אלו קאי אלמעלה על יתגדל.

למה עונים אמן אחר שמיה רבא הרי זה אמצע בקשה לדברי המשנ ב, ועוד למה לא עונים אמן אחר די ברא כרעותיה.

ב. 'לעלם ולעלמי עלמיא' האם ידוע למישהו על פירוש דהיינו בארבע עולמות אבי ע?

תודה לחכמים העונים.

בפיוט אמיץ כוח, שהודפס בנספחים, ישנה טעות בחרוז וציוויתו בלי לעוט מעץ הדעת. הדפיסו שם לעוט בשורוק
וזאת טעות מוכחת, שכן הלמ ד אינה אות שימוש (מלשון לעוט על משהו) אלא חלק מהשורש לע ט שהוא לשון אכילה, כמו הלעיטני נא. ועל כן צריך להיות לעוט בחולם, כמו עת רקוד וכו'
האם מישהו יודע כיצד ניתן ליצור איתם...

בדרך כלל מפרשים את המילה ברוך אתה - מקור הברכות, וכמו שמתארים את הקב ה רחום וחנון כך גם מקור הברכות מושפע ממנו, שלא כמו התייחסות הבורא לאדם שדווקא אז שייך לומר שהקב ה מברך את האדם אבל להיפך לא שייך לומר שהאדם גורם ברכה להקב ה
ושמעתי להעיר איך יתפרש על פי זה ברכי נפשי את ה'?

נשאלתי באדם אשר מתפלל בביתו אם צריך לומר הפזמון (זמירון) שלום עליכם לפני סעודתו.
ואסביר שאלתי שהרי כידוע הסיבה לאמירת הפזמון היא הגמ' בשבת קיט: תניא ר' יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בע ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר...

השאלה היא רק כמו האידנא שמצוי שאומרים בדרך תפילה ובקשה.
ולא כשזה סתם אמירת תהלים וקריאת תנ ך בעלמא.
​​​​​​(סוג של לימוד תורה, כמו פיטום הקטורת ועוד).

מה מבקשים?
ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך.
ובזכות מה? 
יזכור כל מנחותיך . (פרשת שבוע...)
ועולתך ידשנה סלה. 
בקיצור: רק בזכות הקרבנות, העולות המנחות...