נגח ואח''כ הפקיר

הצבי

משתמש ותיק
אבקש אם יוכל מאן דהו להעלות כאן איזה יישוב משמח לחוסר ההבנה בעניין הפטור בנגח ואח''כ הפקיר, שכבר עמד עליו החת''ס בתשובה דלעניין חיוב תשלומי ממון במועד איך ייפטר במה שהפקיר והלא כבר חל עליו חוב ממון משעת הנזק, והוא רצה לומר דמיירי רק בתם ולמ''ד פלגא נזקא קנסא אבל לכה''פ בשיטת חלק מהמפרשים מבואר להדיא דמיירי אף במועד, ואין הכוונה לדון מהו עניין העמדה בדין בחוב ממון דמצינו לו מקום בכמה עניינים אלא לדון דאיך יפקיע ההפקר חוב ממון שכבר חל, אא''כ היישוב ע''ז הוא דזהו הגזיה''כ בזה דאף החיוב הקיים מופקע אלא דיותר הי' מרווח לומר דההפקר נוגע רק לעניין שא''א לחייב וממילא צ''ת כנ''ל לעניין תשלומי ממון דמועד. 
 

צדיק האמת

משתמש ותיק
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
 

HaimL

משתמש ותיק
גם למ"ד ח"נ ממונא, הלא אין תם משתלם אלא מגופו (ולר"י ייפטר מח"נ דצד תמות במקומה עומדת).
 

הצבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.

ועדיין קשה שהמעשה היזק הזה כבר השלים את חיובו על הבעלים ואיך ייפקע החיוב בהפקר שאח''כ, והלא אי''ז דין שהבעלים משלמים כביכול את חובת השור שהרי אין לזה טעם, אלא דמעשה ממונו מוטל עליו.
 

הצבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
גם למ"ד ח"נ ממונא, הלא אין תם משתלם אלא מגופו (ולר"י ייפטר מח"נ דצד תמות במקומה עומדת).

ייתכן מאד שהצדק איתך אלא שלא עיינתי כ''כ בדברי החת''ס משום שממילא מבו' במפ' דלא כדבריו וכנ''ל
 
 

צדיק האמת

משתמש ותיק
הצבי אמר:
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.

ועדיין קשה שהמעשה היזק הזה כבר השלים את חיובו על הבעלים ואיך ייפקע החיוב בהפקר שאח''כ, והלא אי''ז דין שהבעלים משלמים כביכול את חובת השור שהרי אין לזה טעם, אלא דמעשה ממונו מוטל עליו.
צודק,
התבלבלתי עם הפקיר ואח"כ נגח
 
 

HaimL

משתמש ותיק
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
יש חקירה כזאת אצלו (כמדומני בתחילת המסכת), אבל אתפלא אם ניתן לפשוט אותה מדין זה
 
 

הצבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
יש חקירה כזאת אצלו (כמדומני בתחילת המסכת), אבל אתפלא אם ניתן לפשוט אותה מדין זה
לא עיינתי היטב, אבל בחי' הגר''ש רוזובסקי ז''ל בסי' א' על מסכת ב''ק האריך בעניינים אלו ובמה שיש ללמוד מדי''ז, אלא דכמדו' שאי''ז מעלה אורוכה להע' המדוברת וגם הוא עמד ע''ז שם בתו''ד.
 
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
הצבי אמר:
והוא רצה לומר דמיירי רק בתם ולמ''ד פלגא נזקא קנסא
לא ראיתי את דבריו בפנים,
אבל אם נעמיד בתם, נסתבך עם עוד בעיה,
כי לר"ע בב"ק ל"ג דאמרינן הוחלט השור, הרי אין זכות למזיק- בעל השור, להפקירו,
שהרי שותף הוא עם הניזק,
ואין לומר כי רבינא (בעל הפטור דנגח ואח"כ הפקיר, ב"ק י"ד) ס"ל כר' ישמעאל דיושם השור,
משום שהרמב"ם כמדו' פוסק גם את דברי רבינא וגם כר"ע דהוחלט השור.
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
אם השאלה מצד שכבר חל החוב וזכה הניזק בתשלומי נזקו,
התשובה היא כנראה שאף שכבר חל החוב, אבל זכותו עומדת עדיין בתורת ניזק ומזיק,
וכאשר כן אזי אם פקע תורת מזיק מיניה, כי אינו בעל השור יפקע ממנו גם חוב הממון.
דוגמא לדבר הוא המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול, שאף כי זכה בממון, מ"מ עיקר תביעת החוב עומדת מכח יוצר החוב
ולכן כאשר מחל אף דל"ל כלום בחוב כבר פקע החוב.
ואם השאלה מצד טעם הדבר, למה כבר אינו נחשב כמזיק,
זו שאלה אחרת,
וקשורה באמת למהות חוב המזיק, כאשר כתבו לפני.
 

HaimL

משתמש ותיק
בבא בוטא אמר:
הצבי אמר:
והוא רצה לומר דמיירי רק בתם ולמ''ד פלגא נזקא קנסא
לא ראיתי את דבריו בפנים,
אבל אם נעמיד בתם, נסתבך עם עוד בעיה,
כי לר"ע בב"ק ל"ג דאמרינן הוחלט השור, הרי אין זכות למזיק- בעל השור, להפקירו,
שהרי שותף הוא עם הניזק,
ואין לומר כי רבינא (בעל הפטור דנגח ואח"כ הפקיר, ב"ק י"ד) ס"ל כר' ישמעאל דיושם השור,
משום שהרמב"ם כמדו' פוסק גם את דברי רבינא וגם כר"ע דהוחלט השור.
בוודאי יכול בעל השור להסתלק משורו גם לרבי עקיבא, רק שזאת תהיה שטות גמורה, שהרי הוא יפסיד את חציו
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
הצבי אמר:
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.

ועדיין קשה שהמעשה היזק הזה כבר השלים את חיובו על הבעלים ואיך ייפקע החיוב בהפקר שאח''כ, והלא אי''ז דין שהבעלים משלמים כביכול את חובת השור שהרי אין לזה טעם, אלא דמעשה ממונו מוטל עליו.
אי"צ לומר שהוא משלם את חובת השור אלא הוא דין בבעלים שעליו לשלם ההיזק ולא מחמת המעשה גרידא אלא הוא דין בבעלים וכעת אינו בעלים

אך מש"כ שאין בזה טעם לומר שהבעלים משלמים חובת השור אינו ברור כ"כ דהרי בשומר מצינו כה"ג 
וכן יש חיובא דשור גבי מיתה והיה מקום לדמות מממונא לזה
 
 

מעל הסטנדרט

משתמש ותיק
עיין באחיעזר ח"ג סי' מ"א סק"ה דכתב דבנגח ואח"כ הפקיר יש מראשונים שפוטרים אף במועד דלא הוה קנס וטעמם כיון דבעינן בעלים מתחילה ועד סוף, נמצא דלא הי' כאן שעבוד בכלל, כיון שהפקיר באמצע, והו"ל כשווי' טמון באש, עיין שם.
אולי יש כאן משהוא שיבאר דבריו.
 

בבא בוטא

משתמש ותיק
HaimL אמר:
בבא בוטא אמר:
הצבי אמר:
והוא רצה לומר דמיירי רק בתם ולמ''ד פלגא נזקא קנסא
לא ראיתי את דבריו בפנים,
אבל אם נעמיד בתם, נסתבך עם עוד בעיה,
כי לר"ע בב"ק ל"ג דאמרינן הוחלט השור, הרי אין זכות למזיק- בעל השור, להפקירו,
שהרי שותף הוא עם הניזק,
ואין לומר כי רבינא (בעל הפטור דנגח ואח"כ הפקיר, ב"ק י"ד) ס"ל כר' ישמעאל דיושם השור,
משום שהרמב"ם כמדו' פוסק גם את דברי רבינא וגם כר"ע דהוחלט השור.
בוודאי יכול בעל השור להסתלק משורו גם לרבי עקיבא, רק שזאת תהיה שטות גמורה, שהרי הוא יפסיד את חציו
זה בדיוק העניין, את החלק שלו אין לו רצון להפקיר, ואילו את החלק של הניזק אין בידו להפקיר,
כך שלא שייך לומר ש"ייפטר" כתוצאה מההפקר.
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
יש בזה טעות, אין שום צד בעולם שהמחייב הוא משום מעשה היזק של ממונו, משנה מפורשת היא שהמחייב הוא "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו",
כל אשר למד מסכ' ב"ק יודע שלאורך כל המסכת דנו תמיד כלפי חיוב שמירתו ולא רק כפוטר בעלמא. האחרונים שדנו בזה יש לבאר עומק כוונתם ואכהמ"ל. אך בכל אופן להסיק שיש צד שמחייב על ממונו שהזיק זה סותר כו"כ גמרות מפורשות, שלא לדבר על ראשונים מפורשים לאורך כל המסכת.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
יש בזה טעות, אין שום צד בעולם שהמחייב הוא משום מעשה היזק של ממונו, משנה מפורשת היא שהמחייב הוא "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו",
כל אשר למד מסכ' ב"ק יודע שלאורך כל המסכת דנו תמיד כלפי חיוב שמירתו ולא רק כפוטר בעלמא. האחרונים שדנו בזה יש לבאר עומק כוונתם ואכהמ"ל. אך בכל אופן להסיק שיש צד שמחייב על ממונו שהזיק זה סותר כו"כ גמרות מפורשות, שלא לדבר על ראשונים מפורשים לאורך כל המסכת.
אני פחות נוטה להימשך כיום אחרי ספרי החקירות מעין הנ"ל, אבל אפילו אני יודע שכדאי לעיין בדבר היטב לפני שחורצים משפט.

ואגב, יש לי שתי דוגמאות, כיצד ראשונים פסקו אחרת ממה שכביכול נתבאר בכמה וכמה גמרות מפורשות.

האחד הוא שיטת התוספות בק"ש, שלמרות שנתבאר בכל הגמרא שלומדים אותה ואת דיניה מן התורה, ס"ל דקראי אסמכתא בעלמא נינהו, וק"ש היא מדרבנן. 

השני, ומחודש הרבה יותר, היא שיטת חלק מהראשונים שאין איסור להשהות חמץ עד ליל ט"ו, וס"ל במשניות וברייתות ומימרות שמפורש לאיסור דכולהו קאי לרבי יהודה בקודם זמנו, ואנן פסקינן כר"ש ומותר
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בחור צעיר אמר:
אם השאלה מצד שכבר חל החוב וזכה הניזק בתשלומי נזקו,
התשובה היא כנראה שאף שכבר חל החוב, אבל זכותו עומדת עדיין בתורת ניזק ומזיק,
וכאשר כן אזי אם פקע תורת מזיק מיניה, כי אינו בעל השור יפקע ממנו גם חוב הממון.
דוגמא לדבר הוא המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול, שאף כי זכה בממון, מ"מ עיקר תביעת החוב עומדת מכח יוצר החוב
ולכן כאשר מחל אף דל"ל כלום בחוב כבר פקע החוב.
ואם השאלה מצד טעם הדבר, למה כבר אינו נחשב כמזיק,
זו שאלה אחרת,
וקשורה באמת למהות חוב המזיק, כאשר כתבו לפני.


בראשונים כתבו הסבר אחר להא שמוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול.
 
ולעיקר מש"כ לכאורה דבריך נצרכים 
רק אם נאמר שנגח ואחר כן הפקיר החוב פוקע מכאן ולהבא שבזה תיקשי איך פוקע אחרי שהחוב חל
אבל אם החוב פוקע למפרע אין צריכים לכך שמעיקרא מיתלא תלי וקאי וכל כמה שמפקיר התבטלה סיבת חיובו מעיקרא.

[והא דאחר תשלומים אין פוקע למפרע חיוב הנזק
היינו משום שחזינן שגם לאחר העמדה בדין אינו פוקע] 
 
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בחור צעיר אמר:
אם השאלה מצד שכבר חל החוב וזכה הניזק בתשלומי נזקו,
התשובה היא כנראה שאף שכבר חל החוב, אבל זכותו עומדת עדיין בתורת ניזק ומזיק,
וכאשר כן אזי אם פקע תורת מזיק מיניה, כי אינו בעל השור יפקע ממנו גם חוב הממון.
דוגמא לדבר הוא המוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול, שאף כי זכה בממון, מ"מ עיקר תביעת החוב עומדת מכח יוצר החוב
ולכן כאשר מחל אף דל"ל כלום בחוב כבר פקע החוב.
ואם השאלה מצד טעם הדבר, למה כבר אינו נחשב כמזיק,
זו שאלה אחרת,
וקשורה באמת למהות חוב המזיק, כאשר כתבו לפני.


בראשונים כתבו הסבר אחר להא שמוכר שט"ח לחברו וחזר ומחלו מחול.
 
ולעיקר מש"כ לכאורה דבריך נצרכים 
רק אם נאמר שנגח ואחר כן הפקיר החוב פוקע מכאן ולהבא שבזה תיקשי איך פוקע אחרי שהחוב חל
אבל אם החוב פוקע למפרע אין צריכים לכך שמעיקרא מיתלא תלי וקאי וכל כמה שמפקיר התבטלה סיבת חיובו מעיקרא.

[והא דאחר תשלומים אין פוקע למפרע חיוב הנזק
היינו משום שחזינן שגם לאחר העמדה בדין אינו פוקע] 
כל הסברי הראשונים, בין אם הרי"ף דהוא מדרבנן, או שאר הראשונים, 
כולם רק לבאר למה עיקר התביעה נותרת בידי מוכר השט"ח, ולמה עדיין טענת לאו בע"ד דידי את קיימת ללווה כלפי הלוקח.
אבל סוף דבר, קיום המצב הזה שמחד הלוקח הוא בעל הממון אבל המחילה נותרת בידי המוולה ואפ' יורש מוחל
היינו משום שתביעת הממון מתקיימת ע"י הראשון 

ומה שהעלית לדון שמא החוב פוקע למפרע אינו כן, כי למפרע שייך דווקא כאשר יש סיבה מתחדשת לחיוב, וכאשר היא אינה מתקיימת
בטל החוב מעיקרו שהיה תלוי בה. אבל כאן הלא העמדה בדין אינה כלל צד בחיובו, שהוא גמור בלא העמדתו בדין כי הרי אינו קנס, 
ותפיסה מועלת לכ"ע אף למ"ד תפיסה בקנס אינה מועלת. ולכן ע"כ חיובו גמור עתה אלא שפקע עם ההפקר.
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בחור צעיר אמר:
ומה שהעלית לדון שמא החוב פוקע למפרע אינו כן, כי למפרע שייך דווקא כאשר יש סיבה מתחדשת לחיוב, וכאשר היא אינה מתקיימת
בטל החוב מעיקרו שהיה תלוי בה.

אתה לא מוכן להבין את ההפקעה למפרע
ולמה שאתה מסביר אני קורא מכאן ולהבא.
והנה בכל מקרה נצטרך להסביר מפני מה הפקר היום
ישפיע על סיבת הנזק שקרה אתמול
ואני חושב שכשנבין זאת יובן שזה גם פועל למפרע

ולגבי מש"כ על מוכר שיכול למחול
אני מפרש את הדברים אחרת
 

בחור צעיר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
בחור צעיר אמר:
ומה שהעלית לדון שמא החוב פוקע למפרע אינו כן, כי למפרע שייך דווקא כאשר יש סיבה מתחדשת לחיוב, וכאשר היא אינה מתקיימת
בטל החוב מעיקרו שהיה תלוי בה.

אתה לא מוכן להבין את ההפקעה למפרע
ולמה שאתה מסביר אני קורא מכאן ולהבא.
והנה בכל מקרה נצטרך להסביר מפני מה הפקר היום
ישפיע על סיבת הנזק שקרה אתמול
ואני חושב שכשנבין זאת יובן שזה גם פועל למפרע

ולגבי מש"כ על מוכר שיכול למחול
אני מפרש את הדברים אחרת
אבאר שוב. למפרע מצאנו במקומות שבהם העבר חסר איזה דבר, והעתיד משלים אותו, וכאשר כן הוא משפיע על העבר, 
וודאי כן בכל מיני ברירה, ואף בהפקעת נדרים בשאלה צורת הדבר שהדעת המחייבת בטלה כיום.
אבל בחוב שהוא גמור היום, לא חסר כלום, אינו קנס המצריך העמב"ד, הודאה אינה פוטרת בו, 
בר תפיסה הוא היום לכ"ע, ויכול אף למוכרו היום ככל חוב, אין מקום להשלמת איזה דבר שתפקיענו למפרע. 

ונכון הדבר שכ"ז הוא רק תשובה להיתכנות ההפקעה אבל אינו הסבר להפקעה עצמה, וצריך עדיין להסביר, כמש"כ בהודעה הראשונה.
אשמח אם תבהיר בפני את הבנתך בכפל התפקידים במכירת שט"ח ומחילת המלווה, ומניעת המחילה בבעל שידו כידה. 
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
אני פחות נוטה להימשך כיום אחרי ספרי החקירות מעין הנ"ל, אבל אפילו אני יודע שכדאי לעיין בדבר היטב לפני שחורצים משפט.

ואגב, יש לי שתי דוגמאות, כיצד ראשונים פסקו אחרת ממה שכביכול נתבאר בכמה וכמה גמרות מפורשות.

האחד הוא שיטת התוספות בק"ש, שלמרות שנתבאר בכל הגמרא שלומדים אותה ואת דיניה מן התורה, ס"ל דקראי אסמכתא בעלמא נינהו, וק"ש היא מדרבנן. 

השני, ומחודש הרבה יותר, היא שיטת חלק מהראשונים שאין איסור להשהות חמץ עד ליל ט"ו, וס"ל במשניות וברייתות ומימרות שמפורש לאיסור דכולהו קאי לרבי יהודה בקודם זמנו, ואנן פסקינן כר"ש ומותר
אינני רוצה שהאשכול יסטה מעניינו. אך בכ"ז אגיב בקצרה:
א. לא חרצתי משפט לפני שעיינתי היטב בדבר, עיינתי היטב בעניין, ורבו הראיות כנגד צד זה עד אין ספור כפשוטו. גם מגמ' גם מראשונים וגם מסברא. אמנם אחר העיון בדברי רבותינו ז"ל שחקרו כך הסקתי שאין חקירתם כפשוטו כפי שתופסים זאת העולם. אינני חפץ להאריך בזה כיוון שאין זה עניין האשכול כפי שכתבתי, אשמח לבאר זאת באשכול יותר נוגע לנידון.

ב. חלוק מיסודו דוגמאות אלו שהביא מר לנידו"ד. שם הלא מדובר על דברי ראשונים כנגד גמרות. והראשונים היה להם הכח להוציא את דברי הגמ' מידי פשוטם.
אך בנידו"ד אין מדובר על ראשונים או אפי' על גדולי האחרונים [כוונתי לדורות הראשונים של האחרו'], אלא מדובר בחקירה שתחילתה אצל הגרש"ש והגא"ז ואצל ראשי הישיבות מדור העבר. ופשוט שאין לתלות דבריהם נגד דברי הגמ' המשניות והראשונים.
 
אין חכמה אמר:
הצבי אמר:
אי"צ לומר שהוא משלם את חובת השור אלא הוא דין בבעלים שעליו לשלם ההיזק ולא מחמת המעשה גרידא אלא הוא דין בבעלים וכעת אינו בעלים
ומצינו בגמ' מ"ד: תניא נמי הכי יתר על כן אמר ר' יהודה אפילו נגח ולבסוף הקדיש נגח ולבסוף הפקיר פטור שנאמר (שמות כא, כט) והועד בבעליו והמית וגו' עד שתהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד וגמר דין לא בעינן והא השור יסקל גמר דין הוא אלא אימא עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד
 
וכן בדף ס"ט. ס"ח: דבגמר דין חל החיוב על הבעלים ולא קודם דאמר רבא צא תן לו טבח ומכר פטור מ"ט כיון דפסקוה למילתיה וטבח ומכר הוה ליה גזלן וגזלן אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה חייב אתה ליתן לו טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה מ"ט כיון דלא פסקה מילתא אכתי גנב הוא לא צריכא דאמרי ליה חייב אתה ליתן לו:
 וכן מצינו בדף ל"ג שקודם גמר דין השור שייך לבעלים ואפילו עדיין לא משעובד לניזק עד כדי כך שאם מכרו מכור ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום 
 

שלמה שלמה

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
יש בזה טעות, אין שום צד בעולם שהמחייב הוא משום מעשה היזק של ממונו, משנה מפורשת היא שהמחייב הוא "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו",
כל אשר למד מסכ' ב"ק יודע שלאורך כל המסכת דנו תמיד כלפי חיוב שמירתו ולא רק כפוטר בעלמא. האחרונים שדנו בזה יש לבאר עומק כוונתם ואכהמ"ל. אך בכל אופן להסיק שיש צד שמחייב על ממונו שהזיק זה סותר כו"כ גמרות מפורשות, שלא לדבר על ראשונים מפורשים לאורך כל המסכת.
 
אשמח לשמוע דוגמאות מכך שלאורך כל המסכת רואים את זה. [משום מה אני כבר כמעט שנה לומד ב"ק ואף ראיה אחת מפורשת לא ראיתי].

ומרש"י שם ודאי שאין להוכיח זאת שהרי מפורש הוא שנתחייב בשמירה משום שזה ממונו.

ואגב אם תוכל לבאר את צד זה אמאי חייב משום שלא שמר הלא צריך סיבה מוקדמת שיהא חייב לשמור.
 
שלמה שלמה אמר:
אחד מן הגולה אמר:
צדיק האמת אמר:
רגילים בישיבות לומר בזה
דמוכח מזה דהחיוב בנזיקין אינו משום הפשיעה בשמירה
אלא משום מעשה היזק של ממונו.
אולי הגרש"ש אומר את זה
יש בזה טעות, אין שום צד בעולם שהמחייב הוא משום מעשה היזק של ממונו, משנה מפורשת היא שהמחייב הוא "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו",
כל אשר למד מסכ' ב"ק יודע שלאורך כל המסכת דנו תמיד כלפי חיוב שמירתו ולא רק כפוטר בעלמא. האחרונים שדנו בזה יש לבאר עומק כוונתם ואכהמ"ל. אך בכל אופן להסיק שיש צד שמחייב על ממונו שהזיק זה סותר כו"כ גמרות מפורשות, שלא לדבר על ראשונים מפורשים לאורך כל המסכת.
 

כך מדבר אדם שלא הבין את מסכת ב"ק היטב.
 
חלק עליון תַחתִית