דף כב אשו משום ממונו בשיטת רש"י - קושיה עצומה

שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
 

קפלן

משתמש רגיל
למען לא ניגע לריק אמר:
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
בפשטות כיון שאינו רוצה כל ציור של בעלות בממון, שום הנאה. 
 
 

למען לא ניגע לריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
קפלן אמר:
למען לא ניגע לריק אמר:
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
בפשטות כיון שאינו רוצה כל ציור של בעלות בממון, שום הנאה. 

יש נידון בין האחרונים בגזלן שלא רוצה לקנות.
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
הגע בעצמך, מי שילך לחצר חבירו ויוציא את שורו משם לרשות הרבים, וילך השור ויזיק, אטו יהיה חייב מדין גזלן?
'גזלן' אינו אלא אחד שמעכב את ממון חבירו, וזה המוציא - אין בדעתו לעכב לעצמו את ממון חבירו, אלא בסה"כ הוציא את שורו מרשותו, ואם חפץ הבעלים - יכולים ליטול את שורם חזרה לרשותם.
 

שלמה שלמה

משתמש ותיק
אהרן פישר אמר:
לכאורה נידון הבעלות כאן הוא לענין המזיק. והרי שלהבת אין מועלין, כדאיתא בסוף ביצה עיי"ש

ברוך הבא לפורום.

אך ראה שכתב הרב בעל למען לא ניגע לריק שליט"א דרש"י ודאי סבר שיש בעלות שהלא כתב שמחייבים רק את בעל האש.
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
שלמה שלמה אמר:
אהרן פישר אמר:
לכאורה נידון הבעלות כאן הוא לענין המזיק. והרי שלהבת אין מועלין, כדאיתא בסוף ביצה עיי"ש

ברוך הבא לפורום.

אך ראה שכתב הרב בעל למען לא ניגע לריק שליט"א דרש"י ודאי סבר שיש בעלות שהלא כתב שמחייבים רק את בעל האש.

זה שהוא יצר האש ונמצאת תחת שמירתו ברשותו, אינו מחייבו בתור בעלים על המזיק? לא ראיתי היכן מבואר שזה בעלות ממוני. הרי מבואר שם בביצה דלא שייך בעלות "רגילה" באש.

ברוכים הנמצאים
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
למען לא ניגע לריק אמר:
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
אם תוכל לבאר על איזה רש''י אתה מדבר.
 
 

אי בעית סברא

משתמש רגיל
ב. גפנר אמר:
הגע בעצמך, מי שילך לחצר חבירו ויוציא את שורו משם לרשות הרבים, וילך השור ויזיק, אטו יהיה חייב מדין גזלן?
'גזלן' אינו אלא אחד שמעכב את ממון חבירו, וזה המוציא - אין בדעתו לעכב לעצמו את ממון חבירו, אלא בסה"כ הוציא את שורו מרשותו, ואם חפץ הבעלים - יכולים ליטול את שורם חזרה לרשותם.

לכאורה באש אין לו יכולת לשלוט בזה 

ועוד נראה פשוט שגזלן לא מתחייב בגלל הקניין שלו אלא כעין גרמי עיין תוס' ס"ו בב"ק
 

אי בעית סברא

משתמש רגיל
למען לא ניגע לריק אמר:
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
בפשטות אין להוציא מרש"י אלא שמייצר אש נקרא עליה בעלים אבל לא עד כדי דין ממון שאפשר לגוזלו ועיין
 
 

למען לא ניגע לריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אי בעית סברא אמר:
ב. גפנר אמר:
הגע בעצמך, מי שילך לחצר חבירו ויוציא את שורו משם לרשות הרבים, וילך השור ויזיק, אטו יהיה חייב מדין גזלן?
'גזלן' אינו אלא אחד שמעכב את ממון חבירו, וזה המוציא - אין בדעתו לעכב לעצמו את ממון חבירו, אלא בסה"כ הוציא את שורו מרשותו, ואם חפץ הבעלים - יכולים ליטול את שורם חזרה לרשותם.

לכאורה באש אין לו יכולת לשלוט בזה 

ועוד נראה פשוט שגזלן לא מתחייב בגלל הקניין שלו אלא כעין גרמי עיין תוס' ס"ו בב"ק
א. אילו לא היה יכולת לשלוט באש לא היה עליה בעלות.
ב. ממילא נראה לפרוך גם את טענתך השניה אני מקוה שהתבלבלת והכוונה היא לתוס' נו: כי איני זוכר תוס' סו שמדבר בזה. והתוס' שם כתב שגזלן מתחייב ונכנס תחת הבעלים כי הוציא מרשות הבעלים שהיו חייבים בשמירתה ואינם יכולים לשומרה כי נגזלה מהם ומש"ה יש עליו לשומרה. דלענין נזיקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה. היינו שיש עליו חיוב משום שהוציא מרשות הבעלים ומש"ה גזלן מתחייב בגלל שליטתו בדבר.
 

למען לא ניגע לריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
למען לא ניגע לריק אמר:
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
אם תוכל לבאר על איזה רש''י אתה מדבר.
רש"י כב. בב"ק עיי"ש בד"ה אשו משום חציו או אשו משום ממונו איני זוכר בדיוק אך זה רשות בתחילת הסוגיה וגם בסופה.
 
 

אי בעית סברא

משתמש רגיל
למען לא ניגע לריק אמר:
אי בעית סברא אמר:
ב. גפנר אמר:
הגע בעצמך, מי שילך לחצר חבירו ויוציא את שורו משם לרשות הרבים, וילך השור ויזיק, אטו יהיה חייב מדין גזלן?
'גזלן' אינו אלא אחד שמעכב את ממון חבירו, וזה המוציא - אין בדעתו לעכב לעצמו את ממון חבירו, אלא בסה"כ הוציא את שורו מרשותו, ואם חפץ הבעלים - יכולים ליטול את שורם חזרה לרשותם.

לכאורה באש אין לו יכולת לשלוט בזה 

ועוד נראה פשוט שגזלן לא מתחייב בגלל הקניין שלו אלא כעין גרמי עיין תוס' ס"ו בב"ק
א. אילו לא היה יכולת לשלוט באש לא היה עליה בעלות.
ב. ממילא נראה לפרוך גם את טענתך השניה אני מקוה שהתבלבלת והכוונה היא לתוס' נו: כי איני זוכר תוס' סו שמדבר בזה. והתוס' שם כתב שגזלן מתחייב ונכנס תחת הבעלים כי הוציא מרשות הבעלים שהיו חייבים בשמירתה ואינם יכולים לשומרה כי נגזלה מהם ומש"ה יש עליו לשומרה. דלענין נזיקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה. היינו שיש עליו חיוב משום שהוציא מרשות הבעלים ומש"ה גזלן מתחייב בגלל שליטתו בדבר.
דברי הרב צודקים תוס' נ"ו 
ועדיין אני עומד בדעתי שלא העיכוב מחייב אלא מה שהוא מוציאה וכעין גרמי עיין שם היטב
 
 

למען לא ניגע לריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אי בעית סברא אמר:
למען לא ניגע לריק אמר:
אי בעית סברא אמר:
לכאורה באש אין לו יכולת לשלוט בזה 

ועוד נראה פשוט שגזלן לא מתחייב בגלל הקניין שלו אלא כעין גרמי עיין תוס' ס"ו בב"ק
א. אילו לא היה יכולת לשלוט באש לא היה עליה בעלות.
ב. ממילא נראה לפרוך גם את טענתך השניה אני מקוה שהתבלבלת והכוונה היא לתוס' נו: כי איני זוכר תוס' סו שמדבר בזה. והתוס' שם כתב שגזלן מתחייב ונכנס תחת הבעלים כי הוציא מרשות הבעלים שהיו חייבים בשמירתה ואינם יכולים לשומרה כי נגזלה מהם ומש"ה יש עליו לשומרה. דלענין נזיקין אקרו בעלים כל מי שבידו לשומרה. היינו שיש עליו חיוב משום שהוציא מרשות הבעלים ומש"ה גזלן מתחייב בגלל שליטתו בדבר.
דברי הרב צודקים תוס' נ"ו 
ועדיין אני עומד בדעתי שלא העיכוב מחייב אלא מה שהוא מוציאה וכעין גרמי עיין שם היטב
 

הדבר ברור שכאשר השור תחתיו אזי הוא מתחייב עליו משום שהנזק קיים תחתיו והפגיעה היא הימנו. ואילו לא עשה קנין אין הדבר תחתיו אלא עדיין תחת הבעלים.

כ"ז נכתב לאחר העיון בדברי התוס' כבקשתך.
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
למען לא ניגע לריק אמר:
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].

מבקש סליחה, למדתי קצת בסוגיא ורוב דברים שכתבתי הבל המה. נראה שהנחלת דוד מקשה הקושיא הזה, 
 

biden

משתמש חדש
דברי השואל אכן קשים
ובפרט שמבואר ברשב''א ועוד ראשונים דעל גחלת לכו''ע יש בעלות
ואכן אנו העמדנו בלימודנו שלא הגביהה או הפכה ג' טפחים וכמו גבי גלל שאם לא הפכה בפחות מג' אכן פטור
 

אם תבקשנה ככסף

משתמש ותיק
אולי כי אש זה דבר שמתחדש בכל רגע
מי שייצר זאת שייך לו

אבל המוציא לא יכול לקנות כי ברגע שמוציא זה כבר אש אחר
או לחילופין כמו שכתבו פה לעיל מאחר שאינו רוצה לקנות
ועוד שלא שייך לקנות כזאת בעלות כי זה בעלות רק לעניין נזיקין
מאחר שאינו שווה פרוטה ולא שייך לקנות אך מי שייצר שאני
 

למען לא ניגע לריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אם תבקשנה ככסף אמר:
אולי כי אש זה דבר שמתחדש בכל רגע
מי שייצר זאת שייך לו

אבל המוציא לא יכול לקנות כי ברגע שמוציא זה כבר אש אחר
או לחילופין כמו שכתבו פה לעיל מאחר שאינו רוצה לקנות
ועוד שלא שייך לקנות כזאת בעלות כי זה בעלות רק לעניין נזיקין
מאחר שאינו שווה פרוטה ולא שייך לקנות אך מי שייצר שאני
מהיכ"ת שאין שייך לקנות פחות משו"פ?????
 

יוסף ה עליכם

משתמש ותיק
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
הקושיה נמצאת בנקודת הנחה, אך עיין הייטב שרש''י כתב שאשו זה כמו 'שורו ובורו' והנה הרי בור ברה''ר לפי חלק מן השיטות כלל לא חשיב כשלו, אלא הכונה ברש''י שאשו זה ממונו זה רק דמיון בעלמא שכמו ממונו הרי אז סיבת החיוב היא מחמת שיש לו אחריות על זה כך ג''כ אשו אם הוא הדליק הרי אז יש לו אחריות על זה.
 

יודע ולומד

משתמש רשום
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
בפשטות לשון רש"י, שהחיוב הוא משום ממונו, אולם לא ממון ממש[1] אלא "כשורו ובורו" כלומר יש בעלות על המזיק כאן, אולם לא בעלות ממונית, אלא כעין בורו שעשאן הכתוב ברשותו. ולכן במדליק בגחלת שאינה שלו אינו חייב כיון שאינו שלו. ואינו חייב על המעשה שלו אלא על ההיזק של ממונו.

וז"ל רבינו חננאל: ופריק ריש לקיש כגון דאדייה אדויי כלומר לא הגביה את החררה אלא בדרך דידוי הובאה אל הגדיש ולא יצתה הגחלת מחזקת בעליה ועל החררה משלם נזק שלם שזה דרכו לחטוף ולאכול ועל מקום הגחלת משלם חצי נזק שמעשה עשה בידים אבל משונה היא ומשונה בחצר הניזק חצי נזק כרבנן. ועל שאר הגדיש פטור שאינו ממון בעל הכלב שהרי לא עקר והניח ובעל הגחלת נמי לא מיחייב דהא אוקימנא לקמן בששימר גחלתו והכלב חתר והוציאה. עכ"ל. מדבריו של רבנו חננאל מבואר שהגדרת ממון בהיזק של אש, אינה הגדרת ממון בעלותית, כי הרי לכלב אין אפשרות לקנות, ולא שייכה ביה תורת ממון כלל. אלא כוונת הר"ח היא לאחריות שיש לכלב בעת שזה מגיע ל"רשותו".[1]



[1] וכעין זה איתא תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כט עמוד ב:
לוקמה למעלה מג', ואף על גב דלא נתכוין לזכות בה – חייב. ע"כ. נראה שם שאפי' לא התכוון לקנות חייב בעת שהכניס את זה לרשותו, וזה מדין האחריות שלו למזיק שיש לו ברשותו. ואפי' אם לא מתכוון לקנותו, הרי הוא כמפקיר נזקיו(עיי"ש ברש"י) .


[1] ועיין לקמן בפירוש ר' חננאל.
 

יודע ולומד

משתמש רשום
בפשטות לשון רש"י, שהחיוב הוא משום ממונו, אולם לא ממון ממש[1] אלא "כשורו ובורו" כלומר יש בעלות על המזיק כאן, אולם לא בעלות ממונית, אלא כעין בורו שעשאן הכתוב ברשותו. ולכן במדליק בגחלת שאינה שלו אינו חייב כיון שאינו שלו. ואינו חייב על המעשה שלו אלא על ההיזק של ממונו.

וז"ל רבינו חננאל: ופריק ריש לקיש כגון דאדייה אדויי כלומר לא הגביה את החררה אלא בדרך דידוי הובאה אל הגדיש ולא יצתה הגחלת מחזקת בעליה ועל החררה משלם נזק שלם שזה דרכו לחטוף ולאכול ועל מקום הגחלת משלם חצי נזק שמעשה עשה בידים אבל משונה היא ומשונה בחצר הניזק חצי נזק כרבנן. ועל שאר הגדיש פטור שאינו ממון בעל הכלב שהרי לא עקר והניח ובעל הגחלת נמי לא מיחייב דהא אוקימנא לקמן בששימר גחלתו והכלב חתר והוציאה. עכ"ל. מדבריו של רבנו חננאל מבואר שהגדרת ממון בהיזק של אש, אינה הגדרת ממון בעלותית, כי הרי לכלב אין אפשרות לקנות, ולא שייכה ביה תורת ממון כלל. אלא כוונת הר"ח היא לאחריות שיש לכלב בעת שזה מגיע ל"רשותו".[1]



[1] וכעין זה איתא תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כט עמוד ב:
לוקמה למעלה מג', ואף על גב דלא נתכוין לזכות בה – חייב. ע"כ. נראה שם שאפי' לא התכוון לקנות חייב בעת שהכניס את זה לרשותו, וזה מדין האחריות שלו למזיק שיש לו ברשותו. ואפי' אם לא מתכוון לקנותו, הרי הוא כמפקיר נזקיו(עיי"ש ברש"י) .


[1] ועיין לקמן בפירוש ר' חננאל.
ועוד י"ל לפי דברי הרמב"ן במלחמות, שהממנו של רש"י זה דווקא על הגחלת עצמה. שמדובר שהוא הסכים למישהו אחר להשתמש בגחלת, שאז אין זה גזילה!
 

יוסף ה עליכם

משתמש ותיק
שיטת רש"י שהחייב הוא רק בעל האש. ולא זה שהוציא את האש מרשותו אם הוא לא שלו.
והנה מבואר מדברי רש"י שיש בעלות על אש וא"כ לכאורה צע"ג למה שלא יהא חייב כגזלן על אש זו שגזלה מבעליה וכאשר כתב תוס' לקמן נו: שגזלן חייב בשמירת נזקיו. וחייב הוא לשלם. ואמאי הכא אינו כגזלן. [ואין לומר שלא עשה מעשה קנין וכו' כי מדובר שלקח את האש והדליק איתה, כי הלא רש"י כתב בסתמא].
א. זה נהנה וזה לא חסר [זה נידון שלם בפנ''ע כידוע].
ב. אינו דבר ממשי, ולא שייך לגזול, אבל בעלות זה אחריות עם כל המשתמע מכך..
ג. פחות משו''פ.
 

חלא בר חמרא

משתמש רגיל
לא קראתי את כל ההודעות, ואף איני מונח כלל בסוגיא, אך זכורני באופן ברור מעת היותי בסוגיא, שהבעלות הזו אין ענינה בעלות ממונית כלל, אלא הוא בעלות לנזקין, וע"ד דברי התוס' ב"ק נו:, והיינו אחריות. והרי לא כתב רש"י שהוא בעלות, אלא כשורו ובורו, ושורו ובורו חיב עליהם אף אם הוא שומר שאינו בעלים, ובע"כ דהיינו בעלים לנזקין
 

יוסף ה עליכם

משתמש ותיק
לא קראתי את כל ההודעות, ואף איני מונח כלל בסוגיא, אך זכורני באופן ברור מעת היותי בסוגיא, שהבעלות הזו אין ענינה בעלות ממונית כלל, אלא הוא בעלות לנזקין, וע"ד דברי התוס' ב"ק נו:, והיינו אחריות. והרי לא כתב רש"י שהוא בעלות, אלא כשורו ובורו, ושורו ובורו חיב עליהם אף אם הוא שומר שאינו בעלים, ובע"כ דהיינו בעלים לנזקין
ברוך שכיונתי [עין לעיל]. אך הייתי מסייג את דבריך בקימעא, כי הציטות מהתוס' לקמן 'בעלות על נזיקין' שנויה במחלוקת עצומה, וכידוע ריש ארבע אבות שמעריכים בזה דשיטת הרמב''ם אינה כן, אלא צריך שזה יהיה ממונו, ומהיכ''ת בפשיטות להכריע דברי רש''י כשיטת התוס'.
 

חלא בר חמרא

משתמש רגיל
ברוך שכיונתי [עין לעיל]. אך הייתי מסייג את דבריך בקימעא, כי הציטות מהתוס' לקמן 'בעלות על נזיקין' שנויה במחלוקת עצומה, וכידוע ריש ארבע אבות שמעריכים בזה דשיטת הרמב''ם אינה כן, אלא צריך שזה יהיה ממונו, ומהיכ''ת בפשיטות להכריע דברי רש''י כשיטת התוס'.
לא ידעתי מי שיחלוק בזה, אשמח למקורות, אך מה יבאר הר"מ מ"ט שומר חייב, וגזלן, ומביא את הקרבן שהוא ממו"ג, ועוד כמה דוגמאות שאיני זוכרם עתה.
 

למען לא ניגע לריק

משתמש ותיק
פותח הנושא
א. זה נהנה וזה לא חסר [זה נידון שלם בפנ''ע כידוע].
ב. אינו דבר ממשי, ולא שייך לגזול, אבל בעלות זה אחריות עם כל המשתמע מכך..
ג. פחות משו''פ.
א. מה שייך לזה נהנה הלא הוא לקח לו את האש, והיא שלו. ונניח שלקח את הגחלת ג"כ, עיין ביצה לט. דמועלין בגחלת.
ב. עיין בהערה קודם ובגמ' ביצה הנ"ל.
ג. מה החסרון בפחות משו"פ, הלא בערבות יוצאים ידי דין לכם אע"פ שאין בו שו"פ, עיין בתורי"ד סוכה מא.
 
חלק עליון תַחתִית