נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
אור זורח אמר:נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
אולי סברא אדם שומר על עצמו וכלים לא הולכים לבד בעצמם אך ר' יהודה מחייב כלים
יישר כחשינובה אמר:אור זורח אמר:נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
אולי סברא אדם שומר על עצמו וכלים לא הולכים לבד בעצמם אך ר' יהודה מחייב כלים
גם על אדם מחוייב לשלם אם הוזק ,הפטור הוא מכופר או כפרה ,
שינובה אמר:גם על אדם מחוייב לשלם אם הוזק ,הפטור הוא מכופר או כפרה ,
נתן הבבלי אמר:'שור' - ולא אדם, האם יש בזה סברא?
כוונת בסברתך לדברי המשך חכמה, הוא כותב את זה גם באור שמח.אור זורח אמר:נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
אולי סברא אדם שומר על עצמו וכלים לא הולכים לבד בעצמם אך ר' יהודה מחייב כלים
והני מילי לענין קטלא, אבל לענין נזקין אדם חייב (כח:).נתן הבבלי אמר:יישר כחשינובה אמר:אור זורח אמר:אולי סברא אדם שומר על עצמו וכלים לא הולכים לבד בעצמם אך ר' יהודה מחייב כלים
גם על אדם מחוייב לשלם אם הוזק ,הפטור הוא מכופר או כפרה ,
תוכל לציין מקור
לא הזיד ולא שגג אלא גרם כאן מיתה ,על הפטור מכפרה כופר או דיני שמים יש מסבירים בסוגיא שם על אתר ואולי גם על זה דברי האור שמח וברוך שכיונת , [לא בדקתי]אור זורח אמר:שינובה אמר:גם על אדם מחוייב לשלם אם הוזק ,הפטור הוא מכופר או כפרה ,
אין דרך בני אדם להתבונן בדרכים כדאיתא בגמרא
אבל עד כדי מיתה אולי זה כבר מוגזם שמא אפשר לפרש כן
אולי תבדוק בחינוך.נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
בש"מ דף ה' ע"ב כ' בשם ה"ר ישראל בדעת רש"י שם, דדרכו שלאדם להתבונן בדרכים שלא ימות אבל לא עד כדי שלא יוזק. ולהכי חשיב אינו ראוי ליפול ולמות בבור. ולהתוס' שם, הוי גזה"כ.אני עבדך אמר:תוכל לשאול
האם יש הסבר לכך שדווקא אם ניזק בעל הבור חייב ואילו אם האדם נהרג בעל הבור פטור..
אם לא הייתה בזה שום סברא, לא היינו יכולים להבין מה התורה באה לאפוקי כשהיא אומרת "שור". אולי לאפוקי פרה?! ואולי לאפוקי שוורים?! ובכלל, אולי מ"בור" נלמד - בור ולא שיח, ולא מערה?!נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
זהו הטעם לחילוק הדין, כלומר, אחר שהבנו שיש מושג של גנב ויש מושג של גזלן, יש להבין למה נשתנו דיניהם, למה לא יהא לשניהם אותו הדין, וע"ז השיב ריב"ז טעם. אבל יש עוד שאלה, מי אמר בכלל שיש הבדל ביניהם?!שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?
אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו.
גביהא בן פסיסא אמר:אם לא הייתה בזה שום סברא, לא היינו יכולים להבין מה התורה באה לאפוקי כשהיא אומרת "שור". אולי לאפוקי פרה?! ואולי לאפוקי שוורים?! ובכלל, אולי מ"בור" נלמד - בור ולא שיח, ולא מערה?!נתן הבבלי אמר:בבא קמא כח: "ונפל שמה שור או חמור, שור - ולא אדם, חמור - ולא כלים", האם זה פְּטוּר של גזירת הכתוב בלבד או שיש בזה ג"כ סברא.
אלא שגם לפני הדרשה אנו יודעים שהם ב' שמות חלוקים בחילוק הרלוונטי לעניין זה. והדרשה באה להראות לנו שיש הבדל בדין בין ב' שמות אלו. (יש כמובן הרבה פעמים שני מושגים נפרדים, שדינם שווה, כי הטעם נכון בשניהם).
לדוגמא, אם יהיה כתוב "המזיק ביום ראשון חייב". לא היינו מדייקים "ביום ראשון חייב, הא ביום שני פטור". כי אם "מזיק ביום ראשון" חייב, אז גם מי שמזיק ביום שני חייב מדין "מזיק ביום שני"... כי אין כזה מושג בפני עצמו של "מזיק ביום ראשון" או שני, היום הוא לא תכונה בהיזק, כך שזה לא מושג בפנ"ע, ולא ייתכן שהתורה תבדיל ביניהם. וה"ה לג'ינג'י ולא ג'ינג'י וכו'.
כך שגם בגזה"כ, יש מקום לשאול מה החילוק בין המושגים. אע"פ שאין לשאול מה טעם ההבדל, כי זו גזה"כ, ואין אנו עוסקים בטעמי המצוות, אבל אפשר לשאול מה תוכן ההבדל, ולמה הם שמות חלוקים.
עוד דוגמה, (ב"ק עט:):
זהו הטעם לחילוק הדין, כלומר, אחר שהבנו שיש מושג של גנב ויש מושג של גזלן, יש להבין למה נשתנו דיניהם, למה לא יהא לשניהם אותו הדין, וע"ז השיב ריב"ז טעם. אבל יש עוד שאלה, מי אמר בכלל שיש הבדל ביניהם?!שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?
אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו.
לדוגמא: הנוטל חפץ חבירו בפני רבים ולא בפני חבירו. גנב או גזלן? הגונב ואינו חושש אפי' מבנ"א. הגוזל ורועד כולו מפחד בנ"א. מה דינם?
ברור שאם לא יהיה הבדל מהותי בתוכן, הטעם עצמו לא היה יכול לגרום לחילוק בדין, כי אם כי היה צריך להיות כל מקרה ומקרה לגופו.
(א"ה, דוגמא זו קשה קצת, אם לא הסכמת עזוב אותה, טול את השאר).
דוק בזה, כי זה יסוד גדול מאוד בכללי גזה"כ וסברא. ויסוד זה שמעתי מהג"ר חיים מן ההר.