דף פט ענבים ודבר אחר

רואים שקוף

משתמש ותיק
ס' הגמ' פט., אי שרי לפועל להבהב ענבים באור למתקן, ומייתו ראיה, [שם ע"ב], "ת"ש פועלין שהיו עודרים בתאנים וגודרים בתמרים ובוצרים בענבים ומוסקין בזיתים הרי אלו אוכלים ופטורים שהתורה זיכתה להם בפיתם לא יאכלו אלא אם כן נטלו רשות מבעה"ב ולא יספות במלח ויאכל מלח ודאי כענבים ודבר אחר דמי",
לכאו', הא דכת' הברייתא להתיר נטלו רשות מבעה"ב, היינו  דאפ"ה פטורין ממעשר, ול"א שזה הוא תנאי שכרן והוי כמקח, אלא חשיב שהתו' זיכתה להם, ופטורין, דאל"ה אמאי אין ראי' מזה עצמו שאסור להבהב, והראי' היא רק מספיתה במלח, 
א"כ, כשכ' אח"כ ולא יספות במלח, היינו נמי לחדש דספיתה במלח, אף אי התנו עם בעה"ב, מחייב במעשר, דהוי כמקח, שזה הוא תנאי שכרן, ומה סבר המקשן להביא ראי' מהא.
ובכלל צ"ב עיקר הראי', הא כל הס' עמד בצורה אי הבהוב דמי לענבים וד"א, ומה ראי' מענבים וד"א להבהוב.
[אצ"ל שזה לשי' רש"י בסוגיא].
 

שאר ישוב

משתמש רגיל
א. אין ראיה שהברייתא באה להתיר אכילה בפת לעניין מעשר, המסתבר מלשון הברייתא שמטרתה לאסור ענבים ודבר אחר וכמו שבתחלת הברייתא היא מאריכה בפרטי דיני אכילה שלא קשורים למעשר, דהיינו הפרוט במלאכות המגוונות שהם בשעת גמר מלאכה ( כמו שבאר רש"י).
ב. ראית הגמ' היא מכך שהברייתא טרחה להוסיף אחרי שאסרה ענבים ודבר אחר, שגם לספות במלח אסור, וסברת הגמ' שהוצרכה הברייתא לאסור מלח למרות שאין בו ממשות, מכיוון שגם פעולת תקון לפרי נאסרה. מסקנת הגמ' היא שהברייתא מחדשת שגם מלח חשוב כדבר אחר.
 
חלק עליון תַחתִית