האם אי ידיעה על קיום הממון נחשבת כיאוש?

שומר שבת

משתמש רגיל
לדוגמא, אדם יש לו כיס מלא מעות, אבל אינו זוכר כמה מעות יש לו בכיסו, משמש בכיסו ובדק את מעותיו, מצד אחד הוא אינו יודע כלל שנפלו לו מעות, מצד שני הוא בכלל אינו יודע על קיומם, לפי דעתו - סך מעות אלה היו בכיסו כבר מתחילה, האם נחשב דבר זה ליאוש?

או לדוגמא, אדם הניח חפץ במקום מסויים [חוץ לרשותו] ושכח כלל מקיומו של החפץ, האם נחשב ליאוש?
אלא שבזה יש לומר שאינו יאוש, שהרי סוף סוף יכול הוא להיזכר, אבל נפק"מ במקום שאביו הניח את החפץ והוא ירש את אביו, ואינו יודע כלל מקיומו של אותו חפץ, וגם אינו עתיד לידע האם נחשב ליאוש?   

או למשל, הניח את ממונו במקום מסויים ואיבד את זכרונו באופן שאינו עתיד להיזכר, האם זה כמו יאוש?
 

חכם

משתמש רגיל
מה השאלה...?
ואם נאמר שזה אכן נחשב ייאוש, האם יהיה מותר לקחת את זה?
 

שומר שבת

משתמש רגיל
פותח הנושא
חכם אמר:
מה השאלה...?
ואם נאמר שזה אכן נחשב ייאוש, האם יהיה מותר לקחת את זה?
חכם, לא הבנתי את כוונתך אם תוכל להסביר ביתר הרחבה.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
לדוגמא, אדם יש לו כיס מלא מעות, אבל אינו זוכר כמה מעות יש לו בכיסו, משמש בכיסו ובדק את מעותיו, מצד אחד הוא אינו יודע כלל שנפלו לו מעות, מצד שני הוא בכלל אינו יודע על קיומם, לפי דעתו - סך מעות אלה היו בכיסו כבר מתחילה, האם נחשב דבר זה ליאוש?

או לדוגמא, אדם הניח חפץ במקום מסויים [חוץ לרשותו] ושכח כלל מקיומו של החפץ, האם נחשב ליאוש?
אלא שבזה יש לומר שאינו יאוש, שהרי סוף סוף יכול הוא להיזכר, אבל נפק"מ במקום שאביו הניח את החפץ והוא ירש את אביו, ואינו יודע כלל מקיומו של אותו חפץ, וגם אינו עתיד לידע האם נחשב ליאוש?   

או למשל, הניח את ממונו במקום מסויים ואיבד את זכרונו באופן שאינו עתיד להיזכר, האם זה כמו יאוש?
בפשטות, אדם שאינו עתיד לדעת בכלל על אבידתו, הרי זה ייאוש שלא מדעת, ויהיה אסור לעולם, שהלכה כאביי.
 
 

שומר שבת

משתמש רגיל
פותח הנושא
חכם אמר:
שומר שבת אמר:
חכם, לא הבנתי את כוונתך אם תוכל להסביר ביתר הרחבה.
כוונתי לשאול...
'למאי נפקא מינא'
מה פשר השאלה? אם זה יאוש הרי שמותר ליטול את הממון אבל אם אין זה יאוש הממון אסור עליו.
 
 

גדר

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
או לדוגמא, אדם הניח חפץ במקום מסויים [חוץ לרשותו] ושכח כלל מקיומו של החפץ, האם נחשב ליאוש?
אלא שבזה יש לומר שאינו יאוש, שהרי סוף סוף יכול הוא להיזכר, אבל נפק"מ במקום שאביו הניח את החפץ והוא ירש את אביו, ואינו יודע כלל מקיומו של אותו חפץ, וגם אינו עתיד לידע האם נחשב ליאוש?
ראה ב"מ כה ע"ב מתני' מצא בגל וכו' בכותל חדש וכו' עיי"ש בגמ' דשתיך טפי ובראשונים מבוא' להדיא שעצם השכחה לא הוי יאוש, ובכותל ישן תולין באמוריים מבוא' שלולי זה אע"ג שהיתה של אבותיו מכמה דורות ולא ידע מזה לא הוי יאוש. 
 

שומר שבת

משתמש רגיל
פותח הנושא
גדר אמר:
שומר שבת אמר:
או לדוגמא, אדם הניח חפץ במקום מסויים [חוץ לרשותו] ושכח כלל מקיומו של החפץ, האם נחשב ליאוש?
אלא שבזה יש לומר שאינו יאוש, שהרי סוף סוף יכול הוא להיזכר, אבל נפק"מ במקום שאביו הניח את החפץ והוא ירש את אביו, ואינו יודע כלל מקיומו של אותו חפץ, וגם אינו עתיד לידע האם נחשב ליאוש?
ראה ב"מ כה ע"ב מתני' מצא בגל וכו' בכותל חדש וכו' עיי"ש בגמ' דשתיך טפי ובראשונים מבוא' להדיא שעצם השכחה לא הוי יאוש, ובכותל ישן תולין באמוריים מבוא' שלולי זה אע"ג שהיתה של אבותיו מכמה דורות ולא ידע מזה לא הוי יאוש. 
אכן, בפשוטן של דברים ודאי שהאמת איתך, אם כי על הראיה ניתן להתווכח כי אולי שם לא דנים על יאוש משום שהוא יאוש ברשות.
עכ"פ ודאי שכך הוא הפשטות.
אבל לפי זה יצא דבר חידוש כפי שכתבתי לעיל, שאדם שלא ידע כמה מעות יש לו בכיסו ולא יודע כלל שאיבד מעות, רק משלים בדעתו עם סך המעות שבכיסו לא יהא נחשב ליאוש. ולמה לא חיישינן לזה? ולא נוכל לסמוך על מה שאדם ממשמש בכיסו כל שעה.
 

שניאור

משתמש ותיק
בזכרוני שראיתי פעם בשם הגר"י בלויא זצ"ל שכסף שנאבד והאובד לא יידע אף פעם ה"ז נחשב כמו יאוש, וכמדומה שיש חולקים עליו, אלא שלדעת החולקים לכאורה היום כשמוצאים כסף אין אפשרות לקחת אותו מהטעם שבגמ' דאדם עשוי למשמש בכיסו, שהרי היום עינינו הרואות שאין זה כך.
 

חכם

משתמש רגיל
שניאור אמר:
אין אפשרות לקחת אותו מהטעם שבגמ' דאדם עשוי למשמש בכיסו, שהרי היום עינינו הרואות שאין זה כך
image.png

כן הביא בקונטרס דברי השיח ממרן רה"י הגראי"ל ומרן שה"ת הגר"ח בשם מרנא החזון איש
 

קבצים מצורפים

  • image.png
    image.png
    29 KB · צפיות: 35

שומר שבת

משתמש רגיל
פותח הנושא
מעלון המשפט - דעת מרן הגריש"א זצוק"ל דבזמנינו אי אפשר לסמוך על הא דאדם עשוי למשמש.

[ATTACH type="full" alt="

אדם עשוי למשמש בזה''ז

2.PNG"]1[/ATTACH]
 

קבצים מצורפים

  • אדם עשוי למשמש בזה''ז 2.PNG
    אדם עשוי למשמש בזה''ז 2.PNG
    33.9 KB · צפיות: 33
  • אדם עשוי למשמש בזה''ז 1.PNG
    אדם עשוי למשמש בזה''ז 1.PNG
    36.2 KB · צפיות: 33

יד אבשלום

משתמש ותיק
שומר שבת אמר:
גדר אמר:
שומר שבת אמר:
או לדוגמא, אדם הניח חפץ במקום מסויים [חוץ לרשותו] ושכח כלל מקיומו של החפץ, האם נחשב ליאוש?
אלא שבזה יש לומר שאינו יאוש, שהרי סוף סוף יכול הוא להיזכר, אבל נפק"מ במקום שאביו הניח את החפץ והוא ירש את אביו, ואינו יודע כלל מקיומו של אותו חפץ, וגם אינו עתיד לידע האם נחשב ליאוש?
ראה ב"מ כה ע"ב מתני' מצא בגל וכו' בכותל חדש וכו' עיי"ש בגמ' דשתיך טפי ובראשונים מבוא' להדיא שעצם השכחה לא הוי יאוש, ובכותל ישן תולין באמוריים מבוא' שלולי זה אע"ג שהיתה של אבותיו מכמה דורות ולא ידע מזה לא הוי יאוש. 
אכן, בפשוטן של דברים ודאי שהאמת איתך, אם כי על הראיה ניתן להתווכח כי אולי שם לא דנים על יאוש משום שהוא יאוש ברשות.
עכ"פ ודאי שכך הוא הפשטות.
אבל לפי זה יצא דבר חידוש כפי שכתבתי לעיל, שאדם שלא ידע כמה מעות יש לו בכיסו ולא יודע כלל שאיבד מעות, רק משלים בדעתו עם סך המעות שבכיסו לא יהא נחשב ליאוש. ולמה לא חיישינן לזה? ולא נוכל לסמוך על מה שאדם ממשמש בכיסו כל שעה.
יש לחלק טובא שאדם שלא יודע על דבר שהוא ברשותו לא חשיב יאוש כיון שאין לו שום מחשבה על אותו ממון הנאבד אמנם אם ממשמש בכיסו ובדעתו שדי לו במה שבכיסו יש פה מחשבת יאוש על מה שנפל משם אמנם על מה שלא היה בכיסו ונאבד ממקום אחר אין פה יאוש כיון שאין שום מחשבה ע"ז אמנם על מה שהיה בכיסו עצם המחשבה שדי לו במה שיש לו כעת בלא ידיעה שכל מה שהיה בכיסו עדיין שם חשיב מחשבת יאוש ויל"ע מתוס' ב"מ כב: ד"ה דלאו בני מחילה דמבואר דיתומים שיש להם תמרים שנפלו לכי גדלי מיאשי מאותם תמרים שנפלו בקטנותם וודאי דבגדלותם אין שום מחשבת יאוש חיובית על התמרים שנפלו אלא במה שהם מסתפקים במה שיש להם כעת ביודעם שבמשך השנים יכלו ליפול תמרים אבל ודאי שאין מחשבת יאוש על התמרים שנפלו
 
 
חלק עליון תַחתִית