מעשה דוד ובת שבע, במבט עמוק של חז"ל- סנהדרין ק"ז.

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
שלום לכולם, מעשה דוד ובת שבע המתואר בשמואל ב' י"א נראה בעין שטחית כלא מובן וכל אדם שלא לוקח את הנושא ברצינות בוודאי שנכשל במחשבות של טעות על דוד המלך, רבותינו ראו בזה עולם שלם של לקח גדול ולימודים גדולים על עוצמתו של דוד המלך, ברצוני לשתף את הציבור הקדוש במה שעלה בחכתי.

הגמ' אומרת שאמר דוד המלך לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך שיכולתי לעמוד בנסיון ורק כדי שלא יאמרו שהעבד ניצח לאדונו לא עמדתי בזה, הטענה נשמעת תמוהה וכבר ידוע שאחד מתלמידי החזו"א אמר לפניו שאת זה טען היצה"ר לדוד המלך, והחזו"א נהנה מכך... אמנם וודאי שאין הדברים כפשוטם.

הגמ' בשבת נ"ו. אומרת כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, בת שבע היתה מגורשת מאוריה החיתי כדין כל היוצא למלחמת בית דוד נותן גט כריתות לאשתו ולכך אומרת הגמ' שהיו לו ליקוחין בה, כמו"כ ראה דוד ברוח הקודש ששלמה בנה של בת שבע הוא ידבק בזרע דוד ומהם יצא מלך המשיח וכל כוונתו היתה להביא תהליך זה לידי קיום מהר להושיע את עם ישראל, אלא שתביעת הקב"ה היתה על אופן המעשה שהיה, וגם בזה התביעה היתה בבחינה דקה מאד, וכמו שיתבאר.

אי"ה אמשיך בקרוב, אשמח לשמוע תגובות מהציבור.
 

אריך

משתמש ותיק
נשמח לראות את המשך דבריך ואז נגיב אם יהיה לנו מה לומר.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
אז זהו, שבעיון יותר עמוק בסוגיא ישנם קושיות הצריכות פתרון, ועל כך ברצוני לכתוב.
שיטת רש"י [שבת נ"ו. כתובות ט':] שהגט הניתן במלחמות בית דוד היה גט על תנאי שאם ימות במלחמה תהא מגורשת וכבר הק' התוס' לשיטתו היאך בא דוד על בת שבע ולא היה ירא שמא יחזור אוריה מן המלחמה, ומצאתי במלבי"ם שכתב שהיה בטוח דוד בעצמו שיטריד את אוריה באיזה ענין כל שהוא ולא ישוב מן המלחמה, ודבריו תמוהים לפי פשוטו. ואף אם נאמר שבטח דוד שיסובב לו איזה ציווי שיסרב אוריה כפי שאכן היה ויחשב מורד במלכות, גם זה מן התימה. אשמח אם משהו יודע תי' על קו' תוס' בענין.
אמשיך בקרוב אי"ה.
 

בן מלך

משתמש חדש
אם חז"ל אמרו שהטועה מי שאומר שדוד מטא משמע שלקב"ה לא היה שום תביעה עליו ומדוע אתה מציין שהיה לקב"ה תביעה על אופן המעשה וכמו"כ אם כוונתך שלא יהי שום מחשבה שאינה טובה עליו לא היה עליך לציין שהיה תביעה כלשביא על מה שעשה
 

מנין

משתמש ותיק
(ב"ב טו)

עליך אמר קרא: (שמואל ב יב)
(ב)לְעָשִׁ֗יר הָיָ֛ה צֹ֥אן וּבָקָ֖ר הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד:
(ג) וְלָרָ֣שׁ אֵֽין־כֹּ֗ל כִּי֩ אִם־כִּבְשָׂ֨ה אַחַ֤ת קְטַנָּה֙ אֲשֶׁ֣ר קָנָ֔ה וַיְחַיֶּ֕הָ וַתִּגְדַּ֥ל עִמּ֛וֹ וְעִם־בָּנָ֖יו יַחְדָּ֑ו מִפִּתּ֨וֹ תֹאכַ֜ל וּמִכֹּס֤וֹ תִשְׁתֶּה֙ וּבְחֵיק֣וֹ תִשְׁכָּ֔ב וַתְּהִי־ל֖וֹ כְּבַֽת:
(ד) וַיָּ֣בֹא הֵלֶךְ֘ לְאִ֣ישׁ הֶֽעָשִׁיר֒ וַיַּחְמֹ֗ל לָקַ֤חַת מִצֹּאנוֹ֙ וּמִבְּקָר֔וֹ לַעֲשׂ֕וֹת לָאֹרֵ֖חַ הַבָּא־ל֑וֹ וַיִּקַּ֗ח אֶת־ כִּבְשַׂת֙ הָאִ֣ישׁ הָרָ֔אשׁ וַֽיַּעֲשֶׂ֔הָ לָאִ֖ישׁ הַבָּ֥א אֵלָֽיו:

(שם יב)

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־נָתָ֔ן חָטָ֖אתִי לַֽיקֹוָ֑ק
 

מנין

משתמש ותיק
וראוי לציין: בכתובות ט. לפי התירוץ הראשון של הגמ', דוד אנס אשת איש.
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה שכתב מנין "וראוי לציין: בכתובות ט. לפי התירוץ הראשון של הגמ', דוד אנס אשת איש."
דוד לא אנס א"א בכל מקרה, ועל זה אומרת הגמ' כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.
רק שהגמ' מתרצת שבכל מקרה לא היה שייך שם איסור לבעל ולבועל כיון שהיה באונס וזו ואצ"ל זו שלא היתה כלל א"א, וכן משמעות הדברים בפנ"י עיי"ש.
ובמאמר המוסגר עיי"ש בחשק שלמה שהק' שלא מצינו במקרא שום מקור לכך שהיתה הביאה באונס ותי' שם שמכיון שהיתה בת שבע באותו זמן קטנה כפי המתבאר בסנהדרין ס"ט הרי שפיתוי קטנה אונס הוא, ונפלא.
עכ"פ ביחס לטענתו של בן מלך, זה מה שהיתה כוונתי להוכיח שאמנם כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וזה ביחס לעצם הביאה שבוודאי היתה בהיתר אך כל תביעתו ותוכחתו של נתן הנביא היתה על צדדים שונים במעשה שאותם יש לבאר.
 

מנין

משתמש ותיק
יונה בן יעקב אמר:
דוד לא אנס א"א בכל מקרה, ועל זה אומרת הגמ' כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.

שוב. לפי התירוץ הראשון בגמ', דוד אנס אשת איש. [ואולי הגמ' שאומרת "כל האומר כו' " סוברת כמו התירוץ השני].
[וגם אם נניח כמו החש"ש, עדיין "פיתוי קטנה - אונס הוא" ואכן היא היתה אשת איש.
 
אברבנאל שמואל ב פרק יב
ואמנם למה לא צוה נתן הנביא את דוד שיעזוב בת שבע אחרי היותה אסורה לו, בהיות שזנתה מתחת בעלה בחייו והיתה מפני זה אסורה לבועל, הנה חז"ל והמפרשים הסכימו שהיתה הסבה בו לפי שאחרי מות אוריה החתי נתברר שלא חטא דוד למפרע בענין אשת איש, כיון שההולך למלחמת בית דוד קבלו חז"ל (שבת פ"ה דף נ"ו ע"א) שהיה כותב גט לאשתו, ולכן מיד שמת אוריה במלחמה נשארה אשתו מגורשת ממנו למפרע משעה שנפרד ממנה, ולזה היה כל מה שעשה דוד עמה בעילת אישות ולא בעילת זנות, כי לא היתה אשת אוריה כבר כשבא דוד עליה, ולזה לא היה מהגנות שיאהב האל ית' את הילד שלמה אשר ילדה בת שבע לדוד וירצה שיהיה המלכות ממנו.
ולי אני עוד בזה שתי סבות אחרות. האחד לפי שהיה זה הענין בסתר, וכמו שהוכחתי, עד שמפני זה מהר דוד לקחת את בת שבע אחרי מות אוריה מפני היותה כבר הרה, ואם היה מתאחר מללוקחה יתפרסם הענין אח"כ כשתלד קודם תשעה חדשים אחרי לקוחיה, ולכן רצה ית' שיהיה הדבר סתום וחתום ואיש אל ידע בכל אלה לכבוד המלכות ולכבוד תורת הש"י, ואם היה מצוה הקדוש ברוך הוא שתהיה בת שבע אסורה לדוד תגלה רעתו ויהיה הדבר גלוי לכל עמים וכדי בזיון וקצף, לכן העלים עליו הקדוש ברוך הוא מלהעניש בפרסום את דוד די מריו על דבר אוריה ועל ענין בת שבע, ורצה שלא ידע אותו בלתו, אבל יחשבו הרואים שאוריה מת במלחמה כדרך כל הארץ ושדוד נשא אשתו בהיותה אלמנה בדרך הגון וראוי, הלא תראה שאבשלום לא ידע דבר מזה, ולכן לא הוציא ממנו דבה על אביו, ושמעי בן גרא בקללו את דוד לא זכר מזה כלל, להיות הדבר בלתי נודע אצלם, עם היות שחז"ל (שבת פי"ב דף ק"ה ע"א) רמזוהו בדבריו אבל הוא על צד הדרש, ואדוני' בן חגית בהתנשאו למלוך לא אמר שהיה שלמה בן זנונים ושאינו ראוי למלוך, לפי שלא ידע מזה דבר. הנה אם כן הערים הקדוש ברוך הוא להסתיר הדבר, ולכן לא צוה שיעזוב דוד את בת שבע, אבל הענישו עליו כראוי באופן נסתר הסבה מבני אדם בימים ההם, ואחרי קבלת ענשו לא נשאר עליו חטא משפט מות, ועל זה אמר דוד מזמור (תהלים ל"ב א') אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואמר שם אתה סתר לי וגו', אמנם אחרי כן צוה האל ית' לנביא שיכתוב בספר את חטאו כדי שילמדו בעלי חטאות לשוב אל ה' בכל לבם ובכל נפשם כאשר עשה דוד, ויבטחו בו ית' שיכפר בעד חטאתם כאשר כפר לדוד, וכמ"ש (שם נ"א ט"ו) אלמדה פושעים דרכיך וגו'.
והסבה השנית היא שהאל ית' ראה בחכמתו העליונה שהיתה עתידה בת שבע שיצא ממנה מושל בישראל ומלך עליון על כל הארץ ושיחכם מכל בני קדם, ולכן אותה הוכיח לדוד להוליד ממנה איש יורש את כסאו, ואין עלינו להפליא איכה ואיככה ולמה לא יבחר בשאר נשי דוד, כמו שלא ידענו למה לא בחר ה' בכל בני ישי ובחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן, כי ממנו כל דבר והוא ידע מי האיש הירא ומזגו וטבעו ותכונתו ראוי למלוך, ומי האשה היותר מוכנת בטבעה מזגה ותכונתה להוליד בן חכם ישמח אב עליון למלכי ארץ, הראית מה שאמרו חז"ל במס' סנהדרין פרק חלק (דף ק"ז ע"א) ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה. ויורה שהיה דעתם שעתיד היה אוריה לנפול במלחמה או למות מיתה טבעית או כרתיית ותנשא בת שבע לדוד להוליד ממנה משיח אלקי יעקב, ושדוד חטא במה שעשה ביצרו הרע והקדים לעשות בחטא מה שהיה עתיד הקדוש ברוך הוא לתת לו בהיתר, וזהו אמרם אכלה פגה. הנה בעבור זה ראתה החכמה העליונה להעניש דוד על מה שעשה ולהקים אמרתו לתת לו בת שבע לאשה להוליד ממנה שלמה בחיר ה', ומפני זה זכר הכתוב שמת הילד הראשון אשר ילדה בת שבע, לפי שבא קודם זמנו והיה כדמות נובלת, ושבא דוד אל אשתו כי קראה אשתו אחרי זה כדי להודיע שלא נמנעה ממנו, ולכן שכב עמה ויולד את שלמה, ושלמה אשר ילדה בזמן הראוי מיד כשנולד אמר הכתוב והשם אהבו, והנה לא עשה עדין מעשה שיהיה ראוי להיותו נאהב ממנו יתברך, כי אם להיותו נגזר בחכמתו העליונה שיהיה מולך על כל ישראל ויחכם מכל האדם ויהיה יועץ וחכם חרשים ונבון לחש. הנה התבארו הפסוקים והותרו עם מה שאמרתי השאלות כלם:
 

יונה בן יעקב

משתמש ותיק
פותח הנושא
תוך כדי לימוד סוגי' זאת, אשתף את הציבור בכמה חידושים.

גמ' שבת נ"ו. כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, ומה אני מקיים מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע וגו' שבקש לעשות ולא עשה.
ופירש"י שבקש ללוקחה קודם שקיבלה גט מאוריה שהיה שולח לה מן המלחמה.

ונחלקו האחרונים בכוונתו, המהרש"א למד דהיינו שבא עליה לפני שנתברר לו חלות הגט, וכקו' התוס' כתובות ט': וגיטין ע"ד: איך לא היה ירא דוד שמא יחזור אוריה ויתבטל הגט למפרע, וזה ביקש לעשות אלא שלבסוף מת אוריה ולא עשה.

אמנם הפנ"י גיטין ע"ד: כתב שזהו חטא ממש ולא רק בקשה לעשות הרע כיון שסו"ס בא על אשה שידע ואפשר שתחזור להיות אשת איש, אלא כוונת רש"י כפשוטו שבקש לבוא עליה קודם כל המעשה, ובאמת שדבר זה תמוה כיון שאין לזה רמז בקראי כלל. [עוד צ"ע למעשה מ"ט ליכא חטא בזה שבא עליה וכנ"ל, וע' מלבי"ם שם שביאר שסמך דוד שיטריד את אוריה במלחמה ולא יחזור, וזה עצמו צ"ת היכי סבר לעשות כן.]

הרש"ש בכתובות הביא כהפנ"י וטען שזה כאשה שלא ידעה שהיפר לה בעלה ועברה על הנדר שצריכה כפרה, ויל"ע דהתם סברה שעושה באיסור גמור משא"כ הכא שסמך דוד שיתקיים התנאי, וצ"ת בזה.
 
חלק עליון תַחתִית