מכות דף ב

כללי הפורום
פותח נושא חדש? שים לב! למען שמירת הסדר הטוב, יש לציין בכותרת הנושא את שם המסכת והדף המדויק עליו נסוב הדיון

פותח הנושא
הלמדן
הודעות: 57
הצטרף: 14 יוני 2019, 12:32
קיבל תודה: 21 פעמים
יצירת קשר:
סטטוס: לא מחובר

מכות דף ב

שליחה על ידי הלמדן » 16 יוני 2019, 21:01

כיצד העדים נעשים זוממים מעידים אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה אין אומרים יעשה זה בין גרושה או בין חלוצה אלא לוקה את הארבעים מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב גלות וכו'
והנה שני הדינים במשנה ממעטי' מפסוקים כדמבואר בגמ' בד"ג וב"ח מ"ועשיתם לו" וגלות מ"הוא"  
נידון א'
וכתב רש"י דמשנתינו איירי דהזוממים כהנים דאז היה ס"ד דנעשים ב"ג וב"ח דבעינן פסוקים למעט אותם אך בישראל פשיטא דאין נעשים בני גרושה ובני חלוצה והוא פשוט דאיך שייך לעשות ישראלים חללים דהא חללים הוא פסול בכהונה שאסור בעבודה וכן אינו מקבל מתנות כהונה ושאר הדינים של כהן אין בו ועל כן בישראל אין  צורך פסוק למעט   
אך עי' בריטב"א שכתב בשם התוס' דגם בישראלים איירי מתני' ויתפוס בהם נפק"מ דיפסלו נשותיהם לכהונה כחללים וע"ז בעינן מיעוט וכ"כ המאירי אך הביא נפק"מ מצויה יותר דיפסלו בנותיהם לכהונה
ואפשר לבאר מח' זו בכמה אופנים
א'- יש לדון בגדר הכאשר זמם הנאמר בעדים זוממים האם הוי העברת הדינים או הנהגת איסור[1] [ויש ראיות לכאן ולכאן ויתבא' בעז"ה לקמן] ואפשר דבהא נחלקו דרש"י למד דהוי העברת הדינים וע"כ פשוט דבישראל לא שייכי' כל הדינים של חלל אך הריטב"א למד דהוי הנהגת האיסורי' וע"כ שיש דינים שאינם שייכים בישראל מ"מ לגבי דינים השייכי' בישראל בעינן פסוק למעט דלא אסרי' להו משום הכאשר זמם[ועי' בהערה 1]      
ב'- דנחלקו מהי סיבת האיסור של חלל בכהנת האם היא משום דנפסל לכהונה או מחמת מה דנעשה חלל דרש"י למד דהיא מחמת מה דנפסל לכהונה ועל כן לא שייך בישראל דיפסול את אשתו הך הריטב"א למד דזה מחמת מה דהוי חלל א"כ שייך גם בישראל שיהיה חלל לגבי שיפסול
ג' דנחלקו בפסול חלל אי הוי פסול דכהונה או פסול בגברא ודו"ק
נידון ב'
ומבואר עוד במשנתינו דבבן חלוצה אמרי' דלוקין והקשה הריטב"א אמאי לוקין הא בן חלוצה פסולו מדרבנן ובפשטותו קושייתו היא בן אם נבאר דהמלקות הם מחמת הלאו דלא תענה דאז כוונתו דכיון דהוי מדרבנן מדאורייתא לא חשיבא עדות שקר ואמאי לוקין  וכן קשה אי  לוקי משום כאשר זמם דמדאורייתא לא חשיבא זממה הך עי' שם שכתב דאינה בכלל זממה  
ועי' ברעק"א שכתב לתרץ דכיון דאיכא נפק"מ חשיבא עדות שקר דילקה עליו אף דהעיקר הוא דרבנן וכן עי' בערוך לנר דכתב לתרץ כן
 
    
נידון ג'
מבואר במשנתינו דהיה ה"א דבבן גרושה ובן חלוצה איכא כאשר זמם[2] ותמה ע"ז התומים הא הוי ליה כאשר עשה ולא כאשר זמם וכוונתו דממ"נ לא שייך ביה דין דכאשר זמםד לפני פסק הדין אין זה בכלל זממה דבעינן עדות ואי הוי לאחר פסק הדין הא כבר הוי מעשה דבפסק הדין פסלינן ליה ועי' שם מה שכתב לת'
והנה בעיקר מה שכתב יש לדון דשמא מה דהוי עשיה אינה מה דפסלוהו מלעבוד או מלקבל מתנות אלא עד שבפועל לא יעבוד ולא יקבל מתנות הך מבואר שזה אינו וצ"ב
ועל עיקר קושייתו שמעתי לבאר דהנה בממון כתבו הראשונים דלא שיך המיעוט של זמם ולא עשה כיון דאפשר בחזרה וביאור' דהוי סימן דלא חשיב מעשה כיון דאפשר בחזרה וא"כ כיון שהכא אי יבואו עדים נמי מחזירנן להו לא חשיב מעשה
ואפשר ביותר דהכא מתברר דבאמת אינם בני גו"ח מתחילה ואין פסול חללות תלוי בב"ד אלא רק הנהגת החללים בדיני חללים תלויה בב"ד ודו"ק
 

[1] ור' אלחנן נקט כהצד א' וכתב דמעבירים הדינים לזוממים וביאורו שהדינים שנאמרו באדם הגונב נאמרו גם באדם שזמם לעשות את השני גנב ואין הכוונה שהוי חיוב חדש לעד זומם אלא נעשה תחת מי שרצה להרשיעו לקבלת הדינים   והצד השני הוא דהעונש של עדים זוממים הוא התוצאות שרצו להחיל עליו כגון שיתחסר ממון [בזממת ממון] מחסרינן להו  ואין להם החיוב כגנב וכדו'  ואולי אפשר להביא ראי' ממשנתי' כמו צד א' שהרי התנא נוקט בלשון  "אין אומרים יעשה זה בין גרושה וב"ח תחתיו משמע מהלשון שהוא עומד במקומו לגבי הדינים ולא רק לגבי התוצאה ובהמשך דברי' ביארת' דבזה נחלקו הרש"י והריטב"א דכיון דהרש"י למד כהצד הראשון כתב דדוקא בכהנים בעינן מיעוט דבישראלים לא שייך דיני חלל וביאורו דעד כמה שלגבי קצת דינים שייך גם בישראל מ"מ אי עבדינן ליה לעד זומם מקצת הדינים הוי ליה כאשר זמם לחצאין משא"כ אם נבאר דכאשר זמם הוא כהצד השני שייך למעבד בהו מקצת הדינים ולא הוי כאשר זמם לחצאין וחילוק זה יתבאר לפי מה שנבאר בעז"ה בהבנת הגמ' דאין כאשר זמם לחצאין ונכתוב כאן והוא דהנה יש לדון מהי הגדרת העונש דכאשר זמם האם ביאורו דבעינן לענוש אותם רק שהעונש המתאים הוא מה שזמם לעשות לחברו משום דזוממים זה מעשה שאינו מוגדר בחומרתו דיש עדים שרצו לחייב את פלוני ממון שחומרתו קלה לגבי עדים שרצו להרוג פלוני ולכך העונש המתאים הוא שיהיה לפי הזממה או דהעונש עצמו הוא העברת הדינים[ויתבאר שם ביתר ביאור ועי' שם וגם עי' שם מה שרצינו לבאר עפ"ז] ועל כן לפי הצד הראשון הרי שלעשות חצי מהעונש הוא כבר לא מה שזמם דאם עבדינן ליה רק מה ששיך בו הרי דאין זה כבר כאשר זמם ואין גורם לחייבו על המקצת השייך בו אבל אם נוהגים בהם האיסורים[וזה כבר אינו שייך לחקירה זו] עד כמה שזמם לעשות בהם הרבה דינים וא"א לעשות בהם את כל הדינים אך לגבי מה ששייך בהם עבדינן       
[2] ולצד דאמרי' דהמלקות במשנה הם מחמת כאשר זמם אי"ז רק ה"א

ערכים:

  • נושאים דומים
    תגובות
    צפיות
    הודעה אחרונה

חזור אל “מכות”

מי מחובר

משתמש הגולש בפורום זה: אין משתמשים רשומים | 1 אורח