יושב אוהלים
משתמש ותיק
ברמב"ם פ"ה מהל' שבועות ה"ח איתא שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטרפה חייב בשבועת ביטוי. וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רל"ח סעיף ד) וז"ל אמר "שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות", ואכל אינו חייב משום שבועה, שהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא. ואם אמר "שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטריפות", ואכל פחות מכזית -- חייב על השבועה שהרי אינו מושבע מהר סיני על חצי שיעור. וכן אם אמר שבועה שאוכל פחות מכזית נבילה וטריפה חייב על השבועה. (רמב"ם פ"ה מהל' שבועות דין ח').
[ולכאורה הפשט ברמב"ם ובשו"ע הוא שכיון שחלה השבועה על חצי כזית נבילה, הוא חייב לאוכלו כדי שלא לעבור על השבועה, אמנם בש"ך סי' רל"ט ס"ק כ' כתב שחייב להתיר את השבועה. ויל"ע מה יהיה הין אם אין לו חכם שיתירנו, לכאורה גם להש"ך יהיה חייב לאוכלו].
ובספר שו"ת 'באר יצחק' להג"ר יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל כתב דעל פי הרמב"ם הנ"ל יש לחדש דמה שאמרו בכל מקום בגמ' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, היינו רק אם גם בחלק שיש בו הל"ת ועשה יש שיעור שלם, שהרי אם יש בזה רק חצי שיעור, וכגון שיש לו כזית מצה שחציו הוא איסור שיש בו ל"ת ועשה, ומצרפו עם חצי כזית אחר של מצת היתר, יכול לקיים בו מצוות מצה, שהרי החלק של הל"ת ועשה הוא רק חצי שיעור, והעשה הוא בשיעור השלם, וא"כ העשה בודאי נקראת "מושבע ועומד מהר סיני", ועל החצי שיעור אין שבועת הר סיני וכמש"כ בשו"ע שאין מושבע ועומד על חצי שיעור, א"כ נמצא שיש כאן שבועה לאכול גם החצי שיעור של האיסור, וחלה השבועה, וחייב לאכלו. עכת"ד הגרי"א זצ"ל בספרו באר יצחק. והוא חידוש גדול.
[נ.ב. בבאר יצחק כתב שם להדיא שמש"כ הרמב"ם בנשבע לאכול חצי זית נבילה ש"חייב על השבועה" פירושו שחייב לאוכלו].
ובעניי לא הבנתי את דברי הבאר יצחק, שהרי לכאורה יש מקום גדול לחלק בין דין הרמב"ם למקרה של הבאר יצחק. שהרי ברמב"ם מיירי שנשבע האדם לאכול חצי כזית נבילה, א"כ הרי השבוע בריר וקיים, והשאלה היא רק אם השבועה חלה על חצי שיעור נגד האיסור לאכול חצי שיעור, וע"ז אומרים כיון דאף שחצי שיעור אסור מן התורה, אבל זה לא נקרא מושבע ועומד, ולכן כיון שנשבע לאכלו חלה השבועה שהאדם נשבע עכשיו לאוכלו וחייב לאכול החצי כזית נבילה.
אבל במקרה של הבאר יצחק שאין כאן שבועה בפועל שהוא חייב לאכול את החצי כזית איסור, אלא שיש לקרות למצוות אכילת מצה שיש עליו 'מושבע ועומד', ובשבועה זו של מושבע ועומד רוצה הבא"י לחייב אותו לאכול המצה שחצייו הוא באיסור ל"ת ועשה. ולכאורה אין כאן מושבע ועומד עד שאני קובע שהתורה ציותה עליו לאכול דבר זה, ואם מדיני התורה אין עשה זו של אכילת מצה יכול לדחות אכילת איסור של חצי כזית נבילה, [שהרי גם אחרי חידושו של הבא"י אינו אומר שהוא חייב לאוכלו מדין עשה דוחה ל"ת ועשה, אלא דגם בכה"ג עדיין אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומ"מ חייב לאוכלו משום שבועת הר סיני של מצוות אכילת מצה, ואיך נוכל לקרותו שיש כאן שבועה מהר סיני לאכול את המצה עד שאנו מחדשים שיש כאן מצוה לאכול גם החצי כזית של איסור.
ודבריו הקדושים צ"ע.
[ולכאורה הפשט ברמב"ם ובשו"ע הוא שכיון שחלה השבועה על חצי כזית נבילה, הוא חייב לאוכלו כדי שלא לעבור על השבועה, אמנם בש"ך סי' רל"ט ס"ק כ' כתב שחייב להתיר את השבועה. ויל"ע מה יהיה הין אם אין לו חכם שיתירנו, לכאורה גם להש"ך יהיה חייב לאוכלו].
ובספר שו"ת 'באר יצחק' להג"ר יצחק אלחנן ספקטור זצוק"ל כתב דעל פי הרמב"ם הנ"ל יש לחדש דמה שאמרו בכל מקום בגמ' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, היינו רק אם גם בחלק שיש בו הל"ת ועשה יש שיעור שלם, שהרי אם יש בזה רק חצי שיעור, וכגון שיש לו כזית מצה שחציו הוא איסור שיש בו ל"ת ועשה, ומצרפו עם חצי כזית אחר של מצת היתר, יכול לקיים בו מצוות מצה, שהרי החלק של הל"ת ועשה הוא רק חצי שיעור, והעשה הוא בשיעור השלם, וא"כ העשה בודאי נקראת "מושבע ועומד מהר סיני", ועל החצי שיעור אין שבועת הר סיני וכמש"כ בשו"ע שאין מושבע ועומד על חצי שיעור, א"כ נמצא שיש כאן שבועה לאכול גם החצי שיעור של האיסור, וחלה השבועה, וחייב לאכלו. עכת"ד הגרי"א זצ"ל בספרו באר יצחק. והוא חידוש גדול.
[נ.ב. בבאר יצחק כתב שם להדיא שמש"כ הרמב"ם בנשבע לאכול חצי זית נבילה ש"חייב על השבועה" פירושו שחייב לאוכלו].
ובעניי לא הבנתי את דברי הבאר יצחק, שהרי לכאורה יש מקום גדול לחלק בין דין הרמב"ם למקרה של הבאר יצחק. שהרי ברמב"ם מיירי שנשבע האדם לאכול חצי כזית נבילה, א"כ הרי השבוע בריר וקיים, והשאלה היא רק אם השבועה חלה על חצי שיעור נגד האיסור לאכול חצי שיעור, וע"ז אומרים כיון דאף שחצי שיעור אסור מן התורה, אבל זה לא נקרא מושבע ועומד, ולכן כיון שנשבע לאכלו חלה השבועה שהאדם נשבע עכשיו לאוכלו וחייב לאכול החצי כזית נבילה.
אבל במקרה של הבאר יצחק שאין כאן שבועה בפועל שהוא חייב לאכול את החצי כזית איסור, אלא שיש לקרות למצוות אכילת מצה שיש עליו 'מושבע ועומד', ובשבועה זו של מושבע ועומד רוצה הבא"י לחייב אותו לאכול המצה שחצייו הוא באיסור ל"ת ועשה. ולכאורה אין כאן מושבע ועומד עד שאני קובע שהתורה ציותה עליו לאכול דבר זה, ואם מדיני התורה אין עשה זו של אכילת מצה יכול לדחות אכילת איסור של חצי כזית נבילה, [שהרי גם אחרי חידושו של הבא"י אינו אומר שהוא חייב לאוכלו מדין עשה דוחה ל"ת ועשה, אלא דגם בכה"ג עדיין אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומ"מ חייב לאוכלו משום שבועת הר סיני של מצוות אכילת מצה, ואיך נוכל לקרותו שיש כאן שבועה מהר סיני לאכול את המצה עד שאנו מחדשים שיש כאן מצוה לאכול גם החצי כזית של איסור.
ודבריו הקדושים צ"ע.