ידועים דברי הגרי"ז (פ"ד ממעה"ק) שכהן שכיוון שלא לשמה אינו עוקר את דין הלשמה שבקרבן אלא הלשמה עדיין קיים אלא שחש מחשבת פסול. ועי"ש. והדברים צריכים ביאור. ונתועררתי לבאר בזה תוך שיחה עם ג"א. דיש ב' חלקים בהקדשת הקרבן, יש את מה שהבעלים הקדיש את הקרבן, ובזה הקרבן הוא קרבן לשם מה שהקדישו הבעלים. ויש את מה שצריך הכהן לכוון בשעת ההקרבה כדי לקיים את הקרבן לשם מה שהיה מיועד וקדוש מתחילה ע"י הבעלים. א"כ כאשר הכהן מחשב של"ש היינו שלא לשם יעודו של הקבן בזה אפ"ל שלא עקר את כוונת הבעלים, דודאי הקרבן הוא לשם מה שהקדישו הבעלים אלא שלמעשה לא קרב הקרבן כרצון הבעלים ולכן לא הועיל להם, א"כ הוי מחשבת פסול ולא עוקרת דין לשמה שהוא ע"י הבעלים.