זבחים ב ע"א כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. בדברי הגרי"ז.

אלמוני

משתמש ותיק
ידועים דברי הגרי"ז (פ"ד ממעה"ק) שכהן שכיוון שלא לשמה אינו עוקר את דין הלשמה שבקרבן אלא הלשמה עדיין קיים אלא שחש מחשבת פסול. ועי"ש. והדברים צריכים ביאור. ונתועררתי לבאר בזה תוך שיחה עם ג"א. דיש ב' חלקים בהקדשת הקרבן, יש את מה שהבעלים הקדיש את הקרבן, ובזה הקרבן הוא קרבן לשם מה שהקדישו הבעלים. ויש את מה שצריך הכהן לכוון בשעת ההקרבה כדי לקיים את הקרבן לשם מה שהיה מיועד וקדוש מתחילה ע"י הבעלים. א"כ כאשר הכהן מחשב של"ש היינו שלא לשם יעודו של הקבן בזה אפ"ל שלא עקר את כוונת הבעלים, דודאי הקרבן הוא לשם מה שהקדישו הבעלים אלא שלמעשה לא קרב הקרבן כרצון הבעלים ולכן לא הועיל להם, א"כ הוי מחשבת פסול ולא עוקרת דין לשמה שהוא ע"י הבעלים.  
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
עדיין הדברים אינם מבוארים כדי הצורך, משום דגם מחשבת הבעלים בשעת ההקדש הוא שיקריבו לשם אותו קרבן וא"כ כיצד מחשבת הכהן שלא לשמה אינה פוגמת במחשבת הבעלים?
אם לא שצריך לומר איזשהו נוסח (שקיים בבתי מדרש של בריסק) שמחשבת הבעלים יוצרת "חלות דין לשמה" בקרבן עצמו, ולכן אין מחשבת הכהן יכולה לעקור את החלות סתמא לשמה שבקרבן. (עי' בשיעורי ר' מיכל פיינשטיין זצ"ל ואולי גם בשיעורי הגרמ"ד אינני זוכר כעת, אבל אני זוכר בודאות שמתעסק עם הקושי בלשון רש"י בע"ב)
מראה מקום אני לך: שיעורי ר' ליב מאלין המשך נפלא ביסוד זה (שאינו מקובל בבריסק)
ושיעורי הגרב"ד פוברסקי אריכות בענין סתמא לשמה בשאר מצוות.
 

אלמוני

משתמש ותיק
פותח הנושא
עת הזמיר אמר:
עדיין הדברים אינם מבוארים כדי הצורך, משום דגם מחשבת הבעלים בשעת ההקדש הוא שיקריבו לשם אותו קרבן וא"כ כיצד מחשבת הכהן שלא לשמה אינה פוגמת במחשבת הבעלים?
אם לא שצריך לומר איזשהו נוסח (שקיים בבתי מדרש של בריסק) שמחשבת הבעלים יוצרת "חלות דין לשמה" בקרבן עצמו, ולכן אין מחשבת הכהן יכולה לעקור את החלות סתמא לשמה שבקרבן. (עי' בשיעורי ר' מיכל פיינשטיין זצ"ל ואולי גם בשיעורי הגרמ"ד אינני זוכר כעת, אבל אני זוכר בודאות שמתעסק עם הקושי בלשון רש"י בע"ב)
מראה מקום אני לך: שיעורי ר' ליב מאלין המשך נפלא ביסוד זה (שאינו מקובל בבריסק)
ושיעורי הגרב"ד פוברסקי אריכות בענין סתמא לשמה בשאר מצוות.
למה שתפגום. יש עניין אחד  שהקרבן הוא של הבעלים והוא זה שמחליט איזה קרבן זה. הכהן לא יכול להחליט ע"ד עצמו כי זה לא הקרבן שלו. אבל יש דין של כונה בשעת שחיטה לשם הקרבן זה תלוי בכהן ואם הוא כיוון שלא כראוי אז הוא פסל את הקרבן.
(שיערי הגרב"ד פוברסקי שליט"א, אינו תח"י אתה יכול בבקשה להעלות?) (ייש"כ עכ"פ)
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
אלמוני אמר:
ידועים דברי הגרי"ז (פ"ד ממעה"ק) שכהן שכיוון שלא לשמה אינו עוקר את דין הלשמה שבקרבן אלא הלשמה עדיין קיים אלא שחש מחשבת פסול. ועי"ש. והדברים צריכים ביאור. ונתועררתי לבאר בזה תוך שיחה עם ג"א. דיש ב' חלקים בהקדשת הקרבן, יש את מה שהבעלים הקדיש את הקרבן, ובזה הקרבן הוא קרבן לשם מה שהקדישו הבעלים. ויש את מה שצריך הכהן לכוון בשעת ההקרבה כדי לקיים את הקרבן לשם מה שהיה מיועד וקדוש מתחילה ע"י הבעלים. א"כ כאשר הכהן מחשב של"ש היינו שלא לשם יעודו של הקבן בזה אפ"ל שלא עקר את כוונת הבעלים, דודאי הקרבן הוא לשם מה שהקדישו הבעלים אלא שלמעשה לא קרב הקרבן כרצון הבעלים ולכן לא הועיל להם, א"כ הוי מחשבת פסול ולא עוקרת דין לשמה שהוא ע"י הבעלים.  
בעניותי לא הבנתי מה לא מבואר בדברי הגרי"ז. הרי הקרבן עצמו שמו עליו, ושמו לא נעקר ממנו גם במחשבת שלא לשמה כדמפורש בגמרא שאסור לחשב בעבודה אחרת שלא לשמה. וכיון ששם הקרבן לא נעקר, ממילא גם עבודותיו נעשות בו לשמו אפילו במחשבה שלא לשמה, שהרי שם הקרבן אינו צריך כלל מחשבה.
 
 

אלמוני

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
אלמוני אמר:
ידועים דברי הגרי"ז (פ"ד ממעה"ק) שכהן שכיוון שלא לשמה אינו עוקר את דין הלשמה שבקרבן אלא הלשמה עדיין קיים אלא שחש מחשבת פסול. ועי"ש. והדברים צריכים ביאור. ונתועררתי לבאר בזה תוך שיחה עם ג"א. דיש ב' חלקים בהקדשת הקרבן, יש את מה שהבעלים הקדיש את הקרבן, ובזה הקרבן הוא קרבן לשם מה שהקדישו הבעלים. ויש את מה שצריך הכהן לכוון בשעת ההקרבה כדי לקיים את הקרבן לשם מה שהיה מיועד וקדוש מתחילה ע"י הבעלים. א"כ כאשר הכהן מחשב של"ש היינו שלא לשם יעודו של הקבן בזה אפ"ל שלא עקר את כוונת הבעלים, דודאי הקרבן הוא לשם מה שהקדישו הבעלים אלא שלמעשה לא קרב הקרבן כרצון הבעלים ולכן לא הועיל להם, א"כ הוי מחשבת פסול ולא עוקרת דין לשמה שהוא ע"י הבעלים.  
בעניותי לא הבנתי מה לא מבואר בדברי הגרי"ז. הרי הקרבן עצמו שמו עליו, ושמו לא נעקר ממנו גם במחשבת שלא לשמה כדמפורש בגמרא שאסור לחשב בעבודה אחרת שלא לשמה. וכיון ששם הקרבן לא נעקר, ממילא גם עבודותיו נעשות בו לשמו אפילו במחשבה שלא לשמה, שהרי שם הקרבן אינו צריך כלל מחשבה.
מה הקשר הקושיא היא שזה סותר כי אם הכהן חשב שלא לשמה לא יכול להיות שזה עומד לשמה. (וא"כ אז למה המשבה פוסלת)
 

chagold

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אלמוני אמר:
ידועים דברי הגרי"ז (פ"ד ממעה"ק) שכהן שכיוון שלא לשמה אינו עוקר את דין הלשמה שבקרבן אלא הלשמה עדיין קיים אלא שחש מחשבת פסול. ועי"ש. והדברים צריכים ביאור. ונתועררתי לבאר בזה תוך שיחה עם ג"א. דיש ב' חלקים בהקדשת הקרבן, יש את מה שהבעלים הקדיש את הקרבן, ובזה הקרבן הוא קרבן לשם מה שהקדישו הבעלים. ויש את מה שצריך הכהן לכוון בשעת ההקרבה כדי לקיים את הקרבן לשם מה שהיה מיועד וקדוש מתחילה ע"י הבעלים. א"כ כאשר הכהן מחשב של"ש היינו שלא לשם יעודו של הקבן בזה אפ"ל שלא עקר את כוונת הבעלים, דודאי הקרבן הוא לשם מה שהקדישו הבעלים אלא שלמעשה לא קרב הקרבן כרצון הבעלים ולכן לא הועיל להם, א"כ הוי מחשבת פסול ולא עוקרת דין לשמה שהוא ע"י הבעלים.  
בעניותי לא הבנתי מה לא מבואר בדברי הגרי"ז. הרי הקרבן עצמו שמו עליו, ושמו לא נעקר ממנו גם במחשבת שלא לשמה כדמפורש בגמרא שאסור לחשב בעבודה אחרת שלא לשמה. וכיון ששם הקרבן לא נעקר, ממילא גם עבודותיו נעשות בו לשמו אפילו במחשבה שלא לשמה, שהרי שם הקרבן אינו צריך כלל מחשבה.
 

האיסור לחשב מחשבת שינוי השם דנלמדת מ'לא יחשב', אינו מכריח שככל ועבר על האיסור וחישב לעקרו, דלא יעקר עי"ז. וכי היכי דמחשבת פיגול הוי' נמי בלא יחשב ואעפ"כ הלא הוי מחשבה.

ואדרבה בתוס' מנחות מז. ד"ה עד שישחוט כתב וז"ל 'דשלא לשמה עוקר הקרבן ועושהו קרבן אחר', ויעוי' נמי בסוגי' פסחים עג. לגבי הנדון אם אשם שניתק לרעיה בעי עקירה, דיעוי' ברש"י שם שהעקירה היינו עקירת שם הקרבן.
 
חלק עליון תַחתִית