מסכת זבחים - הערות וחידושים

אוריאל

משתמש ותיק
דף ב.
תד"ה החטאת. "איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא כגון חטאת יולדת".
יש ליישב לכאו' עפ"י מה שאמרו בנדה לא: בשם רשב"י דאף יולדת צריכה להביא חטאת כיון דקופצת ונשבעת, אך כנראה שהתוס' אזלי בשיטת הר"ן נדרים ד. דעיקר קרבנה לאו לכפרה אתיא, שהרי אפילו יודעת בודאי שלא נשבעה ג"כ צריכה להביא קרבן.

גם יש ליישב עפ" מש"כ הרקשב"א בנדרים שם דההיא דרשב"י אידחייא, ובלא"ה אין ללמוד מדברי אגדה אלו, כיעו"ש.
 
אוריאל אמר:
דף ב.
תד"ה החטאת. "איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא כגון חטאת יולדת".
יש ליישב לכאו' עפ"י מה שאמרו בנדה לא: בשם רשב"י דאף יולדת צריכה להביא חטאת כיון דקופצת ונשבעת, אך כנראה שהתוס' אזלי בשיטת הר"ן נדרים ד. דעיקר קרבנה לאו לכפרה אתיא, שהרי אפילו יודעת בודאי שלא נשבעה ג"כ צריכה להביא קרבן.

גם יש ליישב עפ" מש"כ הרקשב"א בנדרים שם דההיא דרשב"י אידחייא, ובלא"ה אין ללמוד מדברי אגדה אלו, כיעו"ש.
בדף ט. יש עוד אופנים לחטאת שאינה על חטא דומיא דחטאת נחשון.
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
כ״ו ע״א
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו׳
ופירש״י ציציתו - ציצית ראשו דהיינו שערו
ויש להעיר דהנה הכהן חייב לספר כל שערו א׳ לשלושים יום וא״כ איך אפשר ציור כזה?
וכה״ג יש להעיר בגמרא י״ט. יצא שערו בבגדו כו׳ לפי פירש״י שם שהכוונה לשערות ראשו. (ועיין שם בשיטה).
עוד יש לעיין מדוע נקט רבי ירמיה לשון ציציתו ולא אמר שערו.
אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.
 

י.א.ל

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
כ״ו ע״א
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו׳
ופירש״י ציציתו - ציצית ראשו דהיינו שערו
ויש להעיר דהנה הכהן חייב לספר כל שערו א׳ לשלושים יום וא״כ איך אפשר ציור כזה?
וכה״ג יש להעיר בגמרא י״ט. יצא שערו בבגדו כו׳ לפי פירש״י שם שהכוונה לשערות ראשו. (ועיין שם בשיטה).
עוד יש לעיין מדוע נקט רבי ירמיה לשון ציציתו ולא אמר שערו.
אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.
אנו גם התקשינו בגמ' הנ'ל , וחשבנו שאולי מדובר בכהן נזיר ,ואולי מדובר על פאת הראש ,
 

י.א.ל

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
יישר כח. מי אמר שמותר לגדל פאות הראש?
אמת שהסתפקתי אם יש ענין להשאיר את הפאות ואתמול הקריאו לפני תו' בנזיר [אי''ה אברר היכן] שהיו נוהגין להשאיר לקטנים פאות ,
אבל שוב אין לי הכרח לומר שגם בזמן הבית נהגו כן,
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
ל"א ע"א
אמר רבי ינאי חישב שיאכלוהו כלבים למחר פיגול דכתיב (מלכים ב ט, י) ואת איזבל יאכלו הכלבים בחלק יזרעאל כו'
עיין הגהות יעב"ץ (מהדורת זכר חנוך) ולא הבנתי כוונתו אבל מתוך דבריו יש להקשות מדוע לא הביא הגמרא קרא דמלכים א,כא, כג - הכלבים יאכלו את איזבל כו' וצ"ע
 

אלימלך

משתמש ותיק
שמואל דוד אמר:
עיין הגהות יעב"ץ (מהדורת זכר חנוך) ולא הבנתי כוונתו אבל מתוך דבריו יש להקשות מדוע לא הביא הגמרא קרא דמלכים א,כא, כג - הכלבים יאכלו את איזבל כו' וצ"ע
לא הבנתי כונתך במש"כ מתוך דבריו יש להקשות.
הקושיא הזאת הביא בספר עבד המלך בשם ספר תולדות אהרן והנ"ל נשאר בצ"ע.
בדוחק י"ל שעל הפסוק במלכים א' יש לדחות שאמר אליהו כן לאחאב בדרך ביזיון כדי להוכיחו.
אגב, יש להקשות שבפרקי רבי אליעזר פרק יז' כתוב "ונתנבא עליה אליהו זכור לטוב הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל" ולכאו' אין זה נבואת אליהו אלא נבואת אלישע או יונה ואולי היה זה משליחותו עיין מלכים א' יט' טז'
 

שמואל דוד

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
שמואל דוד אמר:
עיין הגהות יעב"ץ (מהדורת זכר חנוך) ולא הבנתי כוונתו אבל מתוך דבריו יש להקשות מדוע לא הביא הגמרא קרא דמלכים א,כא, כג - הכלבים יאכלו את איזבל כו' וצ"ע
לא הבנתי כונתך במש"כ מתוך דבריו יש להקשות.
הקושיא הזאת הביא בספר עבד המלך בשם ספר תולדות אהרן והנ"ל נשאר בצ"ע.
בדוחק י"ל שעל הפסוק במלכים א' יש לדחות שאמר אליהו כן לאחאב בדרך ביזיון כדי להוכיחו.
אגב, יש להקשות שבפרקי רבי אליעזר פרק יז' כתוב "ונתנבא עליה אליהו זכור לטוב הכלבים יאכלו את איזבל בחלק יזרעאל" ולכאו' אין זה נבואת אליהו אלא נבואת אלישע או יונה ואולי היה זה משליחותו עיין מלכים א' יט' טז'
זבחים לא. אמר רבי ינאי חישב שיאכלוהו כלבים פיגול דכתיב ואת איזבל כו'.
וכתב היעב"ץ וז"ל: כפי שכתוב כאן בספרנו אין זה כתוב בשום מקום במלכים (והמראה מקום נרשם בטעות) וצ"ל כך, הכלבים יאכלו את איזבל בחל יזרעאל, והוא קרא קמא (מלכים-א כא, כג) עכ"ל.
א) ויש לתמוה טובא על הגאון יעב"ץ ז"ל במש"כ ש"אין זה כתוב בשום מקום במלכים", דהרי נמצא פסוק זה במלכים-ב ט, י. וצריך עיון גדול.
ב) גם צ"ע להגיה בגמרא כהגהת היעב"ץ "וצ"ל הכלבים יאכלו" כו' דהנה התוספות כאן ובמסכת מנחות יז: ובבכורות כג: העתיקו לשון הפסוק כלפנינו ודוחק לומר בכולם שיש ט"ס.
ג) ובאמת יש להקשות על הגמרא מדוע הביא קרא דמלכים ב' ולא קרא קמא דמלכים א'.
וכבר הרגיש בזה היעב"ץ בסוף דבריו במש"כ "והוא קרא קמא".
ד) ולפי התוספות כאן בד"ה ואת איזבל כו' שכוונת הגמרא להביא ראיה מאכילת בשר, עיין שם, יש להעיר מדוע לא הביא הגמרא קרא במלכים-ב ט, לו "יאכלו הכלבים את בשר איזבל", וצ"ע.
ה) וחכם אחד שליט"א העיר עוד, ואכתי קשה למה לא הביאו מקרא קודם לזה (מלכים-א יד, יא) המת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים, או קודם לכן (שם טז, ד) המת לבעשא בעיר יאכלו הכלבים, וצ"ע.
ו) [ואגב יש לדקדק מדוע במלכים-א כא, כג כתב קרא "הכלבים יאכלו", הקדים כלבים ליאכלו, ובכל הפסוקים האחרים כתב קרא "יאכלו הכלבים"].
 

אלימלך

משתמש ותיק
מוזר מאוד שהיעב"ץ הנ"ל אינו מופיע לא בש"ס וילנא לא בעוז והדר ולא בוגשל החדש, רק במהדורת נהרדעא הוא הופיע פתאום ושוב נעלם.
לגבי הקושיות מבעשא וירבעם עלה בליבי לדחוק שמשום "שם רשעים ירקב" העדיפה הגמ' להזכיר את איזבל שהיתה מרשעת גדולה ועוד ש"במת לירבעם בעיר יאכלו הכלבים" לא נזכר שם הרשע, ואולי זה אף יישב למה הגמ' הביאה קרא דמלכים ב' מפני ששם נזכר גבי קיום הנבואה בה.
 

יונה

משתמש רשום
שמואל דוד אמר:
כ״ו ע״א
בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו כו׳
ופירש״י ציציתו - ציצית ראשו דהיינו שערו
ויש להעיר דהנה הכהן חייב לספר כל שערו א׳ לשלושים יום וא״כ איך אפשר ציור כזה?
וכה״ג יש להעיר בגמרא י״ט. יצא שערו בבגדו כו׳ לפי פירש״י שם שהכוונה לשערות ראשו. (ועיין שם בשיטה).
עוד יש לעיין מדוע נקט רבי ירמיה לשון ציציתו ולא אמר שערו.
אגב יש לציין לגמרא בבא בתרא בפרק לא יחפור בעי רבי ירמיה רגלו אחת תוך חמישים כו׳ וכ״ה דרכו של רבי ירמיה בכ״מ דוק ותשכח.
על שאלתך השניה, יש לומר ששערות כאלו שיתכן שיהי' ברשות עצמם נקראו בשם ציצית, וכמו במנחות דף מב, צוציתא דארמאי, ופירש רש"י בלורית וכו'
 

יחיה

משתמש ותיק
חיבור מופלא על תוספות מסכת זבחים (חלק א' לעת עתה), הוא ביאור דרך פשט, לאחד מתלמידי החכמים, מן הצנועים שבדור, מצ"ב.
 

אבי חי

משתמש ותיק
י.א.ל אמר:
שמואל דוד אמר:
יישר כח. מי אמר שמותר לגדל פאות הראש?
אמת שהסתפקתי אם יש ענין להשאיר את הפאות ואתמול הקריאו לפני תו' בנזיר [אי''ה אברר היכן] שהיו נוהגין להשאיר לקטנים פאות ,
אבל שוב אין לי הכרח לומר שגם בזמן הבית נהגו כן,

https://www.tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=12790&p=179727#p179727
 

יחיה

משתמש ותיק
יחיה אמר:
חיבור מופלא על תוספות מסכת זבחים, הוא ביאור דרך פשט, לאחד מתלמידי החכמים, מן הצנועים שבדור, מצ"ב.
 

קבצים מצורפים

  • יד גד זבחים א.pdf
    1.1 MB · צפיות: 4
  • יד גד זבחים ב.pdf
    930.6 KB · צפיות: 4

מוישה הירש

משתמש ותיק
דף כה עמוד ב
כל הוייותי' לא יהיו אלא תם ובן שנה

מבו' דנעשה בן שנה לאחר שחיטה, שאף שבשעת שחיטה עוד לא היה בן שנה, יהפוך אח"כ לבן שנה בהגיע שעה שנולד בה.

ותמוה, איך ממשיך לגדול לאחר שכבר אינו חי?
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
מוישה הירש אמר:
דף כה עמוד ב
כל הוייותי' לא יהיו אלא תם ובן שנה

מבו' דנעשה בן שנה לאחר שחיטה, שאף שבשעת שחיטה עוד לא היה בן שנה, יהפוך אח"כ לבן שנה בהגיע שעה שנולד בה.

ותמוה, איך ממשיך לגדול לאחר שכבר אינו חי?
ראיתי פעם [אולי בא' מקובצי ישורון] בשם הגרי"ד שאביו הגרי"ז שאל זאת, וכמדו' שהשיב דמיירי במפרכסת.
 

מוישה הירש

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
מוישה הירש אמר:
כל הוייותי' לא יהיו אלא תם ובן שנה.
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=108&t=18672#p275356
 
דרך אגב, ואני שואל מתוך חוסר ידיעה, האם מפרכסת נחשבת בחיים גם לענין דיחוי, למאי דקי"ל אין בע"ח נדחין [כגון שבעת הפירכוס (שכמדו' הוא כ4 דקות) המיר דת וחזר בו לפני זריקה)?
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
תוספות זבחים טז ע"א ד"ה מה ליושב
הקשה ה"ר אפרים כהן גזלן יהא פסול לעבודה וכו'

צל"ח חולין כד ע"א:
הנה בזבחים (דף ט"ז ע"ב) בתוס' ד"ה מה ליושב, הקשה ה"ר אפרים כהן דגזלן יהיה פסול בעבודה וכו', ובגוף קושיא דה"ר אפרים כהן קשה לי וכו', ולפ"ז לדברי ה"ר אפרים כהן וכו'.

יש להעיר, דלכאו' טעות היא, דהפיסוק הנכון הוא 'הקשה ה"ר אפרים, כהן גזלן יהא פסול לעבודה'.

ה"ר אפרים הוזכר הרבה בתוס', ומעולם לא הוזכר בשם ה"ר אפרים כהן.
 

אבי חי

משתמש ותיק
דף י"ט ע"א

מ"ש דיד דכתיב ילבש על בשרו כו' דראש נמי כו' - בטעם שלא הניחו התפלין על המצנפת - המשך דיון מכאן

אלופי @מאן דכתב שליט"א

א. בענין סוף דברי הרשב"א בח"ה תשו' י"ב, אכן לפי החשבון לכאו' צודקים דברי מר שיש כאן (עוד) תירוץ אמאי לא יכל להניח התפלין על המצנפת, ולא כמו שכתבתי שרבינו מוסיף אח"כ עוד יישובים למה אין בתפלין משום יתור, אלא הכל המשך אחד, שכיון שאינם מונחין במקום בגדים אין בהן יתור בגדים אף לרב חסדא אא"כ יהי' בהן גע"ג או שנחשיבם כצלצול קטן, וע"ז כותב רבינו שאין בהן גע"ג ואינן חשובות כצלצול קטן.

ואף שיש מקום לפרש מ"ש רבינו: אבל תפילין דע"כ מסלקי בלילה ובשעת שינה ובשעה שהוא נכנס לבית הכסא אינו מבטלן במקומן ולא הוו יתור בגדים, ע"כ, כטעם נפרד למה אין בתפלין משום יתור בגדים, אין נראה לפרש כן, אלא הכל מוסב על הדין המיוחד שצלצול קטן הוי יתור בגדים אף בפחות מגע"ג, שדין זה אינו בתפלין כיון שאינו משאירן עליו תמיד כצלצול, וצ"ב.

אמנם ז"א, דכבר כתב חזו"א ג' ב' דהא דבמקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת היינו דוקא תחת הבגדים ומשום חציצה, אבל מעליהן בעינן גע"ג או צלצול קטן כדי שיחשב יתור בגדים, וא"כ כיון שמפרש הרשב"א דתפלין אין בהן גע"ג ולא דינא דצלצול קטן, תו אף במקום בגדים לית בהו משום יתור בגדים, וניחא הא דמוכח בשאר דוכתי דסבר הרשב"א שאין בתפלין משום יתור בגדים והוצרך לישב אמאי לא הניחן הכה"ג על המצנפת. [ומ"ש הרשב"א שאינן במקום בגדים היינו קודם שכ' שאין בהן גע"ג ודינא דצלצול קטן, דאפי' תפלין שיש בהן גע"ג אין בהן משום יתור בגדים לל"ק דר"י דשלא במקום בגדים אפי' גע"ג ל"ח יתור בגדים].

ולפי"ז תי' המור וקציעה מתפרש דתפלין יש בהן (גע"ג או) חשיבות דצלצול קטן, וע"כ היינו אליבא דל"ק דר' יוחנן, אבל לרב חסדא א"כ יהיו יתור בגדים אף שלא במקום בגדים, וצ"ע. – השתא דאתו דברי מו"ק לידן יש להעיר שקושיתו היא בתש"י (אבל בש"ר ניחא לי' שהמצנפת היתה עגולה וגבוהה ולא היה אפשר להניחן במקום שמוחו של תינוק רופס, וכמ"ש הרשב"א גבי עטרת מלכם) והוא תמוה דודאי מודה הרשב"א דחציצה מעכבת בתש"י דכתיב בהו לך לאות וכל הנידון הוא אם ללמוד ש"ר מש"י. ועי' מג"א.


 
 

אבי חי

משתמש ותיק
ב. בענין הצעת מר החדשה דדוקא בתפלין שמניחן לשם מצוה יש משום יתור בגדים, לבד מה שקשה להבין הסברא, והיא סברא הפוכה מסברת ר"ז בזבחים לפירש"י, הדעת נוטה שגם לזה אין מקום בדברי רבינו, שלדבריך העיקר חסר בהם מן הספר. שהיה לו לפרש בח"ה שכל הנידון (של השואל!) מצד יתור בגדים היינו כיון שמניחן למצוה, ובחידושין ובמיוחסות היה לרבינו לכתוב העיקר שהאיסור הוא משום יתור בגדים.

גם פי' מר בירו' מסורבל ודחוק, שעולה לפ"ז דבמקום בגדים כל בגד מצוה הוי יתור בגדים, ושלא במקום בגדים היא בעיא בירו' בבגד כהונה, אבל שאר בגדי מצוה פשוט דשרו והיינו תפלין במקומן, וכ"ז שותקים רבותינו בעלי הש"ס מלפרש להדיא.

ועוד שלשון הירו' אינו פסול אלא מלבוש קשה לפ"ז, שהרי אין הספק אלא מצד המקום. ושמא י"ל לקיים דברי מר דהא פשיטא להירו' לחלק בין תפלין לבגד כהונה לענין יתור בגדים שלא במקומן, ולו יצויר דמשכח"ל שלובש בגד כהונה כמצותו שלא במקום בגדים הוי יתור בגדים [עי' בסמוך היכי תמצי], והספק רק בשלובש בגד כהונה שלא כדרך מצותו, כגון שכורכו על אצבעו. אמנם א"כ לא מסתבר לומר דהספק דוקא בכורכו על אצבעו דאיכא תרתי לריעותא שלא במקום בגדים ושלא כדרך מצותו, אלא ה"ה דמיבעיא לן בכורכו במקום בגדים שלא כדרך מצותו. והיינו דענין מקום בגדים לא נזכר כלל בירו' לפ"ז, ואפ"ה סבור מר לומר דטעמא דתפלין ל"ח יתור בגדים משום דהוו מצוה אחרת ומצוה אחרת ל"ח יתור אלא במקום בגדים. והדברים סתומים מאד, וגם מוקשים מל' רבינו, שמייחס לירו' כהבבלי דשלא במקום בגדים אין יתור בגדים.

אגב אורחין, הא דתניא דכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג הוי יתור בגדים, משמע דאף כשהוסיף ציץ לחודי', והנה ציץ אינו רחב ג' אצבעות, ולמ"ש הרשב"א גבי תפלין י"ל דכ"ש בציץ דל"ח כצלצול קטן, ואפ"ה נתחדש דכיון שלובש בגד כהונה כתקנו הו"ל יתור בגדים. [כיו"ב, אף דבפשטות מקום ציץ ל"ח מקום בגדים אצל כהן הדיוט, ואפילו ילבש שם בגד מעליא ל"ח יתור בגדים לר"י דל"ק, מ"מ ציץ עצמו הוי יתור בגדים, כנ"ל]. השתא דאתינא להכי, י"ל דלהכי הוצרך הר"מ להביא דין זה דהדיוט שלבש בגדי כה"ג הוי יתור בגדים.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
ג. מ"ש מר לדון בביאור לשון רבינו בחדשות, הנה גם שם תלה רבינו האיסור במצנפת ולא בתפלין, ולכן אין לפרש דבריו מצד חציצה בתפלין.

העולה לע"ע: ע"פ דברי הרשב"א בח"ה עולה דלא ניחא לי' לישב כמו"ק משום יתור בגדים, כיון שאין בהן גע"ג ואין בהן חשיבות צלצול קטן, אמנם צ"ע מנ"ל להניח כן כדי להקשות, וי"ל שכן מוכח מד' רב חסדא (ולל"ב כ"ה לכו"ע) שיש בו גע"ג או צלצול קטן חוצץ אף שלא במקום בגדים, ואפ"ה היו הכהנים מניחין תפלין בזמן העבודה כדמוכח בגמ'.

אלא ישב הרשב"א בב' אופנים, בח"ג כ' דהמצנפת שהיא מצוה הויא מינה מחריב בה וחוצצת בין ראשו לתפלין, ובחידושין ובמיוחסות ובחדשות כ' שאסור ליתן כלי של מצוה אחרת על המצנפת, ומלשון זה נלמד שהאיסור הוא בעיקר מצד המצנפת, ותוכן האיסור נראה שאינו דרך כבוד לעשות מצוות כחבילות זו על זו, ועדיין צריך תלמוד.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
אגב אורחין, הא דתניא דכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג הוי יתור בגדים, משמע דאף כשהוסיף ציץ לחודי', והנה ציץ אינו רחב ג' אצבעות, ולמ"ש הרשב"א גבי תפלין י"ל דכ"ש בציץ דל"ח כצלצול קטן, ואפ"ה נתחדש דכיון שלובש בגד כהונה כתקנו הו"ל יתור בגדים. [כיו"ב, אף דבפשטות מקום ציץ ל"ח מקום בגדים אצל כהן הדיוט, ואפילו ילבש שם בגד מעליא ל"ח יתור בגדים לר"י דל"ק, מ"מ ציץ עצמו הוי יתור בגדים, כנ"ל]. השתא דאתינא להכי, י"ל דלהכי הוצרך הר"מ להביא דין זה דהדיוט שלבש בגדי כה"ג הוי יתור בגדים.
שו"מ בחו"ב:
שם ור''י אמר לא אמרו ייתור בגדים אלא במקום בגדים כו', יש להסתפק אם מקום בגדים דקאמר היינו במקום שמונחים הבגדים והוא מוסיף עליהם או מתחתיהם, [ואז איכא גם משום חציצה], ומשום דנמצא שיש שינוי בלבישת הבגדים שהוסיף עליהם, אבל כשמוסיף במקום שאין שם בגד אף שהמקום ראוי לבגדים, כגון במסולקים ע''י אבנט לשמואל והניח בגד גע''ג במקום הסילוק לא מיפסל, [אם נימא דלא בעינן ראוי לבגדים ואין נימא חוצצת בזמן שהבגדים מסולקים, ויש מקום להסתפק בזה, ומיהו אם אין הבגדים מסולקים, נראה דאף נימא חוצצת אף במקום שיכול לסלק ע''י אבנט, דמ''מ השתא יש כאן בגד ואינו על בשרו], או במקום שערו שבין ציץ למצנפת אם הניח בגד גע''ג לא מיפסל, אע''ג דודאי יכול לצנוף המצנפת גם במקום זה, או''ד דכל מקום הראוי לבגדים חשיב מקום בגדים וייתור פוסל בו, ואף בין ציץ למצנפת ואף במקום הסילוק ע''י אבנט לשמואל, דטעמא דשלא במקום בגדים דכשר הוא משום דבמקום שלא אמרה תורה בגדים, אין שם בגד על המונח במקום זה לענין שם ייתור בגדים, דלאו מינה לא מחריב בה, אבל מקום הראוי להנחת הבגדים מן התורה, הרי כל בגד שמונח במקום זה יש עליו שם בגד וחשיב ייתור בגדים, ובתוד''ה תפילין מבואר דפשוט להו דמקום השל ראש חשיב שלא במקום בגדים, וצ''ע.

ופלוגתתם בסברא אם ממה שפסלה תורה כהן הדיוט בבגדי כהן גדול יש ללמוד לפסול ייתור בגדים רק במקום בגדים דהתם גרע טפי או אף שלא במקום בגדים, והנה כהן הדיוט בציץ ודאי פסול אע''ג דלדידיה לאו מקום בגדים הוא, דודאי בגד מבגדי כהונה חשוב הוא להיות ייתור בגדים בכל מקום שהוא כמצותו, ולמה שנסתפקנו לעיל דמקום בגדים דר''י היינו מקום הראוי לבגדים אפשר דאף בגד גע''ג במצחו חשיב ייתור בגדים אף לר''י, דכיון דלכהן גדול מקום בגדים הוא י''ל דאף לענין כהן הדיוט מקום בגדים הוא לענין ייתור בגדים. (שם).
 

אבי חי

משתמש ותיק
איכא בשוקא אמר:
אבי חי אמר:
ומ"מ דברי מר נכונים בתשו' דח"ג רפ"ב כנ"ל, וזה היפך ממשנה ראשונה דרבנא @איכא בשוקא נר"ו.
אכן שגיתי.
אשריכם ת"ח ששגגת תלמוד שלכם מכוונת לס"ד דר"ז זבחים י"ט ב', דמצוה דגופי' לא חייצא, לרש"י לענין יתור בגדים ולתו' לענין חציצה.
(ולפי רש"י לא ברור כלל שנדחית הך סברא)


 
איכא בשוקא אמר:
אבי חי אמר:
איכא בשוקא אמר:
אם לא כיסתה, הדרא קושיא בלא"ה לדוכתה היאך הלכו בעזרה בלא כיסוי הראש, לכה"פ מדין ד"א תחת כיפת השמים ומדין ביהכנ"ס, ולא גרע מגנאי דתוס'.
ג. אמת (והיינו דלפ"ז לא א"ש דברי הפמ"ג). זה נשמע מוזר שהמצנפת לא כסתה, ואיני זוכר כעת היכן ראיתי בזה נידון, אולי זכרוני מכזב בי.
גם לי היה זכור צד כזה, ולא מצאתי בחיפוש, ואמרתי שמסתמא שגיתי (מחמת דברי הפמ"ג).

מצאתי שכן הבינו את לשון הר"מ פ"ח ה"ב: ומצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו אלא שכהן גדול צנוף בה כמי שלופף על השבר ובניו צונפין בה ככובע ולפיכך נקראת מגבעת.
ובדרך חכמה כ' דיתכן שבאמצע היה בה כמין כיפה קטנה שלא יהא ראשו מגולה.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
מאן דכתב אמר:
אבי חי אמר:
ג. רק מקום תפלין אינו מקום בגדים, אבל מקום המצנפת הוי מקום בגדים.
 
אליבא דאמת אני מסכים לסברא שכל השטח שתחת המגבעת הוי מקום בגדים, אבל מדברי הרשב"א שם לכאו' אין זה מוכח כלל, כיון שדבריו אמורים כלפי מניח תפילין ע"ג המגבעת שזה וודאי חשיב מקום בגדים, אבל בחלל שבתוך המגבעת (לו יצויר שהיה) לא איירי כלל (ואין להקשות א"כ יניח שם תפילין, דלכאו' אם היה חלל הוא היה למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס). וממילא לעניין כיפה לא למדנו מכאן כלום.

לא הבנתי המקום לחלק, דלכאו' 'מקום בגדים' חייב להתייחס למקום בגוף האדם.
אבל בין כו"כ איני מבין את הצד שתחת המגבעת לא יחשב מקום בגדים.
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
 
להרב המופלג @אבי חי, ייש"כ על טובת ה'עיין' שכבודו נהג בדבריי.
אני כותב את הדברים שבהמשך בידיעה שאולי נשתרבבו בהם דברי בורות, ובכל זאת לא אמנע מלהעלותם, שאולי מתוך כך תעמידני על האמת במה ששגיתי.
ואני מתנצל מראש על האריכות, ועל כך שאולי הדברים לא יהיו מסודרים כראוי (חלק מהציטוטים לקוחים מהאשכול שצוין לעיל).
 ​

אבי חי אמר:
א. ברור אצלי שהרשב"א פירש הירו' כהבבלי בלי שום הפרש

זה ברור, רק השאלה שצריכה להישאל היא איך הוא פירש את הבבלי...
 
כמה דקדוקים בדברי הרשב"א -
א. מצד אחד הוא טוען על השואל מכח ריו"ח אליבא דהל"ק [ומחבר את דבריו עם ד' ר"ח שבירו'], ומצד שני הוא נוקט גם את רבא משמיה דר"ח, וכל זה כאשר בסוגיות [בזבחים ועירובין] מבואר שלל"ק ריו"ח ורבא פליגי. הכיצד ?

ב. ולא עוד אלא שבהמשך מוכח שהוא בכלל נוקט בד' ריבר"ח כגי' הל"ב, שהרי ציטט 'חוצץ' ולא 'יתור'. ואילו את ד' ריו"ח נקט כהל"ק.

ג. בד' רבא פירש"י דמה שאמר גע"ג חוצצות כוונתו לומר דהוי ייתור, ומריהטת דברי הרשב"א לא נראה שפי' כן כלל.

 

הנה יש לעי' בד' רש"י בזבחים, שמפרש את הלשונות 'חציצה' שמוזכרות שם דהיינו 'ייתור'.

ובל"ק בד' רבא ביאר שמה שנקט את דין הייתור דגע"ג בלשון 'חוצצות', זהו איידי מה שהזכיר בנימא שהיא 'חוצצת'.

אבל א"כ לכאו' נופלת בשי' רש"י קושיא גדולה, שהרי גם בהמשך בל"ב בד' ריבר"ח שאמר שצלצול חוצץ, בי' רש"י דהיינו ייתור.

ולכאו' הוא תמוה מאד, דא"כ למה נקט ריבר"ח דינו בלשון חציצה, הרי לא שייך אצלו את הטעם של 'איידי' ולמה לא אמר בלשון 'ייתור' כהוגן ?

 

ושו"מ שכן דקדק בשעה"מ הל' כלה"מ פ"י ה"ט, יעוי"ש. וכן מצאתי שכבר קדמני לבאר בד' הראב"ד, כעין הביאור שעלה בדעתי לבאר בד' הרשב"א.

והיינו, שרק בל"ק 'חוצצות' דרבא מתפרש על ייתור מכח ההכרח של רש"י, אבל בל"ב גם 'חוצץ' דריבר"ח מתפרש כפשוטו, ולא איירו כלל בדין ייתור בגדים.

 

ומציאה נפלאה מצאתי בספר 'ערכי תנאים ואמוראים' (לריב"ק משפירא מרבותיו של הרוקח) ערך 'יהודה בנו של רבי חייא אחיו של חזקיה', שאמנם צ"ת בלשונו שם ולכאו' גם צריך קצת הג' שם. אבל כלליות דבריו מורה לענ"ד שגם הוא למד כעין הפשט הנ"ל.

 

ובזה מיושבים כל הדקדוקים בדברי הרשב"א,

א. למעשה הוא נקט לעיקר את הל"ב וכפי הכלל הידוע. אמנם מצד שני תפס להלכה גם את דברי ריו"ח בל"ק, מכיון שדבריו מסכימים עם ד' ר"ח בירושלמי. ואפשר לקיים שניהם. ב. וא"כ ברור גם למה נקט את לשון ריבר"ח שבל"ב. ג. וברבא הוא אכן מבאר לשון חציצה כפשוטה. (ושוב אזכיר, שמכיון שהרשב"א ציין שפירושו מוסכם גם על הרמב"ם, ע"כ צ"ל שפי' את הרמב"ם בה"ט דלא כבי' הכס"מ, אלא כמו שבי' הרדב"ז בא"נ.)

 

ולפי"ז מה שחשב כבודו לפרש את דברי רבי חנינא כדרבא משמיה דר"ח, דשלא במקום בגדים בעינן גע"ג למיהוי ייתור, אין לזה כל מבוא בדברי הרשב"א, שהרי לפי פירושו בל"ב האמוראים לא איירו כלל בייתור אלא בחציצה, ואדרבה איכא למידק שמשום חציצה הוא דאיכא הא משום ייתור לית לן בה. ואם כן הבעיא באבנט ע"כ היא רק משום דהוי בגד"כ, ומשום דהוו שלא במקומן איתשיל.

 

ולגבי הצד השני...


אבי חי אמר:
א"נ הא גופא קא מיבעיא לי' אם אבנט דהיינו צלצול קטן הוי יתור בגדים אף בפחות מג', וכצדדי הבבלי.

 
על זה לכאו' ניתן להוכיח שאינו נכון כבר מגוף דברי הירו',
שהרי ר"ח אמר 'בלבד שלא יחוץ בינו לבין בגד, ולא בין בגד לבגד', ומשמעות הירו' שבא לאפוקי מד' יהודה ברבי שאסר בניגיון
(-צלצול קטן), וכוונת ר"ח לומר שאין בזה אלא משום חציצה. וא"כ, הרי שמתבאר בו שאין בצלצול קטן משום ייתור אפי' במקום בגדים, ובאמת לא יהא אסור אם רק יהא ע"ג הבגדים מלמעלה.

 

ולמעשה אינני מודה להנחה שהאבנט היה פחות מג' אצבעות, וראה להלן. וא"כ גם הצד השלישי שצידד מר לבאר, לענ"ד אינו.

 

כל מה שנשאר לנו להתווכח ואין בידי ראיה ברורה כנגד, זה רק בדין בגד גע"ג במקום בגדים, שעדיין יש בידך לטעון שבבגד גע"ג יהיה בו משום ייתור כשזה יהיה במקום בגדים.

אלא שאם ננקוט כדברי הבבלי שדין צלצול ובגד גע"ג שווה, ולא נעשה פלוגתא בין הבבלי לירו' בלא הכרח, אם כן אחרי שהוכח שצלצול לא חשיב ייתור בגדים ה"ה בבגד גע"ג.

 

ואם כנים הדברים, על כרחינו לומר שמשמעות דברי הרשב"א (בתחילת דבריו) שיכול להיות בתפילין משום ייתור בגדים (לו יצויר שהיו על המצנפת), מורה באצבע שיש בתפילין טעם מיוחד להיחשב כייתור אע"פ שסתם בגד אינו ייתור. ואולי זה כהצעתי.

 

ולפי כל הנ"ל מתבאר, שבראש דבריו באמת לא נצרך הרשב"א לחדש את הסברא שאין לתפילין חשיבות של צלצול, וכל מה שחידש את זה, זה רק לל"ק לריבר"ח ורבא משום ר"ח שסוברים שיש ייתור שלא במקום בגדים, וכמפורש בלשונו 'ולא עוד אלא אפילו למ"ד שלא במקום (בגדים) ג' על ג' הוי יתור'. וז"פ.

אבל בל"ב שנקט להלכה בתחילת דבריו, שלשיטתם אין צורך להגיע לסברא המחודשת שתפילין אינן אפי' כצלצול, אכתי יהא תלוי אי הוי במקום בגדים או לאו.
 
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
נ.ב. שיעור רוחב אבנט דבגדי כהונה כ' הר"מ שהוא קרוב לג' אצבעות
 
הלשון המדויקת של הרמב"ם: 'והאבנט רוחב כמו שלש אצבעות', וכפה"נ מפרש מר שמשמעות הלשון היא - 'בקירוב'.
ולא שמיע לי כלו' לא ס"ל הא, אלא 'כמו ג' אצבעות' מתפרש בפשיטות בכוונת - 'כשיעור ג' אצבעות'.
ובדברי חן הל' כלאים פ"י כתב דמקור הרמב"ם לזה הוא ממה שהאבנט קרוי בשם בגד, וא"כ ע"כ צריך להיות גע"ג לכה"פ. ויעוי"ש שהאריך טובא בדברים הנוגעים לעניין.
 


אבי חי אמר:
כן מציינים לפיהמ"ש רפכ"ז דכלים דסתם אבנט רחבו פחות מג'.

 
לענ"ד אין לזה משמעות בדבריו שם, אלא רק מתאר את האריג שאין בו רוחב ג' שציורו הוא כדמיון אבנט.

 

נ.ב. אע"פ שמקנן בי החשש שמא יקיים בי מנ"ר 'על דא אפקוהו' בגין מה שאכתוב כאן, בכ"ז לא אתאפק מלהזכיר מה שראיתי מציינים, שיב"מ בקדמוניות היהודים (ספר ג' פ"ז) כתב שהאבנט היה רוחבו כארבע אצבעות. ואם כי ראוי בכל דברי הנ"ל לחשוש שהם בחזקת 'לא דק', עדיין י"ל דהבו דלא לפחות מינה דשיעור ג' אצבעות.
 
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
השתא דאתו דברי מו"ק לידן יש להעיר שקושיתו היא בתש"י (אבל בש"ר ניחא לי' שהמצנפת היתה עגולה וגבוהה ולא היה אפשר להניחן במקום שמוחו של תינוק רופס, וכמ"ש הרשב"א גבי עטרת מלכם) והוא תמוה דודאי מודה הרשב"א דחציצה מעכבת בתש"י דכתיב בהו לך לאות וכל הנידון הוא אם ללמוד ש"ר מש"י. ועי' מג"א.
 
לא הבנתי, כמדומה שאין החסרון מדין חציצה אלא שיש דין לכסות התש"י, ואם היה אפשר לכסות בבגד אחר שפיר דמי.
ומה פשר הציון למג"א, הרי זה לסתור.
 

ואדרבה, אי נימא שרק בתפילין יש משום ייתור ולא בסתם בגד חול, א"כ דברי המו"ק מיושבים כמין חומר, שכוונתו להקשות מ"ט לא הניחו תש"י וכיסו אותם בבגד אחר ע"ג. וכעין מה שכתב המחה"ש לבאר בד' המג"א. ואם נבאר גם בו וגם במג"א (דלא כהמחה"ש), שמה שכתבו לתרץ שיש בעיה של ייתור היינו מצד התפילין ולא מצד הבגד אחר, יוצא שדבריהם מכוונים לפשט שלמדתי ברשב"א (אמנם יש בזה דוחק להבין כך את דבריהם, ובמג"א זה גם לא מסתדר עם הלשון 'בגד אחר' שנקט. ואם נסכים רק שזה הפשט ברשב"א, דיינו).
 
 

מאן דכתב

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
ב. בענין הצעת מר החדשה דדוקא בתפלין שמניחן לשם מצוה יש משום יתור בגדים, לבד מה שקשה להבין הסברא, והיא סברא הפוכה מסברת ר"ז בזבחים לפירש"י
 
לפי המהלך הנ"ל, הרי שלשיטת הרשב"א ספיקת הגמ' מתפרשת על דין חציצה כפשוטו ולא על דין ייתור (ואיברא שכך פשטות ריהטת הגמ', שהרי כל הבעיות שם הם מעניין חציצה כמובן), ואכתי לא אסקינן אדעתין לעניין הייתור. ובאמת מצד דין חציצה הסברא היתה דהמצוה טפילה לגופו, ואילולא דין חציצה הוו"א שאין בתפילין משום ייתור בגדים (והטעם לזה אפשר לפרש כהבנתי, דאכתי לא אסיקנא לסברא שכלי של מצוה חשיב ייתור).
 

ובהמשך הסוגיא, דברי הברייתא שאמרה 'אינן חוצצות' ע"כ מתפרשים כעין שכתבו התוס' בדרך הראשונה, דקמ"ל דשערו היה נראה. ושיעור דברי הברייתא להרשב"א צ"ל שכך הוא - שאם הניחן באופן שאינן חוצצות, שפיר דמי.

שהרי מה ההוו"א שיהיו חוצצות באופן של שערו היה נראה, והרשב"א לשי' לא יהא ניחא ליה לבאר חוצצות דהוא ייתור.

 

וא"כ העולה מדיוק דברי הברייתא לפי הנ"ל, הוא שא"א להניח את התפילין ע"ג בגדים, שהרי משמע ממנה שמניח את התפילין ע"ג שיער באופן שלא יחוצו. ומהא דאצרכנא ששערו יהא נראה, מוכח דלא מהני להניחן ע"ג המצנפת, וא"כ, כאן נתחדש מקור הסברא לומר שיש ייתור בכלי של מצוה.

 
 
חלק עליון תַחתִית