מה דין שמיעת קול אישה ערבייה

[הוי דן]

שלום
האם מותר לשמוע שירים בערבית ע''י זמרת גויה שנפטרה?
והאם מותר לשמועכ בכללי שירת נשים.

מרן פאר הדור היה נוהג לשמוע את הזמרת אום כולתום, וראיתי שהקל בספרו בדבר זה, האם זה מן הדין לקולא? ומה עם " קול באישה- ערוה".

[במבי]

ידוע שהגר"ע יוסף היה שומע את אוּם כּוּלְתוּם

מנין???
זו אמנם אגדה נפוצה, אבל לא ברור שיש לה מקור, משני סיבות:
למי שזוכר, לאחר שהיו איומים על חייו מצד ערבים קיצונים, בניסיון להרגיע את הרוחות הוא התראיין לעיתון ערבי נפוץ, ותרגומו הובא אז בקו עיתונות דתית, ובין היתר הוא נשאל שם אם זה נכון שהוא מאזין למוזיקה ערבית, והוא אישר והזכיר כמה מהם, אבל לא הזכיר שם את שמה,
כ"כ משה חבושה אמר לי שלמרות כל קירבתו למרן זצוק"ל הוא לא יודע על כך.

בערך על הנ''ל בויקיפדיה הוכר שהגרע''י האזין לשירתה בהיותו במצרים (היה בהערה מקור לדבר עם משפט בסגנון: הרב יוסף למשמשו: תשים קלטת של אום כולתום ימח־שמה...) הדברים נמחקו מהערך, לענ''ד משום חוסר הקשר לערך, ולא מפני אי נכונות הדברים.

אולי ישנם כאן כאלה דנהירין להו שביליה דההוא אתרא מסאבא, ויוכלו למצוא את הדברים בגירסאות הקודמות של הערך.

 

[שואל כעניין]

viewtopic.php?f=24&t=10200&hilit=%D7%94 ... 7%A8%D7%AA


בעמוד 2 מדברים מזה

[במבי]

ומסתמא צריך להסביר את רצון כבוד הרב שהעדיף דווקא אותה שהרי הגמ' אומרת

שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ (ברכות נז:)

וכותב שם רש"י

קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה 

[לעיתים רחוקות]

לפי הידוע לי יש ב' סיבות לאיסור שמיעת קול זמר של אשה א. כיון ששמיעת הקול מביאה להרהור. ב. כיון שע"י שמיעת הקול מהרהר בה.
ולפי"ז לטעם א' אין איסור לשמוע אלא קול שמביא להרהור וכפי מה שהבנתי קולה של אום כולתום היה קרוב לגברי, לפי טעם ב' אם לא מכירה אין איסור, ואכן שמעתי כשפעם ראה את תמונתה חדל מלשומעה.

[הוי דן]

לפי הידוע לי יש ב' סיבות לאיסור שמיעת קול זמר של אשה א. כיון ששמיעת הקול מביאה להרהור. ב. כיון שע"י שמיעת הקול מהרהר בה.
ולפי"ז לטעם א' אין איסור לשמוע אלא קול שמביא להרהור וכפי מה שהבנתי קולה של אום כולתום היה קרוב לגברי, לפי טעם ב' אם לא מכירה אין איסור, ואכן שמעתי כשפעם ראה את תמונתה חדל מלשומעה.

אכן, אם לא מכירה חושבה לבן.
ואני הקטן לא ידעתי שזו היא, וחשבתיה לבן.

[הוי דן]

לפי הידוע לי יש ב' סיבות לאיסור שמיעת קול זמר של אשה א. כיון ששמיעת הקול מביאה להרהור. ב. כיון שע"י שמיעת הקול מהרהר בה.
ולפי"ז לטעם א' אין איסור לשמוע אלא קול שמביא להרהור וכפי מה שהבנתי קולה של אום כולתום היה קרוב לגברי, לפי טעם ב' אם לא מכירה אין איסור, ואכן שמעתי כשפעם ראה את תמונתה חדל מלשומעה.

מדובר שהיא חיה, אבל כשמתה- מסתמא מותר.

[לעיתים רחוקות]

לפי הידוע לי יש ב' סיבות לאיסור שמיעת קול זמר של אשה א. כיון ששמיעת הקול מביאה להרהור. ב. כיון שע"י שמיעת הקול מהרהר בה.
ולפי"ז לטעם א' אין איסור לשמוע אלא קול שמביא להרהור וכפי מה שהבנתי קולה של אום כולתום היה קרוב לגברי, לפי טעם ב' אם לא מכירה אין איסור, ואכן שמעתי כשפעם ראה את תמונתה חדל מלשומעה.

מדובר שהיא חיה, אבל כשמתה- מסתמא מותר.

למה שיש חילוק?
הרי אין החשש הוא שמא יעשה עמה דבר עבירה (שאז היה חילוק בין חיה למתה), אלא שיהרהר בדמותה. וכמו שאמרו חז"ל שכל מי שאומר רחב מהרהר בה ומבואר שם שרק אם הכירה.

[HaimL]

וכותב שם רש"י

קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה 

קול ערב של אישה - בדיבור, דייקא, שהרי כבר כתב מיני זמר, ונכלל בזה גם של זכרים, וראה,

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) משפטים לא יחיו בהם קרית ביה

[הוי דן]

לפי הידוע לי יש ב' סיבות לאיסור שמיעת קול זמר של אשה א. כיון ששמיעת הקול מביאה להרהור. ב. כיון שע"י שמיעת הקול מהרהר בה.
ולפי"ז לטעם א' אין איסור לשמוע אלא קול שמביא להרהור וכפי מה שהבנתי קולה של אום כולתום היה קרוב לגברי, לפי טעם ב' אם לא מכירה אין איסור, ואכן שמעתי כשפעם ראה את תמונתה חדל מלשומעה.

מדובר שהיא חיה, אבל כשמתה- מסתמא מותר.

למה שיש חילוק?
הרי אין החשש הוא שמא יעשה עמה דבר עבירה (שאז היה חילוק בין חיה למתה), אלא שיהרהר בדמותה. וכמו שאמרו חז"ל שכל מי שאומר רחב מהרהר בה ומבואר שם שרק אם הכירה.

גם קשה לראות תמונתה, וזאת מכיון 
א- שהתמנות היו ישנות, ולא רואים ברור.
ב. אין תמנות ברורות של פניה.
 

[עמרם ישי]

למה שיש חילוק?
הרי אין החשש הוא שמא יעשה עמה דבר עבירה (שאז היה חילוק בין חיה למתה), אלא שיהרהר בדמותה. וכמו שאמרו חז"ל שכל מי שאומר רחב מהרהר בה ומבואר שם שרק אם הכירה.

היא גמ' מפורשת בסוטה דף ח, 'התם הא מסתלקא. וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית'' וכו'.

[HaimL]

 

גם קשה לראות תמונתה, וזאת מכיון 
א- שהתמנות היו ישנות, ולא רואים ברור.
ב. אין תמנות ברורות של פניה.

תיאוריית קונספירציה - היא בכלל הייתה גמאל עבד אל נאצר, בתחפושת...
 

[במבי]

וכותב שם רש"י

קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה 

קול ערב של אישה - בדיבור, דייקא, שהרי כבר כתב מיני זמר, ונכלל בזה גם של זכרים, וראה,

ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) משפטים לא יחיו בהם קרית ביה

לכאורה "מיני זמר" זב ניגונים כמו

עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר (ערכין יא.)

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, הִכְנִיסָה לוֹ אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר, וְאָמְרָה לוֹ כָּךְ עוֹשִׂין לַעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, וְכָךְ עוֹשִׂים לַעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית 

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, הִכְנִיסָה לוֹ אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר, וְאָמְרָה לוֹ כָּךְ עוֹשִׂין לַעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית, וְכָךְ עוֹשִׂים לַעֲבוֹדָה זָרָה פְּלוֹנִית (שבת נו:)

אמר ר' יוחנן כל השותה בארבעה מיני זמר וכו' (סוטה מח)





 

[HaimL]

לכאורה "מיני זמר" זב ניגונים כמו

כמובן, זה גם ניגונים בכלי, אבל גם בפה, וכמו שאומרים ביוצר - זמירות יאמרו. וראה,

מִכְּנַ֨ף הָאָ֜רֶץ זְמִרֹ֤ת שָׁמַ֙עְנוּ֙ צְבִ֣י לַצַּדִּ֔יק וגו', בפירוש המלבי"ם זצ"ל.


 

[משה יעקב]

למה שיש חילוק?
הרי אין החשש הוא שמא יעשה עמה דבר עבירה (שאז היה חילוק בין חיה למתה), אלא שיהרהר בדמותה. וכמו שאמרו חז"ל שכל מי שאומר רחב מהרהר בה ומבואר שם שרק אם הכירה.

היא גמ' מפורשת בסוטה דף ח, 'התם הא מסתלקא. וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית'' וכו'.

בגמ' בסוטה מירי בעצם הסתכלות על אשה, שאסור. וע"ז אמרי' דכיון דמסתלקא ליכא בעיה. 
אומנם לענין הרהור אין חולק דאם זה יביאו לידי הרהור יהיה אסור להסתכל. ובגמ' בסוטה מירי דליכא הרהור דמבזים אותה שם עי"ש.
וכן לענין שירה. אם מכירה הוי כאילו שמסתכל בה (אם היא בחיים).
אומנם אם לא מכיר את דמותה אז כאן זה תלוי אם זה יביא אותו לידי הרהור בה או לא ופשוט.

[הוי דן]

ראיתי פה פעם בפורום שבשירת הים ע'י שמעו את קולם של הבנות
ומזה שהם היו הרבה ומותר לשמוע
כך אפשר לפסוק שהרבה מותר..!

[במבי]

ראיתי פה פעם בפורום שבשירת הים ע'י שמעו את קולם של הבנות
ומזה שהם היו הרבה ומותר לשמוע
כך אפשר לפסוק שהרבה מותר..!

החיד"א מתרץ זאת באופן שונה

אגב לגבי השאלה המפורסמת איך מרים שרה בקריעת ים-סוף זכור לי שהחיד"א מתרץ (אולי בספרו חסדי דוד) שמרוב השראת השכינה לא היה בעית הרהור כמו שמצינו על ר' יהודה בנידה יג שאגב אימתיה דרביה לא היתה בעית הרהור בעת שעמד על גג הבכנ"ס כדאיתא שם.
ואולי ג"כ הכא שמובא שבעת קריאת התורה צריכים להיות באימה וביראה יתורץ איך יכולה האשה לעלות לתורה ואין בעיית קול באשה. אך כל האמור הכא הוא בבחינת לחידודא בעלמא ולא להלכתא כמובן.

 

[קדושת ישראל]

שלום
האם מותר לשמוע שירים בערבית ע''י זמרת גויה שנפטרה?
והאם מותר לשמוע בכללי שירת נשים.

מרן פאר הדור היה נוהג לשמוע את הזמרת אום כולתום, וראיתי שהקל בספרו בדבר זה, האם זה מן הדין לקולא? ומה עם " קול באישה- ערוה".

לכאורה זו שאלה של בורות מזעזעת כי קול באישה ערווה היא הלכה ידועה ומפורסמת!
משה חבושה שהיה החזן במניין של מרן הגרע"י זצ"ל ועסקה בהמרת הקלטות של הרב עובדיה לתקליטורים אמר שלא היו שם הקלטות של אום כולתום.

[משיב כהלכה]

שלום
האם מותר לשמוע שירים בערבית ע''י זמרת גויה שנפטרה?
והאם מותר לשמועכ בכללי שירת נשים.

מרן פאר הדור היה נוהג לשמוע את הזמרת אום כולתום, וראיתי שהקל בספרו בדבר זה, האם זה מן הדין לקולא? ומה עם " קול באישה- ערוה".

אכן הגר"ע יוסף היקל בזה, וא"כ זהו מעשה רב.
העיד על כך הרב אליהו בר שלום במכתב שכתב, וסיפר שראה ושמע זאת בעצמו.

וכן פורסם בתקשורת ע"י העיתונאי ניצן חן: "בלילות היה יושב וכותב פסקי הלכה תוך כדי האזנה לקלטות של עבד אל-ואהב, פריד אל-אטרש או אום כלתום. עד היום הוא נוהג לשבת בלילה ולכתוב תוך כדי האזנה לקלטות, ובעת נסיעה במכונית הוא מבקש מנהגו לשים לו את אחת הקלטות האהובות עליו. מדי פעם, לפני שהשיר מתחיל, מסנן הרב "יימח שמם".

בנו רבי משה יוסף סיפר לאברכים ב"מאור ישראל" שאביו האזין לזמרת ערביה ושאל אותו מה היא אומרת, והתחמק. לבסוף אמר "אתה יודע, בחור אוהב בחורה, בחורה אוהבת בחור". וצ"ע מסיפור זה כיצד התיר לעצמו לשמוע, ונ"ל שלא הקשיב כלל למילים אלא רק למנגינה.

וכן בנותיו של הגר"ע יוסף מספרות ששמע שירה זו. אני מצטט מכתבה בה מעידה בתו של הרב עובדיה:

"יום אחד נכנס הרב הביתה ומצא את שתי בנותיו מאזינות ללהיט "רוזה רוזה" של יהורם גאון. במקום לכבות את הרדיו או לנזוף בבית, לקח הרב דף ועט והחל להתאים לשיר את מילות הקדיש. "הוא ניסה את כוחו בפיוט הרבה פעמים. יש כמה שירים שהוא כתב על מנגינות ערביות. בעיקר של אום-כלתום שהוא אהב, ושל לילה מורד שאבא שלה היה חזן".

בתו השניה העידה:

"שמעתי מוסיקה, דבר שהוא כמובן אסור בבתים חרדיים, אבל אצלנו בבית גם אבא שמע מוסיקה, כי הוא רצה לשמוע מה אני שומעת ולכן הוא האזין למוסיקה והכיר הרבה שירים".

• אילו שירים?

"כשהיינו מתכנסים לארוחת שבת אחרי התפילות היינו שרים שירי ארץ ישראל, אבא אהב מאד את שיריו של יהורם גאון, הוא ידע את כל המילים בעל פה והיה שר איתנו. אני זוכרת במיוחד שהוא אהב את השיר על משה מונטיפיורי - 'והוא עלה למרכבה ודיו לסוסים אמר' - הייתה שמחה גדולה בבית".

וכן פסק הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק א' או"ח סי' ו'), והעלה להקל, אם אינו מכיר את הזמרת.

ותחילה פסק שאם ראה את תמונתה אסור, ונמשך אחריו בנו הרב דוד בספר "בירור הלכה" (סי' ע"ה סעיף ט"ו, סוף ס"ק י"ז), "מותר מעיקר הדין לשמוע קול זמר של אשה… ואם ראה פעם תמונתה יש לאסור".

ובספר הנ"ל לא זכר שהגר"ע יוסף חזר בו והורה להקל אפילו אם ראה את תמונתה, ובלבד שלא ראה אותה במציאות, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג):

"ומה שכתבתי שם (היינו ביבי"א חלק א') שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית וכו' זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן יהוידע (תענית ה), שאם ראה אותה בצורה ותמונה לבד, אין לחוש".

וכן היקל בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ו אות י"ג).

וכן בשם הגר"ח קניבסקי בדעת נוטה (ח"א עמוד ריז) כתב שיש מקילין, וכתב לנשים שטוב להיזהר אבל בוודאי הגברים אין להם ממה להיזהר אלא רק לא ישימו לבם לזה. ובהערת המהדיר שם, "ושמעתי מרבינו שליט"א שכמדומה לו דהמקילין סוברים שאין איסור אלא במכיר את אותה האשה ששומע קולה אבל כששומע קול שיר אשה ואינו יודע מי היא, וכמו בנד"ד דהעומד בחוץ אין רואה אותה או כששרות קבוצה של נשים ביחד ואין מבחין בקול של אשה מסויימת אין איסור".

וכן הגרי"ש אלישיב, הביא דבריו בספר אישי ישראל (פרק נה הערה צה) להקל בשירת נשים שלא מכירן.

וכן הגר"מ גרוס בספר אום אני חומה (חלק א', ס"ק תרפ"ט) כתב "יש לעיין אם שרות שתי נשים או יותר ומכיר חלקם אי אסירא, כיוון דאין ניכר שירתן של נשים שמכיר, ומסתבר דשרי לשיטות אלו".

ובחוט שני אבן העזר (קיצור הלכות פרק י"א) כתב "המתגורר סמוך לסמינר של בנות שהן שרות לפעמים, לא ישים לבו לזה".

עוד ראיתי שמציינים לבית שערים (לג), ציץ אליעזר (ה,ב) מערכי לב (או"ח ה).

ועיין בשו"ת שרידי אש (חלק א סימן עז) על שירת נשים המובלעת בשירת גברים, "ערערתי נגד מנהג זה שנהגו חרדי אשכנז. ואולם אחרי חקירה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק ר"ע הילדסהיימר ז"ל וכן הגרש"ר הירש ז"ל בפרנקפורט על נהר מיין התירו בזמירות קודש לזמר יחד, והטעם משום דתרי קלא לא משתמעי וכיון שמזמרים יחד אין חשש איסור, אבל לא נחה דעתי בזה וחפשתי ומצאתי בשדי חמד מערכת קול, שהביא בשם רב ספרדי להתיר זמירות קודש של אנשים ונשים יחד".

[משיב כהלכה]

לכאורה זו שאלה של בורות מזעזעת כי קול באישה ערווה היא הלכה ידועה ומפורסמת!
משה חבושה שהיה החזן במניין של מרן הגרע"י זצ"ל ועסקה בהמרת הקלטות של הרב עובדיה לתקליטורים אמר שלא היו שם הקלטות של אום כולתום

הבורות המזעזעת היא מצידך, כי בענין "קול באשה ערוה" יש גדרים בספרי הראשונים והאחרונים: הבדל בין קול שרגיל בו לבין קול שאינו רגיל בו, הבדל בין מכירה לאינו מכירה, הבדל בין כששומע ורואה אותה לבין כששומע ואינו רואה, הבדל בין אשה אחת לבין נשים רבות כשאינו יודע מי שרה, הבדל בין דיבור לבין שירה.

את כל זה אינך מכיר, ואתה מדבר על בורות?

הסיפור על משה חבושה (שאני רואה אותו כאן פעם ראשונה, הפלא ופלא) הוא סיפור מוכחש מכל הכיוונים האפשריים.

[קדושת ישראל]

לכאורה זו שאלה של בורות מזעזעת כי קול באישה ערווה היא הלכה ידועה ומפורסמת!
משה חבושה שהיה החזן במניין של מרן הגרע"י זצ"ל ועסקה בהמרת הקלטות של הרב עובדיה לתקליטורים אמר שלא היו שם הקלטות של אום כולתום

הבורות המזעזעת היא מצידך, כי בענין "קול באשה ערוה" יש גדרים בספרי הראשונים והאחרונים: הבדל בין קול שרגיל בו לבין קול שאינו רגיל בו, הבדל בין מכירה לאינו מכירה, הבדל בין כששומע ורואה אותה לבין כששומע ואינו רואה, הבדל בין אשה אחת לבין נשים רבות כשאינו יודע מי שרה, הבדל בין דיבור לבין שירה.

את כל זה אינך מכיר, ואתה מדבר על בורות?

הסיפור על משה חבושה (שאני רואה אותו כאן פעם ראשונה, הפלא ופלא) הוא סיפור מוכחש מכל הכיוונים האפשריים.

כששואלים בכללי אם יש איסור שמיעת שירת נשים, אז זו בורות מזעזת כי בכללי יש איסור שירת נשים לפני שנכנסים לגדרים השונים שהבאת שאני מכיר אותם וגם אם לא הייתי מכיר עד השבוע אז ראיתי אותם באשכולות בפורום כאן.
 

[חושבני]

מה לכם להתעסק בחצאי סיפורים, במעשיות, בתיאורים. זה מספר וזה מכחיש.
תשובתו של הרב עובדיה היא אחת מהתשובות הראשונות שלו ביביע אומר חלק א' (או"ח סימן ו)
השאלה: "נשאלתי בדין קול זמר של אשה בגרמפון או ברדיו, אם יש בו משום קול באשה ערוה, וצריך להזהר שלא לשמעו בעת ק"ש ותפלה".
התשובה ארוכה, כדרכו, והתשובה הסופית: "המורם מכל האמור, דביודעה ומכירה אפי' ע"י תמונה אסור לשמוע קולה בגרמפון או ברדיו, אבל אם אינו מכירה מותר, ואין בזה משום קול באשה ערוה".

[הוי דן]

שלום
האם מותר לשמוע שירים בערבית ע''י זמרת גויה שנפטרה?
והאם מותר לשמוע בכללי שירת נשים.

מרן פאר הדור היה נוהג לשמוע את הזמרת אום כולתום, וראיתי שהקל בספרו בדבר זה, האם זה מן הדין לקולא? ומה עם " קול באישה- ערוה".

לכאורה זו שאלה של בורות מזעזעת כי קול באישה ערווה היא הלכה ידועה ומפורסמת!
משה חבושה שהיה החזן במניין של מרן הגרע"י זצ"ל ועסקה בהמרת הקלטות של הרב עובדיה לתקליטורים אמר שלא היו שם הקלטות של אום כולתום.

ידידי, אני לא מבין, לא היה לו למרן פה לדבר, הוא לא היה נואם עם הרמקול וחצי עולם שומע אותו?
הוא היה רושם את כל הפסקים שלו בדף...!

ודווקא את ההלכות המסתוריות הוא העביר דרך משה חבושה?!
יש אומרים שהתיר לו גם לשמוע שירים אחרי חצות בשישי. ומדוע לא שמענו על כך?!
וכי זה כבוד לתורה שתורתו תועבר על ידי זמר?!

[משיב כהלכה]

מה לכם להתעסק בחצאי סיפורים, במעשיות, בתיאורים. זה מספר וזה מכחיש.
תשובתו של הרב עובדיה היא אחת מהתשובות הראשונות שלו ביביע אומר חלק א' (או"ח סימן ו)
השאלה: "נשאלתי בדין קול זמר של אשה בגרמפון או ברדיו, אם יש בו משום קול באשה ערוה, וצריך להזהר שלא לשמעו בעת ק"ש ותפלה".
התשובה ארוכה, כדרכו, והתשובה הסופית: "המורם מכל האמור, דביודעה ומכירה אפי' ע"י תמונה אסור לשמוע קולה בגרמפון או ברדיו, אבל אם אינו מכירה מותר, ואין בזה משום קול באשה ערוה".

ואם היית קורא כמה שורות קודם לכן, היית רואה את מה שכתבתי...

ובספר הנ"ל לא זכר שהגר"ע יוסף חזר בו והורה להקל אפילו אם ראה את תמונתה, ובלבד שלא ראה אותה במציאות, וזה לשונו בשו"ת יביע אומר חלק ט' (או"ח סי' ק"ח אות מ"ג):

"ומה שכתבתי שם (היינו ביבי"א חלק א') שאם ראה אותה בתמונה גם כן אסור, אינו מוכרח, שיש לומר דהא דאמרינן בתענית וכו' זהו רק כשראה אותה בחיים חיותה במלוא קומתה, וכ"כ הגאון רבי יוסף חיים בספרו בן יהוידע (תענית ה), שאם ראה אותה בצורה ותמונה לבד, אין לחוש".

[הוי דן]

היית

ואם היית קורא כמה שורות קודם לכן, היית רואה את מה שכתבתי...

התכוונתי באופן כללי

[משיב כהלכה]

באופן כללי, חשוב להדגיש שהתיר גם אם ראה את תמונתה. כי זו נפק"מ גדולה לדינא.

[הוי דן]

באופן כללי, חשוב להדגיש שהתיר גם אם ראה את תמונתה. כי זו נפק"מ גדולה לדינא.

הבלים בפיך.
אם כך, אלך לשמוע קול ציצנית מזדמנת 

[משיב כהלכה]

לא הבנתי מה אתה רוצה, זה מה שכתב הגר"ע יוסף. אם יש לך טענות הבל, הפנה זאת ישירות אליו.

[הוי דן]

לא הבנתי מה אתה רוצה, זה מה שכתב הגר"ע יוסף. אם יש לך טענות הבל, הפנה זאת ישירות אליו.

איני מאמין. הראה נא לי המקור.
כוונתי שאני ילך לשמוע כל זמרת שיש בציבור החילוני בגלל שמרן התיר?
היעלה על הדעת?

[אשדת לעמו]

ומסתמא צריך להסביר את רצון כבוד הרב שהעדיף דווקא אותה שהרי הגמ' אומרת

שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, אֵלּוּ הֵן: קוֹל, וּמַרְאֶה, וָרֵיחַ (ברכות נז:)

וכותב שם רש"י

קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה 

במקרה של אום כולתום, יש לגרוס:
'קול עורב של אישה'.