הנופל אמר:
פרשת בחוקותי - לג בעומר תשנב.pdf
נראה להמשיך את הקו לגבי הילולא דרשב"י, שהרי רשב"י היה מנחיל תורת רבי עקיבא בשלמות כאמרו בגיטין סז,א "שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא", ואילו תלמידי רבי עקיבא מתו כי לא קנו תורת רבם בשלמות משום שחסרו את הדרך ארץ שקדמה לתורה, ונמצא שהל"ב ימים הראשונים של העומר הם בחינת "כבוד" - כלומר חיצוניות התורה שלא בשלמות, ואילו ביום הל"ג נתחדש בחינת "טוב" אצל רשב"י שהיה פנימיות התורה בשלמותה, ולכן הסתלקותו (או עכ"פ הגילויים) היו ביום ל"ג.
נ.ב. בענין הנחלת תורת ר"ע בשלמות ע"י רשב"י, נראה להוסיף שכל ענין הפנימיות של רשב"י מבוסס על שיטת רבו ר"ע, שהרי ידוע שרשב"י תמיד הולך אחר פנימיות הדברים גם בנגלה, ולכן פוטר דבר שאינו מתכוין ודריש טעמא דקרא, וגינה את מלכות רומי שעשו רק לצורך עצמן, ומצינו גישה זו אצל ר"ע שהיה רגיל לומר כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, וכשראה התגשמות נבואתו של אוריה שחק משום שבפנימיות הדברים יש בזה התחלה של קיום נבואתו של זכריה
(שהרי שפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים וביום שחרב הבית נולד משיח, שהנחמה מסתבבת ע"י החורבן גופא, וכמ"ש המלבי"ם על הפסוק "אשרי הראיתני צרות רבות ורעות" - שהוא גופא סיבה להמשך הפסוק "תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני", והרחיב בזה הרמח"ל בדעת תבונות), וגם על טענת פפוס בן יהודה השיב שאף שבמציאות הפשוטה לימוד התורה הוא סיבה למיתתו הרי שבפנימיות הדברים אדרבה היא חייו ואי לימודה היא מיתה, ורשב"י תלמידו המשיך מהלך זה של התבוננות בפנימיות הדברים.