שיעור מהגר''מ שפירא זצ''ל - ל''ג בעומר

פרלמן משה

משתמש ותיק
תודה,
מה שקרא לעצמו הנופל לא נראה שרוחו של ר' משה היתה נוחה מדבר כזה.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
הנופל אמר:
פרשת בחוקותי - לג בעומר תשנב.pdf

נראה להמשיך את הקו לגבי הילולא דרשב"י, שהרי רשב"י היה מנחיל תורת רבי עקיבא בשלמות כאמרו בגיטין סז,א "שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא", ואילו תלמידי רבי עקיבא מתו כי לא קנו תורת רבם בשלמות משום שחסרו את הדרך ארץ שקדמה לתורה, ונמצא שהל"ב ימים הראשונים של העומר הם בחינת "כבוד" - כלומר חיצוניות התורה שלא בשלמות, ואילו ביום הל"ג נתחדש בחינת "טוב" אצל רשב"י שהיה פנימיות התורה בשלמותה, ולכן הסתלקותו (או עכ"פ הגילויים) היו ביום ל"ג.




נ.ב. בענין הנחלת תורת ר"ע בשלמות ע"י רשב"י, נראה להוסיף שכל ענין הפנימיות של רשב"י מבוסס על שיטת רבו ר"ע, שהרי ידוע שרשב"י תמיד הולך אחר פנימיות הדברים גם בנגלה, ולכן פוטר דבר שאינו מתכוין ודריש טעמא דקרא, וגינה את מלכות רומי שעשו רק לצורך עצמן, ומצינו גישה זו אצל ר"ע שהיה רגיל לומר כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, וכשראה התגשמות נבואתו של אוריה שחק משום שבפנימיות הדברים יש בזה התחלה של קיום נבואתו של זכריה (שהרי שפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים וביום שחרב הבית נולד משיח, שהנחמה מסתבבת ע"י החורבן גופא, וכמ"ש המלבי"ם על הפסוק "אשרי הראיתני צרות רבות ורעות" - שהוא גופא סיבה להמשך הפסוק "תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני", והרחיב בזה הרמח"ל בדעת תבונות), וגם על טענת פפוס בן יהודה השיב שאף שבמציאות הפשוטה לימוד התורה הוא סיבה למיתתו הרי שבפנימיות הדברים אדרבה היא חייו ואי לימודה היא מיתה, ורשב"י תלמידו המשיך מהלך זה של התבוננות בפנימיות הדברים.
 

בן של רב

משתמש ותיק
ולעומתו רבי יהודה הלך יותר אחר המעשה אף ששמע והבין מצויין את כל טענותיו של ר"ש.
ומסרתי בעבר שיעור עם הרבה מקורות נוספים כדבריך שבזה נחלקו.

וכעת עולה בדעתי שיתכן שהרבה ויכוחים בינינו ובין חוגינו ועדותינו - שורשם בשאלת המשקל של הפנימיות והכוונות מול משקל המעשים בפועל.
 

נבשר

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
הנופל אמר:
פרשת בחוקותי - לג בעומר תשנב.pdf

נראה להמשיך את הקו לגבי הילולא דרשב"י, שהרי רשב"י היה מנחיל תורת רבי עקיבא בשלמות כאמרו בגיטין סז,א "שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא", ואילו תלמידי רבי עקיבא מתו כי לא קנו תורת רבם בשלמות משום שחסרו את הדרך ארץ שקדמה לתורה, ונמצא שהל"ב ימים הראשונים של העומר הם בחינת "כבוד" - כלומר חיצוניות התורה שלא בשלמות, ואילו ביום הל"ג נתחדש בחינת "טוב" אצל רשב"י שהיה פנימיות התורה בשלמותה, ולכן הסתלקותו (או עכ"פ הגילויים) היו ביום ל"ג.




נ.ב. בענין הנחלת תורת ר"ע בשלמות ע"י רשב"י, נראה להוסיף שכל ענין הפנימיות של רשב"י מבוסס על שיטת רבו ר"ע, שהרי ידוע שרשב"י תמיד הולך אחר פנימיות הדברים גם בנגלה, ולכן פוטר דבר שאינו מתכוין ודריש טעמא דקרא, וגינה את מלכות רומי שעשו רק לצורך עצמן, ומצינו גישה זו אצל ר"ע שהיה רגיל לומר כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, וכשראה התגשמות נבואתו של אוריה שחק משום שבפנימיות הדברים יש בזה התחלה של קיום נבואתו של זכריה (שהרי שפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים וביום שחרב הבית נולד משיח, שהנחמה מסתבבת ע"י החורבן גופא, וכמ"ש המלבי"ם על הפסוק "אשרי הראיתני צרות רבות ורעות" - שהוא גופא סיבה להמשך הפסוק "תשוב תחייני ומתהומות הארץ תשוב תעלני", והרחיב בזה הרמח"ל בדעת תבונות), וגם על טענת פפוס בן יהודה השיב שאף שבמציאות הפשוטה לימוד התורה הוא סיבה למיתתו הרי שבפנימיות הדברים אדרבה היא חייו ואי לימודה היא מיתה, ורשב"י תלמידו המשיך מהלך זה של התבוננות בפנימיות הדברים.
עוד עיין בזה גבי ר"ע שהתיר נדר של כלבא שבוע, שדרך שהולך ללמוד נעשה גדול, היינו אע"פ שאינו בהשתא, מ"מ השתא חזינן ודיינינן לפי פנימיות הדבר, והעתיד הוא כבר נמצא פה.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
וכעת עולה בדעתי שיתכן שהרבה ויכוחים בינינו ובין חוגינו ועדותינו - שורשם בשאלת המשקל של הפנימיות והכוונות מול משקל המעשים בפועל.

נכון מאד.
 
חלק עליון תַחתִית