חג הסוכות ייחודי לעם ישראל או לא

[מבקש אמת]

הנה מחד גיסא מצינו שמקריבים בחג הסוכות קרבנות לכפר על אומות העולם כמבואר בסוכה נה,ב, והרי שחג הסוכות הוא חג של תיקון העולם כולו, ולא רק של כלל ישראל, ואדרבה דווקא בשמיני עצרת ייחד הקב"ה חג מיוחד לישראל, אבל לא חג הסוכות. 

אמנם מאידך מצינו בזוהר ובעוד מקומות שסוכה הוא שמחת הקב"ה בבניו אחר הריצוי של יוה"כ, וגם ענין ד' מינים הוא לרמז על נצחון ישראל שיצאו זכאים בדין, והוא גם נתקן כזכר לענני הכבוד שהיו מיוחדים להשראת השכינה על ישראל דייקא, וא"כ ענין הסוכה הוא דווקא מה שישראל חוסים בצילא דמהימנותא ולא אומות העולם. ויעויין בע"ז ג,א שדווקא במצות סוכה מתבטא החילוק בין כלל ישראל לאומות העולם שמבעטים בסוכה ויוצאין. ומשמע מכל זה שענין הסוכה הוא ייחודי לישראל לאפוקי אומות העולם, וצ"ע היאך זה מתיישב עם הקרבת ע' פרים לכפרת האומות.

[יעקב שלם]

שמעתי הסבר מקורי אני כותב את העיקרון מהזיכרון רק בשביל לתת מ"מ וכיוון חדש

יש שני ציוויים על בוכות אחד בפרשת משפטים שם מוזכר רק עניין האסיף ולא מוזכר כלל החודש השביעי והוא ציווי לפני חטא העגל ששם התחיל יוכ"פ וכו
והביא מדרש שהאסיף היה אמור להיות באלול

וציווי נוסף אחרי חטא העגל שם התורה חוזרת כו"כ פעמים על עניין חודש השביעי שהוא עניין הריצוי של יוכ"פ

ושני החלקים של סוכות עניינם אחד תיקון הרע --הפסולת גורן ויקב והשני שהתחדש אחרי החטא הוא כבישת הרע

[בבא קמא]

עוד יש להוסיף בענין זה כי לא רק שזה ייחודי לעם ישראל אלא רק לבני ישראל ולא הערב רב,
כך מפרש החיד"א למה רק לנס של ענני הכבוד יש זכר ולא לבאר ולא למן, וביאר משום שענני הכבוד היו רק לבני ישראל ולא לערב רב [שדרך אגב היו רוב בולט מכלל הציבור כמבואר בתרגום יונתן סוף פרשת בא] מה שאין כן נס הבאר והמן היו גם לערב רב.
וזהו מה שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.

[בנציון]

הנה מחד גיסא מצינו שמקריבים בחג הסוכות קרבנות לכפר על אומות העולם כמבואר בסוכה נה,ב, והרי שחג הסוכות הוא חג של תיקון העולם כולו, ולא רק של כלל ישראל, ואדרבה דווקא בשמיני עצרת ייחד הקב"ה חג מיוחד לישראל, אבל לא חג הסוכות. 

אמנם מאידך מצינו בזוהר ובעוד מקומות שסוכה הוא שמחת הקב"ה בבניו אחר הריצוי של יוה"כ, וגם ענין ד' מינים הוא לרמז על נצחון ישראל שיצאו זכאים בדין, והוא גם נתקן כזכר לענני הכבוד שהיו מיוחדים להשראת השכינה על ישראל דייקא, וא"כ ענין הסוכה הוא דווקא מה שישראל חוסים בצילא דמהימנותא ולא אומות העולם. ויעויין בע"ז ג,א שדווקא במצות סוכה מתבטא החילוק בין כלל ישראל לאומות העולם שמבעטים בסוכה ויוצאין. ומשמע מכל זה שענין הסוכה הוא ייחודי לישראל לאפוקי אומות העולם, וצ"ע היאך זה מתיישב עם הקרבת ע' פרים לכפרת האומות.

דווקא העליונות של עם ישראל, זה מה שמתקן את האומות, ולכן דווקא בסוכות שמתבררת העליונות של עם ישראל על הגויים, מגיע תיקון לאומות.
וביאור הדברים מבאר הרמח"ל במאמר החכמה:

והנה תיקון העולם הוא, שיהיה הטוב שולט והרע נכפה, ובמין האנושי ישראל שולטין ואומות העולם משתעבדים תחתם.

והנה בהיות הדבר כן, הנה טוב לכל, כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם, ובהיות אומות העולם משתעבדים תחתם, נתקנים על ידם, ונמשך להם המשך מן הקדושה ההיא.

אך אם אומות העולם מתפרצים מתחת ידי ישראל ושולטים, וישראל נכנעים, הנה ישראל מפסידים, שהם בשפלות, והקדושה אינה מתחזקת בעולם, לפי שמקום המיוחד לה, שהוא ישראל, איננו בתקונו וחזקו, וגם מפסידים האומות עצמם שאין נמשך להם מהקדושה שום הארה כלל, אלא אדרבה מיטמאים והולכים ומתרחקים מן הטוב.

[ayedavid]

מספר הזהר: מאן דיתיב בצלא דא, יתיב באינון יומין עלאין לעילא, דקיימין על האי תתאה, לאנהרא ליה, לחפיא עליה, ולאגנא ליה, בשעתא דאצטריך. ותו, כלהו אקרון סכות בשלימו, וכתיב סכת חסר, דא עלמא תתאה דבעא בהני שבע יומין קדישין, למיזן לשאר ממנן רברבן דעמין, בעוד דאיהי נטלא חדוה בבעלה, ולא יקטרגון חדוותא, בגין דיתערבבון (ס"א דיתעדנון) בההוא מזונא, קרבנין דלהון סגיאין יתיר משאר יומין, בגין דיתעסקון בהו ולא יתערבון לבתר בחדוה דישראל, ומאן חדוה דישראל דא יומא תמינאה דעצרת

[נבשר]

עוד יש להוסיף בענין זה כי לא רק שזה ייחודי לעם ישראל אלא רק לבני ישראל ולא הערב רב,
כך מפרש החיד"א למה רק לנס של ענני הכבוד יש זכר ולא לבאר ולא למן, וביאר משום שענני הכבוד היו רק לבני ישראל ולא לערב רב [שדרך אגב היו רוב בולט מכלל הציבור כמבואר בתרגום יונתן סוף פרשת בא] מה שאין כן נס הבאר והמן היו גם לערב רב.
וזהו מה שנאמר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל.

יפה, ויש להשוות עם דברי הגר"א שסוכות אחר יוהכ"פ שאז חזרו ענני הכבוד אחר הסליחה, א"כ זה שייך לכלל ישראל שחזרו בתשובה, משא"כ ערב רב שהם החטיאו ישראל היו מופרעים מהסליחה והענן היה פולטן, ועוד יש בזה שהסליחה עניינה שאין החטא שייך לישראל כדבר עצמי אלא מחוץ להם, משא"כ ערב רב שהחטא מעורב בהם, לכך מופקעים מענני הכבוד, שהם דבקות בה'.

[מבקש אמת]

שמעתי הסבר מקורי אני כותב את העיקרון מהזיכרון רק בשביל לתת מ"מ וכיוון חדש

יש שני ציוויים על בוכות אחד בפרשת משפטים שם מוזכר רק עניין האסיף ולא מוזכר כלל החודש השביעי והוא ציווי לפני חטא העגל ששם התחיל יוכ"פ וכו
והביא מדרש שהאסיף היה אמור להיות באלול

וציווי נוסף אחרי חטא העגל שם התורה חוזרת כו"כ פעמים על עניין חודש השביעי שהוא עניין הריצוי של יוכ"פ

ושני החלקים של סוכות עניינם אחד תיקון הרע --הפסולת גורן ויקב והשני שהתחדש אחרי החטא הוא כבישת הרע

לא הבנתי היאך זה מיישב את השאלה.