זאת חנוכה

tkhvu

משתמש ותיק
בחצרות החסידיות ועוד. מדברים גדולות ונצורות על היום השמיני של חנוכה בו קוראים זאת חנוכת המזבח. מהו המקור הקדום ביותר לסגולות הקשורות ביום הזה ומעלתו. מחיפוש קצר שערכתי לא מצאתי כל כך מקורות. 
 

HaimL

משתמש ותיק
לא מכיר מקורות כאלה. אבל יש רמז קטן במילים זאת חנוכה, זא"ת בגימטריה חי"ת (לא זוכר היכן ראיתי, אבל הוא מפורסם)
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה שאין תגובה מעיד על כך שאף אחד לא מצא מקור?
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
1) המהרי"ל בהל' חנוכה מביא מנהג לא לעשות מלאכה ביום הראשון והאחרון של חנוכה (ומובא בב"ח סי' תרע).
2) פרי עץ חיים: מהחברים: בברכה יש י"ג תיבין נגד י"ג מכילין דרחמי... וביום השמיני שהוא 'נוצר חסד', מעוררת ביומה כל שאר המידות, ע"י בטישה ד'נוצר' עם 'ונקה' וכו' עי"ש.
3) בספרי חסידות: בני יששכר (כסלו-טבת מאמר יב ועוד), בית אהרן (מו ע"א ד"ה ובאמת), בת עין, ר' ישראל מרוז'ין, שפת אמת, ועוד.
4) בלוח דבר בעתו מביא בשם מנהגי א"י ולוח תרנ"ו מנהג בזה"ל: תלמידי ת"ת הספרדים ומלמדיהם בראשיהם... יכרו כרה (=סעודה גדולה) ביום האחרון של חנוכה. עי"ש.
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
ידעתי גם ידעתי. שאלתי היא אם יש מקור קדום יותר ושלא מספרי חסידות, ואף בספרי חסידות האם דברו עד כדי כך בהפלגב כהמקובל היום.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
למיטב זכרוני, עיקר ההפלגה היא על חנוכה ככלל, והפלגת זאת חנוכה היא בעיקר בגלל היותו היום האחרון של חנוכה, ההזדמנות האחרונה לנצל את הימים הקדושים הללו.
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
יש בזה רמיזת דברים מאדונינו הגר"א שאמר שהלל השלם של חנוכה הוא כנגד פסח ויום הכיפורים [איני זוכר כעת מקורו אבל מוכרים לקוטי הגר"א על מועדים ושם נדפס בודאי] ובדבריו לא נתבאר להדיא איזה יום בחנוכה הוא כנגד יום הכיפורים אבל מכלל רמז ואסמכתא לא נפיק
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
גופא דעובדא אמר:
יש בזה רמיזת דברים מאדונינו הגר"א שאמר שהלל השלם של חנוכה הוא כנגד פסח ויום הכיפורים [איני זוכר כעת מקורו אבל מוכרים לקוטי הגר"א על מועדים ושם נדפס בודאי] ובדבריו לא נתבאר להדיא איזה יום בחנוכה הוא כנגד יום הכיפורים אבל מכלל רמז ואסמכתא לא נפיק

בליקוטי הגר"א [וארשא תרמט], דף קנד א, כותב שח' ימי חנוכה הוא נגד ח' ימים טובים שאין גומרים בהם את ההלל, ו' ימי פסח, ר"ה ויוה"כ.

מעניין הרעיון שלך לקשר את זה לזאת חנוכה [בזאת יבוא אהרן אל הקדש].
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
מי הראשון שכותב שיש בזה מענין חיתום הדין.
ספר וסופר אמר:
ו' ימי פסח, ר"ה ויוה"כ
לפ"ז ז' דחנוכה גם הוא מופלג בסגולותיו?
זכורני ששמעתי בדרך צחות מהגר"ח קרייזוירט. ר"ה - הכתיבה. יו"כ - החתימה. הו"ר - המסירה. זאת חנוכה - הקיום. אבל כמובן שזה לא "מקור".
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
tkhvu אמר:
מי הראשון שכותב שיש בזה מענין חיתום הדין.
ספר וסופר אמר:
ו' ימי פסח, ר"ה ויוה"כ
לפ"ז ז' דחנוכה גם הוא מופלג בסגולותיו?
זכורני ששמעתי בדרך צחות מהגר"ח קרייזוירט. ר"ה - הכתיבה. יו"כ - החתימה. הו"ר - המסירה. זאת חנוכה - הקיום. אבל כמובן שזה לא "מקור".
גם אני שמעתי זאת ממנו בילדותי, בהו"ר, שעורר על מעלתו, באמרו, שקיי"ל בשאר שטרות כר"א, שעדי מסירה כרתי, ולא חתימה, וממילא הוא גדול בענין זה מיוה"כ.

לגבי שאלתך, אני לא חושב שזה קשור בדוקא לזה שזה כנגד יום הכיפורים, כי כידוע גם חג הפסח מופלא מאוד בסגולותיו, וממילא הכל טוב ויפה.

יש כאן ענין מסוים למה שמוגדר במילה 'זאת', שרמזתי בזה בענין יוה"כ, וכיון שראינו שחכמים כיוונו את הענין הזה לזאת חנוכה, כנראה הקשר הזה מתגלה בפועל בחנוכה ולא רק 'כנגד' בעלמא.

נ.ב.
רמז יש לזה, בחלוקת הקריאה, שלא קוראים מהיום החמישי כל יום כנגד יומיים, אלא קוראים שמונה ימים כל יום את שלו, ואף ביום האחרון עצמו, קודם מחלקים את הקריאה של היום השמיני לשנים, ולשלישי קוראים את כל ארבעת האחרונים יחד, כולל הסיכום שלהם שעליו כתוב 'זאת חנוכת המזבח'.

וכידוע, י"ג מידות, מתחקלים לח' וה', והי"ג הוא הכולל את כל הי"ב, ולכן התורה חוזרת וכוללת את הקרבנות, בדרך שכל אחד יכול לעשות את החשבון לבד, והטעם לזה כי יש כאן הופעה מיוחדת של הקרבנות באופן של כלל הכל, וכענין הי"ג בכל מקום, שהוא ה'זאת'.

וממילא, ביום השמיני יש שתי ענינים, א' בתור מה שהוא אחד מהשמונה. ב' מה שהוא כולל את החמש האחרונים יחד בתור י"ג.
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
ספר וסופר אמר:
וכיון שראינו שחכמים כיוונו את הענין הזה לזאת חנוכה
השאלה היתה מי החכמים. בתנ"ך מוזכר "זאת" מאות פעמים.
מה שהוכחת מכך שלא מחלקים מהיום החמישי ליומיים צ"ע.
אולם מעיקר השטיקל שלך שלקטנות מוחי לא הבינותי בו ואין לי עסק בנסתרות, ארווחנא פירוקא חדתא לקושיית הב"י.
 

נבשר

משתמש ותיק
יעויין במכלול, שהביאו שכך מוזכר באר"י, מנהג מהרי"ל שלא לעשות מלאכה ביום הח' (הובא כבר קודם), ומהר"ל שאין צריך לומר שהוא מקור נכבד, הוא משווה לבזאת יבוא אהרן, בזכות המילה, והיום הח', כנגד המספר שמונה, שהוא בתוקף כנגד יון.
https://www.hamichlol.org.il/%D7%96%D7%90%D7%AA_%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94
ועוד עיין כאן http://www.dirshu.co.il/הכלל-הגדול-בסגולת-זאת-חנוכה-יוצא-מדבר/
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
קיבלתי שאכן יש בזה יותר משאר ימי חנוכה.
ולתועלת הקוראים, הנה ציטוט מהרח"ו:
בברכה יש י"ג תיבין, נגד י"ג מכילין דרחמי, דאמא מקשטי לברתא לתקנא הוד דידה. וקשטה בח' מכילין דידה קדמאין מן א"ל וכו', עד תמינאה נוצר חסד. ויכוין למכילתא חדא, שכל א' כלול מי"ג, וביום הח' שהוא נוצר חסד, מעוררת ביומה כל שאר המדות, ע"י בטישה דנוצר עם ונקה, שהם ב' מזלות עלאי ותתאי, כדי להשפיע למלכות, ואלה הח' מדות דאמא, אינון תמנין. אהי"ה כל אחד ברבוע אותיותיו, אהי"ה פעם אהי"ה, עולה אמת, שכנגדם ח' אמת דאמת ויציב
 

דרורי

משתמש ותיק
tkhvu אני רואה שיש לך עסק בנסתרות וכיון שכך התואיל לפרש את דברי המהרח"ו?
 

גופא דעובדא

משתמש ותיק
יתכן להוסיף בזה תוספת דברים [אולי כהשלמה לדברי הגר"א שהבאתי לעיל] ידוע שהמספר שבע מורה על טבע ושמונה הוא מעלה טבע, הרוצה לראות מראי מקומות לזה[ מהגר"א וכמדו' גם מההמר"ל יראה בספר זמן שמחתינו להגר"ד כהן בענין שמיני עצרת] ועל כן שמיני עצרת הוא כנגד לעתיד לבוא וכו' בחינת למנצח על השמינית כינור בן שמונה נימים שיהיה לע"ל וזה הטעם ששמיני עצרת הוא יום גדול כ"כ [כמבואר בספר הנ"ל] ואם כן שמיני של חנוכה אף הוא מעל הטבע כנ"ל.
ואולי יש להוסיף הקבלה בין שמיני עצרת לשמיני של חנוכה שבשניהם אין שום מצוה מעשית מלבד שמחה [כי הדלקת נרות עיקר דינה מבע"י של היום הקודם, ולכל הדעות אין להדליק (לכתחילה) אחר צאה"כ ואם כן ההדלקה האחרונה היא ביום הז' של חנוכה ויום ח' לא נותר אלא לשמוח עם הקב"ה כמו בשמיני עצרת שידוע שיש קירבת אלו' גם בלי מצוה מעשית ויש לעיין ולפלפל ולחלק
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
tkhvu אמר:
שאלתי היא אם יש מקור קדום יותר ושלא מספרי חסידות, ואף בספרי חסידות האם דברו עד כדי כך בהפלגה כהמקובל היום
1) המהרי"ל, הפע"ח ומנהגי א"י שהבאתי הם לא מספרי חסידות
2) ר' ישראל מרוזי'ן דיבר בהפלגה כהמקובל היום, וז"ל: "מה שהצדיקים יכולים לפעול מהשי"ת בראש השנה וביוה"כ - יכול יהודי פשוט לפעול מהשי"ת בזאת חנוכה".
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבר כיונה אמר:
לפ"ד גם היום הראשון, וגם אין להוכיח מאיסור מלאכה.
אבר כיונה אמר:
כבר כתבתי שקיבלתי דבריך, אם כי יש לברר עדיין לגבי עוד כמב דברים כותבים כעי"ז ומהי המשמעות של "כנגד".
אבר כיונה אמר:
ר' ישראל מרוזי'ן דיבר בהפלגה כהמקובל היום, וז"ל: "מה שהצדיקים יכולים לפעול מהשי"ת בראש השנה וביוה"כ - יכול יהודי פשוט לפעול מהשי"ת בזאת חנוכה".
שמועה בשם ר' ישראל מרוז'ין אינה נחשבת למקור. מה גם שכאלו יש רבות לגבי הרבה חגים. וצ"ע.
 

נבשר

משתמש ותיק
וכן נמצא בבעל התניא ליקוטי תורה דרוש שמ"ע פח' ב', ובצמח צדק אור התורה בראשית כרך ה' עמ' תקסב'.
 

ציון הלא תשאלי

משתמש ותיק
יסוד כל עניין יום השמיני של חנוכה הנקרא "זאת חנוכה" הוא מספר הקבלה (ובפרט בספר כוונות הרש"ש) בו אנו רואים דכל ימי החנוכה הם מכוונים כנגד י"ג מכילן קדמאין דרחמים שהם : "א-ל, רחום, וחנון, ארך, אפים, וכו' ,,, וכל לילה הוא כנגד מידה אחת , ליל א' הוא כנגד א-ל ,,, וכל על זה הדרך אך ימי החנוכה הם 8 וי"ג מידות הם 13 ולכן היום ה 8 זכה וקיבל עוד 5 מידות הארות וכן קיבל עוד תרין מזלין ששהן נקראים "נוצר ונקה" ונוצר זייוג של המידות הללו, והוא מעורר את כל ה5 צינורות והמידות האחרות שהם יכללו וישפיעו למלכות בכל הי"ג תיקונים ,,, וממילא האור הגדול ביום זה הוא אור גדול מאוד.
ויש עוד מקום רב להאריך ,,,, ורק במידה ויש צורך נאריך על כך עם מקורות !
 

NETANEL

משתמש ותיק
התרמודאים -
תופסים מקום בגמרא בכלל,ובהלכות חנוכה בפרט. אולם יש חוסר בהירות בשיבוץ שלהם במסגרת ההיסטורית ובחשיבות שלהם בכלל,

כולם מכירים את התקופות של שלשלת מסירת התושבע, : 1 – הזוגות , 2 - התנאים , 3 – האמוראים (_סבוראים),
תקופות השלטון בא"י תואמים את הנל , ולכן : 1 - מלכות חשמונאי = הזוגות, 2 – הרומאים = התנאים, 3 – הביזנטים = האמוראים,
כל הנל :יוון ,רומא וביזנטים מקורם ממערב, אולם מה קורה במזרח בזמן זה: פרס מדי בבל ואשור, ולגבינו מעניינים בעיקר מרכזי התורה בבבל,
והתשובה גם כאן יש אותו סדר (בערך) , 1 – יוון –הסלווקים( וגולש אל החלק המוקדם של הפרתים,) =הזוגות, 2 - האימפריה הפרתית = התנאים, 3 - האימפריה הסאסאנית = האמוראים,

אולם מי ? מה איפוא ?
ובכמה מילים : לגבי הפרתים (תקופת התנאים) , זהו עם ממזרח (צפונה מזרחה לפרס ומדי) ,שתרבותם דתם ומנהגיהם שונים מהפרסים,,ושלטו באיזור עד 224 למניינם, בירתם היתה קטיספון המוכרת לנו מהגמרא, הם עצמם לא השאירו מקורות היסטוריים כתובים – וכל ידיעותינו עליהם הוא ממה שאחרים כתבו עליהם, בלוחמה הם התפרסמו הודות "לירייה הפרתית" , ,יריית חיצים תוך כדי רכיבה ובהפניית הגוף אחורה, שחייליהם הצטיינו בכך ,
במקורותינו יש לציין את הקשר לחשמונאים, כאשר בשנת 41- הם פלשו לארץ ישראל והמליכו את מתתיהו אנטיגונוס השני למלך, והוא היה המלך החשמונאי אחרון, ואת אחיו הורקנוס הגלו לבבל,
ורק ב 37- הרומאים הדיחוהו .והמליכו את הורדוס האדומי ואת שושלתו ליותר ממאה שנה ,
אירוע נוסף במלכות הפרתים הוא : מרד האחים חנילאי וחסינאי (בשנים 10- 20) שהקימו מדינה עצמאית למשך עשרים שנה באיזור נהרדעא,! על פי י,ב,מ,
גם ההתגיירות של הילני המלכה ומשפחתה כמוזכר בגמרא אירעה בתקופתם,

בשנת 224 חוזרים הפרסים החדשים המכונים ה "סאסאנים" ,(תקופת האמוראים) ומשתלטים על האיזור במזרח למשך כחמש מאות שנה, הם מדברים מתנהגים ומאמינים בדת הפרסית,ובכדי לשלול את אליליהם אנו מתפללים "יוצר אור ובורא חושך " .
בתקופה זו מוקמות הישיבות נהרדעא סורא פומפדיתא , ותחת שלטונם נלמד ונוצר התלמוד בבלי, והוויות אביי ורבא, הם הם החברים עובדי האש, (שבת כא, עב, ובדף מה,א )בתוספות: מכי אתי חברי לבבל,הם המכשפים האמגושים( סנהדרין ,ח,א,), ובשלהם נרות החנוכה נכנסו הביתה,
היו מהם שליטים טובים שהיו מטיבים לחזל : שבור מלכא - לשמואל בנהרדעא, ואיזגדר ה 1 = יזדגר הטיב לר הונא,
, והיה גם פירוז רשיעא , ארדשיר ועוד,, גם הם נלחמו פלשו ,ועד לירושלים הגיעו בשנת 614 ,והיהודים שעזרו להם נטבחו עי הרקליוס שכבש את ירושלים בחזרה,

ואיך משתבצים לכאן התרמודאים , בהמשך איה.
 

פלגי מים

משתמש ותיק
גופא דעובדא אמר:
יש בזה רמיזת דברים מאדונינו הגר"א שאמר שהלל השלם של חנוכה הוא כנגד פסח ויום הכיפורים [איני זוכר כעת מקורו אבל מוכרים לקוטי הגר"א על מועדים ושם נדפס בודאי] ובדבריו לא נתבאר להדיא איזה יום בחנוכה הוא כנגד יום הכיפורים אבל מכלל רמז ואסמכתא לא נפיק

וכנגד ר''ה, ומן הסתם הולך לפי סדר התחלת השנה שמניסן וא''כ יו''כ הוא כנגד זאת חנוכה[ביום הראשון של פסח גומרים את ההלל כך שזה ו' ימים ביחד עם ר''ה ויו''כ].
 

אור החכמה

משתמש ותיק
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרע סעיף ה
והאמת כן הוא דבמדרש [במדבר פרשה י"ג] איתא שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו ולא חנכוהו עד ר"ח ניסן שבו נולדו אבות והקב"ה שילם לו בימי מתתיהו [מדרש זה הובא במהרש"א שם] ולכן עשו כמו חנוכת המשכן שהיו שבעת ימי המילואים וביום השמיני היה גמר התחלת העבודה במשכן ע"י אהרן ובניו כמבואר בתורה וכן שלמה המלך בחנכו את ביהמ"ק כתיב בדברי הימים [ב' ז, ח - ט] ויעש שלמה את החג שבעת ימים וביום השמיני עצרת ע"ש ולכן לזכרון קראו יום טוב זה ג"כ חנוכה מלשון חנוכת המזבח וחנוכת הבית ויש בזה רמז גם ליום כ"ה חנו - כה [ר"ן שם]
 

tkhvu

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור החכמה אמר:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרע סעיף ה
והאמת כן הוא דבמדרש [במדבר פרשה י"ג] איתא שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו ולא חנכוהו עד ר"ח ניסן שבו נולדו אבות והקב"ה שילם לו בימי מתתיהו [מדרש זה הובא במהרש"א שם] ולכן עשו כמו חנוכת המשכן שהיו שבעת ימי המילואים וביום השמיני היה גמר התחלת העבודה במשכן ע"י אהרן ובניו כמבואר בתורה וכן שלמה המלך בחנכו את ביהמ"ק כתיב בדברי הימים [ב' ז, ח - ט] ויעש שלמה את החג שבעת ימים וביום השמיני עצרת ע"ש ולכן לזכרון קראו יום טוב זה ג"כ חנוכה מלשון חנוכת המזבח וחנוכת הבית ויש בזה רמז גם ליום כ"ה חנו - כה [ר"ן שם]
??
 

חידוד

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
יש כאן ענין מסוים למה שמוגדר במילה 'זאת', שרמזתי בזה בענין יוה"כ, וכיון שראינו שחכמים כיוונו את הענין הזה לזאת חנוכה, כנראה הקשר הזה מתגלה בפועל בחנוכה ולא רק 'כנגד' בעלמא.
פעם ראיתי יהודי שבקריאת התורה של זאת חנוכה עצם עיניו והתנדנד בדבקות כשקראו את המילים זאת חנוכת המזבח, ותמהתי לנפשי אמת שהפליגו במעלת היום ואמת ששמו זאת חנוכה על שם הקריאה, אך מאין פשיטא ליה שהעניינים טמונים במילים זאת חנוכת, והשתא אתי שפיר.
 
חלק עליון תַחתִית